“פרידה מפריז” הוא רומן מקורי המשלב אהבה, מוות, ומתח, מאת הסופר שהביא את פריז שלו בספרי המתח “מסדר קוזימה”, “רצח בטור דה פראנס”, ו-“אל תקרא לי סוחוי”.

שוב לוקח אותנו הסופר אבי גולדברג מתל אביב אל פריז וברלין, הערים האהובות עליו, ובכל אחת מהן אישה אהובה. תיאורי הערים, והעלילות המשתלבות בהן, נקראות כאגדה בת זמננו. סיפוריו הקצרים של אבי גולדברג פורסמו בספריו “חוף בלי ים” ו-“במדריך הקליל לחכמת הנדל”ן”.

הפרק המובא בהמשך עוסק בפרשה מסתורית של הפצת מגפה מסוכנת מסין לכלל העולם. האם אפשר היה לעצור אותה?

המערכת.

“כך פועלת מערכת הביון במערב. הצרה היא שמאז שרוסיה הסובייטית התחסלה, האיום הממשי מגיע מהענק הסיני, שיוצא משלב הגולם והופך לפרפר, ולא מארגונים איסלמיים. את התאוצה לכך הם קיבלו בעידודו של הנשיא הלא טוב של ארצות הברית, שלדעתנו פועל, לא כפי שהעיתונות האמריקאית חושבת על פי חלילו של פוטין, נשיא רוסיה, שאינו יכול להתמודד עם הסינים בעצמו, אלא בשיתוף פעולה איתו. ארצו של פוטין מוחלשת לאחר נפילת ברית המועצות, ולעולם כבר לא תתאושש, והסינים יודעים זאת. הם מתסיסים את האוכלוסייה האסיאתית שעל גבול רוסיה וסין. הם אמנם קונים את הגז הרוסי, אך מנגד קיבלו דריסת רגל למבצע היבשתי הגדול בעולם מאז האימפריה הרומית, של שינוע תוצרתם לאירופה דרך רוסיה, מהלך שרק יחזק אותם ויערער את רוסיה. פוטין וטראמפ יודעים זאת, ומשתפים פעולה מנגד כדי לעצור את הסינים.”

היא הפסיקה את שטף דיבורה, לגמה באחת את האספרסו שכבר התקרר, קינחה את זווית פיה במפית נייר, מתחה את המקטורן הצמוד לגופה מטה והמשיכה. “ראה, אני נתתי לך רקע לעולם שאני יודעת שאתה חושב שכלל לא שייך לך, וכנראה שגם לא היית שייך לו בצעירותך.”

קמתי ממושבי ואמרתי בקול בוטח “לא הבנתי עד עכשיו דבר, גבירתי, כל מה שסיפרת לי אני רואה בתוכניות טלוויזיה המפרשות את המצב הבינלאומי…”

“אתה צודק, עד עכשיו רק נתתי לך רקע כללי, ועכשיו ברשותך אגש ללב העניין. סין תנסה בחודשים הקרובים לבדוק את חוסנו של העולם המערבי ואת המרקם הדמוקרטי השביר המחזיק אותו, כלומר ארצות הברית ואירופה, ולערער אותו. לא מדובר בהתקפה צבאית כמובן, ולא בפתיחת מלחמה מהדור הישן, את זה הם משאירים לאיראן, לישראל, ולמדינות שביניהן. סין תפיץ נגיף מוחלש שנראה כמו עוד שפעת חזירים, או כמו סארס, או משהו שאני לא מבינה בו, אבל מיד תשמע על אודותיו מפרופסור א’ ממכון פסטר. את המידע על כוונת סין לפעול כך קיבלנו מעלי ידידך.

כפי שידוע לך, יש לאיחוד האמירויות חברת תעופה גדולה, ‘אמירייטס’, והיא אחת הלקוחות הגדולות של ‘איירבוס’. החל משנת 1990 החברה מפעילה טיסות גם למזרח הרחוק, ובעיקר לסין. מטוסי ‘איירבוס’ מיוצרים ברובם בטולוז צרפת, ולא אפתיע אותך אם אספר לך כי אחד המקומות הטובים ביותר לאיסוף ביון הוא מחלקות העסקים במטוסים. וכדי לקצר את הפגישה, לפני שבוע דיווח לנו עלי כי במהלך טיסת ‘אמירייטס’ שיצאה מסין לגרמניה, נערכה שיחה, שהוקלטה, בין שני בעלי תפקידים בכירים בסין, ששתו קצת יותר מדי וויסקי סקוטי שניתן להם ברוחב יד, שבה עלה הנושא של העברת נגיפים, שפותחו במעבדות בסין, לאחר שנוסו בסין על אוכלוסייה מקומית, להפצתם בכל העולם.”

