ההמלצות של ד”ר אריק גלסנר

אלנה פרנטה האיטלקיה וקארל אובה קנאוסגורד הנורווגי משחזרים בספרות העולמית של השנים האחרונות את דו הקרב של פליני האיטלקי וברגמן השוודי בקולנוע של שנות החמישים, השישים והשבעים. שניהם יצאו בשני פרויקטים ענקיים בני אלפי עמודים, והקורא הישראלי יכול להתוודע כעת לשני הספרים הראשונים בסדרותיהם (שני הראשונים משישה − בפרויקט של קנאוסגורד, ומארבעה − בפרויקט של פרנטה).

הן “גבר מאוהב”– הרומן השני באוטוביוגרפיה של קנאוסגורד (הוצאת “מודן”; מנורווגית: דנה כספי) – והן “הסיפור של שם המשפחה החדש” – הכרך השני במעין-אוטוביוגרפיה-כפולה של המספרת אלנה וחברתה לילָה (הוצאת “הספרייה החדשה”; מאיטלקית: אלון אלטרס) – אינם נעדרי פגמים. אבל יש בהם רגעים ארוכים של ספרות גדולה.

כמו כן, אני ממליץ על “בית יעקוביאן“, מאת הסופר המצרי עלאא אל-אסוואני (הוצאת “טובי”; מערבית: ברוריה הורביץ), המשלב הנאת קריאה חריפה בביקורת חברתית נוקבת; על “בחדר זר” מאת דיימון גאלגוט הדרום אפריקאי (“אחוזת בית”; מאנגלית: אסנת הדר),

פרוזה מחושבת ומעודנת; על “השעה לילה”, מאת לודמילה פטרושבסקיה (הוצאת “לוקוס”; מרוסית: דינה מרקון), פרוזה רוסית נוקבת וסוערת בת זמננו; על “חגיגת אי המשמעות” ספרו האחרון והממזרי של הסופר הוותיק מילאן קונדרה (“כנרת זמורה ביתן”; מצרפתית: רמה איילון); ועל “אויבי הציבור“, חליפת המכתבים בין הסופר הצרפתי  מישל וולבק, לבין הפילוסוף בן ארצו היהודי, ברנר-אנרי לוי (“בבל”; מצרפתית: רמה איילון).

ההמלצות של ד”ר ניסים כ”ץ

השנה, יותר מכל שנה אחרת, יכול הקורא הישראלי ליהנות מיצירות מופת של פרוזה מתורגמת − הן של קלאסיקות והן של תרגום של ספרות עכשווית. ראש וראשית, ההמלצה החמה ביותר שלי הוא הספר  “בית יעקוביאן” מאת עלאא אל- אסוואני (בהוצאת “טובי”, מערבית: ברוריה הורוביץ). הספר מספר את סיפורן של דמויות מהפסיפס החברתי של מצרים, הגרות בבית יעקוביאן, ומשמשות כמיקרו קוסמוס של החברה המצרית. זהו ספר שהוא כתב ביקורת חריף על החברה המצרית שלפני המהפכה, על הסיאוב והשחיתות במצרים. על הבדלי המעמדות. על התסכול של הדור הצעיר. ויש בו גם נקודות מעניינות על הישראלים ועל היהודים. נוסף על כך, יש לציין שמעבר לחוויה התרבותית והאינטלקטואלית זהו ספר כייפי, כתוב היטב, שקשה להניח אותו מהידיים.

ספר נוסף הוא הספר “אחוזה” מאת סרחיו ביסיו, בהוצאת “תשע נשמות” (מספרדית: סוניה בר שילון). מי שאוהב את ביסיו מודע לתענוג בקריאת ספר שלו. הספר החדש הוא ספר צנוע וקטן, אבל כתוב כל כך טוב, עד כי נשימתכם תתקצר כשתקראו אותו. זהו סיפור מסע מותח שכתוב בצורה קריפית, פופיתודיאלוגית, ומנסה להסביר בצורה מפחידה ואירונית מה קורה לאדם המודרני כשהוא יוצא מהמרחב המוגן והמהוגן שלו. אוהבי ספר – לא להחמיץ את הספר הזה.

הספר הבא הוא מאסטר פיס. לא פחות. הספר “לולי וילוז” מאת סילביה טאונסנד וורנר (בהוצאת “לוקוס”,  מאנגלית: רנה ורבין). למרות שהספר נכתב ב-1926 הוא רלוונטי יותר מתמיד לזמננו ולתופעה ההולכת וגוברת של נשים היוצאות נגד הסדר החברתי הנוקשה, הדורש מהן להיות אם ורעיה. מעבר לכך זהו ספר עם רמות גנאלוגיה פסיכולוגית בדיוק כמו “בית השמחה” של וורטון ו”חדר משלך” של וולף.

