שני שירים מאת זינאידה גיפיוס משוררת רוסית אקסצנטרית וגאונית בתרגום מירי ליטווק
זינאידה גיפיוס (בגרסה הגרמנית היפיוס) (1869–1945) הייתה משוררת, סופרת ומבקרת ספרות רוסית. מוצאה ממשפחה גרמנית שהתיישבה ברוסיה עוד במאה ה־16.
בצעירותה עמדה התודעה הדתית במרכז הווייתה, והיא הקימה כנסייה חדשה יחד עם בעלה דמיטרי מרז'קובסקי, משורר, סופר וחוקר ספרות ידוע, ועם ידידה האינטימי ד. דמיטרי פילוסופוב. תפיסתם הדתית מושתתת על רעיון מלכות הברית השלישית בעלת שלושה יסודות סימבוליים; באהבה יש חירות ושחרור מן המוסכמות, ניגוד לאינדיבידואליזם. ברית משולשת זו מצאה את ביטויה בחיים הגשמיים, וכן בחייהם האישיים של שלישיית מקימיה.
לא רק בשל כך זינאידה גיפיוס נתפסה בעיני בני זמנה כדמות פרובוקטיבית ואקסצנטרית. היא נהגה לרוב להתלבש בבגדי גבר, בלטה בחיצוניותה הנערית, ה'דקדנטית' והתבטאה בישירות ילדותית.
שירתה נכתבה בלשון זכר והתנגדה לתפיסות המוכרות של 'הקול הנשי' בשירה רוסיה, כמו של אנה אחמטובה או מארינה צווטאייבה. שירתה של גיפיוס חדשנית ביחס למשוררים בני זמנה המחזיקים בקנונים הקלאסיים של סוף המאה ה־19.
לאחר מהפכת אוקטובר עזבה זינאידה גיפיוס את רוסיה והתגוררה בפריז עד מותה. היא הייתה ידועה בהשפעתה על בעלה, מרז'קובסקי. רבים אף טוענים כי מרבית תפיסותיו הושאלה ממנה והוא פיתחן לאחר מכן.
שיריה של זינאידה גיפיוס לא הודפסו ברוסיה הסובייטית, והיא כמעט אינה מוכרת בשפה העברית.
כמה שירים שלה תורגמו בעבר לעברית בידי אברהם שלונסקי ב'ילקוט שירת העמים' שירת רוסיה' בעריכת אברהם שלונסקי, לאה גולדברג הוצאת הקבוץ הארצי השומר הארצי בהשתתפות מוסד ביאליק 1942, ושוב בכתב העת 'דחק' כרך ט' בתרגום: אברהם עוז, טינו מושקוביץ.
לפניכם שירים שלה בתרגום מירי ליטווק ובניקוד איתן קלינסקי.
עובר אורח
לְכָל אֶחָד שֶׁבּוֹ פּוֹגְשִׁים בַּדֶּרֶךְ
רַק פַּעַם אַחַת – הוּא נֶעֱלָם חוֹלֵף –
סִפּוּר חַיָּיו – תַּעֲלוּמָה נִסְתֶּרֶת,
שָׁנִים מְאֻשָּׁרוֹת וּשְׁנוֹת כְּאֵב.
וּמִי שֶׁלֹּא יִהְיֶה אוֹתוֹ אָדָם,
אֵי שָׁם הוּא נֶאֱהָב,
אֵינוֹ נָטוֹּשׁ מִגֹּבַה רַב, דּוּמַם
נִצְפִּים כָּל צְעָדָיו.
כְּאֵל רוֹצֶה אֲנִי רוֹצֶה לָדַעַת, לִרְאוֹת
בְּלֵב זָרִים כִּבְשֶׁלִּי – הַכֹּל
בְּמֵי אַלְמָוֶת צִמְאוֹנָם לִרְווֹת
לַנֶּצַח אֲחָדִים לִטּוֹל.
פטרבורג
דְּמוּתֵךְ נֻקְשָׁה, צִיר אַדְמָתֵךְ יָשָׁר.
חִסְפּוּס אָבָק בַּךְ וְחֻמְרַת גְּרָנִיט.
כָּל צֹמֶת מְשֶׁלַךְ – עָקַר,
רוֹעֵד בַּבּוֹגְדָנוּת הָעַכְרוּרִית
הַסְּעָרָה שֶׁלָּךְ קָרָה, וּמְאַיֶּמֶת
יוֹתֵר מדוּמיוֹת שְׁמָמָה.
בְּהֶבֶל פִּיךְ גְסִיסָה נוֹשֶׁמֶת
וּמַיִם – טָעַם לַעֲנָה.
יָמִים – פֶּחָם, וְלֹבֶן הַלֵּילוֹת
מִכָּל גִּנָּהמַשַׁב גְּוִיּוֹת נִגָּר.
כִּפַּת שָׁמַיִם – זְגוּגיוֹת
בָּהֶן חוֹדֶרֶת מַחַט הַמֵּצַר.
קוֹרֶה לֹא פַּעַם שֶׁמִּיָּמָיו חוֹזְרִים
וְהַנָּהָר קוצף, הוֹפֵךְ פָּנָיו…
הוּא לֹא יִשְׁטֹף אֶת חַלוּדַת כְּתָמִים
מַעֲנָקִים שֶׁעַל גְּדוֹתָיו.
אוֹתוֹ כֶּתֶם הַחֲלוּדָה בָּהֶם חָדוּר
וְאֵין לִשְׁכֹּחַ אוֹ לִמְחֹק.
בּוֹעֵר, בּוֹעֵר עַל גּוּף עָכוּר
חוֹתַם הַלַּהַב הֶעָמֹק.
כִּבְעָבָר נְפַתֵּל נָחָשׁ נְחֹשֶׁת
וּמֵעָלָיו פָּרָשׁ עָצוּר בַּקִּפָּאוֹן.
לֹא תְּחַסֵּל אוֹתְךָ שַׁלְהֶבֶת תֹּפֶת,
לֹא טֹהַר אֵשׁ הַנִּצָּחוֹן.
אֶת תִּטְבְּעִי! בַּמְּצוּלוֹת שׁוֹקַעַת
עִיר מְקֻלֶּלֶת, אוֹיֶבֶת הַבּוֹרֵא!
תּוֹלַעַת הַבִּצּוֹת, רִמָּה בִּלְתִּי נִכְנַעַת
אֶת גּוּף הָאֶבֶן תֶכַלֶה.
ראו גם: