מיצג הגיליוטינה שהופיע בהפגנה בשדרות רוטשילד גרם לסערת גינויים וטענות לאלימות. האומנם? עמיר סגל בודק את הנושא
מאת עמיר סגל
בתמצית, אחרי כל הגינויים – הגיליוטינה בהפגנה במוצאי השבת האחרונה ברוטשילד לא הייתה הסתה, היא הייתה מחאה לגיטימית, קצת פרובוקטיבית אבל גם די משעשעת. אנשי ימין שגינו אותה – די לבכיינות; אנשי שמאל שגינו אותה – תפסיקו להיגרר אחרי הימין, ותוציאו את מקל המטאטא מהתחת.
יש בישראל של השנים האחרונות גל עכור של סתימת פיות, איסורים, גינויים, הזדעזעויות והתפתחות חדשה של הפוליטיקלי קורקט מהצד הימני. זה מעייף, משעמם ומאד מסוכן.
הסתה היא כשאמירה כלשהי עלולה להוביל לאלימות בסבירות גבוהה, לא כשאמירה, שלט או מיצג לא נעימים למישהו. דארין טאטור, משוררת לא מוכרת מבלה כבר כשנתיים במעצר בית בגלל שיר בפייסבוק; נטלי וקסברג-כהן נחקרה כמה פעמים משך שעות בגלל סרטון פרובוקטיבי ולא מזיק. אדם אלמוני שהביא מיצג של גיליוטינה הופך להיות סמל להפגנות – כאילו קרא לאלימות. הוא לא קרא לאלימות, ולהבין זאת כהסתה, הוא מניפולציה פשטנית ומאד ילדותית.
יש קבוצה של כמה אנשים שנאחזים בשלטון וחושבים שכל הפגנה היא "הפיכה שלטונית" וכל ביקורת היא "הסתה". אסור להיגרר אל השיח הזה. ההפגנות נגד השחיתות חשובות, וטוב שמתקיימות. האיום על חופש הביטוי מתקיים, וחשוב להיאבק בו. בין השאר כי האלטרנטיבה היא דיכוי חירות הביטוי.
אחד הטיעונים שעלו לאחר הגיליוטינה הוא לגבי ארון הקבורה מההפגנה המפורסמת מלפני מעל עשרים שנים. אותו ארון שנתניהו, לדבריו, לא ראה. אין לי חיבה לטיעונים מסוג "אבל מה לגבי…" שמסיתים את הדיון מהנקודה – אבל במקרה זה מדובר בטיעון סביר. אם כי אותו ארון, במנותק מהקשר – לגיטימי. בתוך ההקשר שבו יו"ר האופוזיציה עומד ליד – גם לגיטימי אבל בעייתי ציבורית. זה סמל להסתה, אבל למעשה ההסתה שהייתה באותו הזמן הייתה בדברים ומעשים של בעלי שררה – רבנים מול תלמידיהם, אנשי חינוך מול תלמידיהם וטקס הפולסא דנורא המפורסם. הארון הוא סמל, וגם הכפייה והמדים הנאצים – אבל עם כל חוסר הטעם שבהם, חברה ליברלית צריכה לאפשר אותם ולגנות אותם.
אחד הדברים שגורמים לתלישת מעט השיער שנשאר לי, הוא שרבים בשמאל טוענים שלא רק שזו הסתה (וזו לא) מדובר בפגיעה ובאלימות סימבולית. "אלימות סימבולית" יכולה להיות כל דבר, ולכן אי אפשר לגזור מהמושג הזה מסקנות פוליטיות או משפטיות. אבל כשחושבים על הנפגע משלט הגיליוטינה, שהוא ראש ממשלה הנחשד בקבלת שוחד, ולא בני אוכלוסייה מוחלשת כלשהי – ברור כי מדובר בטיעון תלוש מהמציאות.
מדינת ישראל שאני רוצה לחיות בה היא מדינה של מינימום איסורים. אגב, מינימום איסורים היו בסיסו של הליברליזם, אותה תפיסה שרבים בליכוד ובבית היהודי משתמשים בה כדי להקשות על עובדים קשי יום – אך שוכחים אותה כשמדובר בחירויות אזרחיות בסיסיות.
מספיק עם הגינויים, מספיק עם הצקצקנות. אשמח אם הגיליוטינה הזו תחזור בכל שבוע, אשמח אם יהיו עוד מאה גיליוטינות בתל אביב (או, עדיף, בירושלים בה אני גר ומפגין) וממש בסדר אם יצטרפו אליה עוד גיליוטינות. לא כי זו הסתה, אלא כי זו מחאה שמנסים להחניק. ולבכיינים, אצ"ג כתב כבר לפני שמונים שנים על "בשרנו הכבשי" וציפה שסיום הגלות יביא לסיום הכבשיות. אבל כנראה שגם הקמת מדינה לא הוציא את הבכיינות מהבכיינים.
