John Martin, The Last Man, 1849

הקדמה מאת אלי אשד

במהלך ספטמבר-אוקטובר 2017 שוב נפוצו בעולם שמועות אפוקליפטיות אצל חסידי תאוריות קונספירציה שכוכב לכת אחר, “כוכב הלכת העשירי” ניבירו, מתקרב לכדור הארץ ומאיים בהחרבתו, וכי ממשלות העולם מסתירות מפני הציבור את האיום האפוקליפטי הזה מסיבות מסתוריות..

( ראו על כך ביתר פירוט במאמר “נבואות ” כוכב הלכת ניבירו על פי  זכריה סיטשין ודיויד מיד “)

זאת לא הפעם הראשונה ומן הסתם גם לא הפעם האחרונה ששמועות כאלו נפוצות (ומתישהו הן אף עלולות להתגלות כנכונות…), אבל  המקרה הזה מסביר חששות דומים שצצו בעשור השני של המאה ה-19 כתוצאה משינויים אקלימיים שהורגשו היטב באירופה. וביטוי מפורסם שלהם נמצא בפואמה של לורד ביירון, “חשיכה”.

הפואמה הזאת נכתבה ב-1816, שהייתה ידועה כשנה ללא קיץ. הדבר התרחש עקב התפרצות הר געש באינדונזיה, אשר שלחה די עפר לאטמוספירה כדי לחסום את השמש ולגרום לתופעות אטמוספריות ואקלימיות יוצאות דופן שלא הובנו באותו הזמן, עד כי היו אנשים שחשבו שהגיע סוף העולם.

לורד בירון

המתיחות הנפשית הקשה שחש המשורר הידוע ביירון ב-1816 ניכרת בסיוט הקצר שכתב “חשיכה”. הפואמה חוברה בזמן מפגש בשוויץ עם המשורר פרסי ביש שלי ובת זוגו  מרי, ועם ידידיהם שכללו את רופאו של ביירון פולידורי ואת אחותה של מרי, שהייתה פילגשו של ביירון.

ההפרעות האקלימיות היו כה חמורות, עד שהיה יום שבו הייתה בחוץ חשיכה והם נאלצו להדליק נרות במהלך היום. הם  ניצלו את היום המפחיד להקראת סיפורי רוחות ואימה, ובמהלך היום הציע מי מהם שכל הנוכחים יכתבו  בעצמם סיפור אימה. מרי שלי כתבה בעקבות חלום בלהות, את “פרנקנשטיין” המפורסם, שנחשב כיום  לרומן המדע הבדיוני האמיתי הראשון על אדם מלאכותי, סיפור  ששימש כבסיס למאות סרטים.

לורד ביירון כתב פרק פתיחה לסיפור ערפדים קצר, שבעקבותיו כתב רופאו פולידורי את רומן הערפדים הראשון, שדמות הערפד בו מבוססת ישירות ובבירור על ביירון  כמעין סוג של ערפד. ביירון זעם על כך. רומן הערפדים הזה שימש מאז במקור השראה לסיפור הערפדים המפורסם “דרקולה” על אודות ערפד אציל.

אבל ביירון לא הסתפק בכתיבת סיפור הערפדים המודרני הראשון. ככל הנראה, גם כן בעקבות חלום בלהות, תיאר ביירון בפואמה חזון של חורבן העולם וכלל המין האנושי במה שנראה כאסון קוסמי. להלן השורות הראשונות של הפואמה, הנותנות לנו רושם ברור ביותר של אופיה המדעי-בדיוני:

I had a dream, which was not all a dream.
The bright sun was extinguish’d, and the stars
Did wander darkling in the eternal space,
Rayless, and pathless, and the icy earth
Swung blind and blackening in the moonless air;

בהמשך הפואמה מתאר ביירון עולם חרב, לאחר שהמין האנושי חזר לברבריות, אוכלוסיות שלמות גוועו ברעב, ושני הניצולים האחרונים מתים מפחד כשהם פוגשים זה את זה ומופתעים לגלות שהם אינם האדם האחרון. בכך יש את הביטוי הראשון של הנושא הידוע של הסופר פרדריק בראון, “האדם האחרון ישב בחדר ופתאום שמע דפיקה בדלת”.

השיר האפוקליפטי  נכתב בהשראה כמו תנכית ומזכיר לנו חורף גרעיני ועולם שחרב.

לאחר עשור כתבה מרי שלי בעקבות הפואמה רומן שלם בשם “האדם האחרון”  (1826) יצירתה החשובה האחרונה. אבל זה כבר התרחש לאחר מותו של ביירון.

נראה ש”חשיכה” שימשה כמקור השראה לסיפור המדע הבדיוני המפורסם של י. אסימוב, “שקיעה” ( שאותו אפשר לקרוא ב”יקום תרבות ” כאן ). אסימוב הכיר את  יצירתו של הלורד ביירון כל כך טוב, עד כדי כך שפרסם מהדורה ובה פואמה ידועה של ביירון, “דון ז’ואן”, שבה פירש כל משפט בפואמה…

ראובן  גרוסמן -אבינועם כתב על השיר בהקדמה שנכתבה בזמן שיא “האפלה” של מלחמת העולם השנייה: “בתוך שאר תצלילי המות והיאוש של בירון מצטרפים לסימפוניה אחת של חידלון ואין-ישע מתוך אנקת תמרורים ושוועת -דוי של מרירות ומרדנות חריקת שינים וזעקת נקם -הרס ,עומד השיר “מאפליה” בכל עוצמתו הנבואית, משקלו ובנוראות ציוריו, בארשת האכזבה הגדולה, שממנה שתה המשורר מרה לא אחת. השיר נכתב בשנת 1816, אך רשמו לא נחלש במאומה, שכן מן החיים יסודו ,מעין נבואה נזרקה מעט-זעמו בימים ההם. החזון הזה עם כל התאמתותו וקול בירון הלעגני טופחים על פני החברה עד היום, בלי רחם! מאפליה ואיש את רעהו חיים בלעו!  – צחוק בירוני הוא!”

לעברית תורגמה הפואמה שש פעמים בשלוש מאות שונות. פעמיים במאה ה-19, פעם אחת במאה ה-20 ושלוש פעמים במאה ה-21.

1. מאיר הלוי לטריס בספרו “עפרות זהב: שירים מגדולי משוררי העמים, עשויים בדמותם ונעתקו ללשון עבר”, וינה 1852- כולל כמה שירים מתוך “מנגינות עבריות” והשיר Darkness. פורסם שוב בספרו “תופס כינור ועוגב:  יבואו בו כל השירים והזמירות הבאים בספר דברי שיר, אילת השחר ועוד. דפוס ל.ק.זאמארסקי וק.דיטטמארס, תר”כ 1860.
2. מתתיהו  שמחה רבנר, “חזיון מחשך, נעימות עבר” – תרגום של “מנגינות עבריות” ושל השיר Darkness מאת מתתיהו שמחה רבנר, 1862, צ’רנוביץ) עם מבוא מאת הרב אליעזר אליהו איגל. פורסם גם כ “חזון החושך” בעיבודו של מ.רבנר”, כוכבי יצחק, כט, עמ’ 98-101  1863.
3. ראובן  גרוסמן -אבינועם  “מאפליה” בתוך מבחר שירת אנגליה. אנתולוגיה בשלשה חלקים המכילה את מיטב שירת אנגליה מראשיתה ועד דורנו. מסדה, תש”ב 1942.
4. “החושך” בתרגום אריה סתיו, שבעה שערי שירה, שער שלישי כרך  ג’: מבחר משירת העידן הרומנטי. גרמניה, אנגליה, תמוז, 2005.

5. “חשכה” בתרגום ליאור שטרנברג  במסגרת “אנתולוגיה קטנה מן השירה הרומנטית” “כתובת”, גיליון 3, יוני 2010.

6. בתרגום תום בייקין -אוחיון, 2017, המתפרסם כאן.

לצורכי השוואה אנו מביאים את כל ששת התרגומים לצד המקור באנגלית. באמצעות התרגומים הללו אפשר לראות כיצד השתנתה העברית במשך למעלה מ-160 שנה.

חשיכה / לורד ביירון

תרגם: תום בייקין –אוחיון

חָלַמְתִּי חֲלוֹם שֶׁלֹּא הָיָה חֲלוֹם כָּלַל.