היא הפסיקה את שטף דבריה, ואני הייתי המום מתוכנם ומכך שנמסרו לי כאילו יש לי נגיעה כלשהי לנושא.

“את רוצה לומר, גבירתי, ש’איירבוס’ מצותתת לנוסעים במטוסיה או ש’אמירייטס’ מצותתת לנוסעיה במהלך טיסות?”

“אלו מסקנות שלך ולא דברים שאני אמרתי,” השיבה הגברת ההדורה והנחרצת. “מיד אעביר את רשות הדיבור לפרופסור. עלי אמר לנו שאם צריך מישהו שאפשר לסמוך עליו זה אתה, ועוד מעט יתבהר לך מדוע.”

הפרופסור, שהיה איש חייכן בעל תווי פנים חדים וכנים, היטיב את ישיבתו ונגס באחת העוגיות.

“מסייה,” הוא אמר ונעץ בי את מבטו. “כמוך – כמוני. אינני איש ביטחון, אני מדען זה שנים רבות, שעוסק בפיתוח נוגדנים מפני מגפות במכון מכובד, שבהצלחתו תלויה בריאות הציבור בצרפת ובמדינות רבות בעולם. כפי שידוע לך, בשנים האחרונות היו כמה התפרצויות של מגפות, שמקורן במחוזות שונים של סין. החשש שלנו היה מלכתחילה שאין מדובר בהתפרצות מגיפה, אלא בזליגה של נגיפים ממעבדות, בעיקר על ידי שפני ניסיון, בעלי חיים או בני אדם, שבהם נערכו ניסויים, ושבאו במגע עם אנשים אחרים. אלו כמובן השערות, ולי אין יכולת אמיתית לדעת אם הן נכונות. אלא שלפי ידיעות שהגיעו אלינו מסין על ידי עמיתי מחקר צרפתים ממוצא סיני, מסתבר שבאחד המחוזות של סין התגלו סימפטומים של מגפה, שכנראה דוכאה על ידי סגר מיידי, בידוד אוכלוסייה נרחבת, ניתוק האזור מכלי התקשורת, והשבתת הרשת הסלולרית למשך כמה ימים. יש לנו כמה דיווחים על סימפטומים ויש לנו יכולת על פיהם להבין במה מדובר, אך על סמך המידע שזלג עד כה אנו זקוקים לסיוע של עוד מכוני מחקר חזקים, כדי לשתף פעולה ולהתכונן לרע מכל. אקצר, מסיה. בעבר היו שירותי המודיעין שלנו עומדים בקשר עם שירותי המודיעין של ישראל, אך לאור ההתפתחויות האחרונות נאסר עלינו לחשוף מידע בפני המכון הביולוגי הישראלי, מחשש שידלוף.”

“אדוני, מדוע אתה מספר לי את כל הדברים הללו? העולמות שאתה מתאר רחוקים ממני לחלוטין,” תהיתי בקול רם.

הפרופסור התעלם מההערה שהפרחתי בחדר, והמשיך בהרצאת דבריו. “אין לנו אמון במנהלי המכון, או נכון יותר בגורמי ביטחון של ישראל, שיכולים להעביר את המידע שנמסור הן לאמריקאים והן לסינים, שכבר פועלים אצלכם במדינה בכל תחומי התעשייה והמסחר החשובים.”

“תן לי להבין,” קטעתי את דבריו, “שירותי המודיעין של צרפת חוששים משירותי המודיעין של ישראל?”

כאן התערבה הגברת ואמרה “אנחנו מכירים את המכון שלכם לפני ולפנים. אל תשכח שד”ר קלינברג, סגן מנהל המכון, התגורר בפריז עד מותו. אמנם חלפו שנים מאז, אך המצב הפוליטי בישראל מסובך. ישראל  הפכה למדינה שמעורבת בסחר של נשק ומידע בטחוני ברמה מסוכנת, כלומר עד כדי העברת ידע בטחוני מסווג כדי למכור נשק ואמצעי הגנה מתוחכמים. גם אצלנו יודעים שבכירים מהממשלה שלכם נמצאים בחקירות, ושמפקד חיל הים לשעבר שלכם ובכירים במערכת הביטחון נחשדים שפגעו בביטחון המדינה והעדיפו אינטרסים אישיים. הם השתתפו בהליכי סחר של נשק, וצרפת חוששת שמדענים מהמכון הביולוגי, שהיא מעריכה את יכולתם, שלהם תמסור מידע בעניין הנגיף, יאלצו לשתף בממצאים ובמידע גורמים שאנו לא סומכים על אמינותם.”

כריכת ספרו של אבי גולדברג ״פרידה מפריז״

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

five × five =