האיור לסיפור מ”דבר לילדים”

הקדמה מאת אלי אשד

סיפור זה שלדעתי לא נס ליחו, הופיע במקור בשבועון “דבר לילדים”, כרך נ”ב, גיליון 13, בשנת 1982. המחבר, חוקר הפולקלור ומספר הסיפורים הידוע מר יואל פרץ, שכתב אותו עם אביו אלי, הסכים באדיבותו להדפיס לנו אותו מחדש. נוסף עליו, מצורף צילום של הסיפור המקורי מ”דבר לילדים” לכל המעוניין.

זהו סיפור יוצא דופן ביחס לשאר הסיפורים שפורסמו שהופיע ב”דבר לילדים”. אמנם המחבר יואל פרץ היה כותב קבוע בשבועון וגם בכתבי עת אחרים לילדים, אבל סיפור זה, שהוא שילוב של מדע בדיוני, סיפור היסטורי וחידת שחמט, היה ראשון מסוגו.

תוצאת תמונה עבור הרפתקה בחלל יואל פרץ

“הרובוט ארד ושירת ספרד” שימש כמעין “פתיח” לרומן מדע בדיוני שלם לילדים, “הרפתקה בחלל”, שפורסם תחילה בהמשכים ב”דבר לילדים”, ומאוחר יותר, ב-1983, ראה אור בהוצאת שוקן כספר עם איורים של אבנר כץ. באופן נדיר ביותר בספרות הילדים שלנו (וגם בספרות המבוגרים) הוא תיאר את העתיד הרחוק של שנת 2983.

עם זאת, הסיפור עומד לחלוטין בפני עצמו כסיפור מסע בזמן לימי תור הזהב בספרד.

מערכת דבר לילדים כתבה בהקדמה לסיפור זה:

הסיפור “הרובוט ארד ושירת ספרד” שונה מן הסיפורים הרגילים שאנו מפרסמים, ויש בו “תחכום” מסוים. אנו מקווים שגם אלה שאינם חובבי משחק המלכים ייהנו ממנו”.

הקדמה מאת יואל שלום  פרץ

תוצאת תמונה עבור יואל שלום פרץ


סיפורי הרובוט ארד העסיקו אותי לפני שלושים שנה. התכוונתי לכתוב סדרה שלמה של סיפורי מדע בדיוני שגיבורם הוא אותו רובוט המעלה זיכרונות מפועלו בימים עברו. אני חושב שבסך הכול הצלחתי לכתוב שניים או שלושה סיפורים שרק אחד מהם – הרובוט ארד ושירת ספרד – אכן פורסם.

כשכתבתי את הסיפור ביקשתי מאבי ז”ל, שהיה שחקן שחמט חובב, לכתוב למעני חידת שחמט שניתן לפתור אותה רק על פי כללי המשחק שנהגו בימי הביניים, והוא אכן עמד במשימה וחיבר חידה שאותה שילבתי בסיפור.

לימים עשיתי שימוש באותו רעיון בקומיקס שלי, הרפתקאות חיים אבולעפיה ומשרתו מושון עם ציורים של ויקי גורשטיין והשתמשתי באותה חידה עצמה.

הסיפור השני של הרובוט ארד היה מבוסס אף הוא על רעיון נחמד: טירן עריץ מצליח להשתלט על מאגר המזון המרכזי של האנושות הממוקם על אחד מירחיו של צדק. ארד נשלח לנהל עמו משא ומתן על תנאיו מאחר ואותו טירן מסרב לנהל משא ומתן עם בן אנוש. במהלך ביקורו עולה בידי ארד לגלות שאותו טירן ומרעיו במסעם בחלל עברו בלולאה מרחבית (מעין לולאת מוביוס תלת ממדית) שגרמה להם “להתהפך”. כתוצאה מכך הם אמורים למות ברעב תוך זמן קצר מאחר ובגופם המהופך מרחבית הפכו כל חומצות האמינו המרכיבות את גופם מתצורת L לתצורת S ואין ביכולתם ליהנות ממאגר המזון הענק שהם שולטים עליו. ארד מגלה זאת באמצעות חוש הטעם שבו צויד גופו. לתצורות איזומטריות של חומרים מסוימים יש טעם רק בצורת L שלהם (כיוון שזיהוי טעמים בפקעיות הטעם מבוסס על מבנים חלבוניים שהם עצמם בעלי תצורת L, דבר שיש לו ביסוס מדעי). בסופו של דבר נאלץ אותו טירן להיכנע והאנושות ניצלת…

