חגית בת-אליעזר, מבקרת ספרות ידועה, משוררת, מתרגמת, ועורכת, הוציאה לאור לאחרונה ספר שירים נוסף, "כח משיכה", בהוצאת כרמל-עמדה. ספרה הנוכחי מצטיין קודם כל בתכונה מקורית ומיוחדת, שמאפיינת כמעט את כל שיריה. אין ספק, שניתן לכנות תכונה זו התייחסות ישירה למצבי-חיים קיומיים, שלכאורה אינם מהלכים בגדולות, בממדים העצומים של קיום, אלא במצבים מוחשיים, שמתגלים בהתבוננות פואטית באירועים ובהתרחשויות – אך תמיד עם לקח מסוים.
גישה חווייתית ותיאורית כזאת מאפשרת להשקיף על רוב השירים של חגית בת-אליעזר גם כבעלי לקח מסוים, דבר שמקרב אותה למסורת מכובדת של שירה בספרויות שונות, שאפשר לכנותה "שירה פרוברביאלית", כלומר בעלת מסר של חוכמת קיום, המתגלה מזוויות ראייה שונות. מן הראוי גם לומר, שהמחברת שלפנינו פיתחה ממש באופן חלוצי את סוג השירה הזה בארץ.
שיר אופייני לנוסח הנ"ל הוא, למשל, השיר "למרחקים", המופיע על הכריכה האחורית של הספר
או שיר קצר וצורב "סוד גלוי" (עמ' 18):
אולם כאן גם המקום לציין, ששירתה הפרוברביאלית החדה של חגית מאופיינת בדרך כלל בסוג של אופטימיות קיומית, כשהבירור הרגיש של זווית הקיום, הבלתי צפויה לא פעם, איננו נוגד אותה, ולרוב גם נובע ממנה. הנה נביא בהקשר זה את השיר "באים לקראתי" (עמ' 42):
גם שירים המוסבים על נושאים לא קלים כגון "חלון לפכחון" (עמ' 45) אינם נוגדים נימה בסיסית זו של הקובץ שלפנינו:
בהקשר זה יש לראות גם אותם שירים בספר העוסקים במעשה הארספואטי, כגון "אוויר צח" (עמ' 90):
נוסף לכך נציין שבשער האחרון מצוי מבחר תרגומים יפה, כגון שירים של ביירון וייטס מתוך השירה האנגלית החשובה, ותרגומים רבים יותר מן השירה הרוסית הקלאסית, מפושקין ולרמונטוב עד בלוק ואחמטובה. בהקשר זה נצטט את התרגום של השיר הידוע של בלוק, שמסיים את שער התרגומים (עמ' 118):
נסיים רשימה זו בציטוט שיר יפהפה חדש ושונה של חגית בת-אליעזר "האישה הבוכה", שנכתב על פי הציור של פיקסו בשם זה.
קיראו עוד על שירתה של חגית בת אליעזר
לחיות בנצח קטן: ארבעה משירי "כוח משיכה" של חגית בת אליעזר
המשורר אביחי קמחי קורא שירים מ”כוח משיכה”
Nikola Orbach
בפייסבוק :·
מסכים עם תובנתו המעניינית של פרופ׳ מוקד. שירת בת אליעזר היא אכן בעלת מימד אוטו- אתנוגרפי שמעמיקה בחוויה ובהתנסות את היקום, כשבצידה מסר או לקח, כמו הייתה פואטיקה קרילובית.
מה שנקרא פעם שירה דידקטית.
דאי להרחיב כאן שבמאה האחרונה שירה דידקטית נחשבה לשירה לא ראויה בהשוואה למשל לשירה רומנטית שירה על בעיותיו הקיומיות של המשורר וכו' והיא כמעט נעלמה כמו שירת הנוף. אבל היא חוזרת בעשור האחרון ןלמשל בשירתם של משוררי קבוצת הארס פואטיקה ואילן ברקוביץ וארז ביטון ורבים אחרים שמשוררים שירה דידקטית ע קיפוח עדתי וכו'. חגית בת אליעזר פשוט פונה לנושא מכווון שונה לחלוטין.
Nikola Orbach בפייסבוק :
אכן רעיון רומאי שלא נס ליחו. ארס פואטיקה להורטיוס היא מיצירות השירה הדידקטית המרשימות ביותר. היא ילקוט עצות ותובנות לפואטיקנים כיצד יש לכתוב שירה ומיהו משורר.
אגב בשירה דידקטית המשורר והמורה אחד הם, והשיר צריך להיות שיר ולקטיו במקביל.
התחברתי למילותיו היפות של פרופ". גבריאל מוקד, על ספרה האחרון, “כח משיכה”.מהפרגון, ניתוח השירים, ואיך שחגית מסתכלת על החיים וכותבת עליהם, בצורה פואטית ואסטטית. שירים שאפשר ללמוד מהם משהו על החיים, אולי אפילו לקח, כפי שמתאר זאת פרופ'. מוקד. , שכותבת במלים חדות ולעיתים נוקבות , עם נגיעות של אופטימית זהירה.
קראתי את ספרה של חגית בת אליעזר והתרשמתי עמוקות גם מהתרגומים. ברכותי גם לשירה החדש "האשה הבוכה" שמתכתב עם הציור של פיקאסו. ואולי משחקי המלים בשיר הם הד לציור עצמו. למשל צמדי המלים המפתיעות "סערגש" המתחרזות בצורה פיוטית ואולי ביקורתית עם המלה "פלגש".
שירים מלאי עוצמה פואטית. סיקור מדיוק שמבליט את ייחודה הספרותי של המשוררת.
תענוג לקרוא דברים מעניינים של ידידיי הטובים והמוערכים פרופ' גבריאל מוקד ושל ידידתי חגית בת אליעזר. המפגש בין שני אנשים מוכשרים אלה, יכול להוליד רק טוב ועניין רוחני.
ברכות, שלכם, נפתלי בלבן-אוברהנד