הַשֶּׁמֶשׁ הָבְּהִירָה כְּבַתֵּה, וְהַכּוֹכָבִים

נָדְדוּ אֲפֵלִים בֶּחָלָל הַנִּצְחִי,

חָסֵר קָרְנַיִם, וְחָסֵר נְתִיב, הָאָרֶץ הַקָּפוּא

הִתְנוֹדֵד עִוֵּר וּמַשְׁחִיר בַּאֲוִיר חָסֵר הַיָּרֵחַ;

הַבֹּקֶר בָּא וְהָלַךְ-וּבָא, וְלֹא הֵבִיא עַמּוֹ יוֹם,

וַאֲנָשִׁים שָׁכְחוּ אֶת רְצוֹנָם וְאֶת חֲרַדְתֶּם

מִפָּנַי כִּילְיוֹנָם; וְכָל הַלְּבָבוֹת

צוּנְנוּ לִכְדֵי תְּפִלָּה אָנוֹכִית לְאוֹר:

וְהֵם חָיוּ לְצָד מְדוּרוֹת – וְכִסְּאוֹת הַמְּלוּכָה,

אַרְמוֹנוֹת הַמֻּכְתָּרִים – הַבִּקְתּוֹת,

וּבָתֵּיהֶם שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שׁוֹכְנִים,

נִשְׂרְפוּ לְמְשוּאוֹת; עֵרִים עוּכְּלוּ

וַאֲנָשִׁים נֶאֶסְפוּ סְבִיב בָּתֵּיהֶם הַבּוֹעֲרִים

לְהַבִּיט עוֹד פַּעַם זֶה בְּפָנָיו שֶׁל זֶה;

שְׂמֵחִים הָיוּ אֵלֶּה שֶׁשָּׁכַנּוּ בְּתוֹךְ עֵינוֹ

שֶׁל הַר גָּעַשׁ, עִם הַלַּפִּיד-הַר שֶׁלָּהֶם:

תְּקַוֶּה מְפוּחֶדֶת הָיְתָה כָּל שֶׁהָעוֹלָם הֵכִיל:

יְעָרוֹת הֻצְּתוּ – אַךְ שָׁעָה אַחֵר שָׁעָה

הֵם נָפְלוּ וְדָהוּ – וְהָגְזָעִים הָמִתְפָּצְחִים

כָּבוּ בַּחֲבָטָה – וְהַכֹּל נוֹתַר שָׁחֹר.

גָבּוֹתֵיהֶם שֶׁל גְּבָרִים בָּאוֹר הַנֶּעֱלָם

עָטוּ גִּוֵּן לֹא בָּרִיא, כְּבְּהֶתְקֶפִים

הַהֶבְזֶקִים נָפְלוּ עֲלֵיהֶם; כַּמָּה נִשְׁכְּבוּ

וְחָסוּ עַל פְּנֵיהֶם וּבָכוּ; וְכַמָּה הִנִּיחוּ

סַנְטֵרָם אַל יְדֵיהֶם הַקְּפוּצוֹת וְחִיְּכוּ;

וַאֲחֵרִים מִהֲרוּ מִכָּאן לַכָּאן וְהָזִינוּ

אֶת מִדּוֹרוֹת הָלְוַיָתָם בְּדֶּלֶק, וְהִבִּיטוּ מַעֲלֶה

בְּאִי-שֶׁקֶט מוּטְרָף עַל הָרָקִיעַ הַכֶּהֶה

זִכָּרוֹן תָּפֵל שֶׁל עוֹלָם יָשֵׁן; וְעִם זֹאת

בַּקְּלָלוֹת הָמוּטָחוֹת עַל פְּנֵי אָבָק,

וְחָרְקוּ בְּשִׁנֵּיהֶם וְיִלְלוּ: צִפּוֹרֵי הַפֶּרֶא צָוְחוּ

וְאָז, מְבוּעַתוֹת, פִּרְפְּרוּ עַל הַקַּרְקַע,

וְחָבְטוּ בִּכְנָפַיִם מְיֻתָּרוֹת; הַטּוֹרְפִים הַפְּרָאִיִּים בְּיוֹתֵר

בָּאוּ מְאֻלָּפִים וְנִרְעַדִים: וְאַפְעִים הִזְדַּחְלוּ

וְשָׂמוּ עַצְמָם בֵּין כָּל הָרַבִּים,

מְלַחְשְשִים, אַךְ בְּלִי עוֹקֵץ – הֵם נִשְׁחֲטוּ לְמָזוֹן.

