"מסע בתולעת ספרים" – טייק 2

מאת אלי אשד

ההיסטוריון והסופר וסופר הילדים יעקב שביט פרסם מהדורה חדשה ומורחבת של ספרו "מסע בתולעת ספרים", אחד מהספרים החביבים עליי ביותר כקורא ילד. כך נפתח בגרסתו החדשה:

"בצהריים הלכתי לשכן מבית מספר 10. קוראים לו עמנואל, ואמא אומרת שהוא תולעת ספרים. הוא אמר שהפעם יש לו הפתעה בשבילי. בתוך הבית הוא אמר לי לעצום את העיניים. לא תאמינו מה שראיתי – תולעת ספרים, שהיא גם רכבת, עם קטר וקרון אחד, ועמנואל אמר שנצא למסע בתולעת הספרים כי הוא רוצה שאפגוש כמה מכרים שלו, ובעיקר מכר אחד שגר בלָה מָאנְצָ'ה".

הספר יצא לאור לפני ארבעים שנה, בשנת 1975, בהוצאת "עם עובד", כספר מספר 77 בספריית "דן חסכן". הספר מתאר "מסע שלא היה ולא נברא המתואר בדיוק נמרץ כפי שהתרחש" את מסעם של שני גיבורים, יעקב הילד וחובב הספרים המבוגר, רווק בן חמישים בשם עמנואל דביר ("הוא היה תולעת ספרים. כך מכנים אדם שמעביר את רוב זמנו בקריאת ספרים") בתולעת ספרים ענקית ופנטסטית, שיש לה יכולות של רכבת העוברת בין יקומים שונים של ספרות. כל זאת, בחיפוש אחרי ספר שאבד לעמנואל, אחד מתוך מאות אלפי ספרים בביתו.

דון קישוט ב"מסע בתולעת ספרים". איור: ליאורה גרוסמן

באמצעות התולעת הם מגיעים לעולמות שונים של ספרי ילדים קלאסיים, שבהם הם פוגשים דמויות מפורסמות שונות כמו הברון מינכאהוזן, דון קישוט, רובינזון קרוזו, שלושת המוסקטרים, שרלוק הולמס, שחרזדה, דוקטור דוליטל, בילבי, הנסיך הקטן ואחרים. הרבה אחרים.

הם משתתפים בעלילות הספרים המוכרים כולם היטב לעמנואל, אך בלתי ידועים ליעקב, ולפעמים משנים פרטים בעלילה. לבסוף הם מוצאים את הספר. שמו: "מסע בתולעת ספרים".

יעקב שביט ידוע בעיקר כהיסטוריון המתמחה בתחומים שונים ומגוונים.למשל, בתולדות התנועה הכנענית והימין הקיצוני בישראל. כמו כן הוא חוקר את השפעותיהן של תרבויות זרות, כמו היוונית, ואת יחסי הגומלין ביניהן ובין התרבות היהודית. הוא עוסק גם בהיסטוריות מוטות, כמו ההיסטוריוגרפיה השחורה החדשה, המציגה את השחורים (מזרחיים) כסוג של עם עליון המדוכא בידי הלבנים (האשכנזיים) הנחותים.

במקביל לעבודתו בתחום ההיסטוריה, שביט היה גם סופר ילדים ונוער בשנות השבעים והשמונים, וחיבר כמה יצירות מקסימות בהחלט בסוגה זאת. אזכיר את "יותם והיפופוטם" (הוצאת "הדר", 1977) שזכה ב-1976 בגרסת הסיפור הקצר שלו בפרס יעקב אשמן לסיפור ילדים קצר מטעם השבועון "הארץ שלנו". הספר מספר על ילד שמארח היפופוטם חביב שברח מגן החיות היישר אל האמבטיה שלו, למרות התנגדות הוריו.