עמיר צודק באבחנה שלו על ההשפעה הפוטנציאלית של המילים. לא כל אמירה נגד אדם או קבוצה היא הסתה או ראויה לתגובה ממלכתית במישור הפלילי. לימין יש אינטרס מובנה לטשטש את ההבדל בין רב שמטיף לתלמידיו, שרואים בו מורה ומדריך מוסרי, ובין פרופסור באוניברסיטה, שתלמידיו בקושי מקשיבים לו, וגם זאת רק על מנת לעבור את המבחן בסוף הקורס, ואיש לא רואה בו ״מנהיג״ או ״מדריך לחיים״. ההשוואות המופרכות האלו תמיד עולות, ובהקשר זה אין מנוס מלהזכיר שהאלימות היתה בעשרות השנים האחרונות רק מכיוון הימין. לא רק רצח רבין, אלא גם רצח אמיל גרינצווייג, וגם הכדורים שקיבלו בדואר פוליטיקאים מהשמאל, והדלתות ששרפו ל״שמאלנים״ ידועים. זה כמובן לא אומר שכל ביקורת של הימין על השמאל היא הסתה. אבל זה כן אומר שקריאה לאלימות מצד דמות ציבורית בימין, אוטומטית מסוכנת יותר מאשר אותה קריאה בדיוק מצד דמות ציבורית בשמאל. אם עמיר הזכיר את טאטור, אזי אין ברירה אלא גם להזכיר כי אצל הערבים, למרבה הצער הבעיה גדולה אפילו יותר מאשר בימין. כלומר, קריאה ״להגן על הר הבית״, אפילו מימין, משמעותה שונה לגמרי מאשר לכאורה אותה הקריאה ״להגן על אל-אקצה״ מצד גורמים איסלמיסטיים. עם זאת, בקשר לענינים הספציפיים שנדונו, החזקתה של טאטור במעצר בית בגלל השיר המגוחך שלה היא באמת אבסורד (אף שזה לא האישום היחיד). ומצד שני, הגליוטינה בהפגנת השמאל היתה מעשה מטופש, שמשחק לידיו של הימין, ומיותרת לחלוטין. אני, בניגוד לעמיר, מקווה שלא יהיו יותר גיליוטינות, וגם לא ארונות מתים וכיוצא בכך, לא בהפגנות ימין ולא בהפגנות שמאל.
עמיר, אתה אולי צודק. גם לי חשוב בדרך כלל להיות צודק ובשל כך איבדתי, אני מאבד ועוד אאבד לא מעט. אבל כאן לא מדובר בעניין אישי אלא בנושא ציבורי קריטי שחשוב בו לנצח בקרב על דעת הקהל. ובקרב הזה צריכים להיות קודם כל חכמים.
כל הנתונים ה"אמיתיים" על השחיתות של, וסביב, ראש הממשלה מצביעים כמה קל לנצח. אבל לכאורה, ולמה לכאורה? כי ראש הממשלה ויועציו הם אשפי תקשורת והם הבינו היטב את חשיבות הפייק ניוז ואת חשיבות הספינים עבור תומכיהם.
ברור היה מלכתחילה שהם ינצלו זאת כספין וינפחו זאת (כמו שלט שנשא אחד המפגינים בפ"ת ש"ראש הממשלה אשם עד שלא תוכח חפותו" שנתניהו הזכיר בשני נאומיו הראשונים ב"עצרות התמיכה" שאירגן לו ביתן). למה לשחק לידיהם?
אזכיר מקרה נוסף שברגע הראשון שראיתי אותו היה ברור לי שזה ישמש כספין שינפחו אותו עד כמה שניתן. המקרה של אותה נערה שמכה חיילי צה"ל ליד נבי סאלח. הסיבה אינה כדי להגן על חיילי צה"ל או על כבודם. הסיבה פשוטה זה נועד להסיח את הדעת ממראות הפוכים בתכלית כל יום. רק השבוע הנער שנורה בראשו ליד אריאל והילד בן ה-6 שנעצר (ראו ב"הארץ" סופ"ש).
בקיצור זה מאבק חשוב על דעת הקהל וצריכים להיות בו חכמים.
אכן עמיר, וגם דוד. הימין טוב בלרצוח ראשי ממשלות (רבין) ומפגינים (גרינצוויג) בטרור לאומני (המחתרת היהודית, שרצתה לפוצץ את הר הבית, עמי פופר והצדיק והרופא ברוך הגבר) וכיוצא באלה פעילויות הומניסטיות. היה וחלילה השמאל יתחיל להצטיין בפעילויות שכאלה, שיבואו להטיף.
חברים
שמח לראות דיון אמיתי
להזכירכם; השמאל באשר הוא הינו תולדה של מאבק אלים
השמאל קיים מגרסתו המוקדמת היעקובינית בפריז של 1797 ושל התקוממויות 1848 ושל תנועת העבודה בארה״ב
ומהפכת אוקטובר ברוסיה על דם וכוח
אם תלויה היתה ההסטוריה בטוב לב שכבות השלטון השבעות הרי השעבוד אי הצדק החברתי והניצול היו מתקיימים עד היום בכל מקום
השמאל הישראלי מתהדר בתואר שזוהרו דעך כי אין לו את הכוח לממש את האידאולוגיה שלו
לא כוח פוליטי ולא כוח ברחוב ;העובדה שכולם הזדעקו היא מלבד הצביעות והצדקנות היא כי לשמאל אסור היום להשתמש אפילו בסימבוליזם מרומז מה שמותר לימין הבוטה
שנה טובה