ב-20 בינואר 2021 הושבע לנשיאות הנשיא ה-46 של ארה”ב ג’וזף ביידן.
במסגרת טקס ההשבעה עלתה לבמה גם משוררת צעירה ומוכשרת – אמנדה גורמן מלוס אנג’לס. היא הוזמנה לטקס לאחר שאישתו של הנשיא, ג’יל ביידן, שמעה אותה בהקראה בספריית הקונגרס, והתרשמה ממנה.
בהקראה של גורמן תוכלו לצפות כאן.
היא איננה המשוררת הראשונה שהקריאה בטקס השבעה נשיאותי, היו כמה וכמה לפניה. אבל היא בהחלט המשוררת הצעירה ביותר שקיבלה את הכבוד הזה.
במהלך השבוע שלפני ההשבעה אמרה גורמן למבקר הספרים בוושינגטון פוסט, רון צ’ארלס, “תקוותי היא שהשיר שלי ייצג רגע של אחדות במדינתנו”, וכי “במילים שלי אוכל לדבר על פרק ועידן חדשים לאומה שלנו”.
השיר שאמנדה גורמן הקריאה הוא אכן מרשים ביותר. אנחנו מביאים אותו כאן גם בגרסה האנגלית שלו וגם בתרגום מיוחד של חגית בת אליעזר עבור קוראי העברית.
המערכת
תודה חגית על החיבור המהיר כמעט בשידור חי לתרגום שירה של אמנדה גורמן. תרגום השיר איפשר לי להיות כאן ועכשיו בחווית השאיפה שלה ושלנו גם כן לעולם אחר,למערכת יחסים אחרת. יחד איתה,איתך,ועם תרגום השיר שאלתי את עצמי
הנצליח לטפס על הגבעה?
Lea Levin בפייסבוק
כמה תבונה ועוצמה ואור נתנה הצעירה הזו לעולם. מופלאה
לדעתי חלק מהעוצמה של השיר היא בשורשים התנכיים שלו שהם המצע לחזון שמוצג בו והם תורמים לעוצמתו .והם גם מקילים על תרגום השיר.
בנתיים פורסם תרגום נוסף של השיר של נורית כהנא ואנחנו מביאים גם אותו :
״הגבעה שאליה נעפיל״ מאת אמנדה גורמן, בטקס השבעת נשיא ארה״ב, ג׳ו ביידן:
תרגום חופשי ראשוני מלא לשיר : נורית כהנא
בְּבוֹא הַיּוֹם, אָנוּ שׁוֹאֲלִים
אֶת עַצְמֵנו ּּ הֵיכָן נוּכַל לִרְאוֹת
אוֹר תַּחַת צֵל שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵר זֶה?
בָּאָבְדָן אוֹתוֹ אָנוּ נוֹשְׂאִים, יָם בּוֹ
עָלֵינוּ לְבוֹסֵס.
יָכֹלְנוּ לְלֹעַ
הָאֲרִי.
לָמַדְנוּ שֶׁאֵין הַשֶּׁקֶט מַבְטִיחַ
שָׁלוֹם לְתָמִיד,
וְשֶׁבְּנוֹרְמוֹת וְרַעֲיוֹנוֹת מָה “נָכוֹן” אֵין תָּמִיד
מִן הַצֶּדֶק.
וְאַף עַל פִּי כֵּן, הַשַּׁחַר שֶׁלָּנוּ הוּא
בְּטֶרֶם יָדַעְנוּ אוֹתוֹ,
יוֹצְרִים אוֹתוֹ בְּאֹפֶן כָּלְשֶׁהוּא,
עֲמִידִים בִּפְנֵי רוּחוֹת נוֹשְׁבוֹת,
עֵדִים לְאֻמָּה שֶׁלֹּא נִשְׁבֶּרֶת,
אֶלָּא פָּשׁוּט לֹא מֻשְׁלֶמֶת.
אָנוּ, יוֹרְשֵׁי אֶרֶץ
שֶׁבָּהּ מְסֻגֶּלֶת יַלְדָּה צְנוּמָה וּשְׁחֹרָה,
צֶאֱצָאִית לְעַבְדוּת, שֶׁגֻּדְּלָה עַל יְדֵי אֵם חַד –
הוֹרִית, לַחֲלוֹם לִהְיוֹת
נְשִׂיאָה, לִמְצֹא אֶת עַצְמָהּ
מְדַקְלֶמֶת שִׁיר בִּפְנֵי הַנָּשִׂיא
וְאָכֵן, אָנוּ רְחוֹקִים מִלִּטּוּשׁ.
וְאָכֵן רְחוֹקִים מִטֹּהַר,
אַךְ אֵין זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאָנוּ
נֶאֱבָקִים לְמַעַן אִחוּד
מֻשְׁלָם.
אָנוּ נֶאֱבָקִים לְהַטְעִין אֶת
אִחוּדֵנוּ בְּמַטָּרָה.
לִיצֹר מְדִינָה
מְחֻיֶּבֶת לְכָל הַתַּרְבּוּיוֹת,
הַצְּבָעִים, הֶבְדֵּלֵי אֹפִי וּמַצְּבֵי אֱנוֹשׁ.
וְכָךְ אָנוּ נוֹשְׂאִים אֶת מַבָּטֵנוּ לֹא אֶל
הַמַּפְרִיד בֵּינֵינוּ אֶלָּא
אֶל מָה שֶׁנִּצַּב בְּפָנֵינוּ.
אָנוּ מַאֲחִים אֶת הַפִּצּוּל מִכֵּיוָן שֶׁאָנוּ
יוֹדְעִים לְהַצִּיב, בָּרֹאשׁ וּבָרִאשׁוֹנָה,
אֶת עֲתִידֵנוּ לְפָנֵינוּ,
רֹאשׁ וְרִאשׁוֹן לַכֹּל עָלֵינוּ לָשִׂים
בַּצַּד אֶת הַשּׁוֹנוּיוֹת בֵּינֵינוּ.
לְהִתְפָּרֵק מִנִּשְׁקֵנוּ כָּךְ
שֶׁנּוּכַל לַחֲבֹר זֶה לָזֶה,
שׁוֹאֲפִים אָנוּ לֹא לִפְגֹּעַ בְּאִישׁ
וּלְהַרְמוֹנְיָה לַכֹּל.
הָבָה נְאַפְשֵׁר לַיְּקוּם, אִם לֹא דָּבָר אַחֵר,
לוֹמַר שֶׁזּוֹ אֱמֶת:
שֶׁאַף כְּשֶׁהִתְאַבַּלְנוּ
צָמַחְנוּ
שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁנִּפְגַּעְנוּ,
קִוִּינוּ.
שֶׁאַף כְּשֶׁהִתְעַיַּפְנוּ –
נִסִּינוּ.
שֶׁלְּעוֹלָם נִהְיֶה עֲרֵבִים זֶה
לָזֶה, מְנַצְּחִים.
לֹא מִפְּנֵי שֶׁיּוֹתֵר לְעוֹלָם לֹא
נֵדַע תְּבוּסָה, אֶלָּא מִפְּנֵי
שֶׁשּׁוּב לְעוֹלָם לֹא נִזְרָע
פֵּרוּד.
כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ מוֹרִים לָנוּ
לְדַמְיֵן שֶׁכָּל אֶחָד יֵשֵׁב תַּחַת
גַּפְנוֹ וּתְאֵנָתוֹ שֶׁלּוֹ
וְאִישׁ לֹא יָטִיל עֲלֵיהֶם אֶת מוֹרָאוֹ.
אִם חֲפֵצֵי חַיִּים אָנוּ בְּרוּחַ
זְמַנֵּנוּ , אוֹ אָז נִצָּחוֹן לֹא יִשְׁכֹּן
עַל חֻדּוֹ שֶׁל תַּעַר, אֶלָּא בְּכָל הַגְּשָׁרִים
שֶׁהֵקַמְנוּ.
זוֹהִי הַהַבְטָחָה לְאוֹרָה,
הַגִּבְעָה אֵלֶיהָ נַעְפִּיל, אִם רַק
נָעֵז.
זֶה מִפְּנֵי שֶׁלִּהְיוֹת אָמֵרִיקָנִי הוּא
יוֹתֵר מִן הַגַּאֲוָה שֶׁיָּרַשְׁנוּ.
זֶה הֶעָבָר אֵלָיו צָעַדְנוּ
וְכֵיצַד לְתַקְּנוֹ.
עֵדִים הָיִינוּ לְכֹחַ, שֶׁיּוֹתֵר מִשֶּׁאִחֵד
אֶת אֻמָּתֵנוּ עִרְעֵר אוֹתָהּ.
הוֹרֵס אֶת אַרְצֵנוּ כְּכֹל שֶׁכֻּוַּן
לְעַכֵּב אֶת הַדֵּמוֹקְרַטְיָה.
מַאֲמָץ זֶה כִּמְעַט שֶׁצָּלַח.
אֶת הַדֵּמוֹקְרַטְיָה נִתָּן לְעַרְעֵר זְמַנִּית,
אַךְ לְעוֹלָם לֹא תְּמֻגַּר לְתָמִיד.
בֶּאֱמֶת זוֹ, בֶּאֱמוּנָה זוֹ שָׂמִים אָנוּ אֶת מִבְטָחֵנוּ,
שֶׁכֵּן בְּעוֹד שֶׁעֵינֵינוּ נְשׂוּאוֹת לֶעָתִיד,
נְתוּנוֹת בָּנוּ עֵינֵי הַהִיסְטוֹרְיָה”.
עֵת אִתְחוּל הוֹגֵן מֵחָדָשׁ
הִגִּיעָה.
חָשַׁשְׁנוּ בְּעֵת הַשָּׁקָתָהּ,
לֹא חַשְׁנוּ מוּכָנִים לִהְיוֹת
יוֹרְשֶׁיהָ שֶׁל שָׁעָה מַבְעִיתָה
זוֹ,
אַךְ מִשֶּׁאֵרְעָה, מָצָאנוּ אֶת
הַכּוֹחַ לִפְתֹּחַ בְּפֶרֶק חָדָשׁ
שֶׁל תִּקְוָה וּצְחוֹק
לְעַצְמֵנוּ.
כָּךְ כְּשֶׁנִּשְׁאַלְנוּ פַּעַם. “אֵיךְ
יָכֹלְנוּ לְהִתְגַּבֵּר עַל
הַפֻּרְעָנוּת?” שׁוֹאֲלִים אָנוּ כָּעֵת
” אֵיךְ הִצְלִיחָה הַפֻּרְעָנוּת
לִקְנוֹת לָהּ שְׁלִיטָה עָלֵינוּ?״
לֹא נִצְעַד לְאָחוֹר אֶל מָה
שֶׁהָיָה, אֶלָּא נָנוּעַ לְמָה שֶׁיִּהְיֶה:
מְדִינָה פְּגוּעָה אָמְנָם אַךְ
שְׁלֵמָה, נְדִיבָה אַךְ נוֹעֶזֶת
פִּרְאִית וְחָפְשִׁית.
לֹא יְסוֹבְבוּ אוֹתָנוּ בְּכַחַשׁ
אוֹ שֶׁיִּקְטְעוּ אוֹתָנוּ תַּחַת אִיּוּם
כִּי אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁרִפְיוֹן
וְאִינֶרְצִיָּה יִהְיוּ
מוֹרֶשֶׁת הַדּוֹר
הַבָּא.
טָעוּיוֹתֵינוּ יַהַפְכוּ
לְעוּלָם.
אַךְ דָּבָר אֶחָד הוּא בָּטוּחַ:
אִם נְעָרֵב חֶמְלָה עִם יְכֹלֶת
וִיכֹלֶת עִם זְכוּת, אַהֲבָה
תַּהֲפֹךְ לְמוֹרַשְׁתֵּנוּ
וּתְמוּרָה, זְכוּת אָבוֹת
שֶׁל יְלָדֵינוּ.
אָז הָבָה נוֹתִיר אַחֲרֵינוּ מְדִינָה
טוֹבָה מִזּוֹ שֶׁבָּהּ
הָיִינוּ.
עִם כֹּל נְשִׁימָה מֵחָזִי
הַמֻּכֶּה, הַשָּׁזוּף, אָנוּ
נַצְמִיחַ עוֹלָם טוֹב יוֹתֵר
מִזֶּה הַפָּצוּעַ.
נַעֲלֶה מִגְּבָעוֹת
הַזָּהָב שֶׁל הַמַּעֲרָב.
נַעֲלֶה מִצְּפוֹן מִזְרָח
מֻכֵּה הָרוּחוֹת הֵיכָן
שֶׁמָּרְדוּ אֲבוֹתֵינוּ
לָרִאשׁוֹנָה.
נַעֲלֶה מֵעֲרֵיהֶם מְעֻטְּרֵי הָאֲגַמִּים שֶׁל
מְדִינוֹת הַמַּעֲרָב הַמֶּרְכָּזִי
נַעֲלֶה מִן הַמִּזְרָח הַקּוֹדֵחַ בַּשֶּׁמֶשׁ,
נִבְנָה מֵחָדָשׁ, נְתַקֵּן וְנֵרָפֵא
בְּכָל מִפְלָט יָדוּעַ שֶׁל
אֻמָּתֵנוּ, בְּכֹל פִּנָּה הַנִּקְרֵאת
מְדִינָתֵנוּ,
אֲנָשֵׁינוּ, שׁוֹנִים
וְיָפִים יַעֲלוּ לִצְעֹד בַּסָּךְ, מֻכִּים
וְיָפִים.
בְּבוֹא הַיּוֹם, נִצְעַד מִחוּץ לַצֵּל, מְשֻׁלְהָבִים
וְלֹא מְפֻחָדִים
יִפְרָח הַשַּׁחַר הֶחָדָשׁ
כְּשֶׁנְּשַׁחְרֵר אוֹתוֹ.
שֶׁכֵּן תָּמִיד יֶשְׁנוֹ נָוֶה יַעַר
אִם רַק נִהְיֶה אַמִּיצִים מַסְפִּיק
לְהִוָּכַח בּוֹ
אִם רַק נִהְיֶה אַמִּיצִים מַסְפִּיק
כְּדֵי לְהַוּוֹתוֹ.
לחגית היקרה
הקשבתי לשיר המקורי של אמנדה, ואהבתי את הרעננות שהבאת למלותיה. המלים מאפשרות קריאה זורמת . תרגום רגיש ונבון. אהבתי את הדברים בתוך השיר שעשית, למשל, צירוף המלים “השחר מפציע”, שייחודי לשפה לעברית. התרגום מעביר את ההוויה של השיר, את קולה הרוטט והחזק. מעניין שבחרת לכתוב “אומה לא פגומה” ולא שבורה. כי שבור זה משהו מוחלט ופגום זה משהו שעוד אפשר לתקן.
