חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה על
ההצגה ״מחבואים״ בתיאטרון קרוב
דורית ניתאי נאמן, במאית ושחקנית, ממשיכה את דרכו של אביה, ניקו ניתאי ז"ל, שנפטר לפני שנה ב- 23.3.2020, בניהול של תיאטרון קרוב.
בחודש מרץ השנה התיאטרון פתח את שעריו – את דלתותיו הכחולות בתחנה המרכזית בתל אביב – בפני הקהל הנאמן.
ביום ג' 30.3.2021 ראיתי את ההצגה "מחבואים", הצגה מקורית מאת איציק דריי, שגם משחק בה, בבימויו של יפתח רווה.
ההצגה קשה לצפייה. ארבע הדמויות נמצאות במתח אלים הכולל צעקות, מילים גסות, מכות, דחיפות. אך ביטויי האלימות האלה הולמים את סיפור חייהן הטראגי של הדמויות, וההצגה מטלטלת, נכנסת לנשמה, ונשארת בתודעה זמן רב.
הייתה לסיגל ילדות משפחתית יפה עם הורים ואח גדול. אך לאחר שהאח נהרג במלחמה, הכל התפרק: האב התאבד, וסיגל הידרדרה לזנות. סיגל, או סיון בשמה החדש, אהובה על ידי שניים – חבר ילדות שלה, שוטר במקצועו, וחשמלאי, אותו הכירה במשך פרק זמן קצר. אך אהבתם אינה מסבה לה אושר. סיוון מרירה, חיה בתת-תנאים, מכורה לאלכוהול ולכדורים. היא נמצאת בסכנת חיים, ואכן מתה, אבל לא מאלכוהול או מכדורים, אלא בעזרת אחד מהחבלים התלויים מהתקרה כחלק מהתפאורה.
בתחילת ההצגה השוטר חוקר את החשמלאי בעקבות מותה של סיוון – חקירה אלימה ומשפילה. לאחר מכן אנו רואים את המאורעות שקדמו לחקירה, עוד בחייה של סיוון. החשמלאי נתון במערכת יחסים מתוחה עם אשתו, שגוערת בו שהוא חוזר מאוחר הביתה, ולא משתתף בגידול בנותיו. אך מרכז ההצגה היא דמותה הטראגית של סיוון, אותה מגלמת מורן אלון-רווה בעוצמה רגשית ופיזית. משחקה אמין, משכנע, תואם את תפיסתנו את דמותה של זונה שיכורה על סף אבדון. משחקה של מורן אלון-רווה מרשים מאוד, במיוחד לאחר שראיתי אותה בתפקיד של נערה פקחית, בטוחה בעצמה, המושלת בחייה, ואף בחייהם של אחרים, בהצגה "חדשות אחרונות" של תיאטרון קרוב.
הצער הגדול על מותה של סיוון, אותה למדנו לחבב, מהדהד את האבל המתמשך על מות אחיה החייל, וגדל לממדים של מחאה נגד תופעה כללית של מות הבנים בעם החי על החרב.
ההצגה הקרובה, בשבת 10.4.2021, תעניק חוויה תיאטרלית עוצמתית לצופייה.
הטרמה, אלמנט סמוי אך חשוב:
החבל שניתלה מראשית ההצגה, הטרים לעצם התאבדותה של סיגל. ייצוג בימתי סגנוני מעניין.