אז מה קרה למוקיהנה מהוואי וללילבס ילדת הקרקס?

הסרט נשמע מענין, והעבודה של שרגל באמת מרשימה מאוד. אבל, אני חושב שאם הוואי נראית בסרט כ״אזור משעמם וחדגוני״ יש בו פספוס. אמנם לא הייתי, לצערי, אבל לפי מה שאני קורא ורואה הוואי מענינת מאוד. כמובן, גם מדינות (states) אחרות בארהב מענינות ויש בהן נופים מרשימים. אם למשל אוהבים הרים יש את הרי הרוקי או הקולורדו (ובדנוור אפשר גם לבלות בצורה אחרת כיום, כידוע לחובבי הקנאביס). וגם בהוואי יש נופים מרשימים. נכון שאם אדם אוהב ערים גדולות כנראה אין לו מה לעשות בהוואי ועדיף שישאר בניו-יורק, או בערים גדולות אחרות שיש בארה״ב. ועם זאת, האמנם הוואי ״לא שונה בדבר״ ממדינות ארה״ב אחרות? אני הבנתי שהיא בהחלט שונה מאוד. ושוב, גם המדינות האחרות שונות אלו מאלו, למשל לואיזיאנה שונה מאוד ממסצ׳וסטס.

במיקריות מדהימה לסרט על לילבס ילדת הקירקס ,יש גם תערוכה על לילבס ילדת הקירקס.
והנה הפרטים:
ילדת הקרקס – רינת פודיסוק רייזנר
פתיחה: 14/09/17 בשעה 20:00 | נעילה: 21/10/17
אוצרת: חנה קומן
בצדיק — גלריה לאמנות האפשר
שמעון הצדיק 16 , יפו
zadik.org.il ,(077)495-6981
והנה פרטי התערוכה :

בתערוכת ציורים וירטואוזית, מנסחת רינת פודיסוק-רייזנר את גרסתה לסיפורה של לילבס ילדת הקרקס.
על סמך צילומיה של חנה ריבקין בריק, המתעדים את חיי היומיום של ילדה בקרקס, טוותה אסטריד לינדגרן סיפור אישי מאד על ילדה שבית הגידול שלה הוא זירת הרפתקאות בה משתתפות חיות טרף, פילים, סוסים, אנשים מעופפים, מוקיונים, מבוגרים וילדים. הפער בין הצילומים לבין הטקסט, בו לילבס משמיעה את קולה ומתארת לקוראיה בפרוטרוט את חוויותיה, רצונותיה, עלבונותיה ושאיפותיה, מאפשר אמפתיה והזדהות עם דמות רחוקה בזמן ובמקום. לתוך הפער הזה יוצקת פודיסוק-רייזנר את תכניה. לילבס היא השראה, מטפורה וביוגרפיה אלטרנטיבית: היא ילדה גיבורה שחיה בחבורה סגורה הנעה ממקום למקום ורואה עולם. בעוד הילדים לועגים ליכולותיה ולשאיפותיה להיות הרוכבת המפורסמת ביותר בעולם, המבוגרים מעניקים לה תקוה, חבל קסמים ואימון. הדימוי המסיים את הסיפור, בו נראית לילבס הזערורית עומדת על גבו של סוס, ידיה פשוטות למעלה, למרגלותיה אביה המאמן והבטחה: "אני אהיה הרוכבת המפורסמת של הקרקס", עומד במרכז התערוכה.
על בד גדול במרכז הפריים: יחידה, אצילית, מורמת מעל ובלתי ניתנת להשגה, משרטטת פודיסוק-רייזנר את הפורטרט של דיאנה הרוכבת האגדית, מודל החיקוי של לילבס, בפשטות, חדות ורהיטות. הניגוד בין הסגנון המסוגף לבין מעמדה הרם של דיאנה בחייה של לילבס, הופך את הדימוי לנשגב ושובה לב. אותו דימוי, המופיע גם בעבודות קטנות על דפי חשבון עם שוליים רחבים לניסיונות ולבדיקת גבולות, על נייר קופי ובצבעי עפרון, הוא וריאציה סגנונית והמשך לדיאלוג של פודיסוק-רייזנר עם הילדות.
את החופש, ההעזה, המשחק, ההגזמה והפנטזיה המאפיינים את חיי הקרקס, מעתיקה פודיסוק-רייזנר אל בדי ענק בצבעי שמן זוהרים. דימוייה של ריבקין-בריק המצולמים בשחור לבן הופכים במטה קסם לדימויים משולחי רסן, בועטים ונוצצים. פודיסוק-רייזנר מתרחקת מהמקור אל הגוזמה והאבסורד, מדגישה את הפרת הסדר, העדר הגרביטציה, חוסר הדיוק, טשטוש הדמויות והעדר הפרספקטיבה ממש כפי שהקרקס סוחף את קהלו מן המציאות ובה בעת מציג אותה כהווייתה דרך משחקי הכוחות, האילוף, המתח, הפחד, הצחוק והשחרור.
 
Circus Girl – Rinat Podissuk-Reisner
Opening: 14/09/17 at 20:00 | Closing: 21/10/17
Curator: Hana Coman

In an exhibition of virtuoso paintings, Rinat Podissuk-Reisner formulates her version to the story of Lilabes the Circus Girl.
Based on Anna Riwkin Brick's photographs documenting the quotidian life of a girl in the circus, Astrid Lindgren weaved a very individual story about a girl growing in an adventure arena populated by wild animals, elephants, horses, flying people, clowns, adults and children. The gap between the photographs and the text where Lilabes sounds her voice describing in detail to her readers her experiences, desires, insults and ambitions, enables empathy and identification with a person remote in time and place. Into this gap, Podissuk-Reisner pours her substance. Lilabes is an inspiration, metaphor and alternative biography: she is a heroic girl living in a closed bunch moving from place to place seeing the world. While the children mock her abilities and ambitions to become the world's most famous rider, adults give her hope, a magic rope and training. The image concluding the story features a tiny Lilabes standing on horseback, her hands spread up, her father at her side and the promise: "I will be the circus' famous rider", is at the center of the exhibition. On a large canvas in the center of the frame: single, noble, elevated, unreachable, Podissuk-Reisner draws the portrait of Diana, the legendary rider, Lilabes' model with minimalism, sharpness and eloquence. The contrast between the ascetic style and Diana's supreme status in Lilabes' life, makes the image sublime and captivating. That same image also appears in small works on graph paper with wide margins to experiment and assess the boundaries, on carbon paper and pencil colors is a stylistic variation and extension of Podissuk-Reisner's dialogue with childhood.
The freedom, daring, acting, exaggeration and fantasy characterizing circus life are transferred by Podissuk-Reisner onto gigantic canvases in radiant oil colors. Riwkin-Brick's black and white images magically metamorphose into unconstrained, kicking brilliant images. Podissuk-Reisner distances herself from the original images towards exaggeration and absurdity, accentuating the disorderly, lack of gravitation or precision, image smogginess and lack of perspective just as the circus carries its public away from reality and at the same time portrays it authentically through the power games, taming, tension, fear, laughter and relaxation.