ובהמשך השיר שתרגמת, אותה ילדה שחורה צנומה, צאצאית לעבדים, העברת בצורה רגישה ומדוייקת, את ההוויה של האנשים שחוו גזירות קשות אלו. יפה הביטוי “איננו מבריקים איננו טהורים”. לפי התרגום שלך אפשר למעשה ליחס אותו לכל מדינה, קרי שהשיר הזה היה יכול להיכתב על כל מדינה כולל ישראל. מעניין שתרגמת את מילותיה – HOPED ל”חלמנו”. זה יפה. בהמשך התרגום, המונח חומות ההפרדה, מתקשר מאוד עם מה שיש לנו בארץ. חזקי ואמצי חגית
Benny Ziffer עורך מוסף הספרות של הארץ כותב בפייסבוק:
לדעתי זה שיר פלקטי וקיטש מוחלט
אולי .אבל זה מה שצריך לטקס השבעה לנשיאות.שם אף אחד לא צריך שירים מתוחכמים על גורלו המר של המשורר. כמו בנאום של הנשיא יש צורך במסר שיועבר.
הו השחר… תרגום יפה ומרתק
הגבעה להעפלה
העפילה על המקור.
הצלחה גדולה,
לנאום מלא באור.
תודה חגית על התרגום הנהדר ובהצלחה רבה עם ספרך
Gilad Meiri כותב בפייסבוק:
אני תיכף עולה לשידור אצל גואל פינטו, פותח את התוכנית, את השבוע. אני כבר על הקו, שומע כיצד פינטו מציג את הנושא ובחוסר קואורדינציה רגשי מנתק את השיחה. מביט בהשתאות על עצמי, מובך ומקבל אחרי זמן קצר, שנדמה כנצח, טלפון מהמפיקה. איכשהו שוב בשידור, ללא נזקים. אולי אלוהי ה -PC שלח לי הערת אזהרה.
דיברנו על פואמת ההשבעה של אמנדה גורמן – “הדרשה על הגבעה” במסיביידן. גורמן הגישה אותה נפלא בקריאה אקסטטית ובלבוש מרהיב. אהבתי אותה והתרגשתי מהפרפורמנס – שיעור טוב למשוררים. המעמד תרם לקידום השירה, אבל גם פגע בה. הרי, אם ליידי גאגה ייצגה את המוסיקה, ולא להקת רוק מביה”ס התיכון המקומי, למה לבחור בטקסט בוסרי (לא ספוקן, לא שירה)? מה זה אומר על היחס לשירה ותפקידה? ניחא, ויתרו על כלת נובל טריה, לואיז גליק (יהודייה זה לא מספיק בשביל פוליטיקת הזהויות), אבל אין משוררות גדולות אחרות (צעירות, אפרו-אמריקאיות וכו’), שיכולות לעשות את אמריקה גדולה שוב אגיין? Imagine מה היה האפקט הרגשי לדורות אם כל התכונות הזהותיות של גורמן היו מגולמות בשיר מופת של משוררת פופואטית גדולה, אלא של – FBI אין מידע מוקדם על משוררות כאלה.
ובכל זאת, זה עדיין דיון שיש לקיים בפתיחות ותודות לגואל פינטו ולענת שרון בלייס על האופציה להציג את המתח בין שירה, רטוריקה ותקשורת. מצ”ב פתיחת השיר בתרגומי. מוזמנים להאזין (גם כן תרבות, בפתיחת התוכנית).
גבעת טיפוס
בבוא העת, נשאל את עצמנו: היכן נוכל למצוא אור בצל האינסופי?
נושאים את האובדן, חוצים את הים.
יצאנו חוצץ כנגד בטן המפלצת.
למדנו שֶׁשֶּׁקֶט איננו בהכרח שלום,
שמושגי צדק אינם בהכרח צדק.
ועדיין, השחר מפציע ללא ידיעתנו.
איכשהו אנחנו עושים זאת.
איכשהו החזקנו מעמד וחזינו באומה לא מנותצת,
אלא פשוט בלתי מושלמת.
אנו, ממשיכי הדרך של מדינה וזמן בהם ילדה שחורה רזה
נצר לעבדות, בת לאם חד הורית קוראת שירה בהשבעת נשיא
ויכולה לחלום על כס הנשיאות.
וכן, אנו רחוקים מלהיות מצוחצחים, מזוככים,
אבל זה לא אומר שאנו חותרים לעצב אחדות הרמטית.
אנו חותרים לאחדות מחושלת המבוססת חזון.
לעצב מדינה המחויבת לכל התרבויות, הצבעים, הטיפוסים
והמצבים האנושיים.
אז אנו נושאים מבט לא למה שעומד בינינו, אלא למה שעומד לפנינו.
אנחנו מאחים את הקרעים, כי יודעים שקודם כל עלינו להניח למחלוקות
ולפני הכל להציב בראש את עתידנו.
https://www.kan.org.il/Radio/item.aspx?pid=193543&fbclid=IwAR3bZzioU9dXquhuhSSuvQURgi3Ub5KZWg8CC1A6KCav1F2yFAGGPa5Fm0o
Gilad Meiri כותב בפייסבוק :
Carmel Oren היחס שלי מכמיר ולא מחמיר – מוצא גם את החיובי בהופעתה. תכלס, אני לא מבין למה העולם קיבל לייידי גאגה והשירה לא זכתה למשוררת בקנה מידה זהה? בעיניי, זהו
בתוכנית של היום של כאן תרבות של גואל פינטו הם דיווחו על תגובות שליליות רבות לדבריו של גלעד מאירי על השיר שלמעלה.
הם ראיינו חוקרת בנושא. שגם ציטטה במהלך השיחה מהתרגומה של חגית בת אליעזר לשיר.
האזינו כאן :
https://www.kan.org.il/radio/player.aspx?ItemId=193784
מהדקה השישים וארבע של התוכנית.
ראשית – ברכות לחגית בת אליעזר המשוררת/עיתונאית/מהנדסת שלנו על התרגום המופלא.
ועתה קצת לתוכן – מאז המלחמה הקרה אני מסתייג מדברי הלל המשודרים מתחנות רדיו וטלוויזיה ממשלתיות.
הם האמריקנים שמחים שהצליחו בקושי לסלק את טראמפ, עולזים ונראה שסוף סוף הם יוכלו להפטר מהמדיניות של טראמפ ולחזור
למדיניות הקודמת שהוכיחה את עצמה כה יפה ועזרה להרוס את עולמנו:
להזכיר לכם את מלחמת קוריאה, וויטנאם, עירק, קובה בהם אמריקה יצאה נגד עמים שלא הסכימו עם המדיניות של הקפיטליזם החזירי של ידידי ארצות הברית? לדוגמה – שלטון הגנרלים בארגנטינה, תמיכה בלתי מסוייגת בערב הסעודית אשר קיבלה מיליארדים מארה”ב עבור הנפט… והרבה מכסף זה הלך מערב הסעודית לידי הטרוריסטים הפלסטינים.
טראמפ שבר את שרשרת הרשע הזאת והכניע את איראן הרשעה באומות העולם והמאיימת על ישראל הזעירה.
אמריקה של השיר הזה – תחדש את ההסכמים שלה עם איראן וצנטריפוגות האירניות ימשיכו להסתובב – אך הפעם יותר מהר.
איני שוכח גם את ההתקפה הרצחנית של בנות הברית על יוגוסלביה כאשר הם הפציצו את סרביה למצוות ערב הסעודית. סרביה – המדינה היחידה שהיטלר לא הצליח להכניע.
הכל קישקושים על אהבת החופש. מדינה שיש רק שתי מפלגות וכל חברי הפרלמנטים שלהם כולם מיליונרים. ואין להם קופת חולים כמו שיש למדינות אירופה העניות ביותר – אני לא מתפעל מהם עדיין.
נקווה שמשהו ישתנה אצלם – בינתיים הם שרים שיר הלל לשחורים שהיו אצלם עבדים זה מאות שנה.
הטכס הזה תוכנן כמו מופע הוליוודי – וזו גם תהיה השפעתו על העתיד.
ראובן שבת כותב בפייסבוק :
אמריקאי מאוד. יפה מאוד. השילוב הזה שבין תום הלב שיש בכל זאת באמריקה לבין הבלבדיות שלה לטוב ולרע. טמון אכן בשיר הזה. הוא אומנם הצהרתי בחלקו אבל קסום מאוד ברובו.
יש לי ביקורת רבה על ארהב עוד מהזמן שבארץ העריצו אותה. אני זוכר את עצמי מסביר למכרים שארהב למעשה המדינה המערבית הכי לא בטוחה, כשיוצאים מהמלון מזהירים אותך בשום אופן לא ללכת ימינה אלא רק שמאלה כי ימינה זה מסוכן. ועדיין, נפתלי קצת הגזים. המלחמות של האמריקאים לא היו כדי להכניע מדינות שלא הסכימו עם הקפיטליזם החזירי אלא מכיוון שחששו מהשתלטות דיקטטורה קומוניסטית בקוריאה (איפה יותר טוב, בצפונית או בדרומית?) ובויאטנאם. הם לא נלחמו בקובה, לא נלחמו בארגנטינה. ולמרבה הצער טראמפ לא הכניע את איראן. להפך, הפרישה מהסכם הגרעין היא שאיפשרה לאיראנים לחזור להעשיר אורניום. גם בארץ דווקא אנשי המקצוע טענו שזו טעות. עם כל הפגמים בהסכם. נקווה שביידן ישיג הסכם יותר טוב, אבל מה שאובמה השיג היה הכי טוב שאפשר היה אז, והדבר הגדול שהוא עשה הוא שגם רוסיה וסין הסכימו לסנקציות. דווקא מי שמזלזל בארהב צריך להסכים שסנקציות אמריקאיות בלבד הן חסרות ערך. האיראנים יכולים לקנות הכל מרוסיה וסין. בענין קופות החולים כמובן אתה צודק. בארהב מערכת הבריאות היקרה ביותר (18% תמג) והלא יעילה ביותר בעולם המפותח. למעשה חלקים מארהב הם בספק ״עולם מפותח״ ונראים יותר כמו עולם שני ״מתפתח״. גם כי לאנשים אין ביטוח בריאות והבריאות שלהם בהתאם. גם מעורבות הכסף הגדול בפוליטיקה השחיתה אותם. בעיקר מאז פסיקת בית המשפט העליון (בשליטה רפובליקאית) שתאגידים יכולים לתרום כמו בני אדם, מה שלמעשה הסיר כל מחסום בפני תרומות בסכומי עתק, עשרות ומאות מליוני דולרים. ועדיין, זו דמוקרטיה, ולכן עדיפה על רוב מדינות העולם האחרות. את מי אתה מעדיף? רוסיה של פוטין? סין הדיקטטורית (הם מזמן לא וספק אם אי פעם היו קומוניסטים)? הערה לסיום, גם בעיני פוליטיקת הזהויות היא לצנינים. ועדיין, היא עדיפה על דיכוי נשים (כמו למשל באפגניסטן) והומופוביה (למעשה בכל מקום שאין דמוקרטיה, מענין מה יש לדיקטטורים עם הומוסקסואליות).
מיכאל שחרור כותב בפייסבוק:
מיכאל שחרור
אני גם מאוד התרגשתי מהמעמד, מנצחון האור לפחות לרגע. וזה באמת היה קצת מביך להקשיב למילים. חשבתי שאולי אני לא מבין. אבל זאת אמריקה היום, ואולי העולם בכלל. לא נעים להשוות אבל זה קצת כמו שטראמפ נבחר מעוצמת תעופתו על עצמו. לא חשוב מה אמר. האנרגיות והפרפורמנס מאחורי זה הם העיקר. כך גם עם אמנדה. בחורה עם יכולת נדירה לעוף על עצמה. זו תוצאה של 60 שנות טלביזיה. אני חושש שרוב בני האדם היום לא יכולים לזהות שירה. העיקר הקצב והחרוזים גם אם הם לגמרי מופרכים. והעיקר הפאתוס והשואו, ליידי גאגה, הכל גאגה. אבל העיקר באמת זה שהיא בצד הנכון. וביידן נוסך בי תקווה. הנאום שלו היה יותר שירה באוזני מה״שיר״ של אמנדה. כי הוא ידע מה הוא אומר. הוא לא עף על מילים. הוא ניסה באופן נואש להאמין שיש בהן עוד תוחלת, שיש בהן משמעות, שמישהו באמת יקשיב. הוא דיבר מ….אל תדאגו, לא אומר את צמד המילים.
Hava Pinhas- Cohen כותבת בפייסבוק :
השיר בינוני אם זה בכלל שיר, אבל האומץ והכנות בהחלט ראויים.ומה זה כבר משנה. האירוע כולו רווי בסמלים וגם זה סמל. בעיקר שמלה צהובה על עור שוקולד
תודה חגית על המהירות והיעילות בתרגום הטקסט. יפה לראות שיבוצי תנ”ך מחלחלים לתרבויות שונות.
“השיר-נאום” זכה לשלושה תרגומים (נכון לעכשיו) כל אחד משלושת התרגומים הציג נופך מהלך רוחו של המתרגם במידה כזו או אחרת.
השאלה המרכזית היא האם המעמד היוקרתי של טקס ההשבעה מצדיק התיחסות כזו לטקסט בסימן שאלה אם אכן ראוי להיקרא שיר? לי נראה יותר כגימיק תקשרתי, לקחת תמימות נעורים ולהציגה בפרונט באופן משובב ומרגש.
חגית אני מברכת אותך על היוזמה הנהדרת של תרגום השיר לעברית , הרצוף כמה וכמה פניני לשון שאהבתי מאד- ישר כוח !
חנה טואג כותבת :
תרגום נפלא של שיר – נאום מלא חזון ותקווה. מי ייתן באמת שייבנו בקרבנו הגשרים לאחדדות ואהבה.תודה לחגית שתרגמה ותודה לאלי אשד על הבמה הנאותה.
אסתי בר הגיבה בפייסבוק על התרגום:
תודה רבה חגית על השיר המתורגם להפליא. ריגשת בתרגומך לעברית .שירה של המשוררת האמריקאית אמנדה גורמן . ….השחר עולה איתנו, ויהי אור תמיד ידענו.. שיר המהדהד על חופש האדם, על שיויון והתקוה לנצח.
תודה לחגית בת-אליעזר ולאלי אשד על התרגומים, והנוספים ביניהם שלו, שהביא אלי, בתגובות.
אני גם כן חשבתי לחזור לשיר, ולתוכנו מסקרנות. אולי אף לתרגם ולא הגעתי לזה.
אז טוב שנעשה על ידיכם,
*
השיר יפה ואוורירי.
מעניין שאשה צעירה שחורה בת 22, בת לאם חד הורית, ועם כל נטל העבר שנושאת עמה. חיה באמריקה של היום, וכותבת שיר עם הרבה שאיפה לאחדות, לתיקון עולם, ואף מביאה מקור יהודי תנ״כי. הכל במילים פשוטות כנות במידת האפשר שהיא משיגה, וקולחות.
*
ממשוררנו ועורכינו המבקרים והמלעיגים,
שהובאו כאן ציטוטים מהם בתגובות.
—
די לנו משירים שכל שיודעים לעשות זה להתחכם. בלי הרבה רגש שעובר אצלי בדרך כלל לקראם. אם בכלל.
אפשר להביע רעיונות נשגבים גם במילים פשוטות ובתום לב, ואמונה בטוב ובכוח אנושי חיובי. ואין ההמשוררת הזאת מתעלמת מהשלילי בגוף השיר שלה.
אלא מציעה להתגבר על הרע והמפלג, למצוא דרכים אחרות חיוביות, לקירבה בין אנשים.
מה יש לכם השופטים אותה, להציע בשיריכם, במובנים אלה???
תחכומים לשמם כבר מזמן משעממים אותי,
ואינם חזות הכל והעניין הבלעדי לכתיבת שיר.
חלאס. מי שמכם לשפוט ככה בני אדם ושירה???
****
נעמי גרינברג הר ירוק
תודה לחגית בת אליעזר על התרגום הבהיר והקולח של השיר. אמנם כן, מניפסט הצהרתי, ובכל זאת העיתוי של הקראתו בטקס השבעת הנשיא בקולה הצלול של צעירה שחורה שבקע ממורשת סבלם של אבותיה מעריצותו של האדם הלבן בעבר ובהווה – עם ניצוצות התקווה והאופטימיות, שנבעו מדבריה, שפה ושם הסתננו מהם טביעות לשון פואטיות – די היה בכל זה כדי לחולל ריגוש והשתאות בכל מי שהאזין לה.
“נפתח את האגרופים”, אומרת אמנדה גורמן, ברוח שירו של יהודה עמיחי שספק רב אם הכירה: “גם האגרוף היה פעם יד פתוחה ואצבעות”.
אהבתי גם את השיר-טקסט המקורי, גם את ההגשה וגם את התרגום. אני חושבת שהשיר מתאים למעמד ומעורר השראה. המשוררת מלאת חן וקסם וכן, גם עושה שירות לפוליטיקת הזהויות, בעיניי הדבר הוא חיובי ואפילו חשוב. נהניתי מאוד לקרוא את התרגום המקורי והמרגש של חגית, יש בו זרימה ותבונה וכמה בחירות מלים מאוד מעניינות. תודה רבה!
חגית אהובה, תודה על תרגום לשירה של אמדנדה גורמן כה נפלא ומרגש הצולל אל פני עומק אמת לב החיים בשפע של תבונה ,העצמה ,אהבה ,אור ,תעוזה וחזון. בעיניי רוחי אמנדה גורמן אישה צעירה השופעת קסם והשראה ביופיו וכאבו של עולם מורכב זה .יישר כוח חגית יקרה ונפלאה
שיר המציג חזון ותקווה לעתיד טוב יותר , עתיד של אידיאלים שיש לשאוף להגשימם. שיר ראוי מאד לטקס השבעתו של נשיא ארה”ב . אהבתי את השיר ואת התרגום. תודה לך, חגית, על התרגום.
אבי גולדברג כותב:
חגית תודה על שהעלת את הפואמה או משא בשפה העברית בעת הזו ששיח טוקבקיסטים גזעניים משמיד כל חלקה טובה וגולש למחוזותינו בשצף קצף.
התרגום קולח וקולע למטרה הרטורית של היצירה שהתאימה את עצמה לרגע ומעמד בו נישאה .
בל נשכח שעל אותן מדרגות עצמן,שבוע לפני שעמדה עליהן משוררת שחורה צעירה , התגודדו אלפי קיצונים גזעניים לבנים ואיימו לשבש את ההליך הדמוקרטי ולפגע בליבה של הדמוקרטיה האמריקאית.
לגבי הכותרת ,ל”העפיל בגבעה”, מעבר לסמליות שיש בה ,המאמץ להגיע למקום טוב יותר או להתעלות מעל המישור השטוח של היום יום ,עבור נוצרים אמריקאים יש בה הרמז המוכר להם היטב. החל מהדרשה על ההר של ישו ניתן לגבעה משמעות דתית מוסרית שנלקחה מספרי הנביאי הברית הישנה ולא זה המקום לצטט. העפלה בגבעה שמשה את הפוריטנים שהגיעו לניו אינגלנד ב 1630 והציבו לעצמם מטרה מוסרית גבוהה לשמור על ערכי הנצרות והאנושיות גם בעולם החדש הפראי והלא נודע בכך שיציבו את עצמם כעיר על הגבעה,כלומר שמעשיהם יהיו נראים ופתוחים לביקורת בעמדם מעל למישור.
city upon the hill
נשיאי ארה”ב לדורותיהם עשו שימוש במונח זה בנאומיהם ושוב אין זה המקום לצטט את קנדי אובמה ורייגן שראו בגבעה אליה צריך לטפס ולהאחז , סמל לחובה הנוצרית למוסריות ושיפור האדם האמריקאי.
אישית אני מעדיף את המקור. תודה גם לתרגום הפרוזאי במקצת של חגית, שחושף בהצלחה את חולשותיו המסוימות של השיר עצמו, שאינו שונה במסריו החשובים כשלעצמם, מנאומי בחירות, כולל או בעיקר של ביידן. אגב, התרגום היפה של כהנא (תודה לאלי אשד שהביאו) מצליח להעביר תחושה יותר פואטית ומעניק לו מעין עומק שמעבר למקור. בכל מקרה חלק גדול מדי מארהב, השייך למחנה שהוכה בבחירות, לא ימצא בשיר את קולו. המשוררת מייצגת בעיקר את הצעירים האידיאליסטים, האפרו אמריקנים, ומיעוטים אחרים, שסבלו ועדיין סובלים מאפליה בארהב, אלה שעליהם מאיים החלק השני והגדול מדי של אמריקה ה”לבנה”, הלא ליברלית, הלא-משכילה, שחשה מאויימת בעצמה בידי אותם מיעוטים, ובידי השינויים המהירים והמערערים את חייהם, המתרחשים בארהב ובעולם. לכן השיר – שספק אם הם בכלל טרחו להקשיב לו – אין בו הבטחה עבורם, אלא הוא ייצוג של אותו איום. הם אינם חולמים על דמוקרטיה – היא “שמאלנית”, והקריאה “לבנות ולתקן” משקפת את רצונם של מי שהם ה”בעיה” בעיניהם. ברור שהשיר אינו צריך להציע פתרון מעשי. זה לא תפקידו. אך הצגת מורכבות – ואמריקה מאוד מורכבת ומקוטבת – היה מסמן דרך ל”פתרון”. האם במעמד זה ובסיטואציה ההסטורית המיוחדת הזו היה אפשר לצפות לשיר אחר? האם ראוי ששיר במעמד זה יהיה מפוקח יותר, פחות תמים ואידיאליסטי? – כנראה שלא.
חגית יקרה, התרגום עושה חסד עם המקור! וכמה טוב שנשמרה רוחו הפואטית ?
חגית הטיבה לשמור על רוח הדברים של הנאיביות האמריקאית המטיבה כפי שהשיר הזה מביע.
נותן תקווה. מעניין. בוודאי חשוב ורב ערך.
מקסים. כל הכבוד על התרגום.