הערת אגב” בסיפור – הרובוט בודק את קשריו של קולומבוס עם לואיס דה סנט אנג’ל. זהו רמז ליודעי ח”ן. אבי משפחתי מצד אמי הוא עמנואל צ’יניליו שהמיר דתו לנצרות בשנת 1391 בעקבות גזירות קנ”א וקיבל עלי את השם לואיס דה סנט אנג’ל. השם המשיך לעבור במשפחה במאה השנים הבאות, ואחד מצאצאיו שנשא אף הוא את השם לואיס דה סנט אנג’ל היה בעל משרה בכירה בממשל של פרדיננד ואיזבלה, למעשה שר הכספים של ממלכת ארגון ב-1492, והוא זה שמימן את המסע של קולומבוס ל”הודו”. עוד בדרכו חזרה מהגילוי שלח קולומבוס מכתב תודה לאותו לואיס דה סנט אנג’ל, והמכתב נשמר בגרסאותיו הלטינית והספרדית (חיפוש קצר באינטרנט יביא אותך לתרגום האנגלי שלו). לאחר הגירוש המשיכה המשפחה לגור בארגון שבספרד לאורך מאה וחמישים שנה נוספות כמשפחת אנוסים. לקראת 1650 חלק מהמשפחה נוטש את אדמת ספרד, מגיע לסלוניקי, מצטרף שם לקָל ארגון (קל מהמלה קהל והכוונה לבית הכנסת של יוצאי ארגון, מה שמעיד על כך שהמשפחה אכן הגיעה מארגון, כי כל פליט שהגיע מספרד הצטרף באופן טבעי ליוצאי עירו שבספרד) ולא זו בלבד, אלא שהם חוזרים לשם משפחתם היהודי הישן, צ’יניליו, שעליו שמרו במשך 250 שנה. מנקודה זו יש לנו מידע רב על תולדות המשפחה עד לעלייתו של סבא רבא של סבא שלי.

עד כאן יואל שלום פרץ, וכעת לסיפור:

תוצאת תמונה עבור ‪abraham ibn ezra chess game‬‏

הרובוט ארד ושירת ספרד \ יואל שלום פרץ

מְלָכִים נִצְּבוּ עִם מַחֲנֵיהֶם,

לְהִלָּחֵם, וְרֶוַח בֵּין שְׁנֵיהֶם;

פְּנֵי כֻּלָּם לְהִלָּחֵם נְכוֹנִים,

וְהֵמָּה נוֹסְעִים תָּמִיד וְחוֹנִים;

וְאֵין שׁוֹלְפִים בְּמִלְחַמְתָּם חֲרָבוֹת,

וּמִלְחַמְתָּם מְלֶאכֶת מַחְשָׁבוֹת…

(חרוזים על שחוק השח

לר’ אברהם אבן עזרא)

תוצאת תמונה עבור ‪abraham even ezra‬‏

יש כאלה החושבים ששיחה עם רובוט היא בגדר ביטול זמן. כשסיפרתי לחברים שלי שזה מה שאני עושה אצל סבא שלי כמעט כל מוצאי שבת, הם פשוט צחקו, אבל אחרי שהפגשתי אחדים מהם עם ארד, הם התחילו לראות את כל העניין מזווית אחרת.

