לרגל כנס ספרות הבלשים והפשע שמארגן "יקום תרבות ", לפניכם כתבה מקיפה על ז'אנר הספרות הבלשית בספרות העברית והישראלית, על עברו, על ההווה שלו וגם כמה מילים על עתידו האפשרי
מאת אלי אשד
ז'אנר הספרות הבלשית, שבו בלש/ית חוקר/ת מפענח/ת תעלומה מסתורית לכול מלבדו, הוא אחד הפופולאריים ביותר בספרות העולמית. הבלש בהתגלמותו האולטימטיבית של שרלוק הולמס ועוד מגוון אדיר של חקיינים יורשים וממשיכים – מהרקולה, פוארו הבלש הבלגי של אגטה כריסטי, דרך פיליפ מארלו של רימונד צ'נדלר, וכלה במפקח דלגליש של פ.ד.ג'ימס – מוצג תמיד כסוג של אאוטסיידר שמפענח את החוליים של החברה ואת בעיותיה הכמוסות מעין, גם אם אינו מסוגל לפתור את הבעיות האישיות שלו עצמו.
פרדוקס זה דיבר לרבים. למרות שהסוגה פופולארית ונחותה כביכול, שימוש בהיגיון ובשכל החריף נתן לבלש סוג של מכובדות אינטלקטואלית שלא היו לסוגי ספרות יפה אחרים.
ומכובדות אינטלקטואלית זאת הביאה אותו גם לספרות היהודית-העברית.
הרב הבלש
בספרות העברית הקדומה אנו קוראים סיפורים כמו בלשיים בספרות החיצונית והמדרשית על חוכמת שלמה המלך והחוזה מתקופת גלות בבל דניאל. בסיפורים שהופיעו עליו בגרסאות שונות של התנ"ך פתר בעיות בלשיות שונות במונחים שלנו.
אחד מן הסיפורים הללו הוא סיפור דניאל ושושנה הנחשב לאחד הסיפורים הבלשיים הראשונים של ספרות העולם, שבו מוכיח דניאל שאישה שהואשמה שהיא נימפומנית הבוגדת בבעלה בידי שני זקנים מרושעים וחשקניים היא לאמיתו של דבר חפה מפשע.
סיפור נוסף: סיפור הפסל בל שבו מוכיח דניאל שפסל האל הבבלי אינו אוכל ואינו שותה וכל המזון שהוא מקבל נלקח על ידי כוהניו הנוכלים (ראו על סיפורים אלו ביתר פירוט במאמר "דניאל הבלש הראשון ושושנה האישה החסודה).
בכך בערך הסתיימה הספרות הבלשית למשך 1800 שנה. את מקום הבלשים והשופטים העוסקים בחקירות מענייני העולם הזה ויושביו תפסו מקובלים ומיסטיקנים לוכדי שדים ודיבוקים, שעסקו בחקירתן ובלכידתן של ישויות שמעבר, ולא ישויות ארציות בינינו. דוגמה טובה לכך היא סיפורי האר"י הקדוש מצפת בספר "שבחי האר"י", שיש לראות בו דוגמה מעולה לבלש של העל טבעי החוקר תעלומות שונות הקשורות בעולם השדים והקליפות.
במאה ה-19 נפוצו ברחבי העולם היהודי סיפורים על הרב הבלש שמואל סלנט, הרב הראשי של ירושלים במשך כ-50 שנה, שעסק כתחביב גם בבילוש ובלכידת פושעים וגנבים מבני הקהילה היהודית בעיר. זאת, תוך שהוא מנצל היטב את נשק ההלקאות שסיפק לו המשטר העות'מאני בעיר כדי להוציא הודעות מפי אשמים.
סיפורי החקירות הבלשיות של הרב שמואל סלנט כונסו בספרים "שמואל בדורו" (הוצאת מסלול, 1961) ו"מיקירי ירושלים" (הוצאת מסלול, 1973) של יוסף זונדל וסרמן (סבו של כותב שורות אלו). הספרים הללו מפליאים גם היום בכישרונות הבלשיים שאותם מגלה הרב בחקירותיו.
סופר הבלשים העברי הראשון
הסופר שהכניס את הספרות הבלשית לספרות העברית, לא היה כצפוי אחד הסופרים החילוניים המשכילים של התקופה, אלא באופן פרדוקסלי רב חרדי לא ידוע מקנדה בשם יהודה יודל רוזנברג – יוצר ז'אנר הסיפורת הבלשית בספרות העברית ויוצר ז'אנר הסיפורת הבלשית ההיסטורית בספרות העולמית.
רוזנברג התפרסם הודות לקובץ סיפורים שפרסם ב-1909 בשם "נפלאות המהר"ל עם הגולם",
על המהר"ל מפראג וה"גולם" – האדם המלאכותי שאותו יצר כדי להגן על קהילת יהודי פראג מאויבים ומצרים שונים, סיפורים שאותם הציג כיצירה קדומה שהוא רק מוציא לאור בסוג של זיוף ספרותי.
בכך יצר מיתוס ספרותי מודרני שמאז שימש כבסיס לסיפורים ולמחזות ואף לסרטים רבים נוספים.
הדבר הידוע פחות, הוא כי בסיפורים אלו הכניס רוזנברג גם אלמנט בלשי חזק מאוד. הגולם בעל הכוח העצום הוצג בהם כמו ד"ר ווטסון של המהר"ל, שהוא סוג של שרלוק הולמס שפותר תעלומות שונות בחיי הקהילה בפראג וגובר על מזימות של הכומר הנוצרי השטני תדאוש בחריפות שכלו הבלשית וללא צורך בשימוש באמצעים טבעיים כלשהם (הגולם אמנם נוצר בדרך לא טבעית, אבל בסיפורים אלה הוא מופיע כעוזר בעל כוח ותו לא, כך שהסיפורים הם בלשיים טהורים).
שלוש שנים לאחר סיפורי המהר"ל והגולם חיבר רוזנברג את הרומן הבלשי הראשון בעברית, "ספר חושן המשפט" (1912), שבו מסופר כיצד המהר"ל בכוח חוכמתו הבלשית (והפעם ללא כל עזרה של הגולם שאינו מוזכר ברומן) פותר את תעלומת ההיעלמות המסתורית מהמוזיאון הבריטי של אבני החן היקרות מהחושן של הכוהן הגדול של בית המקדש. אלה היו שמורות שם ונגנבו בדרך מסתורית. הוא אף מחזיר בתשובה את המומר היהודי שגנב את אבני החושן, וזה נישא לבתו של הפרופסור אוצר המוזיאון – אף הוא מזרע ישראל.
רוזנברג לא יכול היה לעצור את עצמו, ואף טען בהקדמה לסיפור, שהסיפור הוא בכלל פרי יצירתו של "הסופר המפורסם והחוקר הגדול הנקרא 'קאנאן דזשוויל', איש אנגליה, ומן ספרו של הסופר המהולל הזה נעתק המעשה גם לספרי שאר עמי ארץ אירופה, וגם בלשון רוסיה נעתק המעשה הזה, ואנוכי העתקתי לכאן חלק שני משפת רוסיה מילה במילה בכל הסיפור".
למותר לציין שלארתור קונן דויל, יוצרו של שרלוק הולמס, לא היה קשר לסיפור, וספק אם שמע אי פעם על המהר"ל מפראג.
אבל מאידך, אין ספק שלשרלוק הולמס שלו שרוזנברג קרא אותו ברוסית, יש השפעה מסוימת על דמות המהר"ל של סיפורי הגולם. למעשה, רוזנברג ניסה ליצור דמות של בלש יהודי נורמטיבי ראשון מסוגו המייצג את השכל והאינטליגנציה, בעוד שדמות הגולם שלצידו מספקת את הכוח הגס ועוסקת בפעילות הגופנית האלימה שרב יהודי לא היה אמור לעסוק בה.
אגב כך ובלי דעת המציא רוזנברג ז'אנר חדש ובלתי ידוע עד אז בספרות הבלשית בכללותה,"הבלש ההיסטורי", המתרחש בתקופת עבר ושגיבורו הבלש הוא דמות היסטורית ידועה. ז'אנר שהוא כיום פופולארי מאוד הודות לספרים כמו "שם הוורד" של אומברטו אקו ועוד סופרים רבים אחרים.
הבלש העברי הראשון
ז'בוטינסקי, המתרגם הראשון של סיפורים בלשיים לעברית
חלפו עוד עשרות שנים שעד שהופיע ספרי בלשים מקוריים נוספים בעברית, ולא במקרה התייחסו בחשדנות ביישוב העברי לכל סוג של ספרות "בלתי-מכובדת".
הראשון שהביא ללגיטימציה לספרות הבלשית היה לא אחר מאשר זאב ז'בוטינסקי, אבי התנועה הרוויזיוניסטית. ז'בוטינסקי, שהיה מעריץ גדול של סיפורי בלשים כמו אלו של אדגר אלן פו וארתור קונן דויל, היה חסיד נלהב של הכנסת ספרות הרפתקאות הבלשית לספרות העברית כמודל ראוי לקריאה לבני הנעורים, כדי שיגדלו חריפי שכל ונועזים כמו הבלשים הספרותיים.
הוא עצמו תרגם לעברית כמה מסיפורי שרלוק הולמס ופרסם סדרה של סיפורי הרפתקאות שכללו תרגומים של סיפורי בלשים שנעשו בידיו או בידי ידידיו.
הבלש דוד תדהר (משמאל) עם העיתונאי וסופר הבלשים שלמה בן ישראל וכן כלב זאב, שיש לו תפקיד חשוב בעלילות הבלשיות של השניים
הסיפורים הבלשיים המקוריים החלו לראות אור בראשית שנות השלושים. סיפורים אלו היו שונים מאוד מהסיפורים השרלוק הולמסים של רוזנברג, פרט לדבר אחד: הבלש שהוצג בהם היה דמות אמיתית – אך לא היסטורית, אלא בת הזמן. זה היה דוד תדהר הבלש הפרטי הארץ ישראלי הראשון, שהסיפורים עליו נכתבו בדי העיתונאי שלמה בן ישראל. בסיפורים האלה הוצג תדהר (כפי שהיה גם במציאות) כאיש פעלתן שאינו נרתע מתגרת ידיים כיאה ל"צבר עברי".
בכך היה ניגוד מעניין ומשמעותי ביותר לסיפורי המהר"ל והגולם של רוזנברג, שבהם כזכור הגולם מטפל בכל מה שנדרש בכוח הפיזי והרב היהודי מטפל רק בענייני המוח, כפי שציפו מיהודי גלותי להתנהג. בניגוד ליהודי הגולה, הבלש הארץ ישראלי היה אמור להראות את עצמו ככל יכול הן בענייני מוח והן בענייני כוח.
תדהר תואר בסיפורים כמי שמטפל במגוון של עבריינים ופושעים בינלאומיים כמו התליין מקורפו, שעליהם הוא גובר בקלות עם שני עוזריו, ירמיהו וסעדיה התימני.
כה גדולה הייתה הצלחת הסיפורים, עד כי תדהר הפך כתוצאה מהם ל"ידוען" הארץ ישראלי הראשון. אנשים היו עוקבים אחריו ברחוב – דוגמה מקבילה אך לא ידועה עד אז של תופעות "כוכב נולד" שאנו מכירים היטב היום.
הטרחה כתוצאה מ"ידוענות" זאת הייתה כה גדולה, עד שבשלב מסוים תדהר, שנמאס לו מהעניין, החליט להפסיק את הסיפורים על שמו (אם כי הם נמשכו ביידיש),כיום החוברות האלו הן נדירות ביותר.
אולם את החוברת הראשונה בסדרה על תדהר" הרצח המסתורי " אפשר לרכוש היום במהדורה אלקטרונית בהוצאת "בית אוצר".
את מקומו של תדהר בחוברות בחוברות תפס בלש אחר בשם דוד אלמוג שנקרא על שם עוזרו של תדהר, דוד סוקליק אלמוג.
על דמותו של אלמוג הופיעו עוד כמה עשרות סיפורים בחוברות.
הסיפורים האלו היו פופולאריים מאוד ביישוב, בעיקר בקרב הצעירים. אמנם מורים היו מענישים בחומרה תלמידים שנתפסו בקריאתם, אך רבים מאותם מורים נהגו לקרוא אותם בעצמם בשקיקה, בהיחבא לאחר השיעור…
אבל לאחר אמצע שנות השלושים נעלם הבלש העברי בסיפורים. את מקומו תפסו בלשים זרים מפוברקים שונים, כמו מוריס דה לייר וד"ר של, פרי עטם של יוצרים מקומיים כמו אליעזר כרמי.
הבלש העברי חזר באמצע שנות ה-40 בסדרת החוברות "גד מגן לוחם ללא חת בכוחות הפשע", שהיה מעין חזרה לימי תדהר ואלמוג. זאת הייתה סדרה של 14 חוברות, שבה תוארה מלחמתו בפושעים ובכנופיות ערביות בעזרת אביו הבלש מרדכי ועוזרו התימני רחמים. כך הוא נלחם בסוחר הסמים הערבי עבדול מעסי ובמשתפי הפעולה היהודיים שלו, וכך סייע למהפנט שהואשם באחריות לרצח אדם שהופנט על ידו.