("יקום תרבות " העלה ברשימה אחת את סיפורו זוכה פרס יעקב אשמן לסיפור קצר לילדים "יותם וההיפופוטם " הן בגירסה המקורית של "הארץ שלנו " עם איורים בשחור לבן והן בגירסת הספר עם איורים צבעוניים זוכי פרס של רות צרפתי . הכל כמובן באדיבות ובסיוע מהפרופסור יעקב שביט.)

כמו כן כתב את הספר "גר אצלנו מלאך" (הוצאת "הדר", 1979) המספר על מלאך שנפל לו בבית, שובר את כנפיו ומתארח אצל משפחה ישראלית טיפוסית.

כמה מסיפוריו למבוגרים נקראים גם הם כסיפורי ילדים. למשל "סיפור מסע – להביא את ג'וני וייסמילר לאפריקה" (הוצאת "עם עובד", 1992), שתיאר מסע אמיץ להציל את השחקן המפורסם שהזדקן וחי בבית אבות, כשהוא שואג שאגה אומללה. הסיפור תיאר חבורת מבוגרים שגדלו על ספרי סרטי וחוברות "טרזן", במסעם להביא את ג'וני וייסמילר, השחיין והשחקן המפורסם שגילם את טרזן, מבית הזקנים שבו הוא חי בבדידות, שואג לשווא שאגות טרזן, כשרצונו הוא למות ביבשת אפריקה, שם הוא ראוי לסיים את חייו כשליט הג'ונגל האמיתי.

כל זה מתבצע בלילה אחד, שבסיומו הגיבורים חוזרים לישראל. בעיניי, הספר הזה הוא סוג של קלאסיקה עבור חובבי טרזן, כפי שאני הייתי בעברי. בסיפור הזה יש משהו שמזכיר מאוד את "מסע בתולעת ספרים", שלא רק ילדים ייהנו ממנו אלא גם מבוגרים.

בחזרה לתולעת הספרים

כעת, כאמור, חוזר שביט לספרו הבולט ביותר לילדים, "מסע בתולעת ספרים", ספר המסכם בתוכו את כל ספרות הילדים שהייתה אי-פעם. מן הסתם שאב שביט את הרעיון מספרו של אריך קסטנר, "ה-35 במאי", שמזכיר אותו מאוד בתיאור המסע של מבוגר מוזר וילד המייצג את הקורא "הרגיל" בעולם פנטסטי ומצחיק.

אני תמה אם הוא שמע גם על ספרת הפנטזיה של דה קאמפ ופלטשר פראט, על אודות הקוסם הרולד שיא, שבאמצעות לחש כישוף מגיע לעולמות פנטזיה של יצירות ספרות קלאסיות שונות.

בשנות השמונים שביט נטש לכאורה סופית את תחום ספרות הילדים ועבר להתמקד לחלוטין בהיסטוריה למבוגרים, להוציא כמה בודדים כמו ספר הילדים "נגה דמעות" שראה אור ב"ספריית פועלים" בשנת 2009.

כאשר קראתי את "מסע בתולעת הספרים" המקורי, הייתי בן גילו של הילד בסיפור. יעקב הוא ילד חקרן וסקרן, המוצא את עצמו במפתיע במסע המדהים שאותו עורך לו אביגדור בין עולמות שונים של ספרים. היום, כשאני קורא את הספר שוב, אני בגילו של עמנואל, האיש המבוגר בסיפור, חובב הספרים האובססיבי, ומן הסתם אני מזכיר אותו בפרטים שונים – הוא כמעט שיקוף שלי עצמי. כך שהפעם ההזדהות שלי כעבור ארבעים שנה היא עמו.

אני קורא  שוב את הספר המתאר הרפתקאות עם הברון מינכהאוזן ובמערב הפרוע ועם דון קישוט ועם שרלוק הולמס, דמויות שגיבורי הסיפור חודרים אליהם בכל מסע עם תולעת הספרים. כמבוגר אני תמה במה שלא תמהתי כשקראתי את הספר כשהייתי ילד: כיצד יצר אביגדור את תולעת הספרים? על איזו טכנולוגיה או כישוף היא בנויה? אני בהחלט הייתי רוצה מכשיר כזה שעמו אפשר להיכנס לעולמות ספרים שונים, וחשבתי על כך רבות בילדותי. נהניתי מאוד מהספר גם כמבוגר – ולא רק בגלל הנוסטלגיה, אלא גם בגלל אהבת הספרים והספרות הנוטפת ממנו.

