בעת הופעה שנתן בפני גברים ונשים (ראו כאן הרחבה על אודות הפרשה), כיסה הזמר החרדי יונתן רזאל את עיניו כדי לא לראות את הנשים, כפי שהסביר. בכך הצטרף לתופעה הולכת ומתרחבת של יוצרים אמוניים שאינם מוכנים להופיע בפני נשים או לשיר בנוכחותן, ולמעשה פועלים להפרדתן המוחלטת מהגברים. לפניכם תגובתו של עמיר סגל לפרשה שהיא הרבה יותר מקוריוז, ומעידה על מגמה ההולכת ומתפשטת.
אלי אשד
מאת עמיר סגל
המחשבה הראשונה שעברה לי בראש כשראיתי את תמונתו של יונתן רזאל מכוסה העיניים בהופעה בירושלים הייתה שאת האיש הזה אסור להשאיר לבד עם ילדים, לפחות לא עם הילדים שלי (לא שהשאלה הזו אי פעם עלתה).
הבחירה של רזאל, כמו של עוד יותר מדי אנשים, לכסות פניו כדי להימנע ממראה נשים רוקדות היא הגחכה של האמונה היהודית. אך נוסף על כך, הבחירה הזו היא מתן ביטוי פומבי לפרברסיה האישית של רזאל. כלומר רגשותיו האפלים העולים בו, ככל הנראה, למראה נשים רוקדות. הבחירה במסקינטייפ מעבירה את כל העניין אל אזורי ה-BDSM ומגבירה את תחושת אי הנוחות. או בניסוח אחר – אם רזאל לא מסוגל לשלוט ביצריו מול נשים רוקדות (ובלי להיות שם, ברור לי שהריקוד היה תמים לגמרי) אני לא סומך עליו שישלוט ביצריו בסיטואציות אחרות ואין לי רצון להעמיד אותו או ילדים בסביבתו במבחן העמידה ביצר – שרזאל מודה שקשה לו במעשה המסקינטייפ.
רבים יצאו להגנת רזאל בטענה שמדובר באמונתו הדתית וכי יש "כפייה" חילונית או ליברלית כנגד קיום אמונתו בפרהסיה. אך מדובר בפרקטיקה שבשנים האחרונות קיבלה לגיטימיות. נוסף על כך, בשם הליברליזם עלינו לקבל שלל התנהגויות המעוררות בנו תחושה לא נוחה. אך אין בכך להעלים את התחושה הבלתי נוחה. ראשית העניין הערכי וזאת משום הדרת הנשים שיש כאן, שנית משום המיניות המוצהרת שהיא כופה על הנשים הרוקדות, הצופים בבית וכל מי שנדרש לסיטואציה.
למי שמתקשה להבין את הרתיעה מהתנהגותו של רזאל, חישבו על הסבר כיסוי העיניים לילד שלא מכיר את הפרקטיקה הזו. ההסבר חייב לכלול את משיכתו המינית של רזאל לנשים הללו. חישבו על המהלכים שיש להסביר לילדה כדי שתבין מה המשמעות, או הצורך בקיומה של "צניעות" זו.
למעשה, הופעתו של רזאל פרובוקטיבית באותה מידה שבה תקיעת הדגל בישבן על ידי אריאל ברונז הייתה פרובוקטיבית או במידה של הסרטון שביימה האמנית נטלי וקסברג-כהן בשם "קקי במקום דם", שבו הצטלמה עם יסמין וגנר כשהן עושות צרכיהן על כארבעים דגלי מדינות שונות, ביניהן דגל ישראל. בניגוד לרזאל, שהביקורת עליו הסתכמה בכמה פוסטים בפייסבוק ובה בעת זכה לתמיכה רבתי, ברונז זכה לביקורות קשות, וקסברג-כהן הושמה במעצר בית, נעצרה כמה פעמים ונחקרה ארוכות, נאסר עליה לגלוש באינטרנט לתקופה של חודש וחפציה, ביניהם המחשב שלה, הוחרמו. כל זאת בגלל סרטון פרובוקטיבי.