וּמִלְחָמָה, אֲשֶׁר לְרֶגַע קָט לֹא הָיְתָה עוֹד,

הִצִּיעָה עָצְמָה בַּשֵּׁנִית: אֲרוּחָה נִקְנְתָה

בְּדָם, וְכָל אֶחָד יָשַׁב זוֹעֵף נִפְרָד

מאביס עָצְמוּ בקדרות: שׁוּם אָהֲבָה לֹא נוֹתְרָה;

כָּל הָאֶרֶץ הָיְתָה רַק מַחְשָׁבָה אַחַת – וְזוֹ הָיְתָה מָוֶת

מִיַדִי וְעָלוּב; וְהַכְּאֵב הַפִּתְאוֹמִי

שֶׁל הָרָעַב הִשְתַּלֵחַ בַּקְּרָבִיִּים – אֲנָשִׁים

מֵתוּ, וְעֳצְמוֹתֵיהֶם הַלֹּא קְבוּרוֹת אִבְדוּ בְּשָרָן;

הַכָּחוּשׁ עַל יְדֵי הַכָּחוּשׁ נֶאֱכָל,

אֲפִלּוּ כְּלָבִים תָּקְפוּ אֶת אֲדוֹנָם, כֻּלָּם מִלְּבַד אַחֵד,

וְהוּא הָיָה נְאַמֵּן עַד לְבֵתּוֹ, וְהוּא שָׁמַר

אֶת הַצִּפּוֹרִים וְהַטּוֹרְפִים וְהַגְּבָרִים הַמֻּרְעָבִים רָחוֹק,

עַד שֶׁהָרָעֵב דָּבַק בָּם, אוֹ שֶׁהַמֵּתִים הַנּוֹפְלִים

פָּתְּחוּ אֶת לִסְתוֹתֵיהֶם הָמְאוֹרָכוֹת; הוּא לֹא חִפֵּשׂ מָזוֹן,

אַךְ עִם יְבָבָה נִצְחִית מְעוֹרֶרֶת רַחֲמִים,

וַאֲנָקָה חֲטוּפָה שׁוֹמְמָה, לִקֵּק אֶת הַיָּד

שֶׁלֹּא הֵשִׁיבָה בַּלִּטּוּף – הַהוּא מֵת.

