איור של המשורר והמוזיקאי דוד מאת קמילו בוקצ’ינו ויקיפדיה

השירה העברית קיימת מזה 3000 שנה ויותר של יצירה, וכיום יש יותר שירה עברית מאי פעם.

לרגל סיום העשור השני של המאה ה-21 הגיע הזמן לבדוק מה היו מיטב השירים של העשור.

לבקשת העורך הראשי אלי אשד עברו חגית בת-אליעזר, עורכת השירה הנוכחית של “יקום תרבות”, יואב איתמר ודניאל עוז, עורכי השירה הקודמים של יקום תרבות, גבריאל מוקד, המבקר והעורך הוותיק ועורך כתב העת “עכשיו”, המוזיקאית ושדרנית התרבות דורין מרגלית, וגם אלי אשד עצמו, על כתבי עת ספרותיים, ידועים ופחות ידועים, שפירסמו שירה בעברית בעשור האחרון (רשימה מובאת בסוף), על ספרי שירה שפורסמו בעברית בהוצאות ידועות, וגם אלו שהן פחות ידועות, סקרו את המספר הגדול של אתרי שירה במרשתת, מהם וותיקים מאוד, מהם חדשים מאוד, וכמובן קראו שירים שנשלחו ל”יקום תרבות”. מדובר, אם כן, באלפי שירים ויצירות פואטיות שפורסמו במהלך העשור.

בסופו של דבר, עקב רוחב היריעה, הוחלט לצמצם את הרשימה הסופית בעיקר לשירים שיצאו לאור בספרים, מתוך הנחה שהם עברו עריכה קפדנית במיוחד. עם זאת, אם היו שירים שהופיעו בספרים, וקודם לכן הופיעו בכתבי עת מודפסים או במרשתת (באתרים שעברו עריכה ולא בדפי פייסבוק אישיים), זאת בהחלט הייתה נקודה לטובתם.

וכך, לאחר שקולים ושקלולים שונים, ועם נימוקים המפורטים ברשימה, נוצר המבחר הסופי של “יקום תרבות”, מאת חבורת העורכים חגית בת-אליעזר, יואב איתמר,דניאל עוז, אלי אשד, גבריאל מוקד, ודורין מרגלית, של מיטב השירים שפורסמו בשפה העברית בעשור השני של המאה ה-21.

בגלל רוחב היריעה אנחנו מביאים את המבחר כסדרה של כמה מאמרים.

החלקים הקודמים בסדרה כללו שירים שנבחרו בידי:

חגית בת אליעזר

יואב איתמר

ודניאל עוז

לפניכם החלק הרביעי בסדרת הרשימות על מיטב השירה העברית בעשור שבין 2010 ו-2019, בחירותיה של המוזיקאית, היוצרת, ושדרנית התרבות והספרות, דורין מרגלית.

11 מיטב שירי העשור

לאור פנייתו של העורך הראשי של אתר “יקום תרבות”, אלי אשד, לבחור מקבץ שירים מהעשור שחלף לפי טעמי האישי, בחרתי אחד-עשר שירים של משוררים, לפי כמה תנאים שהצבתי לעצמי מראש.

התנאי הראשון, שלמעלה משלושה קבצי שירה התפרסמו במהלך חייהם, וכי השירים שהבאתי התפרסמו במהלך עשר השנים האחרונות.

התנאי השני, משוררים, שמלבד כתיבת שירה הם גם פעילים בחיי התרבות הספרותיים בעיקר בארץ, אם כעורכי כתבי עת לשירה, עתה או בעברם, או אם כעוסקים במלאכת התרגום, ופעילותם התרבותית בתחומים אלה הגיעה לידי הכרה ופרסום, אם כספר או בתוך כתבי-עת מוכרים ומקובלים זה כמה שנים ע”י ציבור הקוראים והכותבים.

בחרתי בתנאים הנ”ל, כדי לתת ראשית-קול לאותם משוררים שבסיועם וביוזמתם השירה נוכחת ואף מפלסת דרך למשוררים צעירים יותר, לאו דווקא בגילם, אלא בעשייתם הספרותית.

בחרתי דווקא ברשימה זו של משוררים, משום שלטעמי הספרותי, כל אחד מהם יצר שפה ייחודית בשירתו, והמשותף בשירים הנבחרים, שהם ממזגים זווית קיומית ומטאפיזית כאחת, עם אהבת נוף הארץ, ולעיתים בוראים שפה מיתית אישית ואינטימית, לאו דווקא כרוכה בלבד אחר ה”מיתוסים הקלאסיים” של יוון או רומא.