בניגוד מוחלט לספר הקודם, הספר הבא הוא ספר על נשים שמחכות להיות אהובות, נבגדות ובמערכות יחסים סופר מורכבות −  הספר “דייגו היקר” מאת אלנה פונייטובסקה (בהוצאת “תשע נשמות” ובתרגום מספרדית של מיכל שליו), שהנו ספר מכתבים. אני אוהב ספרי מכתבים משום שזוהי טכניקה שתופסת אותך חזק מבחינה פרוזאית, כי היא משלבת בין בדיון למציאות – או, במילים אחרות, בדיון מאוד מציאותי. בספר שתי נובלות. בראשונה, השנה היא 1921. הנמען הוא דייגו ריבירה. הכותבת היא אנג’לינה בלוף, ציירת רוסייה שלמדה בסנט פטרבורג, חיה בצרפת, והגיעה למקסיקו ב-1932, עשר שנים אחרי שהתגרשה מריברה שעזב אותה בפריז ושב לארצו. הנובלה כוללת את המכתבים שכתבה לכאורה לדייגו במשך כחצי שנה. זוהי נובלה מרגשת על אישה שמחכה. בד בבד זהו דיוקן של תקופה, ובכלל על אמנות ועל ההקרבה למענה. הנובלה השנייה מכילה דיוקן נפלא של הציירת פרידה קאלו. כאן  לוקחת על עצמה פונייטובסקה משימה מאתגרת עוד יותר: לא רק לחדור לתוך נפשה של הציירת שעליה היא כותבת, אלא לצייר מבעד לעיניה, באמצעות המילים שלה עצמה.

הספר עיני האח הנצחי” מאת שטפן צוויג (הוצאת “תשע נשמות” בתרגום מגרמנית: הראל קין) – הסיפור מספר את סיפורו של לוחם בשם ויראטא הנקרא לעבודה בשירות המלוכה, ומכאן מתחילות תהפוכות ותפניות בתפקידים של ויראטא (חייל-שופט-אסיר, נזיר-איש פשוט), שנובעות מתהפוכות נפשיות. זהו סיפור על אדם שחיפש את חירותו הנפשית, את עשיית האמת והטוב, ואת השחרור מכל אשמה. לחובבי שטפן צוויג אסור להחמיץ ספר זה.

אחרון ברשימת הפרוזה המתורגמת  הוא הספר “סוחרי האומות”, מאת אלכס נדרוס פאפאדיאמנטיס (תרגום: דספינה שרמיסטר וחיים פסח), בהוצאת “כתב. זהו ספר משגע וכייפי לקריאה של מי שנחשב לגדול הסופרים היוונים במאה התשע-עשרה, המכונה “דוסטוייבסקי היווני” (שזכה אגב בכינוי זה גם משום העומק הפסיכולוג הניכר ביצירותיו, וגם משום שבדומה לדוסטוייבסקי פרסם את יצירותיו בהמשכים בשבועונים, והדבר תרם לא מעט לאופיין העלילתי המרתק). הספר הוא סיפור הרפתקאות יצרי המתרחש בתחילת המאה השתים-עשרה, מעט לפני ומעט אחרי נפילתה של קונסטנטינופול בפני אבירי מסע הצלב הרביעי. אוגוסטה היוונייה היפה (כמשל להלנה היפה וסיפור מלחמת טרויה) נופלת לזרועותיו של אציל ונציאני פוחז, מרקו סאנוטוס, המבקר בביתה בעת שבעלה האוהב יוהאנס מוחראס נעדר ממנו. היא אינה מצליחה להתגבר על כוחה הכובש של תשוקתה, ומכאן מתחילה טרגדיה כמו בקלאסיקה יוונית. אל תחמיצו.

כמו כן, אני ממליץ על הספר “הארץ שמעבר להרים” מאת ניר ברעם, בהוצאת “עם עובד”, משום שמעבר למשמעות הפוליטית והחווייתית של הספר, יש  בו כתיבה נרטיבית של דקויות אנושיות מרתקות, דקויות של פרטים נפלאים, ודקויות פוליטיות וחברתיות. כל אלה − נוסף על כתיבה עיתונאית דיווחית מהרמות הגבוהות ביותר.

על הספר “אוריינטליזם טרום-ישראלי: דיוקן מצולם מאת ד”ר דור גז, בהוצאת “רסלינג”. ספר מחכים ומופלא על המורכבות של התפיסה האוריינטליסטית בשלושת העשורים הראשונים של המאה העשרים בקרב בני העליות הראשונות.

כמו כן, “חסרי המשקל” מאת ולרי הלואיסלי בהוצאת “ידיעות אחרונות” (מספרדית: רינת שריידובר); הספר “פיורלה” מאת ענת משיח בהוצאת “עם עובד”;  הספר בדידות מזהרת” מאת עמיחי שלו בהוצאת “עם עובד”; הספר הארכיברית” מאת ענת לוין בהוצאת “אפיק”; והספר “בינת השכווי” מאת אביגדור דגן בהוצאת “עם עובד”.

ספרים מומלצים נוספים תוכלו למצוא ברשימות של ד”ר אריק גלסנר וד”ר ניסים כ”ץ בלינקים הבאים:

סיכום שנת 2015

סיכום שנת 2014

מומלצים

3 תגובות

  1. קראתי בנשימה אחת את שני הספרים שהמליץ ד”ר אריק גלסנר “גבר מאוהב” ו”בית יעקוביאן”
    הכתיבה סוחפת. אי אפשר להניח בצד את הספרים אלא לבולעם בשלמותם.
    תודות על ההמלצות המקצועיות אמשיך לבלוע?

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שתים עשרה − אחד =