יש ליונתן רזאל וגם לכל אדם אחר הזכות המלאה לכסות עיניו בכל הזדמנות שירצה. יתר על כן, רזאל כאמן זכאי לחופש מיוחד לקיים את אמנותו בכל דרך שיבחר; לנטלי וקסברג-כהן יש כל הזכות לצלם את עצמה בסרטון נוסף בשם "קקי או דם"; לאריאל ברונז הזכות לתקוע דגלים בישבנו. כל זה לא משנה את העובדה כי שלושת האמנים הללו מעוררים תחושה בלתי נוחה, שמקורה בעיסוק במיניות ולכן גוררת בקורת לגיטימית. אגב, בהקשר זה יש לציין כי הטיפול הציבורי בוקסברג-כהן היה מופרז ודורש ביקורת על מערכות אכיפת החוק, שנראה כי התעקשו להתעלל בה.
חופש הביטוי והחופש האמנותי אין משמעותם שהתנהגות פרברטית נסבלת במקומות אחרים. ממש כפי שהמחשבה הראשונה שלי למראה פניו מכוסי המסקינטייפ הייתה כי האיש הזה לא צריך להישאר לבד עם ילדים, ראוי כי ציבורית התנהגויות כאלו לא יהיו עוד נסבלות. ראוי כי גברים שלא מסוגלים להתמודד עם מיניותם ועם הרגשות העולים בהם למראה נשים רוקדות יקבלו יחס התואם את מצבם – חמלה, רחמים, אמפטיה ומגבלות סבירות ונדרשות. בין השאר, שלא יתקרבו אל הילדים שלי.
אין ספק שאנו רואים מגמה מתרחבת של דתיים לאומיים שאינם מוכנים לשיר בפני נשים או עם נשים שמשתלבת לדעתי עם המגמה של חיילים דתיים שאינם מוכנים לשרת עם נשים .
,אגב איני יודע אם יש מגמה כזאת אצל החרדים. דווקא. יש דבר כזה אצל חסידי גור הקיצוניים כמובן ,אבל לא בטוח כלל שכך הוא אצל הקהילות החרדיות האחרות.
מהצד השני אציין שדווקא בקומיקס שנוצר בידי אמנים דתיים יש מגמה גוברת והולכת להכניס דמויות של נשים דבר שלא היה קיים בעבר.
אני שואל את עצמי אם המגמה הזאת של הפרדה בין גברים ונשים בעולם הדתי אינה מתחזקת כתוצאה מהמגמה הקיימת היום בעולם החילוני של "הביוש בפומבי " כל הנשים שמתיצבות ומספרות על מקרה של הטרדה מינית שחוו בעברן לפעמים הרחוק מאוד לפני שלושים וארבעים שנה.
לי נראה שהתופעה הזאת תביא לפוריטניות גוברת והולכת ביחסי גברים נשים בעולם החילוני משום שכל גבר יצטרך להיזהר בחופשיות המינית שיגלה כלפי נשים ויהיו גברים שפשוט יעדיפו לא לראות אותן בקרבתם מתוך חשש שאווירה חופשית מידי עלולה להביא עליו תלונה במשטרה או ניסיון סחיטה. .
לפי הדיווחים בצה"ל יותר ויותר קצינים מעדיפים כיום לעבוד עם פקידים מאשר עם פקידות בניגוד לעבר אולי גם מהסיבה הזאת.
כלומר האווירה הליברלית חופשית ביחסים בין המינים שפעם היכרנו הולכת ונעלמת ומוחלפת במשהו אחר.
"אני שואל את עצמי אם המגמה הזאת של הפרדה בין גברים ונשים בעולם הדתי אינה מתחזקת כתוצאה מהמגמה הקיימת היום בעולם החילוני של "הביוש בפומבי"
אני מצטערת, אבל זה שטויות. קודם כל, נושא ההפרדה רץ בארץ כבר כמה וכמה שנים בעוד הקמפיין של חשיפת ההטרדות המיניות התחיל השנה (והוא גם מדבר על גברים שהוטרדו ולא רק נשים). כך שאין קשר בין השניים.
שנית, זה לא "ביוש בפומבי" כי זה מונח שמזלזל בקמפיין הזה וממעיט בערכו, כאילו מדובר במלצר שחיפף בעבודה וכתבת עליו פוסט פומבי בפייסבוק. נשים הוטרדו מינית, פיזית, לעתים נאנסו או אוימו. אם נלך על אותו קו של הפוסט פה, האם היית קורא לזה קמפיין של "ביוש בפומבי" אם קטינים היו מתלוננים על פושעים בגין מעשה אונס או הטרדות מיניות?
וכל הקשקוש על זה שיעדיפו לא לעבוד עם נשים: אם תתנהג כמו בן אדם, לפי החוק, ולפי כללי הנימוס, ולא תנסה לכפות את עצמך, להתנהג באלימות או לאיים על מי שתחת מרותך כדי לקבל טובות הנאה מיניות (וכל זה זה לא "אווירה ליברלית" אלא התנהגות של חלאות אדם), אין לך ממה לחשוש. וזה לא רק לגבי נשים, הקמפיין מדבר על הטרדות מיניות בכלל, כולל על הטרדת גברים (כמו במקרה של קווין ספייסי למשל). אמירות כאלו מרגיזות, כי הן בעצם סוג של טופלות שוב את האשמה על הנשים בחזרה, ונותנות הכשר להרחיק אותן ולהפריד אותן כי עכשיו הן לא רק "מעודדות את יצר הרע" אלא "גם עלולות עוד להתלונן על זה שלא כבשנו את יצר הרע ותקפנו אותן".
בבירור את מייצגת את רוח התקופה . גם בתוקפנות המילולית.אני חיוויתי את דעתי ואת מתנפלת על כדעתי זאת באלימות מילולית כ"שטויות " וכ"קשקוש" . אם הייתי אומר זאת בפניך אולי היית תוקפת אותי גם פיזית אם לשפוט על פי האלימות המילולית של דברייך. אולי היית פונה לפייסבוק בבקשה שיצנזר את דברי מאחר שהם אינם "פוליטיקלי קורקט" . גם זה קרה וקורה.
וזה קורה הרבה מאוד בעולם האקדמאי כיום שאמור להתאפיין בפתיחות מחשבתית.
אלימות מילולית מעין זאת מתגלה גם בשיח בין הימין והשמאל.ובשיח בין "האשכנזים " ובין "המזרחיים" שגם הוא מתאפיין באלימות מילולית מקבילה.
הנתונים על צה"ל בככל אופן הם מעניינים והם מראים אולי על התחלה של מגמה חברתית .
לי זה נראה כמו חזרה של ה"ויקטוריאניזם" שגם הוא היה עידן של דיכוי חברתי שנוצר בחברה סופר ליברלית החברה הבריטית כתוצאה מתעמולה של הוגים ותועמלנים אדוקים ששינו את פני החברה סביבם .
לדעתי אנחנו רואים תופעה דומה כעת וגם האלימות המילולית בהודעה הקודמת היא חלק מהמגמה הזאת.
למען האמת לדעתי גם התגובה המגננתית שלך לתגובה הבוטה שקיבלת מעדי מוגזמת ומבטאת סוג של אלימות. אין ספק שהיה מדובר בתגובה מאוד נחרצת, אבל לדעתי הטענה שלך שהיא הייתה כנראה תוקפת אותך פיסית היא מוגזמת חסר יסוד ומעידה על רגישות יתר, יחד עם זאת אני מקווה שהאופן שבו אני ניסחתי את דבריי לא היה אף הוא פוגעני לטעמך ואם כן אני מתנצל על כך מראש. יחד עם זאת אמרת הרבה דברים מעניינים על ההקצנה והאופי האנטגוניסטי שלובשים היום היחסים בין המינים במרחבים משותפים מסוימים (מקום עבודה וכד') שנובעים לא רק מאלימות של גברים כלפי נשים אלא גם מניכור ותחושת חוסר אמון בסיסית שהתפשטה אל המרחב הציבורי והתקשורתי כתוצאה מהאלימות הזו. ייתכן כי זהו המחיר שכל הגברים נאלצים לשלם עבור עולם יותר פמיניסטי ובטוח יותר עבור נשים. יחד עם זאת, ובנקודה זו אני מנסה להבין את התיאוריה שלך, יכול להיות שבגלל שהתהליכים הללו לא קרובים להתרחש בחברה החרדית, מתחולל שם בדיוק משום כך התהליך ההפוך. כלומר ההקצנה המוגזמת שלהם, אפילו במונחים שלהם, נובעת מההישגים הפמיניסטיים בחברה החילונית באומץ להתלונן שכיום נשים מגלות בזכות הקלות שבה ניתן לעשות זאת ברשתות החברתיות. ככל שהחברה החילונית הופכת ליותר נחרצת בשיח הזה כך השיח שם הופך ליותר סגור ומוקצן.