פרס כנס קומיקון 2016
מאת אלי אשד
ביולי 2016 זכה סרט הפעולה הישראלי “אנדרגראונד” (Undergroung) בפרס מיוחד: פרס סרט פעולה וההרפתקה הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים של קומיקון 2016 בארה”ב. הפסטיבל התקיים בעיר סאן דייגו בקליפורניה, והוקדש לקומיקס, מדע בדיוני, פנטזיה והרפתקאות. בתחרות זאת היו עוד ארבעה מועמדים, אך הסרט הישראלי יוצא הדופן גבר על כולם, דבר המעיד שוב על ההתחזקות במעמדו הבינלאומי של הסרט דובר העברית.
תחרות אגרוף היא בדרך כלל אחד המקומות האלימים ביותר עלי אדמות. שני גברים קשוחים עומדים זה מול זה ומרסקים זה לזה את הפרצוף, כשמסביבם קהל צרחני של גברים (נדיר למצוא שם נשים) המעודדים את שני הבריונים הקשוחים בצעקות.
ובכל זאת, כמה מהסרטים המרגשים ביותר של הקולנוע העולמי נוצרו סביב מתאגרפים, ביניהם “רוקי” הראשון של סילבסטר סטאלונה ו”השור הזועם” של מרטין סקורסזה.
בקולנוע הישראלי נדירה סוגה זאת הרבה יותר מסיבה פשוטה: האגרוף בישראל פופולרי הרבה פחות מאשר בארה”ב. אפשר להצביע רק על סרט בולט אחד שנעשה בישראל העוסק בתחרויות אגרוף: “כפפות”(1986), סרטו היחיד של רפי אדר על פי ספר קלאסי של הסופר דן צלקה, שתיאר תחרויות אגרוף בתל אביב בראשית שנות ה-40.
אולם כאמור, “אנדרגראונד” עוסק אף הוא בנושא תחרות קרב, ולא של אגרוף – אלא של אמנות לחימה עכשווית בשם MMA, הכוללת כמה אמנויות לחימה משולבות. הסרט זכה, כאמור, בפרס מיוחד: פרס סרט האקשן\הרפתקה הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים של קומיקון 2016 בארה”ב.
את הסרט ביים עמית רודרמן, שאף מככב בו בתפקיד הראשי. נוסף על כך יצר את הסיפור הבסיסי וכתב את התסריט עם חן שרון (גילוי נאות: חן שרון הוא אחייני).
זהו סרט “אקשן” קצר אך דרמטי ביותר, המספר ב-22 דקות על עומר, בחור בשנות העשרים לחייו, הסובל ממחלה נדירה הפוגעת במערכת העצבים שלו – (chronic intestinal pseudo-obstruction (CIP) – מחלה המונעת ממנו את היכולת לחוש כאב. אך המחלה מתגלה כיתרון כאשר עומר מפרנס את משפחתו שאותה נטש אביו, באמצעות קרבות במועדון המקיים קרבות בלתי חוקיים, השייך למאפיונרים מסוכנים.
בזמן שהוא מבסס את מעמדו במועדון הוא מקבל הצעה אטרקטיבית לכאורה, לקרב אקסקלוסיבי במיוחד שיתקיים אך ורק בפני כמה חובבי אגרוף – אנשים חובבי קרבות, צמאי דם במיוחד ועשירים במיוחד. כל זאת, עבור עשרים אלף אירו. אך רק ברגע האחרון מגלה עומר שהקרב הזה עלול לעלות לו בחייו. הוא מגלה שהאיש שבו הוא נלחם ידוע כבריון מסוכן במיוחד שקיבל את הכינוי “התליין”, מאחר שהוא נוהג להרוג את יריביו, בקרב שבו הוא לובש מסכה דמונית מפחידה. בקרב זה יסכן עומר את חייו כפי שלא סיכן אותם מעולם בעבור כסף. האם יצליח לנצח בקרב?
עמית רודרמן מחזיק בפרס כנס קומיקון 2016
השופטים בכנס היו מאט אטצ’יטי (Matt Atchity), אריק ג’ייקובוס (Eric Jacobus) וניק מארפי (Nick Murphy). ועדת השופטים נימקה את בחירותה כך (בתרגום חופשי מאנגלית):
“בעולם האקשן, אנחנו אוהבים לחשוב על סצנות קרב ללא סיבה. אנחנו חושבים שהן כה מגניבות כשאנחנו משחררים אותן החוצה, ‘סצנת הקרב הכי אדירה אי פעם’ – ולאף אחד לא אכפת. כי אין סיפור (Storytelling). והסיבה שהסרט זכה ב”סרט האקשן הטוב ביותר” היא שלסרט הזה היה סיפור פנטסטי, שסופר באופן יפהפה. זה נגע בכולם. וזה מה שמביא ‘אקשן’ לכולם. אתה לא מביא ‘אקשן’ לכולם על ידי עשיה של אפקטים נוצצים ופיצוצים… אתה חייב להביא סיפור שנוגע ללב . וזה מה שאהבנו בסרט הזה.”
יוצרי הסרט “אנדרגראונד”, חן שרון ועמית רודרמן, בעת הזכייה בפרס “קומיקון 2016”
להלן ראיון עם תסריטאי הסרט, חן שרון
אלי: איזה מסר מעביר הסרט?
