חגית בת-אליעזר, שגרירת “יקום תרבות” באירועים, ממליצה בחום על

המחזה ״בעלה של אשתי״

המחזה, המוצג בתיאטרון הבימה, הוא מפגן של תיאטרון – מזיגה של היגיון, איגיון, רצינות, היתוליות, נקיטת עמדות נחרצות, מתהפכות, מים, יין, לבוש בסיסי של גופייה, וראוותני של חליפות בצבעים עזים, הכול בקצב מהיר, ובהפתעות צפויות מראש. המחזה סוחף, התרגום טבעי, המשחק נמרץ וחינני. העלילה מתפתחת קווית, מעגלית, זיגזגית. חוויתי הנאה שלמה שכלית-רגשית, ואני מרגישה, שבזכות קסם הביצוע הייתי נהנית אפילו מצפייה חוזרת.

על הבמה – תפאורה קבועה של מטבח צבעוני ושימושי, רחב ידיים ומכניס אורחים, ובמרכזו – איש שאוהב לבשל, לוּקָה הדייג, צנום ותזזיתי. ברוב הזמן נמצא במטבח גם טוני, איש מוצק ומיושב לכאורה בדעתו, ובדקות מעטות, אך טעונות רגשית, מתפרצת למטבח אישה קטנה ונמרצת, שמדברת כל הזמן, למעט הפוגות קצרות של התעלפות, ונפילה מבוקרת על הרצפה.

איב, דיילת רכבת, מצליחה להתחתן עם שני גברים בשני קצותיה של מדינה אירופית, ולקיים את הכפילות הזאת במשך חמש שנים, עד שלבעלה הצפוני נודע על קיומו של לוּקָה, הבעל הדרומי, והוא בא לביתו של לוקה, כדי להכירו ולברר את הסוגיה המטרידה.

עמי סמולרצ’יק, בתפקיד לוּקָה הנסער, מגלה לראשונה את דבר נישואיה המקבילים של אשתו, ופיני קידרון בתפקיד טוני, בעלה השני, שעבר כבר את שלב התדהמה, מנצלים את המצב המופרך, הנפיץ, כדי להביע במשחק שוצף ועסיסי קשת רחבה של רגשות. מתוך יריבות ושותפות גורל כאחד, מתפתחת חיבה אנושית בין שני הבעלים, והם מחליטים להמשיך בחייהם כמו לפני ההיכרות ביניהם.

כעבור שנתיים, בביקורו השני אצל לוקה, טוני מספר על ניקולה המאהב חדש-ישן של איב – אִשתם המשותפת, שהוא גם אב בתה, שנולדה בטרם נישואיה הכפולים.
שיפי אלוני מתפרצת בתנופה של איב לביתה-ביתו של לוקה, רואה בו גם את טוני, ומוסיפה את מזגה החם ואת שכלה החריף למדורה. היא עוברת ממגננה למתקפה, וחוזרת למשול בשני בעליה.

שלושת השחקנים מצליחים לייצר אווירה של חיוניות אופטימית, וידידות חמימה, ועושים טוב על הנשמה.

מתעורר העניין במירו גבראן – המחזאי. אני קוראת עליו – סופר ומחזאי קרואטי מפורסם, רב הישגים, ומוקסמת לגמרי.

חגית ממליצה גם על

המחזה ״אהבה וכסף״

תיאטרון תמונע מציג באולמותיו מגוון רחב של מופעים בתחומים של תיאטרון, מחול, מוזיקה וספרות, ומהווה בית חם ליוצרים עצמאיים.

דורי אנגל – שחקן ובמאי, שהתמחה במשחק שייקספירי באקדמיה המלכותית למשחק בלונדון, מפיק את העלאת הבכורה בארץ של המחזה “אהבה וכסף” מאת המחזאי הבריטי דניס קלי.

המחזאי עבד בצעירותו ברשת סופרמרקטים גדולה, ויודע לא מעט בענייני החומר. המחזה “אהבה וכסף“, משנת 2006, הוא הצהרת מחאה חריפה נגד החומריות, ומראה בהקצנה כיצד בולמוס קניות וחובות כבדים משחיתים יחסים בין בני זוג.
דורי אנגל מגלם את דמותו של דיוויד, בעל תואר בספרות אנגלית אשר בצעירותו לימד בבית ספר. עם הזמן עלה בעיניו ערך הכסף, והוא עזב את ההוראה לטובת מקצוע מכניס יותר, דוגמת שיווק. אשתו ג’ס פיתחה התמכרות לקניות, דרדרה את בני הזוג למצוקה כלכלית, ובשל כך אהבתו של דיוויד כלפי אשתו פינתה את מקומה לאיבה. הוא אף לא מזעיק עזרה רפואית, כאשר הוא מוצא את אשתו מחוסרת הכרה לאחר ניסיון התאבדות, שמביא למותה.

את אשתו ג’ס מגלמת הגר דנון, אשר כישוריה כדוגמנית וכרקדנית ניכרים במשחקה. כל אחד מארבעת השחקנים האחרים – אדר בק, אורה מאירסון, יואל רוזנקיאר, שלום שמואלוב –  מבצע תפקיד כפול במיומנות מרשימה.

המחזה הוא פסיפס של תמונות מחיי החברה המודרנית, המצדיקה כל דרך להשגת כסף. לכמה מהתמונות טעם פורנוגרפי חריף, לאחדות ניחוח הומור, וכולן בעלות זיקה זו או אחרת לחיי בני הזוג דיוויד וג’ס.

המחזה נפתח בסצנה חזקה, שבה דיוויד מתכתב בדוא”ל עם בחורה צרפתייה, וקורא את תשובותיה במבטא צרפתי חביב. המחזה מסתיים במונולוג של ג’ס. יש בכך סימטריה מסוימת וסגירה מעגלית, אך המונולוג ארוך מדי, והדיבור על נושא קוסמולוגי דוגמת יקומים מקבילים נשמע מלאכותי.

בהקשר לזה, אני תוהה מה התועלת במונולוג מסכם, אחרי שבמשך דקות ארוכות עמדו לרשותם של מחזאי, במאי, ושחקנים, שפע של אמצעי ביטוי דרמתיים.

דיוויד מחפש אהבה, אך דינו נחרץ. כשלבחורה הצרפתייה נודע סיפור מותה של ג’ס, היא מנתקת את הקשר. יש בכך צדק תיאטרלי וקיומי: אדם נושא בתוצאות מעשיו.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

עשרים − שבע =