מזרחי לא מכאן – על שני שירים של ראובן שבת

מאת שושנה ויג

בקצה האדמה שמים \ ראובן שבת (ארגמן מיטב, 2016)

על שני שירים מתוך קובץ השירים "בקצה האדמה שמים" מאת המשורר, העורך והמוציא לאור ראובן שבת

בשווקי הזיכרון של עירי \ ראובן שבת

בִּשְׁוָקֵי הַזִּכָּרוֹן שֶׁל עִירִי

רַחַת לָקוּם עַל מִדְרְכוֹת הַקֶּסֶם

וְהַפֵּיוֹת קוֹרְאוֹת לְסָבָתִי

מִתּוֹךְ דִּירַת הַגַּג (חֶדֶר וָחֵצִי, יָאמָא, קוּמְקוּם תֵּה מְפֻיָּח וְחֶבְלֵי כְּבִיסָה שֶׁל עֹנִי)

שֶׁלָּהּ,

הִיא שׁוֹלַחַת אֵלִַי לְאַחַר מוֹתָהּ

הֶבְזֵקֵי אוֹר דִּמְעוֹתֶיהָ

וְהַגֶּשֶׁם שֶׁלָּנוּ

הַהוּא הַבֶּכִי הַקָּטָן

שֶׁלִּי,

יֶלֶד קָטָן בֶּן שֵׁשׁ, עֵינַיִם

חוּמוֹת יָפוֹת,

לְטוּשׁוֹת חִידָה

חוֹצֶה סִמְטְאוֹת רֶפֶשׁ

בַּשּׁוּק הָעִירוֹנִי

הַגָּדוֹל,

לְבַד.

זיכרונותיו של הכותב הם תנודות בין שמחה לבין עצב. דמותה של סבתו עולה כשהוא ניזכר בסמטאות ילדותו. סביבת המשחקים של הילד אינה מגרש המשחקים בגינה הציבורית, אלא סמטאות השוק של עירו.

מראות השתייה עולים ושבים אל המשורר מזיכרונות ילדותו, למשל הטעמים של רחת הלוקום שהייתה משובצת בבסטות.

האווירה שעולה מילדותו של המשורר היא אווירה הספוגה בקסם ובמתיקות, ולצידה מצליח המשורר להבחין במציאות היומיומית הקשה שבה חייתה סבתו.

מבעד לקורי הזמן המשורר אינו מוחק את המראות שראה בהיותו ילד. במגורי סבתו חדר וחצי, קומקום מפויח, וחבלי כביסה של עוני. דווקא את המילים שמבטאות את הקושי הרב שבו שרתה סבתו האהובה הכניס המשורר לסוגריים.

הנסתר הוא הגלוי − כשהמשורר מנסה להחביא את מצבה הכלכלי הרעוע של סבתו אפשר לחוש את אי-הנוחות של הכותב, ובכל זאת הוא כותב את הדברים.

האמירה הזו המשובצת בסוגריים היא האמירה החדה של השיר.

במילים אחרות, כותב המשורר, אני ידעתי שלא הכול ורוד, אך כשהוא ניזכר בעבר הזה עולה מתיקות של געגוע.

הוא יודע שהאמת חבויה בתוכו והוא לא מתחמק ממנה.

המשורר מתגלה כילד רגיש לזולת וחולמני בהמשך השיר, כמי שחוצה את סמטאות הרפש של השוק. השיר הזה מלמד על התקדשותו וייעודו של המשורר לכתיבה עוד מילדותו.

אהבתו לסבתו וגעגועיו אליה שולחים אליו את דמעותיה ואת האור.

הגעגועים מהולים בעצב רב והוא מודה שיכולת ההתבודדות נוצרה בו כבר אז.

מזרחי לא מכאן \ ראובן שבת

אֲנִי מִזְרָחִי לֹא מִכָּאן

כִּי אָבִי לֹא הָלַךְ לְקַלֵּל

בַּעֲרָבִית פָלֶסְתִּינָאִית

אוֹ אַחֶרֶת

שֶׁהָיְתָה שְׂפָתוֹ,

כִּי הָיִינוּ רֹב שֶׁל

ילדיםִ עירָאקִים

בְּתוֹךְ מִעוּט

אַשְׁכְּנַזִּי נִשְׁלָט

וּמְדֻכָּא

בִּשְׁכוּנָה שֶׁהָיוּ בָּהּ

נִצּוֹלֵי שׁוֹאָה וְנִצּוֹלֵי מַעְבָּרוֹת

כִּי תָּפַסְנוּ בְּלִי פַּחַד נְחָשִׁים בַּשָּׂדוֹת

בַּפַּרְדֵּסִים

וּבַחֲצֵרוֹת בָּתֵּינוּ

הַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ

לֹא הִפְלִיאוּ

בָּנוּ מַכּוֹתֵיהֶם

כִּי הֵם הָלְכוּ לַעֲבֹד

בְּעָמָל כַּפֵּיהֶם

ואנחנו לֹא בָּכִינוּ

וַאֲנַחְנוּ לֹא צָחַקְנוּ

אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא וִתַּרְנוּ

בשירו "מזרחי לא מכאן" מבטא המשורר ראובן שבת ראייה ייחודית באשר למקומו כמשורר מזרחי. הוא אינו מזדהה עם הקול הבכייני ששולט במחוזותינו.

הוא אינו כותב מתוך תחושה של קיפוח ולא זוכר שאביו קילל בשפה הערבית.

בשירו זה קורא המשורר תיגר על התופעה של משוררי המזרח הסבורים שאופנה היא לצאת לאור בשם הקיפוח.

הוא מציג באור אירוני את ההתייחסות למזרחי ולאשכנזי, כשדווקא המיעוט שקופח על פי שירו זה הוא האשכנזי. אני חושבת שאמירתו של המשורר ראובן שבת היא אמירה אמיצה וטוב שהיא נאמרת.

זוהי ללא ספק כתיבה אמיצה.

ראו גם

ראובן שבת בלקסיקון הסופרים

דף הפייסבוק של ראובן שבת

מגזין "בכיוון הרוח" בעריכת ראובן שבת