"מסע בספרים הוא הרי אין-סופי" – ריאיון עם  ההיסטוריון והסופר יעקב שביט

אלי: מדוע החלטת לפרסם את הספר מחדש בצורה שונה אחרי ארבעים שנה? מדוע בעצם היה צורך לשנותו?

יעקב שביט

שביט: "לאמיתו של דבר, המחשבה לכתוב מחדש את 'מסע בתולעת ספרים' ולהרחיב אותו, עלתה כבר לפני שלושים וחמש שנה ויותר. מצא חן בעיני הצורך להפעיל שוב את הדמיון שלי ולראות האם הוא עוד יצירתי כשהיה. אבל בתקופה הארוכה הזאת כתבתי אי-אלו ספרי מחקר, שכתיבת כל אחד מהם ארכה לפעמים חמש שנים – ויותר. בעשור האחרון נתקלתי באנשים בני חמישים, אבל גם צעירים יותר שסיפרו שקראו בצעירותם את הספר כמה פעמים, וזה הוליד שוב את הרעיון לחזור אליו. הנוסח הנוכחי נכתב לפני שלוש שנים (כשהייתי בשנת שבתון), אבל התעכב בהוצאה כשלוש שנים. אין צורך לומר, כמדומה, שהיום התמעטו הקוראים הצעירים המכירים את הספרים שבהם נערך המסע".

אלי: אילו שינויים חלו בגרסה הנוכחית לעומת הגרסה משנות השבעים?

שביט: "ראשית, הוצאתי ממנו כמה פרקים ונוספו פרקים חדשים על ספרים חדשים. מסע בספרים הוא הרי מסע אין-סופי – לפחות כמספר הספרים שקראתי, או הייתי יכול להוסיף ולקרוא. יש הרבה יותר ספרים שהייתי יכול 'לנסוע' בהם בספר הזה מכפי שאפשר היה מסיבות 'אובייקטיביות'. אילו הייתי יכול לכתוב אותו בפעם השלישית, הייתי בלי ספק מוסיף עליהם עוד, ו'מעבה' חלק מהפרקים הקיימים, אבל לא סביר שזה יקרה. בעיקר, נוסף 'חלק שני' חדש. חוץ מזה, הספר גם עבר מחדש עריכה לשונית".

אלי: האם ישנם עוד ספרים ישנים שלך שאתה רוצה לפרסם מחדש בגרסאות חדשות?

שביט: "אילו הסתייע הדבר, הייתי חוזר ל'יותם והיפופוטם' ול'גר אצלנו מלאך' – כל ספר מסיבות אחרות. ואולם, גם זה כנראה לא יקרה. לצערי, כל זה  לא תלוי רק ברצוני".

אלי: בתור סופר ילדים ותיק, מה דעתך על ספרות הילדים המופיעה כיום בעשור השני של המאה ה-21?

שביט: "מאז שאינני חייב לקרוא בקול מספרי ילדים, אני לא קורא ספרי ילדים ונוער. ספרים קלאסיים כמעט שאינם מתורגמים (כמו אלה שהופיע ב'כתרי' וב'מרגנית'), ורוב מה שמופיע הם ספרים שכבר ראו אור בעבר, ועכשיו נדפסים שוב, לפעמים בתרגום חדש. בכל מקרה, לפי רשימות הספרים המופיעים במוספים הספרותיים לא נראה לי שספרות הילדים עברה תמורות, ודומה שמספר הספרים ש'פס הייצור' מייצר, אשר יזכו לחיים ארוכים הוא מועט".

ראו גם:

יותם שווימר על "המסע בתולעת ספרים"

האתר האישי של יעקב שביט