אך עלילות אלו לא זכו להצלחה רבה. ניסיונות להחיות את הסדרות של תדהר ואלמוג בצורות שונות, כולל אפילו כסיפור קומיקס בשם "הבלש דוד", לא זכו להצלחה
ספרי הבלש הישראליים המקוריים שהופיעו בשנות השלושים והארבעים נעלמו למעשה מהספרות העברית.
לאחר קום המדינה נדמה היה שסיפורי הבלש העברי סיימו את תפקידם, והבלש העברי נעלם למשך שנים רבות. ייתכן שהציבור באותה תקופה התעניין יותר בהרפתקאותיו של הלוחם העברי, ואילו הבלש העברי כבר לא הצטייר כטיפוס כה אקזוטי ומרתק כפי שהצטייר בעיניו בשנות השלושים.
ילדים בלשים
איור עטיפה: אריה מוסקוביץ (מ.אריה)
הבלשים נותרו בתחום אחד בלבד: ספרות הילדים, בז'נאר אחד דומיננטי – סיפורי חבורות הילדים. ספרות הבלשים הייתה בולטת מאוד בסדרת "חסמבה" מאת יגאל מוסינזון, שגיבוריה לחמו בפושעים ובמחבלים שונים בארץ ובעולם, ואף ביתר שאת בסדרת "הבלשים הצעירים" מאת אבנר כרמלי (יוצרה, שרגא גפני, היה כמובן קורא נלהב של חוברות הבלשים משנות השלושים והארבעים). בסדרה זו, מרבים הגיבורים הצעירים להשתמש באמצעי בילוש שונים הדומים לאמצעיו של תדהר בשנות השלושים, מתחרים זה בזה, חדים זה לזה חידות בלשיות ומלמדים את הקוראים שיטות בילוש שונות; הם מכנסים כינוסים שבהם ילדים בלשים ממקומות שונים נפגשים אלו עם אלו, ומוכיחים שוב ושוב את עליונותם על המשטרה שעמה עבדו יד ביד, ממש כפי שבשנות השלושים תדהר "מוכיח" את עליונותו על המשטרה הבריטית.
סדרת "הבלשים הצעירים" הביאה להקצנה אולטימטיבית ופרודית ממש של מגמת לימוד הבלשות בקרב ילדים ובני נוער, שהחלה עם דוד תדהר. אבל בשלב זה אף אחד כבר לא לקח ברצינות את הבלש העברי, שנראה כנושא המתאים רק לילדים.
להקצנה פרודית אולטימטיבית הגיעה דמות הבלש בסיפורי הקוף הבלש צ'יפופו של תמר בורנשטיין לזר, שתיארו את עלילות קוף מדבר, הנודד ברחבי העולם ופותר תעלומת בלשיות שונות. בורנשטיין לזר הציגה סדרות רציניות מעט יותר על עלילות ילדים בלשים, "קונדסי נער הקרקס" ו"לקסי"' אבל אלו לא זכו להצלחה של צ'יפופו.
שובם של הבלשים
בלש על רצח בעת סיאנס ספיריטואליסטי. נכתב לכאורה בידי סופר אמריקני בשם "איבי קוסטין", אך למעשה נכתב בידי ישראלי בשם מירון אוריאל. הופיע במקור בשנות השישים. גרסה חדשה יצאה בשנות ה-2000
ספרי הבלשים שבו להופיע בהיקף נרחב בשנות החמישים והשישים, אך מרביתם היו תרגומים אותנטיים של סיפורי הבלשים של אגתה כריסטי, אדגר וולאס, אלרי קְווין, ארל סטנלי גרדנר, ג'ון קריזי ואחרים. מרביתם יצאו לאור ב"ספרי מסתורין" של הוצאת מ. מזרחי, אשר כללה מאות כותרים של סופרי בלשים אמריקאים, אנגלים וצרפתים ידועים. ייתכן שהקושי להתמודד עם הרמה הגבוהה יחסית של סיפורים אלו הוא שעמד מאחורי מיעוט הופעת ספרי בלש עבריים מקוריים.
ספרי הבלשים המקוריים שכבר כן הופיעו היו רובם ככולם ספרים שהתחזו למתורגמים. בהם בלטו סיפוריו של מירון אוריאל על בלש המשטרה האמריקני השמן סלים אודונל, שאותם כתב בשם "איבי קוסטין". כמו כן התחזו גם ספרי טרילוגיית המפקח פיירו למתורגמים מצרפתית. הטוב שבספרים אלו ואחד מספרי הבלשים הטובים ביותר מכל סוג שהופיעו בעברית היה "תעלומת מותו של הפשפש" (שהופיע גם תחת השם "הפשפש") בסדרת הבלש המסתורי בהוצאת ע.נרקיס, 1962. בספר זה פירו חוקר תעלומת רצח של עבריין קטן, "הפשפש", כשהוא שוכב בחוסר אונים במיטת בית חולים.
.
צמד המתח
סדרה על עלילות בלש ישראלי בשם "יורם קלט" הופיעה ב-1958 ללא שם מו"ל, והייתה הסדרה הראשונה מהוצאת מדור של אורי שלגי. עלילותיו של הבלש הישראלי נכתבו כולם בידי המו"ל אורי שלגי, אך הבלש לא זכה להצלחה ואורי שלגי עבר מידית למערבונים של ביל קרטר, שהתגלו כמצליחים לעין ערוך. הקהל הישראלי עדיין לא גילה כל עניין בבלשים עבריים.
הבלש העברי זכה לתחייה נוספת קצרת ימים בסוף שנות השישים בסדרת "צמד המתח" של "י יהל" (כנראה שם בדוי). הקונספט היה חדשני ולמעשה ראשון מסוגו. היו אלה עלילותיהם של בלש ובלשית, זוג בלשים צעירים וסקסיים: סרן איציק גור מחטיבת השריון וסטודנט להיסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית וחברתו יעל פז, סטודנטית למשפטים ובתו של עורך הדין גולדברג שהוגדרה בסיפור הראשון כיפהפייה וחכמה – "מקרה נדיר אצל בנות המין החלש והיפה". יעל פז היא הבלשית העברייה הראשונה למבוגרים.