אתר “דרך הרוח ” מדווח:
דרך רוח
43 דקות ·
שבוע 19 בבית החינוך ל #מדעיהרוח של תלמידי בת ים Tel Aviv University | אוניברסיטת תל-אביב. מה אני אגיד לכםן… תקראו לבד ? :
במגמת ספרות:
בכיתה י’ של ענבל המאירי :
את השיעור התחלנו בצפייה בשיר של Amanda Gorman בטקס ההשבעה של ביידן לנשיאות ארה”ב, ובלי תרגום. אחרי השיר כל אחד שיתף בתחושות, במחשבות, בדברים שתפסו את תשומת הלב. התגובות התייחסו לעוצמת הרגש, לשפת הגוף, למילים שקוראות לתקווה, תיקון ואחדות.
היו שקישרו בין היותה של גורמן צעירה ושחורה לבין מחאת השחורים בארה”ב שהתעצמה בתקופת שלטונו של טראמפ. התייחסו גם למעיל הצהוב ולקשת האדומה – לבחירה בצבעים שמסמלים אור ואופטימיות, וגם לקהל שישב במסיכות והקפיד על ריחוק חברתי.
משם עברנו לקריאת השיר המתורגם (ע”י חגית בת־אליעזר, פורסם באתר יְקוּם תַּרְבּוּת) – כל אחד קרא שורה ממנו באופן ספונטני, בלי לקבוע
סדר (מה שיצר מדי פעם השהיות ממושכות יותר או פחות…).
לאחר הקריאה כל אחד בחר שורה שמדברת אליו ויצאנו לתרגיל כתיבה – להמשיך את השורה לטקסט קצר כל אחד מילותיו שלו וברוח האסוציאציות שלו.
בנוגע לתרגום שם השיר The hill we climb אצל חגית וגם בתגובות של אלי אשד, אצל מאירי. לא ברורה ההשמטה של המילה ״אנחנו״ בתרגום שם השיר.
שהיא חשובה וחיונית לרוח השיר כולו.
למה?
בתרגום של כהנא שהובא בתגובות, הפועל ברבים ״נעפיל״ מצביע על הריבוי הזה של ״אנחנו״.
—
טוב תמיד אפשר לשנות באינטרנט.
—
המעבר הזה מה״אני״ ל״אנחנו״ בכתיבת שיר הוא משמעותי ביותר, ואין להתעלם ממנו.
—-
וכל מילה של ביקורת אני מכוונת גם אלי.
כך שלא צריך לפחד או להתרגש מביקורת. היא חיונית ומועילה בדרך כלל.
תרגום נהדר, ראוי מאוד לשיר חגיגי והיסטורי כל כך. בעיניי השם נכון כי הגבעה להעפלה” אומר שעל כולנו להעפיל עליה. ועלינו להעפיל עליה כעת ולא בעתיד. באשר לבני ציפר. אז אמר. נו שוין. שמחה מאוד שפרסמתם את התרגום.
צדוק עלון בפייסבוק:
תרגום מושלם הוא אידיאל בלתי מושג; המתרגם הוא קצת משורר, קצת מבקר, וקצת פרשן של הטקסט; אסור שהמתרגם יהיה נוכח מדי אך מנגד אסור גם שייעדר.
למה אני מציין זאת? כי התרגום היפה של חגית שומר על המוזיקה המקורית הנשמעת היטב; הוא מצליח להביא את הקורא העברי לידי אפקט רגשי שהוא שווה ערך לתחושה שיוצר המקור.
יפה מאוד! צדוק
אומץ בכנפייה
אומץ במילתה
באומץ היא מעפילה
חגית היקרה
באומץ רב ובעדינות הלב
הבאת את הטקסט.
נהדר.
תודה רבה על השיר ועל תרגומה של חגית היפה, רגיש ומעניין
שיר נפלא ותרגום מעולה!
מה שרואים משם ( ארהב) לא רואים מכאן ( ישראל). הגיחוך הישראלי על השיר הלכאורה בוסרי לא שירי לא לירי של אמנדה גורמן הוא לא רק בעייתי אלא,לצערי, לא מבוסס. כחוקרת שירה אנגלית ואמריקאית החייה בארה”ב שמחתי לשמוע את הילדה-משוררת מקריאה את שירה. וכן, ההדגשה היא על הקראה בקול רם וקיצבית ולא על קריאה שקטה. ואם במקרה יצא לכם לשמוע ג’אנר שירה המתפתח ALOUD. ז’אנר זה מעמיד את המשורר כדמות מול קהל ונותן לו תפקיד מסורתי ודי עתיק של המשורר-נביא-מספר.( זה שעמד במשתה וסיפר על עלילות גבורה או ביקורת על המלך או סיפור אהבה- כן כך החלה השירה- ממושרר של כיכר העיר,חצר המלך וכן- הכנסייה והדרשה) זוהי שירה שהתפתחה בעיקר בקרב האפרואמריקאים היא משתמשת בקצבים משתנים אם דגש על אליטרטיביות- ראפית ואף אילתור במקום. בשיר של אמנדה גורמן בולטת האליטרציה וחרוזי ראש ( חרוז של תחילת המשפט ולא סופו) ולכן חשוב להתייחס לאלמנטים הללו גם בתרגום. גם חשוב לציין שזהו בהחלט סרמון- דרשה לא פואמה ולא בלדה. אמנדה גורמן בהחלט משתמשת בצורה הזו כי מושפעת כל כולה מצורת המסירה של הדרשה בכנסיות שחורות. אכן ואם יצא לכם להיות נוכחים בדרשה שכזו הייתם מבינים שאין סתם שיש שאלה בתחילת השיר וכל 4 שורותיו הראשונות הם וריאציה מספר יונה. יש כמובן לקרוא שירה וגם לתרגם אותה באופן זהיר ולא באופו מילולי יש להקדיש זמן וללמוד את הרקע והקונטקסט.תפקיד המשורר בשירה האנגלו- אמריקאית מזמן עבר לאקדמיה שבא המשורר מקבל משרת הוראה ומלמד שירה. האקדמיה וגם רוב מסודותהשירה בארה,ב הם לבנים, גברים לבנים . רוב הביטאונים לשירה “רצינית” מבקשים לכתוב בחריזה ומשקל ולהישתמש בטופוסים מאוד מערביים. על הרקע הזה גדלה השירה ALOUD- בקול רם.שירה שהתפתחה ברחוב ומשתמשת באילתורים ראפיים מנגד יש את השירה כדרשה שמעביר הכומר בכנסיות השחורות. אמנדה גורמן שילבה את שניהם. ועם תטו אוזן לנביאים במיוחד ישעיהו תראו שגם הוא בשינוי צורה מופיעה בשירתה. לגבי שני התרגומים ניתן לומר ששניהם היו מרוויחים מניסיון לנסות להיות אליטרטיביים .אני עובדת עכשיו על התרגום שלי.לי אישית היא הזכירה את מייקובסקי ויבטושנקו- משוררים אשר הייה בשירתם פאתוס. ואני עוזבת כאן עם שאלה : מיהו משורר ומה תפקידו בחברה? אמנדה גורמן עם דרשת השיר ענתה עליה- משורר הוא אחד שמראה על הכיוון,מסמן את התקווה ואת המאבקים הוא קורא לעמו ומראה לעמו. אני מניחה שתפקיד זה דומה מאוד לכומר, איש דת, נביא . בישראל תפקיד המשורר הוא ? אני חושבת שלהוציא את השירה אל כיכר העיר זה הדבר הכי יפה שקרה בעקבות אמנדה גורמן- כי שכח שכחתם את הנביאים וחרצובות לשונם.ואם אתם עדיין מזועזעים הרי זה בגלל שבישראל המשורר הראשי הוא בני ציפר- איש כהה חושים ורע מזג.
באתר “הארץ” יש כתבה בנושא של תרגום השיר של אמנדה גורמן. מדובר שם על מחלוקת שפרצה בהולנד סביב התרגום של השיר הזה וכל הספר שלה, שעומד לראות אור בעוד כמה חודשים.