הַקָּהָל גָּוַע לְאִטּוֹ; אַךְ שְׁנִיִּים

שֶׁבָּאוּ מֵעִיר עֲצוּמָה כֵּן שֶׁרָדוּ,

וְהֵם הָיוּ אוֹיְבִים: הֵם נִפְגְּשׁוּ לַצָּד

גְחָלַיו הַגּוֹוְעִים שֶׁל מִזְבֵּחַ

בַּמָּקוֹם בּוֹ נֶעֶרְמוּ דְּבָרִים קְדוֹשִׁים רַבִּים

לַשִּׁמּוּשׁ לֹא קָדוֹשׁ; הֵם גָּרְפוּ,

וְנִרְעָדִים גֵּרְדוּ עִם יְדֵי הַשֶּׁלֶד הַקָּרוֹת שֶׁלָּהֶם

אֶת הָאָבָק הַקָּלוּשׁ וּבִנְשִׁימָתָם הַקְּלוּשָׁה

נָשְׁפוּ לִקְצָת חַיִּים, וְיָצְרוּ לֶהָבָה

שֶׁלֹּא הָיְתָה אֶלָּא בְּדִיחָה; אָז הֵם הֵרִימוּ

אֶת עֵינֵיהֶם בְּעוֹד הֶחָלָל הִתְבַּהֵר, וְחָזוּ

הָאֶחָד אֶת קוויו שֶׁל הָאַחֵר – רְאוּ, צָוְחוּ וּמִתַּו-

אַף מִכִּעוּרָם הַהֲדָדִי הֵם מֵתוּ,

לָעוֹלָם לֹא יֵדְעוּ מִי זֶה אֲשֶׁר עַל גבתו

רָעֵב כָּתַב שָׂטָן. הָעוֹלָם הָיָה רִיק,

הַמְּרֻבֶּה וְהֶחָזָק הָיָה גּוּשׁ,

לְלֹא טָעַם, לְלֹא תַּבְלִין, לְלֹא עָצִים, לְלֹא אָדָם, לְלֹא חַיִּים –

גּוּשׁ שֶׁל מָוֶת – תֹּהוּ שֶׁל חֵמָר קָשֶׁה.

הַנְּהָרוֹת, הָאֲגַמִּים וְהַאוֹקְיָאנוּס נִצְּבוּ דּוֹמֵם,

וְדַבֵּר לֹא זַע בְּדוֹמִיַית מַעָמַקֵיהֶם

סְפִינוֹת לְלֹא סַפָּן נוֹתְרוּ מַרְקִיבוֹת עַל פָּנַי הַיָּם,

ותורניהם נָפְלוּ בְּלָאט: בְּנוֹפְלַם

הֵם זָלְגוּ אֶל הַתְּהוֹם בְּלֹא נַחְשׁוֹל –

הַגַּלִּים הָיוּ מֵתִים: הַגֵּאוּת הָיוּ בְּקִרְבֶּם,

הַיָּרֵחַ, מְאַהָבָם, כָּבָה מִזְּמַן;

הָרוּחוֹת הָיוּ קְלוּשׁוֹת בָּאֲוִיר הָעוֹמֵד,

וְהָעֲנָנִים כֻּלּוֹ; לְחֳשֵיכַה לֹא הָיָה צוֹרֵךְ

בְּעֶזְרָתָם – שָׁכַן הִיא הָיְתָה הַיְּקוּם.

Darkness

תרגום שני לעברית מהמאה ה-19:

מתתיהו שמחה רבנר, “חזיון מחשך”, שהופיע ב”נעימות עבר – תרגום של “מנגינות עבריות” ושל השיר Darkness ,1862, צ’רנוביץ) עם מבוא מאת הרב אליעזר אליהו איגל. פורסם גם כ “חזון החושך” בעיבודו של מ.רבנר”  בכתב העת  העברי כוכבי יצחק, כרך כט  עמ’ 98-101  1863.

אנחנו מביאים כאן  תחילה את גרסת “כוכבי יצחק”.

“חזון מחשך”

והנה גירסה ארוכה יותר של התרגום של רבנר.שהופיעה בספר “”נגינות עבר :   שירים שונים יסודתם בהררי קדש  שר העתקתי על פי המליץ האנגלי … לארד בייראן/    טשערנאוויטץ :   דפוס איגעל,   תרכ”ד. 1864

ראובן אבינועם (גרוסמן)

תרגום שלישי:

ראובן  אבינועם (גרוסמן) “מאפליה”, בתוך מבחר שירת אנגליה – אנתולוגיה בשלושה חלקים המכילה את מיטב שירת אנגליה מראשיתה ועד דורנו. מסדה, תש”ב 1942.

תרגום רביעי של י.לץ. ברוך בכתב העת “גלגל ” דו שבועון של “קול ירושלים ” ב-1945

תרגום חמישי

“החושך” בתרגום אריה סתיו בתוך שבעה שערי שירה, שער שלישי, כרך  ג’: מבחר משירת העידן הרומנטי: גרמניה, אנגליה, תמוז 2005.

תחילה הקדמה קצרה על הפואמה מאת סתיו :

תרגום שישי  לעברית:

6″חשיכה” בתרגום ליאור שטרנברג במסגרת “אנתולוגיה קטנה מן השירה הרומנטית, “כתובת”, גיליון 3 יוני 2010.

ראו גם:

“הקראה של “חשיכה” מאת לורד ביירון

“שקיעה” מאת יצחק אסימוב, סיפור מופת של מדע בדיוני, שנכתב בהשראת “אפלה” של לורד ביירון.

על לורד ביירון ראו:

יצחק לאור – הלורד ביירון, הערפדים והדיכוי המטריארכלי