Image result for ‫דניאל עוז‬‎

מאת אלי אשד

דניאל עוז מגיע ממשפחה סוּפר ספרותית. הדוד של סבו, הפרופסור יוסף קלוזנר, היה היסטוריון של הספרות העברית ועורך כתב העת הספרותי החשוב מאוד “השילוח”, שבימים אלו מלאו 120 שנים לראשית פרסומו. סבו, יהודה אריה קלוזנר, כתב ספר על תולדות הסיפור בעברית, אביו, עמוס עוז, הוא סופר ידוע, מועמד קבוע לפרס נובל לספרות, שתי אחיותיו הן (גם) סופרות, וכך גם ממשיך הוא במסורת המשפחתית, אבל פורץ דרכים חדשות לחלוטין.

Image result for ‫הוצאת ברחש‬‎

הלוגו של הוצאת “ברחש”

Image result for ‫דניאל עוז  ספר‬‎

דניאל עוז הוא ההתגלמות של היוצר הרב תחומי – הוא פרסם כמה קבצי שירה, קובץ של סיפורונים קצרצרים, חלקם מדהימים ביכולת המחבר לתאר סיטואציה ועולם שלם בחצי עמוד עד עמוד, חלקם נקראים כמעין חלום (או סיוט) שגם המחבר וגם הקורא התעוררו ממנו באמצע וניסו לתאר אותו במחברת שליד המיטה.

בימים אלו יצא לאור קובץ השירים “מלכודת זבובים” (ברחש, 2016), מלוויים באיורים של האמנית תמה גורן. הספר יצא בהוצאת “ברחש” שדניאל עצמו הקים עם המשורר הרב תחומי הסוּפר טכנולוגי ערן הדס ועם האמנית הרב תחומית קרן כץ.

לפניכם ראיון שערכתי עמו (גילוי נאות: דניאל עוז היה בעבר עורך השירה של “יקום תרבות”)

חיי החול

אלי: התחלת את הקריירה שלך ככותב שירה ופרסמת שני ספרי שירה: “חיי החול” (כתר, 2010) ו”שירי אהבה-פואמה” (אבן חושן, 2013). לאיזה סוג שירה אתה נמשך?

דניאל: אני נמשך לשירה קשה, שמפעילה אותי באיזושהי צורה, כמו ארנבת קלת רגליים שמגרה את השועל לדלוק בעקבותיה אחרי שנעלמה במעבה שיחים רחוק.

אילו משוררים אתה מעריך במיוחד כיום?

דניאל: אין לי סיכוי לתת לך רשימה ממצה, אני בטח מנוע מלציין קולגות מידיים ומשוררים שאני וערן מתכוונים לפרסם ב”ברחש”, וחוץ מזה הדברים שאני אוהב נוטים להיות שונים מאוד זה מזה (סגנונית וגם דורית וגאוגרפית). אבל אזרוק לך את המחזאי-משורר יונתן לוי, אאוטסיידר שעושה דברים מדהימים בעיניי. בגדול, למי שמחפש ריגושים פואטיים הייתי ממליץ לחרוג קצת מגבולות הקאנון ו”הסצנה”.

מה לא מוצא חן בעיניך בשירה הישראלית העכשווית?

דניאל: מוסרנות, הטפה סוציו-פוליטית, זעם קיטשי, הומור דלוח, הזהותנות שמחלקת משוררים לשבטים ניציים לפי סממנים מולדים שטחיים, ומה שאני קורא לו “שירת סֶלְפִי” שבה המשוררת או המשורר מצלם תמונה סקסית של עצמו וסביבתו המידית, בלי להתעניין ביתר העולם, וגם לא בהסתכלות פנימית יותר.

Image result for ‫דניאל עוז מדוע לא תראוני בדרכים".‬‎

אלי: עברת משירה לפרסום קובץ של סיפורים קצרצרים, “מדוע לא תראוני בדרכים” (כתר, 2015),  סוגה שהיא מאוד לא נפוצה וקשה ביותר לכתיבה. למה? מה אתה יכול להביע דווקא בסוג סיפורים כאלה?

דניאל: “מדוע לא תראוני בדרכים” עשוי ממכתמים, תמונות סוריאליסטיות ומשלוני-בזק כאלה שמככבים בהם חיות כמו במשלי איזופוס או דמויות אנושיות זעומות-תיאור. צורת הכתיבה היא יציאה מג’ונגל המטאפורות של השירה שלי אל שטח פתוח, בהיר יותר, שזה מרענן. אבל גם הזדמנות להתנער עוד יותר מהאישי, מהבון-טון הזה של ה”סֶלְפִי”, מהדרישה המעצבנת של המבקרים בעיתונות להציג להם תעודות מזהות כל הזמן, ולחשוב על כמה מבין אינספור הדברים האחרים שקיימים בתבל חוץ מאשר האני-ואפסי-עוד. אגב, אי אפשר לברוח מהאישי, הוא תמיד שם בכל מקרה, ודווקא לכן אין שום צורך לפמפם אותו.

הנה אחד מתוך הספר, קצר במיוחד, שכותרתו “ילדת הפרא”: “ילדת הפרא גדלה בעיר, בחזקתם של בני האדם. למדה היא לקרוא קריאתם, ליילל יללתם, לצוד טרפם.”

אלי: האם אתה מתכוון להמשיך עם הז’אנר הזה?

דניאל: הייתי ממשיך איתו עד עולם, אבל פשוט נגמרו לי הסיפורונים. לפחות לעת עתה הכתיבה לוקחת אותי למחוזות אחרים. אני לא כל כך יודע לחזות את הדברים האלה.

שיתוף הפעולה של עוז עם האמנית  תמה גורן, הוא על פניו מוזר. השירה המאופקת, המהורהרת, הכמעט לירית  של עוז, והאמנות הקיצונית המתלהמת עד הצרחנית של גורן לא נראים כמשתלבים היטב, ובכל זאת הם משתפים פעולה.

מלכודת זבובים

אלי: מה מצא חן בעיניך במיוחד ביצירתה של  תמה גורן, האמנית שעמה יצרת כעת ספר משותף?

דניאל: היצירה נקראת “מלכודת זבובים” (ברחש, 2016), ספר שמכיל ציורים של תמה גורן, שירים שלי, ובעיקר ציורים שלה שמשולבות בתוכם שורות שיר בכתב ידי. הסגנון של תמה משתנה, אבל הדימוי הפיגורטיבי השולט בו הוא תמיד דמות האדם, תמיד בהגשה נאיבית שחותרת תחת ייצוג הגוף.

“יש לתמה את נקודת המבט המיוחדת של דוגמנית בינלאומית לשעבר, כלומר מי שהגוף היה מטה לחמה. באמנות שלה היא מכסחת אותו – יש לה תקופה שבה היא עושה מגוף הדמויות מגזרות נייר, ובתקופה אחרת היא מחליפה את הגופים בשלדים. עכשיו אנחנו תופסים אותה בתקופה שבה הגוף מוחלף באקספרסיוניזם אבסטרקטי, וברוב הציורים אתה תראה פנים, ולפעמים סממנים מיניים ראשוניים, אבל מוקפים בביטוי מופשט דרמטי מאד של רגשות. יונתן הירשפלד, האמן שאצר את התערוכה וההשקה שלנו, מציג עכשיו בעצמו תערוכה שגופים פיגורטיביים ריאליסטיים דווקא מונכחים בה, והדמויות שלו פושטות את עור עצמן – שזה עיסוק מאד ביקורתי בגוף. אבל אצל תמה זה אולי קיצוני אף יותר, היא הסירה גם את הבשר ובסוף גם את העצמות, ונשארו רק פני האדם כשהן מרחפות בעולם של רגשות מופשטים, כמו רוח אלוהים על פני תהום.

אלי: האם אתה מרגיש בנוח יותר עם ליווי ויזואלי?

דניאל: אני אוהב לעבוד עם נשים, בכל מדיום יצירתי.

אלי: מה אתה מתכנן לנו בעתיד?

דניאל: כליה ואבדון ואלף שנות חושך.

Image result for ‫אלה נובק ספר‬‎

אלי: ועד שזה יקרה, תספיק לפחות לספר  לנו משהו על  “ברחש” הוצאת הספרים שלך עם ערן הדס? איזה ספרים תפרסמו?

דניאל: “ברחש” היא בת פחות משנה וארבעה ספרים (“ארבעים ושתים” של אלה נובק, “הרפתקה במוזיאון” של קרן כץ ודן אלון, “עדות” של ערן הדס ו”מלכודת זבובים” של תמה גורן ושלי). אנחנו מעוניינים להוציא בקרוב את ספרו השלישי של ראובן דותן, עשרים שנה אחרי קודמו. השירה שלו שונה מאד, והרבה ממנה – לא הכול, אבל הרבה – עגום להחריד. אני מקווה שהספר הזה ייתן מכת עוגמה לקוראים השאננים, כפי שרק ספר חזק יכול. ויש לנו תוכניות נוספות ל-2017. משוררים ומשוררות שאנחנו מאוד אוהבים. חוץ מאשר טקסט אנחנו מתכוונים להוסיף ולהדפיס אמנות חזותית ושילובים שונים שלה עם טקסט.

אלי: מה ה”אני מאמין” שלכם?

דניאל: זו שאלה מצוינת שאני לא חושב שאנחנו יודעים את התשובה עליה. לעומת מפעלים ספרותיים שמתחילים את דרכם בהצהרות, אנחנו פשוט קופצים למים ושוחים. נראה שהספרים ימחישו אותנו ואת הרעיונות והתשוקות שלנו במקום שאנחנו נגדיר את הספרים. אני יודע שזו לא תשובה מספקת, אבל יש לנו כרגע לפחות עוד שישה מסת”בים לנצל, ואולי אם תשאל אותנו בהמשך הדרך, אנחנו נוכל ברטרוספקציה לפענח מה לעזאזל עשינו ולמה.

Image result for ‫עדות ערן הדס‬‎

ראו גם:

דניאל עוז בוויקיפדיה

דף הפייסבוק של הוצאת “ברחש”

3 תגובות

  1. נהניתי מאד מהראיון ומהתשובות הלא שגרתיות. זה טוב לשירה להתנער מדי פעם ממוסכמות והרגלים ולהתרענן. תודה ובהצלחה לדניאל בכל דרכיך הספרותיות, תודה לאלי וליקום תרבות.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

1 + שתיים =