מי יותר פי סי
https://www.haaretz.co.il/gallery/literature/.premium-1.9583378?fbclid=IwAR3PjJcA2_jq8MTjEkyHSl8RkWvcxM5KskRJeTBKkSsuKDTWtMbNivgHBQk
צהלה כהן בר לב כותבת :
המקור והתרגום הנהדר, לבד מהעובדה שמדברים אלי באופן אישי, יש בהם מן האמת הנכונה לכל אדם ואומה.
האם הפוליטיקלי קורקט הלך צעד אחד רחוק מדי? או שמא זו הדרך לתיקון? מריקה לוקאס ריינוולד, משורר.ת שמשתמש.ת בכינוי גוף ניטרלי מגדרית, זוכה פרס הבוקר, נאלצ.ה לפרוש מתרגום שיריה של אמנית הספוקן וורד אמנדה גורמן, שזכתה לתהילה לאחר שקראה פואמה פרי עטה בהשבעתו של הנשיא ביידן. הפרישה – בגלל תנועת נגד ציבורית שהתרכזה בטענה שאת גורמן השחורה צריכה לתרגם אמנית ספוקן וורד שחורה, ולא משורר.ת לבנ.ה. ביקשנו לשמוע מאמן הספוקן וורד יוסי צברי ומהעורכת הספרותית של פואטרי סלאם ישראל ורד אריאל נהרי מה דעתם על הסיפור הזה:
http://bit.ly/3kz6O6B
כל הכבוד חגית יקרה
תרגום רם מעלה למהדרין,
לא קל לתרגם שיר גדוש מסרים כזה,
הצלחת ובגדול.שאי ברכה מאת ה’.
בהולנד בדוגמה מטורפת מיוחד של תרבות ה”פוליטיקלי קורקט” נשמעו קריאות כנגד המתרגמת של השיר להולנדית על שאינה שחורה ופעילת ראפ כמו המחברת.
המתרגמת הסכימה לסגת מהפרוייקט אבל כתבה על כל העניין שיר משלה:
https://www.insider.com/amanda-gorman-work-will-not-be-translated-by-dutch-poet-2021-2
A Dutch poet will not translate Amanda Gorman’s work after facing criticism that it would be inappropriate for a white person to do so.
Marieke Lucas Rijneveld announced on Twitter on Wednesday that they would be translating the works. Gorman retweeted the announcement.
But Rijneveld, the youngest author to win the International Booker Prize, for the novel “The Discomfort of Evening,” decided to step down from the role Friday.
“I’m shocked by the uproar around my involvement in the dissemination of Amanda Gorman’s message, and I understand people who feel hurt by the choice,” Rijneveld said in a Twitter statement.
Among those who criticized the decision was the Dutch cultural activist and journalist Janice Deul.
In an opinion piece for the newspaper de Volkskrant, she said: “Not to take anything away from Rijneveld’s qualities, but why not choose a writer who is — just like Gorman — a spoken-word artist, young, female, and unapologetically Black?”
Gorman quickly rose to fame after she performed her poem “The Hill We Climb” at the presidential inauguration of Joe Biden.
Gorman, the first US National Youth Poet Laureate, then recited her poem “Chorus of the Captains” — dedicated to a teacher, an intensive-care-unit nurse, and a US Marine Corps veteran — at the Super Bowl in February.
The Dutch translation of “The Hill We Climb” was to be published in late March by the Amsterdam-based publisher Meulenhoff, the Associated Press reported.
Rijneveld was also going to translate Gorman’s first poetry collection for release on August 21, The Independent said.
המתרגמת ההולנדית של הפואמה של גורמן שהחליטה לעזוב את הפרוטייקט כתוצמאה מזעם ציבורי על כך שאינה שחורה כמו גורמן כתבה שיר משלה על הפרשה:
https://www.insider.com/amanda-gorman-white-author-writes-poem-about-translation-backlash-2021-3
the Dutch author has written a poem in response to the backlash they faced.
Taking to Twitter on Saturday, Rijneveld wrote: “The best way to express my thoughts and feelings to the upheaval surrounding the translation of Amanda Gorman was by writing a poem.”
n the poem, first published by the Guardian, Rijneveld writes in the second person and says they have been “able to grasp when it / isn’t your place, when you must kneel for a poem because / another person can make it more inhabitable.”
Here is the opening verse:
Never lost that resistance and yet able to grasp when it
isn’t your place, when you must kneel for a poem because
another person can make it more inhabitable; not out of
unwillingness, not out of dismay, but because you know
there is so much inequality, people still discriminated against,
The full version of the poem can be found here.
https://www.theguardian.com/books/2021/mar/06/everything-inhabitable-a-poem-by-marieke-lucas-rijneveld
The poem ends with a cry for togetherness and “fraternity” and with an admission that “maybe your / hand isn’t yet powerful enough.”
Rijneveld has previously won the International Booker for their debut novel, “The Discomfort of Evening.”
The Dutch author was chosen to translate the book by the American poet, CNN reported.
Gorman did not respond to a request for comment in time for publication. However, the poet — who named her upcoming collection after the poem she famously performed at President Joe Biden’s inauguration in January — retweeted the original tweet announcing the project.
The publishing company Meulenhoff said earlier this week that it would now be looking for a new team “to bring Amanda’s words and message of hope and inspiration into translation as well as possible and in her spirit,” the Guardian reported.
כל הפרשה שמתוארת למעלה היא מטרידה ביותר .ללא ספק יש בכך פגיעה חמורה בחופש הכתיבה והתרגום.יש כאן פעילים מזיקים שמאיימים על חופש הכתיבה והתרגום של כל אחד ואחד מאיתנו. זה שהמתרגמת ההולנדית בכלל טרחה להאזין לדברי ההבל המטורפים שלהם זאת נורה אדומה. אסור היה לה להתייחס אליהם בכלל
.יש להבין את מה שנראה כמובן מאליו אבל בבירור איננו עוד : כל אדם יכול לתרגם כל דבר אם יש לו את היכולת הלשונית והספרותית לכך. והוא אינו חייב לשם כך להיות דומה או זהה ליוצר המקורי .הוא רק צריך את היכולות המקצועיות.
נהפוך הוא כמה מהתרגומים הטובים והגדולים ביותר נעשו בידי אנשים שהיו שונים לחלוטין מהיוצרים המקוריים.
על פי הטיעון המטורף של תוקפיה של המתרגמת ההולנדית של גורמן ,לחיים הזז אסור לכתוב על התרבות של יהודי תימן שאותה למד במשך שנים מאחר שהוא “אשכנזי” ולכן אינו יכול להבין דבר. ורועי חן שאינו ממוצא של יהודי רוסיה אלא “מזרחי” אסור לו לתרגם מהשפה הרוסית כפי שהוא עושה בהצלחה רבה.
אם חלילה כדי לכתוב על או לתרגם משהו משפה זרה ותרבות זרה רק בן אותה תרבות יכול לעשות זאת הרי כלל התרבות האנושית תיהפך לעקרה.
זה שהמתרגמת ההולנדית החליטה לעזוב את הפרוייקט לאחר ההתקפות שספגה זאת מכה קשה לתרגום ולתרבות בכלל וניצחון לברבריות.