על עלילותיהם הופיעו שלושה ספרים: "מותו של הענק הצהוב" (1969) ו"תעלומת מקדש הריגול היווני" (1969) שבו מצא את עצמו הצוות מעורב בפרשת ריגול סורית חמורה ובפרשת "כוס המוות", שבה מצא את עצמו הצמד מעורב ברצח בעת סיאנס ספיריטואליסטי שבו אחת המשתתפות דמתה דמיון מדהים לאישיות אמיתית, מייסדת אולפני הרצליה והספיריטואליסטית מרגוט קלאוזנר…
מעניין שהספר הראשון סופר בידי איציק, השני בידי יעל והשלישי היה בגוף שלישי על שניהם, מה שמראה על נטייה מדהימה לשוויוניות מבחינת הסופר …
הצמד אף היה אמור להופיע בספר רביעי בשם "תעלומת הרצח בטלוויזיה", שבו יקחו חלק ברצח בשידור חי בעת הופעה טלוויזיונית. אך הסיפור הנ"ל לא הופיע לבסוף, אם כי ספר בשם זה שיוחס לסדרה אכן הופיע. ברם, משום מה הסיפור שבפנים היה סיפור ריגול שלא היה לו כל קשר לצמד המתח. כנראה הייתה כאן שגיאה מוזרה של ההוצאה.
חלפו שנים עד שבתיה גור עסקה לבסוף בפרשת רצח באולפן הטלוויזיה בספר הבלשים האחרון שלה.
ככל הנראה הייתה זאת סדרה שהקדימה את זמנה בעודף השוויוניות שלה. צוות המתח לא זכה להצלחה, והקונספט של הבלש והבלשית הפועלים בשוויוניות יחסית חזר רק בשנות השמונים בסדרות הטלוויזיה האמריקאיות "רמינגטון סטיל" ו"בלשים בלילה" .
בה בעת הופיע ספר הבלשים המקורי של אליעזר ברקמן, "רצח בבית הקברות" (הוצאת רנסנס, 1969). אבל כמו ספרי סדרת "צמד המתח" – הוא לא זכה להצלחה. הבלש הישראלי נעלם שוב . לעוד כעשרים שנה, שהוקם לתחייה שוב בידי בתיה גור.
המפקח
בתיה גור היא אולי סופרת הבלשים המצליחה והמוערכת מכול במקומותינו. היא האחראית להקמת הז'אנר לתחייה בעברית ב-1988 עם הספר המצליח "רצח בשבת בבוקר" בדמות הבלש המפקח מישל אוחיון, שהיה מעין העברה לישראל של הז'אנר הבריטי האנין ובו מפקח המשטרה האינטליגנטי נוסח אדם דלגליש. .
מישל אוחיון הוא בחור "מזרחי" אינטליגנטי, סטודנט ללימודי ימי הביניים, רודף נשים שנכשל בנישואיו ובמהלך ששת ספרי הסדרה עליו נקלע בכל פעם לחברה סגורה אחרת – פסיכואנליטיקנים, חוקרי ספרות עברית, קיבוץ, מוזיקאים, שכונה ערבית, אנשי תוכנית חדשות בטלוויזיה – שאת הקודים המיוחדים לה ואת האינפורמציה המורכבת והמסובכת שמאחוריהם הוא נאלץ לפצח בדרך לפתרון התעלומה המורכבת.
גור, שלא העריכה את ז'אנר הבלשים במיוחד, התגלתה מספר לספר כסופרת שאפתנית יותר ויותר. בספרים האחרונים שבסדרה, ובעיקר בספר הסיום "רצח מצלמים", הכניסה מסרים פוליטיים חריפים ביותר שהעמידו את ז'אנר הבלשים כולו (שמתפקידו לאשר את הסדר הקיים) על ראשו .
למרבית הצער' עצם השאפתנות הפוליטית הזאת פגעה בספרים אלו אנושות כספרי בלשים' והם נופלים מאוד מהספרים בראשונים בסדרה.
ספרי סדרת המפקח מיכאל אוחיון מאת בתיה גור
.
1.רצח בשבת בבוקר:רומן בלשי (כתר, 1988). תורגם לעשר שפות. הספר הבלשי העברי המתורגם ביותר.
2.מוות בחוג לספרות: רומן בלשי (כתר 1989). תורגם לשמונה שפות.
3. לינה משותפת – רצח בקיבוץ:רומן בלשי (כתר, 1991). תורגם לשבע שפות.
4.המרחק הנכון: רצח מוסיקלי (כתר, 1996). תורגם לחמש שפות .
5.רצח בדרך בית לחם (כתר' 2001). תורגם לארבע שפות.
6. רצח, מצלמים (כתר, 2004) תורגם לשתי שפות. מבוסס על מיני סדרה טלוויזיונית שנכתבה עם רם לוי ואסף ציפור.
המקומונאית
ב-1989 פרסמה שולמית לפיד את ספר הבלשים הראשון שלה, "מקומון".
לפיד זכתה להצלחה גדולה עם הגיבורה שלה ליזי בדיחי, שהיא ההפך הגמור ממישל אוחיון בכל דבר חוץ ממוצאה המזרחי. זוהי עיתונאית של מקומון באר שבעי המסתבכת תמיד בתעלומות הנראות גדולות על מידותיה. בניגוד למישל אוחיון היא זוכה רק לזלזול מרוצחים השונים שאיתם היא מתעמתת.
ליזי בדיחי היא דמות דחויה ולא אהודה, עיתונאית לא נחשבת שהעורכים שלה מזלזלים בה, וכך גם אנשי החברה הגבוהה שבקרבם היא מסתובבת בעת ביצוע חקירותיה וכתבותיה השונות. זאת, בשל בגדיה הצעקניים, עגיליה הוולגריים והליפסטיק הצעקני שלה. בניגוד לרוב גיבורי סדרות הבלשים, שהם לרוב מהמעמד הבינוני או הגבוה, ליזי היא דמות ממוצעת. אביה נפטר ואימה הדומיננטית מאוד בחייה היא פועלת פשוטה בבית חרושת לסדינים בבאר שבע.
ליזי היא רווקה בת 30 פלוס, חרוצה מאוד ומתפרנסת כעיתונאית במקומון שבו יש שכר נמוך וסובלת מעלבונות מילוליים בלתי פוסקים מהעורך שלה המזלזל בה בגלוי. היא אפרורית למראה, גמלונית, ונראית כמי שאינה מסוגלת לפתור דבר. ובכל זאת, פעם אחרי פעם היא מפתיעה את יריביה במוחה החריף והערני. בדיחי מתגלה תמיד כפיקחית הרבה יותר ממה שחזותה הצנועה מרמזת.
ספרי סדרת העיתונאית הבלשית הבאר שבעית ליזי בדיחי, מאת שולמית לפיד
בלשים של שולמית לפיד בשפות שונות
1.מקומון (כתר, 1989). מתרחש בתקופת הפריחה של הכלכלה הנכונה, מבית מדרשו של שר האוצר יורם ארידור, שבו מסתבכת גיבורת הסדרה ליזי בדיחי ברצח של שופט ידוע עם ליויתני ה"שוק האפור" בנגב ועם קיבוצניקים שהסתבכו בחובות כבדים לפושעים. תורגם לשש שפות, כולל סינית (הוסרט בידי אמנון רובינשטיין ב-1991).
"מקומון" בצרפתית
2.פיתיון (כתר, 1991). תורגם לשתי שפות. מתרחש בימי מלחמת המפרץ הראשונה ונפילת הסקאדים בישראל, כאשר בדיחי מוצאת מפקח משטרה שנחשב למת בדירתה. במהלך העלילה עליה לאתר ציורים של הצייר חיים סוטין, שנגנבו ומוצעים כעת למכירה בניו יורק. מעניין שאירוע מלחמתי זה שימש כרקע לעוד שני ספרי בלשים אחרים מאותה התקופה. נראה שהאנשים הכלואים בחדרים אטומים נראו כמתאימים ביותר לחקירת פרשת רצח מסתורי ב"חדר סגור"…
3. התכשיט (כתר, 1992). תורגם לשלוש שפות' כולל סרבית.
זהו אולי המעניין בחמשת ספרי הסדרה. ליזי מגיעה לפנסיון כדי לבקר את אמה הנמרצת והדומיננטית, פועלת בבית חרושת שנפצעה ומחלימה שם, ומגלה שהאחות הראשית שם נרצחה וכמוה גם אחת החוסות במקום, ישישה חולה. במהלך ניסיונותיה לפענח את התעלומה, ליזי מגלה שכדי להבין את הפרשה עליה לחקור ולהגיע לעבר הרחוק של היישוב, אל ימי מלחמת העולם הראשונה וארגון המרגלים "נילי", אירועים שיש להם קשר הדוק לפרשת הרצח המודרנית.
4. חול בעיניים (כתר, 1997). תורגם לשתי שפות. בספר הרביעי מגלה ליזי הומלס ותיק וידוע בבאר שבע הנושא את הכינוי "הנביא", הפצוע פצעי מוות. ליזי יוצאת לפענח את התעלומה. לעזרתה מצטרף עורך דין תל אביבי צעיר נמרץ ולא שגרתי' vמשמש כחוקר של חברת ביטוח. בין עורך הדין ובין ליזי מתפתח סיפור אהבה.
5. פילגש בגבעה (כתר, 2000). תורגם לשתי שפות.
בספר החמישי והאחרון עד כה נותנת ליזי טרמפ לזוג צעיר טרמפ שמסתיים ברצח. בחיפושיה אחרי מנהיג כנופיית הרוצחים ליזי מגיעה עד לשוויץ בחברתו של עורך הדין רוני מלצר, שהופך למאהבה.
הבלש הפרטי
במקביל במדויק להופעת ספר הבלשים הראשון של שולמית לפיד, הופיע ספר בלשים ראשון של הבן יאיר לפיד, הראש הכפול (זמורה-ביתן, 1989).
אולם הבלש של הבן שונה עד כמה שאפשר מהעיתונאית הבאר שבאית של האם וגם מהמפקח הירושלמי האלגנטי של בתיה גור.
זהו יהושע "ג'וש" שירמן, תושב רחוב מאפו בתל אביב, שהוא גם צאצאו הלא חוקי של פוליפ מארלו, הבלש האמריקאי המפורסם, גיבורו המלנכולי של רימונד צ'נדלר.
שירמן המגושם והמתוסכל אבל גם העקשן ובעל שני אגרופי הברזל, שוב ושוב מוצא את עצמו מסובך בתעלומות מסובכות ואלימות שמהן הוא איכשהו יוצא בחיים – תמיד לאחר שהשכיב בחורה אחת או שתיים, ובמקביל שלח לעולם הבא עוד כמה וכמה טיפוסים אפלוליים כמקובל בז'נאר "הבלש האפל" בארה"ב. בספריו מנסה לפיד להפוך את תל אביב למקבילה האפלולית של לוס אנג'לס וניו יורק של סופרי הבלשים האמריקנים, אם כי יש ויכוחים רבים על מידת הצלחתו. עם זאת, מעניין שלאחר שלושה ספרים שבהם כיכב ג'וש סימון, נטש אותו לפיד, ובספרו האחרון "שקיעה במוסקווה" (קשת ,2007) הוא מעביר את זירת העלילה הבלשית למוסקבה, וגיבורו הוא הפעם, באופן מאוד לא צפוי, רוסי יהודי.
ספרי סדרת בלש פרטי ג'וש שירמן מאת יאיר לפיד
1. הראש הכפול (זמורה-ביתן, 1989). תורגם לצרפתית.
2. החידה השישית (קשת, 2001). תורגם לצרפתית.
3. האשה השנייה (קשת, 2006).
ספר בלשי נוסף:
שקיעה במוסקבה : רומן (קשת, 2007).
עוד בלשים
עוד סופרי בלשים מקוריים מצליחים היו הצמד "אלמוג אטינגר" (שם בדוי של הסופרת רות אלמוג והמשוררת אסתר אטינגר), שיצרו בשני ספרים רבי מכר דמות של ספרנית ירושלמית, חוקרת תעלומות, הלוא היא רוזה בלומנטל.
מאהב מושלם (כתר, 1995). הספר הראשון בסדרה גם תורגם לגרמנית.
אשטלינה אהובתי: רומן בלשי (כתר, 2002).
משום מה הספרנית חוקרת התעלומות לא חזרה מאז בספר נוסף.
ועוד סופרי בלשים עבריים:
העיתונאית אורה שם אור, יצרה דמות של מתרגמת ספרים רומנטיים, החוקרת תעלומות במקומות כמו חוגי פנויים פנויות בשינקין ובסדום.
הרופא צבי הרולד יצר את דמותו של רופא פתולוג החוקר פרשיות רצח שקשורות לסמים.
הסופר ברק תאשור יצר טרילוגיה על בלשים החוקרים תעלומות רצח במושבה קטנה, כולל תעלומה המתחוללת בזמן מלחמת המפרץ הראשונה.
.
ספרי בלשים בודדים מעניינים נוצרו בידי סופרים כמו חיים לפיד. ספרו ברזניץ (זמורה ביתן, 1992) גם הוסרט לסרט בשם "החשוד האחרון" ותורגם לארבע שפות, ועוסק בחקירה המיוסרת של מפקח משטרה.
עוד מפקח משטרה דמיוני נוצר לספר אחד בידי העיתונאי אמנון דנקנר, בספר שרמן בחורף (כתר, 1996) שגם הוא זכה לגירסת סרט. לאחר מכן כתב דנקנר את הרומן הבלשי הנוסטלגי המקורי הטוב ביותר עד כה, "האיש ללא עצמות".
עוד סופרים שעסקו בז'אנר: אמנון ז'קונט בספרו "אחרון המאהבים החכמים" (כתר, 1991), וכן אהוד אשרי בספרו "לראות בחושך" (כתר 2004) על אודות עיתונאי שהתעוור ונאלץ לבצע תוך כדי כך חקירה בלשית. ועוד: רם אורן, אמנון בירב, אורי אדלמן בספרו "בסימן ונוס" (כתר, 2000) שגם הוסרט לטלוויזיה,
לימור נחמיאס, בספריה בעלי האלמנטים הסאדו מזוכיסטיים על נשים בלשויות חזקות "אימא הייתה זוחלת " ו 1995) צבוטותי ( "( 1996) " סרט לבן על כיפה אדומה ( 2004 ) .
את עורך הדין גל אמיר בספריו עפולה רחוב האופרה 3 (זמורה ביתן, 1998), והשלישית בשורה השנייה" (זמורה ביתן, 2005), שגיבור הבלש הוא שוטר מושחת. וכן, העבריינית לשעבר והעיתונאית בהווה שרה אנג'ל בספרה "שנת החתול" (ניר, 2003).
כל האנשים האלו כותבים ספרי בלשים שבכל אחד מהם יש גיבור בלש שונה.
בעקבות הצלחת ספריהם התפרסמו בלשים מקוריים רבים נוספים. וכך הפכה הספרות הבלשית לסוגה לגיטימית במסגרת הספרות העברית בכללותה.
הבלש ההיסטוריון
תת ז'אנר ספציפי שתופס תאוצה גוברת והולכת בספרות העברית בשנים האחרונות הוא הבלש הנוסטלגי. כאן הגיבור הוא בלש מודרני החוקר תעלומה היסטורית שהתרחשה בתקופת הישוב ובראשית ימי המדינה, דבר המזכיר לנו שכל בלש הוא יותר מכל דבר אחר סוג של היסטוריון, שמתפקידו לאתר את הדברים החבויים מתחת לשטח, בדיוק כמו שכל היסטוריון הוא למעשה בלש. סופרים שהתמחו בסוג ספרותי זה הם בועז אפלבאום עם שקיעה אדומה: בלש נוסטלגי (ביתן, 2001), שבמרכזו עומדת תעלומת בגידה של יחידה של אנשי היישוב בתקופה שלפני קום המדינה.
הבלש הנוסטלגי השני של אפלבאום הוא גופה אחת פחות מדי: מי רצח את בתו של דיזנגוף? ביתן, 2004) העוסק בחקירת פרשת רצח מודרנית של בתו של ראש העיר הראשון של תל אביב מאיר דיזינגוף, פרשה שאותה אפשר להבין רק על ידי ידע עמוק בפרטים טריוויאליים בתולדות תל אביב הקטנה.
עוד סופר שעסק בספרי בלשים היסטוריים מאין אלה הוא יוסף שביט בספריו "כדור בראש" (משכל, 1998).
שמועות על רצח (א. ניר, 2004), שגיבוריהם חוקרים תעלומות שונות מתקופת המנדט.
אפשר להזכיר גם את "פרשת זיסקינד" (1993) מאת יזהר ארנון, על עיתונאי שחוקר תעלומה בלשית שהתרחשה עשרות שנים קודם לכן, על רקע רציחות מודרניות.
הספר המעולה ביותר של הסוגה הוא לדעתי "האיש ללא עצמות" מאת אמנון דנקנר, שמגיע עד לסוף המאה ה-19 לתקופת פרשת דרייפוס וימי שהותו של הרצל בפריז.
מאחר שכל בלש הוא גם סג של היסטוריון (ולכן ז'אנר זה כל כך פופולארי אצל היסטוריונים וחוקרי מדעי הרוח שונים) ז'אנר זה מתבקש בהחלט.
לסיכום, הרי לפניכם רשימת סיפורי הבלשים הטובים ביותר בספרות העברית:
:
1. "אדוניס" מאת אריה סיון (עם עובד, 1992) שתורגם לגרמנית, לאסטונית ולסינית .ספר זה זכה באות הוקרה לספרות בלשית מעולה "התדהר" על שמו של דוד תדהר, הבלש העברי הראשון בכנס ספרות הבלשים והמסתורין הישראלי הראשון, שאותו אירגן "יקום תרבות" ברמת השרון ב-12 בספטמבר, 2016.
זוהי מחווה אירונית -פארודית לסיפורים הישנים של תדהר ואלמוג .המחבר סיון מספר על מציאת כתב-יד המתאר את עלילותיו בשנת 1930 של בלש עברי בשם אבנר בן חורין, ומביאו לפני הקורא. בן חורין הוא בלש שהוא ידידם של ביאליק ואישים אחרים, מעורב מאוד בפוליטיקה של היישוב, ומבחינות רבות הוא מזכיר את תדהר. אלא שלא כתדהר, הוא מתואר כרודף נשים; מוצג כמי שמקיים יחסי מין עם אישה שהוא פוגש בעת חקירה מסובכת בעקבות היעלמותו של אדם (דבר שאין להעלותו על הדעת ביחס לדמותו של תדהר, כפי שתואר בחוברות הישנות). הוא מוצא את עצמו מעורב בפרשת היעלמות מסתורית, אלא שבדרך לפתרון שובר סיוון במכוון את כל חוקי ספרי הבלשים, וזאת כדי ליצור ספר שהוא בבחינת "ספרות אמיתית". יותר משהו נותן לנו תיאור של פרשת פשע, הוא מעניק לנו תיאור פנורמי של החברה ביישוב העברי בשנות השלושים מצדדים לא ידועים שלה. מבחינות רבות, ספר זה הוא מעין אזכור נוסטלגי של סיפורי הבלש משנות השלושים. סיון עצמו, באחרית הדבר הפרודית לספר, משווה אותו לחוברות הבלש של תדהר, אך מדגיש את ההבדל הגדול בין תדהר, שכל חייו היו קודש לערכים הלאומיים של היישוב, לבין הבלש האינדיווידואליסט אבנר בן חורין, כפי שמבין אותו איש שנות התשעים של המאה העשרים.
התרגום לסינית של "אדוניס".
רשימה מפורטת על "אדוניס" ועל משמעויות התעלומה המוצגת בו ופתרונה לרגל זכייתו באות הכבוד "תדהר " ליצירת מופת בספרות הבלשית העברית ראו כאן :
עוד ישוב התמוז :ההיגיון הבלשי וההיגיון המשוררי בספר "אדוניס".
2. מוות בחוג לספרות: רומן בלשי (כתר, 1989). רשימה זאת אינה יכולה שלא לכלול לפחות ספר אחד או שניים של בתיה גור, שהם אולי ספרי הבלשים המוערכים ביותר בידי הביקורת והקהל. דומה שספריה על הרצח בקיבוץ ו"רצח מצלמים" הם הרדיקליים ומרחיקי הלכת ביותר. אבל האמת היא שכספרי בלשים ממש הם נחותים למדי, אולי בגלל שאפתנות היתר שלהם.
לדעתי ספרה "מוות בחוג לספרות" הוא המהודק ביותר והמרשים ביותר כבלש נטו ללא תוספות שלא ממין העניין. ספרה המרחק הנכון: רצח מוסיקלי (כתר, 1996) העוסק בסצנת המוזיקה הקלאסית, הוא כמעט בגדר שווה ערך.
3. מקומון (כתר, 1989) מאת שולמית לפיד. בספר זה חשפה לפיד את דמותה של ליזי בדיחי, והוא המרשים מבין ספריה. יש לי העדפה אישית לספרה התכשיט (כתר, 1992), על אודות תעלומה היסטורית הקשורה לארגון הריגול ניל"י בראשית המאה העשרים.
4. הרצח בדרך לצמרת (ירון גולן, 1990) מאת רפאלה בילסקי בן חור. גדעון טל, ד"ר למתמטיקה ולמדע המדינה וכותב ספרי הבלשים הפועל בשירותו של ראש הממשלה "שמואל ברק" (גרסה מוסווה במעט מאוד של שמעון פרס, ידידה במציאות של המחברת) חוקר את תעלומת רצח אשתו של שר הביטחון ואת רצח שר האוצר. כל הרציחות נבעו ממניעים אישיים ולא פוליטיים (כפי שמן הסתם היה קורה אם הספר היה נכתב כמה שנים מאוחר יותר).
ספר שלא זכה לעניין רב עם פרסומו, המציג את הסביבה המוכרת היטב למחברת, יועצת ופעילה פוליטית במפלגת העבודה, של הזירה הפוליטית. מתאר רצח המתבצע בדרגים הבכירים ביותר ואת חקירתו בידי כותב ספרי בלשים. התיאור הציני ובו בזמן המדויק של הזירה הפוליטית שבה הכול אפשרי (ורק בדיעבד התברר עד כמה הכל אפשרי באמת) נותן לספר עוצמה שאין לבלשים רגילים.
5. האיש ללא עצמות (הקיבוץ המאוחד, 2002) מאת אמנון דנקנר, על אודות הבלש שרגא קוזולוף. חקירת פרשיות רצח מודרניות המתקשרות לתעלומה היסטורית שנחקרה בידי העיתונאי תיאודור הרצל בפריז של 1895. ספר מרתק שיש לו הרבה מה לומר על התפיסות היסטוריות ציוניות ופוסט ציוניות במסגרת הסיפור הבלשי המורכב מאין כמוהו.
6. קילומטר ויומיים לפני השקיעה" (כתר, 2004) מאת שמעון אדף. אחד הבלשים הטובים ביותר שהופיעו בעברית. שמעון אדף יצר בו דמות רבת פוטנציאל של הבלש הפרטי אליש בן זקן, דמות חזקה ומרשימה של בלש מהעיר אשקלון המתמודד שווה כשווה הן עם סצנת תרבות השוליים והן עם התרבות העליונה של ישראל.
כמו במרבית הסיפורים מסוג זה, הבלש של אדף מעניין הרבה יותר מהתעלומה שבה הוא נוטל חלק. הוא מרצה פופולארי שנוי במחלוקת המתגלה כקשור לרצח יוצרת נחשבת בסצנת הרוק. העלילה עוסקת בחקירת התאבדות מרצה פופולארי שנוי מאוד במחלוקת בגלל השקפותיו האנטי מוסריות בחוג לפילוסופיה מודרנית (מין טיפוס דמוי הפילוסוף השנוי מאוד במחלוקת משה קרוי, שאולי שימש כהשראה לדמות). מדובר כאן ברצח של זמרת ויוצרת נחשבת ביותר בסצנת הרוק, שנרצחה בשלב מוקדם של העבודה על האלבום השלישי שלה שלו מצפים כולם בסקרנות מרובה. אגב כך חושף הבלש מאבקים וסכסוכים פנימיים שונים וארסיים מעין כמוהם במגדל השן של העולם האקדמי של החוג לפילוסופיה מודרנית מחד ובעולם הארצי הרבה יותר, אבל הארסי לא פחות, של סצנת הרוק המוזיקלית.
אדף המשיך מאז לכתוב ספרי בלש נוספים..ספרו הבלשי השני הוא "קובלנה של בלש", (הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2015.) המשך לספרו הבלשי הראשון וגם בו מככב אליש בן זקן. שזוכה לפיתוח והעמקה של דמותו.
7. ב-2006 הופיע ספר בלש מעניין של יוכי שלח בשם "אחד בספטמבר" ( עברית הוצאה לאור 2006).
זהו ספר שנכתב כמחווה לבתיה גור. הגיבורה הבלשית שבו היא שושנה, מורה לספרות בבית ספר באשדוד, החוקרת את פרשת רצח המורה למוזיקה. ספר שבהחלט מעיד על פוטנציאל.
8. אשר קרביץ, "קלמן קימרלינג חוקר פרטי בעזרת השם" (ידיעות ספרים, 2009)הוא אולי הבלש המעניין ביותר שצץ על מדפינו מזה שנים. קלמן קימרלינג הבלש החרדי הראשון מאז הרב שמואל סלנט, הרב הראשי של ירושלים במאה ה-19 (ואחד מאבות אבותיו של כותב שורות אלו) שהסתובב מדי לילה בסמטאות הרובע היהודי של ירושלים כשהוא מלווה בשמש שמתפקידו להצליף בפרגול על גבו של כל מי שנתפס בידי הרב המחמיר בגניבה או בהונאה. הבלש החרדי של ימינו, עולה חרדי מברוקלין לשכונת מאה שערים בירושלים, הוא הרבה פחות איש הממסד והוא מוערך לעין ערוך פחות על ידי אנשי קהילתו שמתייחסים אליו בחשדנות עמוקה.
קרביץ יצר מאז עוד חוקר בלשי, הפקד קולומבוס שחוקר חידות בלשיות שונות שבני נוער בעלי מוח חריף יכולים לסייע לו בפתרונן.