ארד הוא רובוט זקן בן תשעים וחמש. תשעים וחמש אינו נחשב כיום לגיל גבוה במיוחד כשהמדובר הוא בבני אדם, אך רובוט בגיל כזה הוא ממש מתושלח. ספק אם שרד כיום אפילו רובוט אחד נוסף מאותה סדרת ייצור – הסדרה של שנת 2885 – שעדיין מתפקד. אבל סבא שלי, שהוא בעליו החוקיים, לא חולם אפילו להחליף אותו בדגם משוכלל יותר.

לפני שבוע באתי לביקור השבועי אצל סבא. ארד ישב על המרפסת והעלה ענני עשן ממקטרתו.

“מה נשמע?” הוא שואל.

“זיפת!”

“מה העניינים?”

“שלא תדע מצרות,” אני אומר לו, “זיוה, המורה לספרות, תקעה לנו בחינה על שירת ספרד עם איזה מליון שירים, וזה אחרי שכבר לפני חודשיים קבענו לשבוע הזה את תחרויות הגמר באליפות בית הספר בשח-מט וקיבלנו הבטחה מפורשת מהמנהל, שייתנו לנו החודש קצת מנוחה. אז לך דבר עם בני אדם!”

“אז מה, התחלת לדגור? ‘הַמוּ גַּלִּים בְּרוּץ גַּלְגַּלִּים‘, ‘צִיּוֹן, הֲלֹא תִשְׁאֲלִי לִשְׁלוֹם אֲסִירַיִךְ‘, ‘לִבִּי בְמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב...”

“רגע, רגע, מאיפה אתה, לעזאזל, מכיר את שירת ספרד?”

“אה, זה – היו זמנים…” הוא משיב ומחייך לי מאוזן לאוזן, “עבדתי פעם בהגהה ובעריכה בבית הדפוס של האחים קלמן, ובין הספרים שעברו תחת ידי היו גם קבצי שירים של משוררי ספרד – ר’ יהודה הלוי, אבן עזרא ואחרים.”

“בשביל מה צריך את כל הקישקושציה הזאת?” נאנחתי.

“תתפלא,” הוא משיב לי, “אבל אם הצלחתי להגיע לגיל ‘זקנה ושיבה’, אן להשתמש בדימוי אנושי, ולא הפכתי לגל של גרוטאות מתכת חלודות, הרי זה בזכותו של אברהם אבן עזרא…”

“אבל…”

“בלי שום אבל. אני יודע מה אתה מתכוון לומר. הקשב לסיפורי ותדע במה דברים אמורים.”

הוא התרווח בכיסאו, הפריח טבעת עשן מושלמת ממקטרתו והחל לספר:

“הדבר אירע בסוף שנות הארבעים, לפני כשלושים ושבע שנים. מסעות בזמן היו אז עדיין בחיתוליהם, והסיכון בהם רב. טבעי, אפוא, שבתחילה השתמשו בנו, הרובוטים, כבשפני ניסיון. השתתפתי פעמים אחדות במסעות בזמן, ותחום התמחותי העיקרי היה המאה החמש עשרה באירופה. עברו עלי כמה ניסיונות קשים, אך המזל שיחק לי ונחלצתי ללא פגע. באחד הימים נשלחתי למשימה היסטורית אל ספרד שלסוף המאה החמש עשרה כדי לברר פרטים אחדים בדבר מוצאו היהודי המשוער של קולומבוס וקשריו עם לואיס דה סנט אנג’ל, נצר למשפחת אנוסים שכנראה עזר לו במימון תוכניותיו. לרוע המזל אירעה תקלה בווסת בקרת הזמן, ובמקום להגיע למאה החמש עשרה, נקלעתי למאה השתים עשרה.

נחתי בגן מהודר מוקף חומה בסביבות העיר טולידו, ולפני שהספקתי להגיד ג’ק רובינסון, הוקפתי על ידי שומרים מזוינים בחרבות והושלכתי לכלא. מכונת הזמן שלי נלקחה ממני והובאה, כפי שהתברר לי מאוחר יותר, לבית גנזיו של השליט שבידי אנשיו נפלתי.

שהייתי בבית הכלא ארכה שלושה ימים ובפרק זמן זה הצלחתי לשפר את הספרדית שבפי ולהגיע לשליטה משביעת רצון בדיאלקט המקומי. הארמון שאל גנו נקלעתי היה ארמונו של שליט מקומי, שבתחומי ממלכתו נכללו ערים אחדות. כאשר נודע לו על ‘היצור המתכתי המוזר’ שנפל בידי אנשיו, ציווה להביאני בפניו. ידי נכבלו ומשמר מזוין ליווה אותי לארמון. הוכנסתי לחדר רחב ידיים ומשופע בחפצי מותרות. השליט, ברנש גוץ, קירח למחצה, עטוי גלימת מלכות עם עיטורי זהב, לא נתן דעתו עלי. נתון היה בעיצומו של משחק שח-מט עם אחד מן הווזירים שלו. לפי אות מצדו הושיבוני מלווי בפינת החדר עד שהוד מלכותו יואיל להתפנות אלי.

ממקום שבתי יכולתי לעקוב אחר מהלך המשחק, ומשיחתם של השניים נתחוור לי כי השליט התערב עם חברו למשחק כי ינצחו בשלושים וארבעה מהלכים. הכוחות היו שקולים, ומצבו של השליט לא היה מזהיר במיוחד.  הוא שיחק בכלים הלבנים, ומן המכסָה שהוחלט עליה נותרו לו שני מהלכים בלבד. הוא התבונן בלוח שלפניו בשפתיים קפוצות ולפי הבעת פניו ניתן היה לשער שאינו בטוח כלל בניצחונו. מבטו תעה על פני החדר כמבקש עזרה. לפתע נחו עיניו עלי, והוא רמז לי לקרב אליו.

‘היודע אתה את משחק המלכים?’ שאל.

הנהנתי בראשי. הווזיר מחה חלושות: ‘הוד מלכותו הבטיחני שלא ייעזר בעצתם של בני אדם אחרים.’

השליט קימט את מצחו. ‘האם אתה בן אדם?’ שאל.

‘לא.’ השבתי, ‘אינני יצור אנושי’. פתחתי את הדלתית שבחזי והנחתי לו להציץ בלוחות המעגלים המשולבים שבקרבי. הווזיר נדהם למראה עיניו, אך פניו של השליט הפיקו שביעות: ‘יועצי המליצו בפני להעלותך על המוקד, אך אני אחון את חייך ואשיב לך את חירותך ואת כליך, אם תסייע בעדי לגבור על יריבי!’

החוויתי קידה וכרעתי ברך לפני השולחן. מצב הכלים היה זה (ארד נטל פיסת נייר ושרטט עליה ביד בטוחה את מערך הכלים):

לבן                                                 שחור

מלך   ד3     רגלי   ה3                       מלך    ו5           פרש   ב6

צריח ד7     רגלי   ו2                                    מלכה  ב4          רגלי   ב7

רץ     ג6      רגלי   ח4                       צריח   ה7          רגלי   ח7

פרש   ו7     רגלי   ח5                       רץ       א5         רגלי   א7

רגלי   ד4                                         פרש     ו6

(לבן מתחיל ומנחיל מט בשני מסעים)

ח 2ז ו ה ד ג ב א
8
7
6
5
4
3
2
1

“כפי שאתה רואה.” המשיך ארד, “נמצא השליט, המשחק בכלים הלבנים, בסכנת שח-מט מידי המלכה השחורה. די בכך שתפסע צעד אחד ימינה מ-ב4 ל-ג4. הדרך היחידה שנותרה בידו לדחות את רוע הגזירה ולשפר באותו זמן את מצבו הייתה…”

“רגע, רגע,” אמרתי, “תן לי לנסות!”

“בבקשה.” אמר.

“ובכן,” אמרתי לאחר שבחנתי את מצב הכלים, “אין כאן הרבה אפשרויות. הדרך היחידה למנוע את השחור מלהנחיל מט, היא לאיים על מלכו שלו בשח, ואת זה יוכל לעשות בביטחון רק הפרש: פרש לבן מ-ו7 ל-ח6!”

“יפה.” ציין ארד, “ומה תהיה תשובתו של השחור?”

“ברור.” עניתי, “יש לו רק ערוגה אחת אליה יכול המלך השחור להימלט:  ה6.”

“מסקנותי עד שלב זה לא היו שונות משלך. ומה הלאה? איך תנחיל לו מט במהלך שנותר?”

בחנתי את מערך הכלים בתשומת לב, אך לא ראיתי כל מוצא.

“שמע,” אמרתי לו לבסוף, “אינני חושב את עצמי לשחקן דגול, אבל אני משוכנע מעל לכל ספק שאין כל אפשרות במצב זה שהלבן, קרי, השליט, ינצח במהלך אחד.”

ארד הניד בראשו: “אינני מטיל ספק בכישרונותיך השמחטאיים, אך הרשה לי להעמידך על טעותך: רגלי לבן מתקדם מ-ו2 ל-ו5. שח מט!”

“אה, מה זה? ממתי מדלג הרגלי שלוש משבצות? התרופף אצלך איזה בורג?”

“חס וחלילה,” השיב ארד ופרץ בצחוק, אתה מבין, באותו רגע מכריע צץ מנבכי יחידת הזיכרון שלי, שירו של אברהם אבן עזרא העוסק במשחק השח-מט והמתאר בשפה מליצית חרוזה את המשחק וחוקיו. בשורות 28-23 הוא כותב כך:

וְהָרַגְלִי יִהְיֶה הוֹלֵךְ לְנֶגְדּוֹ,

וְאֶת אוֹיְבוֹ יִהְיֶה נוֹטֶה לְלָכְדוֹ;

וְלֹא יַטֶּה בָּעֵת לֶכֶת אֲשֻׁרָיו,

וְלֹא יָשִׁיב פְּעָמָיו לַאֲחוֹרָיו;

וְאִם יִרְצֶה יְדַלֵּג בִּתְחִלָּה

לְכָל עֵבֶר שְׁלוֹשָׁה בַּמְּסִלָּה…

ואין זו טעות, חלילה. מן המפורסמות הוא שמשחק השח-מט עבר גלגולים רבים עד שנתעצבו ונקבעו חוקיו הנוכחיים. בתקופה שנקלעתי אליה התקיים עדיין הכלל שלרגלִי יש רשות לדלג ממקומו המקורי על הלוח, שלוש ערוגות קדימה, ולא שתיים כנהוג בימינו. מן העובדה שאני ניצב כאן לפניך, וכל מעגלי משולבים ושלמים, יכול אתה להבין שהשליט אכן עמד בדיבורו…”

אז כמו שאמרתי – שיחות עם רובוט הן עניין מאלף ביותר.

עיקר שכחתי: את הבחינה על שירת ספרד עברתי בהצלחה, והמורה אף טרחה לציין את התרשמותה משליטתי הרחבה בחומר ומיכולתי לצטט מתוך שירים שלא נכללו בחומר הלימודים, אך באליפות השח-מט נחלתי כשלון חרוץ. החבר’ה טוענים שפשוט שכחתי את כללי המשחק…

נספח: הסיפור ב“דבר לילדים”

ראו גם:
מספר הסיפורים: אלי אשד על יואל פרץ
דף הפייסבוק של יואל פרץ
וראו עוד על אברהם אבן עזרא ב”יקום תרבות”:
רבי אבן עזרא – פואמה מאת רוברט בראונינג

תגובה אחת

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שמונה − 7 =