ראו את תגובתה של חגית בת אליעזר לפרשה ברשימה כאן ב”יקום תרבות ”
למי מותר לתרגם -התרגום כצורך נפשי
https://www.yekum.org/2021/03/%D7%9C%D7%9E%D7%99-%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%A8-%D7%9C%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%9D-%D7%AA%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9D-%D7%9B%D7%97%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8-%D7%A0%D7%A4%D7%A9%D7%99/
יום חמישי 21 בינואר, למחרת טקס השבעת הנשיא ביידן בארה”ב, אלי אשד הציע לי לתרגם את השיר The Hill We Climb בסגנון ספוקן וורד, אותו השמיעה אמנדה גורמן בטקס. מיד ניגשתי למשימה הספרותית-עיתונאית הזאת, וביודעי שהזמן דוחק, הצבתי לעצמי מטרה אתגרית לסיים את התרגום תוך פחות משתי יממות על מנת לפרסמו בשבת, 23.1.2021 באתר “יקום תרבות”.
תוכלו לקרוא את התרגום כאן.
השיר של אמנדה גורמן, כמו נאומו של ביידן, תורגם לעברית בצורה מילולית-ישירה-מידית עבור השידור החי העולמי. היה ברור לי שמלאכת התרגום שלי צריכה להפיק שיר בשפה העברית, אשר יהיה נאמן למבנה של שיר ה- spoken word המקורי: קצבי-מחורז/דיבורי לסירוגין. במהלך התרגום צפיתי בביצועה של אמנדה גורמן, חשתי הזדהות עם המסרים של השיר, ושמחתי להחזיר למקור העברי את הציטוטים האנגליים מהמקרא.
לאחרונה הושמעה בהולנד מחאה נגד תרגום שירי אמנדה גורמן בידי מריקה ריינוולד, סופרת הולנדית מצליחה, בת 29, על שום שאינה שחורה ואינה אמנית ספוקן וורד.
הטענה הזאת ממש אווילית, כי הרי תרגום של שיר שנכתב ע”י נציג של תרבות מסוימת, מתבצע, מעצם טבעו, עבור אנשי קבוצה אחרת. השיר המתורגם צריך להתאים לעם היעד, לשפתו, ולתרבותו, ומוטב שמלאכת התרגום תתבצע ע”י בן/בת העם הזה, שמטבע הדברים אינו/ה דומה למשורר.
למתרגמים בני זמננו של השירה הקלאסית מלפני מאות ואלפי שנים אין כל אפשרות להידמות פיזית למשוררים הקדומים, ומה שמנחה את המתרגם במלאכת התרגום, זאת הרגשת אחדות רוחנית עם המשורר, מעין חיבור נפשי. ניתן לומר, שהיוצרים הם “רוח במעטפת”, כשמו העברי של סרט מדע בדיוני נפלא העשוי על בסיס אנימה יפני, משנת 2017, שגם במקרה שלו היו טענות-שווא נגד ליהוקה של סקרלט ג’והנסון, הלא-יפנית, לתפקיד הראשי, אותו גילמה בצורה נהדרת.
ראו ביקורת על הסרט ביקום תרבות.
לעזרתו של מתרגם שיר עכשווי באה הנגישות למידע נרחב, בזכות התקשורת העולמית. אף אפשרית הכרות אישית עם המשורר, כמו במקרה המדובר: אמנדה גורמן בחרה במריקה ריינוולד למתרגמת שלה, עובדה מכרעת בהחלט, שלא שכנעה את תוקפי המתרגמת הנבערים.
ועוד שחקן עולה ומתחזק בזירת התרגום: גוגל תרגום. האם מישהו יעז לטעון נגד מגדרו או מוצאו? כפי שתוכנות שחמט השתכללו במרוצת השנים ועתה הן מנצחות כל רב-רב-אומן אנושי, לא רחוק היום, בו הדור הבא של תוכנות תרגום יכה כל מתרגם אנושי בתחרות תרגום שירה.
ועד שזה יקרה, אנחנו, המתרגמים האנושיים, נתחבר לרוחות היצירה, ולא ניכנע לרוחות הרעות. אנחנו מקווים שמריקה ריינוולד עוד תחזור בה מוויתורה, ותתרגם את שיריה של אמנדה גורמן לתועלת והנאת ציבור הקוראים.
תגובתו של בֵּנִי לַנְדֵק:
שיר נהדר, תרגום מבריק. שימו לב כמה המצב דומה לשלנו. להם היה טראמפ, הגזען והמשסע, ולנו יש אחד משלנו. לאחר שנתניהו יסולק סופית, נוכל גם אנו לפצוח באותו שיר.
אירית שושני כותבת :
ראשית ברצוני להביע הערכה לעצם התרגום האיכותי והנגשתו בעברית ויש בכך מיזוג והושטת יד לכולם בשפה מובנת ורעננה – לכל הצבעים והטיפוסים הישראלים. לעצם השיר וסיסמאותיו: “הלנצח תאכל חרב?” “איש תחת גפנו ותחת תאנתו”… אלה רעיונות אוטופיים – אידיאליסטיים בלתי מושגים (אפילו תומס מור המתאר רפובליקה המבוססת על שותפות מלאה, מציע לשכור שכירי חרב ממדינות אחרות כדי להילחם ובכך הוא חוטא לעצם האידיאולוגיה של עצמו). השיר מקושט בעדיים כמו המשפט – “מחזי הברונזי נקרב את העולם למושלם”? האם ייתכן עולם מושלם? בן האנוש במהותו שואף למושלמות אישית. האדם הוא יצור תחרותי המשתוקק להגיע לפסגה. האם משורר יוותר על הפרס שלו כדי “להסיט את ההבדלים הצידה”? אבל זה מובן. הרי זהו שיר הבנוי לטקס ואל לנו לצפות לפחות נאיביות. ולסיום אשוב לכותרת היצירתית שלך, חגית: “הגבעה להעפלה” שאהבתי כמו גם משקלים וחרוזים בתרגומך: נגדל ונגעש – בגאווה שנירש, לערער – למרר, להמית – תמיד, שעת האפל – מצאנו עצם. יפה.
לאחרונה יצא לאור שירה של אמנדה גורמן בתרגום חדש בהוצאת ידיעות אחרונות כ”ספר לילדים” דווקא.
הספר נקרא “שיר של שינוי “והתרגום של ז’אנן בסול .
https://www.ybook.co.il/book/8039/%D7%A9%D7%99%D7%A8-%D7%A9%D7%9C-%D7%A9%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%99
ההוצאה מתארת אותו כך :
“אנחנו השינוי שאותו אנו שרים
וכולנו יודעים שזה יקרה במהרה.
השינוי כבר מתנגן עלי מיתרים,
לא תרצו להצטרף אלינו לשירה?
שיר של שינוי הוא ספרה רב-המכר לילדים של אמנדה גורמן, המשוררת הצעירה ביותר שהקריאה שיר מפרי עטה בטקס ההשבעה של נשיא ארצות הברית ועשתה היסטוריה.
בספר המרגש והלירי הזה, אנחנו מגלים שכאשר קולותינו מתחברים הכול אפשרי. יחד עם הנערה הצעירה שמובילה שלל דמויות במסע מוזיקלי, אנחנו לומדים על הכוח הטמון בנו להשפיע על העולם, על הקהילה שלנו ובעיקר על עצמנו.
עם טקסט פיוטי ואיורים קצביים מאת המאיירת עטורת הפרסים לורן לונג, נפרשת לעינינו יצירה שהיא קריאה לפעולה, שבה מתברר שיש בכוחו של כול אחד מאיתנו להשתמש ביכולותיו כדי לחולל שינוי.”
עד כאן ההוצאה.
ביקורת של עופרה רודנר על הספר יש כאן :
https://www.haaretz.co.il/literature/youngsters/.premium-REVIEW-1.10547616