9. . דרור משעני, אביו הגאה של המפקח הידוע ביותר כיום בספרות הבלשית העברית אברהם אברהם, שזה מכבר מתגלה כלכל הפחות שווה ערך למפקח אוחיון של בתיה גור המנוחה. עד כה יצאו לאור בסדרה זאת שלושה ספרים:
תיק נעדר : אברהם אברהם, החקירה הראשונה (2011, הוצאת כתר)
- אפשרות של אלימות: אברהם אברהם, החקירה השנייה (2013, הוצאת כתר).
- האיש שרצה לדעת הכל (2015, הוצאת אחוזת בית)
- "אפשרות של אלימות" (2013) זכה במפתיע בפרס ברנשטיין היוקרתי, מה שמראה על ההתעצמות במעמדו של הבלש בתרבות העברית.
ישנם כמובן סופרים מוכשרים ביותר נוספים, כמו אדיבה גפן שכתבה כמה וכמה ספרי מתח מענגים שקשה להניח מהיד. היא כתבה סדרה של ספרי בלשים ומותחנים רומנטיים כמו "עוקף שיקגו" (זמורה ביתן, 1997) ואבק יהלומים (זמורה ביתן,2007). האחרון הוא לדעתי ספרה הטוב ביותר עד כה, המתאר חקירת תעלומה היסטורית שבה מעורבת הנאצית מגדה גבלס.
כאן המקום להזכיר את אבי גולדברג שחיבר כמה מותחנים על רקע פרשיות פשע שונות באירופה, מהם ספר מרתק וגם מלמד: "הרצח בטור דה פראנס" (2013), העוסק במזימות מאחורי תחרות הספורט המפורסמת. ספר פוקח עיניים ממש.
"( ראיון עם אבי גולדברג על הספר ראו כאן )
עתיד ספרות הבלשים העברית
הספרות הבלשית נראית כעת כתחום לגיטימי של הספרות העברית הכללית. וכמו בעבר, היא סללה את הדרך להופעה מחודשת של סוגי ספרות לא קנוניים אחרים, שהפעם הופיעו בהוצאות מכובדות. הנה כי כן, שוב מופיע הבלש העברי בספרי מקור לא מעטים שיוצאים בספרות העברית מדי שנה.
אבל ספרות הבלשים המקורית גם הייתה נתונה בשנים האחרונות בפעם המי יודע כמה מאז שנות השלושים להתקפות עזות מצד הממסד הספרותי .הפעם התחכום של ההתקפות רק גבר, מאחר שהן בוטאו מצדו של מי שנחשב בעבר ל"אורים ותומים" של חקר הספרות העברית, פרופסור דן מירון. מירון הטיל ספק בעצם היכולת ליצור בז'אנר זה ספרים מורכבים "רציניים" וטען בין השאר לגבי ספריה של שולמית לפיד האשכנזית שאין המדובר אלא בספרות גזענית אנטי אשכנזית.
אבל כפי שהראה החוקר אייל סגל במאמר התגובה הנוקב והמקיף שלו, ביקורתו של מירון הייתה שגויה וסטראוטיפית בבסיסה ונבעה מחוסר הבנה וידע על הז'אנר שאותו כביכול תיאר.
בכל אופן, האמת המרה היא שמשום מה סיפור הבלש באופן כללי מעולם לא היה פופולארי בישראל כמו סיפור הריגול והמתח, אולי כי הסוכן החשאי הנאבק באויב השטני הערבי-נאצי – סובייטי, עורר תמיד את עניינם של הקוראים המקומיים הרבה יותר מאשר הבלש שבסך הכול נאבק ברוצחים חסרי פרצוף שאין להם כל משמעות ואיום על קיומנו הלאומי.
ומה צופן העתיד עבור ספרות הבלשים המקורית?
נכון לעכשיו, יוכי שלח ושמעון אדף נראים "כתקווה הלבנה הגדולה" של הספרות הבלשית המקורית. שני הסופרים הצעירים המבטיחים ביותר בתחום זה אם יחליטו להמשיך לכתוב ספרי בלשים.
עוד אישיות שבאופן פוטנציאלי יכולה לתרום תרומה חשובה לספרות הבלשים העברית הוא עורך מוסף הספרות של "הארץ", דרור משעני, חוקר ומרצה על ספרות הבלשים העברית.
יש לקוות ליוצרים נוספים חדשים ובלתי ידועים עד כה שיפיחו חיים חדשים בז'אנר שנוצר בראשית המאה הקודמת בידי הרב יהודה רוזנברג .
.
.
נספח:
רשימת ספרי כמה סדרות ספרי בלשים ידועים פחות עלילות הבלש דוקטור של .1. מפלצת צלב הקרס. סיפורי "האיש בצל", מאת יצחק רגולסקי בספריית ההרפתקן. שנות השלושים. 1. האיש בצל 5 (2) האיש בצל בסכנה. 9 (3) האיש בצל חש לעזרה. האיש בצל ראה אור בשם "התכשיטים המזויפים" בסדרת הבלש הצעיר מספר 63.
עלילות גד מגן (הוצאת המאה העשרים, 1946).
12. המכונית המסתורית
סדרת המפקח פיירו מאת "ז'ק מארטל" (מירון אוריאל), סדרת הבלש המסתורי. הוצאת ע. נרקיס. סדרת סלים אודונל מאת "איבי קוסטין" (מירון אוריאל). במסגרת סדרת ריפיפי של נרקיס. סדרת הרפתקאות יורם קלט, הסדרה הראשונה שכתב והוציא לאור אורי שלגי. 1. תעלומת הנערה מפאריס. צבי הרולד. בלש: הרופא בלש דניאל קדר פועל בשיתוף פעולה הבלש פרטי יעקב חדד ועם איש השב"כ סמי. אורה שם אור, בלשית: עלי מתרגמת רומנים רומנטיים. ברק תאשור. בלש : ארה"לה, ארכאולוג נציג של רשות העתיקות במושבה ותיקה . |
קישורים:
הכנס העברי הראשון לספרות בלשים ומסתורין של "יקום תרבות"
אריאנה מלמד על ספרות הבלש
בלשים בוויקיפדיה
כומריה בישראל – דן מירון תוקף את ספרות הבלשים
חלק ב' של ההתקפה
[…] ספר בלשים מוצלח "האיש ללא עצמות" שאותו אני מדרג כאחד מספרי הבלשים הישראליים היותר טובים שנכתבו כאן . קרישק : הצרה עם "האיש ללא עצמות " שהוא ספרותי מידי […]