על כן אני מתנצלת מראש על אותם משוררים, שכתיבתם טובה מאד בעיני, ולא יכולתי להביאם כאן, ואני מקווה, שאם תינתן בידי הזדמנות נוספת, אביאם בפעם הבאה.

שלכם בהוקרה, דורין מרגלית

.

ישראל אלירז. ויקיפדיה

השיר הראשון שבחרתי מתוך אחד-עשר השירים, הוא שירו של ישראל אלירז (1936-2016) ז”ל, שמכלול יצירתו הייתה בעיני כמים צלולים וזכים, שטבע את שפתו הייחודית, פילוסופית וזנית כאחת, מין חקר-תופעות אינטימי, בה כל דבר הניבט או נהגה הוא אחד ויחיד במינו, אך בו-זמנית מעיד על האידאה, שממנה הגיח לעינינו או עלה במחשבתנו.

השיר הוא מתוך קובץ שיריו הצנוע: “אלזה”, הוצאת “אפיק”, 2014

אשר רייך

השיר השני הוא שירו של אשר רייך, שעושה עירובין בשירתו משירת התנ”ך, כמו “שיר השירים” למשל, אך מביאם ויוצק אותם בתוך משמעות קיומית עכשווית, לעיתים נוקבת וכואבת.

השיר הוא מתוך קובץ שיריו האחרון, “ספר ההדים”, בהוצאת “הקיבוץ המאוחד ריתמוס סדרה לשירה”, 2018.

מאיה בז’רנו

השיר השלישי, הוא שירה של מאיה בז’רנו, ששפתה השירית, המהפכנית האקלקטית, ממזגת בתוכה רוקוקו אצילי עם מחווה של פנייה אל האחר, דו-שיח אישי, שלתוכו נמזגות הבלחות מפתיעות, ולא פעם בדחיסות לשונית, כמו ממאנת המשוררת לכלוא את המילה הנובעת מתוך השפע הגדול.

השיר הוא מתוך הקובץ, “פגישה עם השחקנים“, הוצאת “הקיבוץ המאוחד”, 2014.

צביה ליטבסקי

השיר הרביעי הוא שירה של צביה ליטבסקי, שללא ספק היא בין המשוררות המועטות, שממזגת בחן את העולם המיתי ההלניסטי עם לשון מיתית אינטימית ואישית, המולידה דימויים ארכיטיפיים וטרנסצנדנטאליים כאחד, בו הדומם לכאורה, מעיד על השתנותו המתמדת, כי אין בעצם דבר כזה “דומם”, הכל מלא אלים ואלהים.

השיר הוא מתוך הקובץ: “ליטורגיה”, הוצאת “הקיבוץ המאוחד ריתמוס סדרה לשירה”, 2010.

יוסף עוזר

השיר החמישי הוא שירו של יוסף עוזר, אשר מכלול שירתו כולל זעקה חברתית נוקבת, שלעיתים קרובות מובאת כאוסף פואמות, המשלבות בתוכן את עבר הילדות עם ההווה שיש לתקנו, בלשון חושנית, קצבית, יום יומית ותלמודית כאחת. בשני הקבצים האחרונים באה לידי ביטוי אהבת נוף עמק יזרעאל, כהלכה למעשה, “פסק ההלכה שלו: מעדר, מחרשה, שמים.” וזאת לעומת ירושלים עתה: “משא כבד פקעת וסלע שתיה עם מי היסוס”.

השיר הוא מתוך הקובץ “עמק יזרעאל ירושלים“, הוצאת “אפיק”, 2013.

חוה פנחס-כהן

השיר השישי, הוא שירה של חוה פנחס-כהן, ששירתה היא שיח מתמיד עם אלוה. על כן גם המשיחיות מחוברת לשיח – “מה-שיח” – וזאת לפי דרך ה”פרדס”, מן ה”פשט” אלי “מדרשי חז”ל”. שפתה היא לשון המשמעויות האטימולוגיות של השפה העברית, שהיא נטועה בקדושה ובמובדלות – לשון מופלאה ואקלקטית בסוגה, היוצאת מ”אסתזיס”, חושי מיתי ודתי, כמו הבשר היוצא מהבשורה, ובמשפט אחד: ומבשרי אחזה אלוה.

השיר הוא מתוך הקובץ: “וחצי תאוותי בידו”, הוצאת “הקיבוץ המאוחד”, 2018.

עודד פלד

השיר השביעי, הוא שירו של עודד פלד, אשר מכלול שירתו עברה תמורות, לא רק בתוכן אלא בעיקר בלשונה. מעבר משפה קצבית, בועטת, מורדת, ומוחצנת, אלי לשון חסכנית, הולכת ומתמעטת, כמעט דתית-יהודית, שכל מהותה היא עדות חייה ונושמת את הקדושה האלהית, הנוכחת כאן לידנו בשדה. הטבע הוא מקדש אלוה, “שמים וארץ כבודו יספרו”. וזה הכל.

השיר הוא מתוך הקובץ: “בלכתך בשדה”- שירים 2010-2015, הוצאת “קשב לשירה”, 2015.

יערה בן דוד

השיר השמיני, הוא שירה של יערה בן-דוד, ששירתה בעצם עוסקת בשירה עצמה, חקירה בלתי נלאית, “ארספואטית”, בלשון דימוי כה מדויקת, לשון תצריף מאוזנת, בדומה לחיבור קומפוזיציה מוסיקאלי, או בדומה לצייר מחונן ורב ניסיון העומד לפני הכן. כל המתרחש והמתארע, בחוץ ובפנים, הופך בדמיונה לבסוף לצורה – העולם בתוכה הוא שפע חוויתי, ויש לחוותו, בדומה ל”סוס טרויאני מבטן התודעה”.

השיר הוא מתוך הקובץ “איזון שביר”, הוצאת “הקיבוץ המאוחד”, 2015.

ריקי דסקל

השיר התשיעי, הוא שירה של ריקי דסקל, שהנושא המנביט את יצירתה הוא הכאב. משוררת, שמבלי שתכונה משוררת חברתית, הרי הדאגה ההיסטורית ממלאת את הוויתה. הכאב, שדרכו נחווה העולם, והאי-התחמקות ממנו, מוליד מתוכה שפה שהיא מחד קיומית מאד, אפילו שרדנית, אך מאידך גיסא, לשון ציורית וטרנספורמטיבית, בה המטפיזיקה יכולה להתרחש גם בלי מציאותו של אלהים.

השיר הוא מתוך הקובץ: “כמות שהוא”, הוצאת עם עובד/ שירה, 2016.

אמיר אור

השיר העשירי הוא שירו של אמיר אור, שמה שמייחד את שירתו היא חווית העולם כמלא אלים, לשון ארכיטיפית ואקספרסיבית מאד, הבאה לידי ביטוי בדחיסות דימויים אקלקטית, המאכלסת בתוכה זמנים וקצוות שונים של הקיום-יקום, אך גם קצה של שירים שונים לגמרי, בדומה לרישומים או מזמורים בודהיסטים עם הבלחות זעירות מוארות. אמיר אור משתעשע בשפה, בדומה ללהטוטן רב ניסיון המתנסה בשלל קסמים.

השיר הוא מתוך הקובץ: “ילד” שירים 2015-2018, הוצאת “הקיבוץ המאוחד”, 2018

טלי לטוביצקי

השיר האחד עשר הוא שירה של טלי לטוביצקי (1976-2019), חוקרת ומרצה לספרות באוניברסיטת בן-גוריון, שהלכה לעולמה בגלל מחלת הסרטן, אך מכלול שיריה, בעיקר אלה שיצאו בקובץ האחרון, הגיחו מתוך הוודאות של המוות המתקרב, וההכרה הזאת הנביטה מתוכה לשון מדויקת מאד, חסכנית, בה נוכחות המוות מתמזגת בנוכחות החיים.

השיר הוא מתוך קובץ השירים: “הזכות לשלמות הגוף”, בעריכת ענת לוין, הוצאת “פרדס”, 2019.

רֹאשׁ פָּתוּחַ

נְמָלִים רוֹחֲשׁוֹת

הָעוֹלָם הַבָּא

מְדַלֵּג וּבָא כְּאַרְנָב

צִלִּי בְּעֲקֵבָיו

רַחַשׁ הָעֲנָפִים הַנִּשְׁבָּרִים, הֶעָלִים

הֶעָלִים הַיְּבֵשִׁים

חֶדְוָה וְצַעַר נִגָּפִים גַּם הֵם

רַעַד שֶׁמֶשׁ בָּעֵינַיִם

*

מָה פָּחַדְתְּ כֹּה יַלְדָּה טִפְּשֹנֶת

זֶה הַחַיִּים מָה שֶׁכּוֹאֵב

בְּסַךְ הַכֹּל.

*    

דבורה הנביאה, משוררת עברית. תחריט מעשה ידי גוסטב דורה. ויקיפדיה

              *        

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

10 + 20 =