חן: קשה לי לתאר מסר מיוחד שאני מרגיש שאנחנו מעבירים. בסופו של דבר המטרה העיקרית היא לרתק ולרגש את הצופים, אבל כן יש פה תמה של גברים שרוצים להגן על שברי המשפחה שלהם, והיוהרה שלהם בדרך למסלול ידוע מראש של הרס עצמי. במרכז הסרט עומד רעיון העבדות והמשמעות של עבדות מודרנית: על הצורך של אדם בתל אביב המודרנית להילחם על חייו כמו עבד – גלדיאטור ברומא העתיקה לפני כמה מיליונרים מודרניים, על מנת להרוויח כמה גרושים עבור משפחתו.
אלי: האם “אנדרגראונד” היה הסרט דובר העברית היחיד בתחרות?
חן: אמנם הוא לא היה הסרט היחיד של יוצרים ישראלים בתחרות השנה, הוא היה הסרט היחיד דובר עברית בתחרות. דבר זה רק הוריד כמובן את הסיכויים שלו לזכות מלכתחילה, ביחס לשאר הסרטים, רובם ככולם דוברי אנגלית.
אלי: האם “אנדררגראונד” הוא הסרט דובר העברית הראשון שזכה בתחרות זאת אי פעם?
חן: הסרט שלנו אינו הסרט דובר העברית הראשון שזכה בתחרות, למעשה לפני שנתיים ב-2014 זכה סרט ישראלי “מקום שאינו כאן “ של דן סחר בתחרות הכללית של פסטיבל “קומיקון” וזה מראה על ההתפתחות במעמדם של הסרטים הישראליים בעולם. ההצלחה של הסרט שלנו היא שלב נוסף בכך.
אלי: האם זהו הסרט הראשון שכתבת?
חן: זה איננו הסרט הקצר הראשון שכתבתי, אבל הוא הראשון שכתבתי שהגיע לפסטיבלים ולמעמד כזה מכובד. וכן, זה היה הסרט הראשון שזיכה אותי בפרס.
אלי: האם היו סרטים או סיפורים ספציפיים ששימשו לכם כמקורות השראה?
חן: בעוד שלבמאי, עמית רודרמן, שהגה את הרעיון וכתב את הסיפור המקורי – היו מקורות השראה ויזואליים שלקוחים מסדרות האינטרנט “Mortal Kombat, סדרת הטלוויזיה “ספרטקוס”, על מרד גלדיאטורים ברומא העתיקה. ו”אוז”, סדרת בית הכלא המצמררת. עמית חיפש הצגה של מארג עצום של דמויות, שאין בהן שחור או לבן, אלא מורכבות עמוקה.אני קיבלתי ממנו את ההשפעות האלה בבואי לכתוב לסרט, ובמיוחד את ההשפעות מסדרת הטלוויזיה ההיסטורית “ספרטקוס”, והן ליוו גם אותי לאורך הכתיבה.
אלי: בדרך כלל בכנסי קומיקס מוקרנים סרטים מסוגים אחרים. למה החלטתם שהסרט מתאים לכנס קומיקון?
חן: הסרט הוא סרט אקשן עם סיפור דרמתי. “קומיקון” הוא פסטיבל תרבות, ויש מכלול ז’אנרים רחב שנכלל בתוכו – ופסטיבל הסרטים של קומיקון בפרט. לפסטיבל הזה אפשר להגיש רק סרטי זאנ’ר כמו אקשן, אימה ומד”ב – ולא סרטים בז’אנרים הנפוצים של קומדיה ודרמה. הסרט שלנו הוא סרט אקשן, וההחלטה שהוא מתאים להקרנה מסוג זה התקבלה על ידי הפסטיבל.
אלי: מה אתם מתכננים לגבי הסרט כעת?
חן: יש תכנון המשך. השאיפה שלנו להפוך את הרעיון, העולם והדמויות שיצרנו לפרויקט גדול יותר.
אלי: מהם הפרויקטים הבאים?
חן: העבודה המשותפת שלי עם האנשים המוכשרים על הסרט הזה הייתה פורייה ומפרה. לעמית רודרמן הבמאי ואיש החזון יש המון רעיונות שהוא רוצה להוביל, ואף על חלקם התחלנו לעבוד: כמו הפקת מעריצים ישראלית ללא מטרות רווח על גיבור-העל הקנדי וולברין בביקור בישראל.
ברכות לרודרמן ולשרון על שהצליחו ליצור סרט יוצא דופן כל כך בתכניו בשפה העברית, שהצליח לרגש אנשים גם בחו”ל. אוסיף הערה שמעטים הסרטים, קצרים או ארוכים, שמצליחים לשדר בעשרים דקות גדושות פעולה תחושה של ריקבון מוסרי- חברתי כמו סרט קרב זה, שמראה שהדמיון בין ישראל המודרנית הנשלטת בידי אוליגרכים צמאי כסף ובין רומא הקדומה והמפלצתית הנשלטת בידי אצילים צמאי דם הוא רב יותר מכפי שהיינו רוצים לחשוב.
ראו גם: