חגית בת-אליעזר, שגרירת יקום תרבות לאירועים, ממליצה על
הסרט הנוקמים: סוף המשחק Avengers: Endgame
זהירות – ספוילרים.
זהו הסרט העשרים ושניים בסדרת סרטי היקום הקולנועי של מארוול. "הנוקמים: מלחמת האינסוף" מאפריל 2018 הסתיים בנקודת שפל קודרת, בה תאנוס, נבל העל, מחק במחי נקישה מחצית מכל החיים ביקום, והעולם הקולנועי והממשי ייחל לתיקון. עכשיו, כעבור שנה, באה הישועה בדמותו של "הנוקמים: סוף המשחק", אשר הריץ את הצופים לבתי הקולנוע וריתק אותם למשך 3 שעות של מופע קולנועי עשיר. גיבורי על רבים ובראשם חבורת הנוקמים שיתפו פעולה במאבקם חסר הפשרות בנבל העל. לרוב הדמויות הראשיות של גיבורי העל יש גרסה אנושית והיא עוברת התפתחות במהלך הסרט.
האחים רוסו, הבמאים, לקחו חפיסת סצנות אנושיות וסצנות גיבוריות-עיליות, וטרפו אותן בחוכמה וברמת מוסר גבוהה. קווי עלילה רבים נשזרו יחד, ובהם מודגשים קשרי המשפחה בין ילדים להורים. הסרט נפתח בבילוי של הוקאיי עם אשתו ושלושת ילדיו בטבע, בזמן נקישתו הזדונית של תאנוס ברגעי סיום הסרט הקודם, שמעלימה את בני משפחתו. בהמשך הסרט, כשרק אחד מבין הוקאיי והאלמנה השחורה, הערירית, יכול לשרוד, ברור לגמרי שהוקאיי הוא זה שיישאר בחיים, כדי להתאחד עם משפחתו שתקום לתחייה עם כל הנעלמים.
הנוקמים חוזרים אחורה בזמן, כדי להקדים את תאנוס ולמנוע את נקישתו הממיתה. איירון מן מגיע לשנות ה- 70, וכמחווה לסדרת הסרטים "בחזרה לעתיד", הוא פוגש את אביו המדען, משוחח ומתחבק איתו.
העברת המגן העגול המפורסם של קפטן אמריקה לפנתר השחור היא סימלית במיוחד לאחר 8 שנות נשיאותו של ברק אובמה, בתקופה הגזענית של כהונת טראמפ.
הפנטזיה הקולנועית היא משל מודרני. הסוף הטוב מגיע לדמויות הכפולות האנושיות-הגיבוריות אחרי הלבטים, הכשלונות, והאובדן, ולצופים העוברים את התלאות אתם, ומְחַַמְחֵם (נא להכיר מילה חדשה) את הלב.
בסצנת הפתיחה, בתו של הוקאיי, בהדרכתו, יורה חץ במרכזה של מטרת טבעות קונצנטריות אדומות-לבנות, בתבנית של המגן של קפטן אמריקה. החץ מזכיר את קופידון – אל האהבה המיתולוגי. כשהחץ נורה בסצנה הראשונה, הוא פוגע בסצנה האחרונה: הסרט נחתם בנשיקה.
סקירה מעולה . לסרט נפלא. ניתוח מדוייק של האמיתות הפנימיות החבויות בתוך הסרט הנצחי הזה. כל הכבוד על נקודת הראיה הזאת. המיוחדת והחכמה מאוד.
חגית
שמחתי לקרוא את הביקורת שלך, ואת זווית הראיה המעמיקה, פילוסופית ואתית של התסריט.
שנותן מבט אנושי יותר, ומכאני פחות, או ריק מתוכן, ועוזר להתחבר לדמויות, שלמעשה כמו כל בן אדם, כפי שאת כותבת יפה, הם בעלי אותן רגשות אנושיים, של לבטים כשלונות ואובדן. כמו כן, אי אפשר שלא לשים לב למילה החדשה שהמצאת, מחמחם, שכבר גורמת לקורא לצאת עם חומר למחשבה, או לחשוב מחוץ לקופסא. יפה גם החיבור בסוף למיתוסים היוונים הקדומים, אולי משם הכל התחיל.
לא ראיתי את הסרט המדובר – אך הנכדים שלי בני ה9 וה-11 ראו והתלהבו מהסרט
ואף דנו בתוכנו ובעיקר בסיומו. זה רק אומר על ממוצע הגילים שהסרט פונה אליו.
ניחא – חגית כותבת יפה ולעניין ומגישה את החומר לקורא והקורא הוא שישפוט מה דעתו.
אינו בדיעת מיעוט כי לא ראיתי את הסר – אך עשרות מיליוני הצופים גם להם יש דיעה נחרצת.
מאז כ-30 שנה שפותחו תוכנות על לעריכת וידאו וקולנוע – יצרני הסרטים אוהבים לשבץ זה בזה
אישית איני אוהב את השעטנז הזה, אך זה צוו האופנה.
נ.ב. איני יכול להשתחרר מהסרט הבדיוני "כוכב הקופים 1968" אף סרט מאז לא גרם לי חוויה
קולנועית מאז. (אף שהסרט הוא בסוגה של מדע בדיוני – הרי סיפורו עלול להיות חלום בלהות.)