טעון תיקון / שמואל פרץ

לכבוד יום הכיפורים, יום חשבון הנפש – ספר המעמיד במרכזו את חשבון הנפש הלאומי של מדינת ישראל.

לאחרונה ראה אור הרומן “טעון תיקון” (בהוצאת ליברוס, 2014) המתאר היסטוריה חלופית. הספר מעמיד במרכזו חשבון נפש לאומי ושואל האם צדקה מדינת ישראל במהלכיה ההיסטוריים מאז שנת 1982, או שמא שגתה שגיאה חמורה והייתה צריכה לפעול בדרך שונה. על שאלה זאת רק היסטוריה חלופית יכולה להשיב.

תקציר הספר: בשנת 1982 חותם ראש הממשלה מנחם בגין על הסכם שלום שאפתני וכולל ﬠם כל מדינות ﬠרב השכנות. בתמורה ולאחר תיקונים מוסכמים, הוא מחזיר את רוב השטחים שנכבשו ב־1967. צעד דרמטי זה מעורר ביקורת רבה, אך ﬠם השנים נרגעות הרוחות ושתי המדינות, ישראל ופלסטין, מתקיימות בשלום יחסי זו לצד זו. בשנת 2012, שלושים שנה לאחר מכן, מיליונר הייטק צﬠיר בשם אסף שקד מזמין שלושה היסטוריונים ומבקש מכל אחד מהם, תמורת שכר נדיב, לכתוב תסריט מפורט ומנומק המתאר כיצד הייתה נראית ישראל כיום אלמלא חתם בגין על הסכמי השלום. אך לא רק אסף חובב ההיסטוריה מתעניין בממצאי המחקרים. השמוﬠה ﬠל אודותיהם מגיﬠה לאוזניו של ראובן גולן, מנהיג מפלגה לאומית קטנה, שמנצל את ההזדמנות להוציא לפוﬠל תכנית מתוחכמת ומסוכנת שרקם במשך שנים ארוכות. אסף נקלע למערבולת תקשורתית ופוליטית אפלה, המאיימת להטביעו ולסחוף עמה את כל היקר לו. הוא נחוש להתחקות אחר רודפיו ולחשוף את התמונה השלמה, אך משזו מתגלה, מבין כי הסכנה חמורה אף יותר מכפי שהוא מסוגל להעלות בדﬠתו.

שמואל פרץ


שמואל פרץ, מחבר הספר, הוא כלכלן בכיר שעבד, בין השאר, כסמנכ”ל כספים בתעשייה האווירית.

כבר בשנות השישים של המאה הקודמת כתב פרץ חוברות וספרי מדע בדיוני ומותחנים, שעליהן חתם בשם בדוי. מדובר בחוברות  מערבונים בסדרת “המהיר בשולפי האקדח ביל קרטר” ובספרי מדע בדיוני בסדרת “ראל דארק כובש החלל” – שתי הסדרות בהוצאת “רמדור”.

סדרת “ראל דארק כובש החלל” תיארה את הרפתקאותיו של אסטרונאוט בעתיד. הספר הראשון בסדרה “קיסר הכוכב הסגול”, שנכתב בידי כותב אנונימי אחר (שאני מתעניין מאוד בזהותו האמיתית) שחתם בשם העט “א.בנש”, הוא לדעתי ספר המדע הבדיוני הישראלי הטוב ביותר של שנות השישים.

אחרי אותו כותב אנונימי ראשון כתבו עוד כמה סופרים את ספרי הסדרה, ובהם “ש.פרץ”.

הוצאת “רמדור” יצרה את הסדרה“, מספר פרץ, “והיא קבעה את השם ואת הנושא של כל ספר. אני רק כתבתי”.

כל ספר שכתב פרץ היה שונה לחלוטין מהאחרים. ואלה הספרים:

“תעלומה במעמקים” (מופיע כביכול בתרגום ש.פרץ, 1970) שמתאר את מאבקו של האסטרונאוט ראל דארק בעתיד הקרוב מאוד בחבורת מדענים גאונים שהתיישבו בעולם תת קרקעי, משם הם מבצעים מעשי פשע שונים בעולם שמעל – הלוא הוא העולם שלנו. מדובר בספר זניח למדי, אם כי מרתק לזמנו.

לעומתו, “מסתרי השמש הירוקה” (1969) היה ספר מעניין ביותר. למעשה, מדובר באחד מספרי המדע הבדיוני המקוריים הבולטים ביותר שנכתבו בעברית בשנות השישים. פרץ יצר בו את ההיסטוריה של העתיד בשנת 2100. כלי התחבורה העיקרי בעולם הזה הוא ההליקופטר האישי, והמעצמה הקומוניסטית של סין משתלטת על אפריקה ועל מרבית המזרח התיכון, מלבד ישראל ולבנון, ויוצרת את הגוש האפרו-סיני. פרץ מתאר מצב שבו בשנת 2100 מחולק העולם לשני גושים גדולים  – הגוש המערבי, הדמוקרטי, הטכנולוגי ושוחר השלום, המונהג בידי ארה”ב, שאליו שייכים, בין השאר, ישראל ולבנון, והגוש האפרו-סיני הרודני, המפגר ושוחר המלחמות, המונהג בידי סין. שני הגושים שרויים במלחמה קרה. בהערת סוגריים אוסיף, כי כתחזית באשר למצב הגיאו-פוליטי של העולם בראשית המאה ה-22 אין זה ניחוש גרוע כל כך. סביר מאוד שאכן כך יהיה אם יימשכו המגמות הקיימות כיום.

בסופו של דבר מגיעים מנהיגי המערב למסקנה שאם אנשיו לא יהגרו לכוכב לכת אחר, תתחולל בשנת 2160 מלחמה נוראה שתשמיד את העולם. האסטרונאוט ראל דארק נשלח בראשות צוות בינלאומי במטרה לגלות כוכב לכת חדש שבו יוכלו בני האדם להתיישב.

במערכת שמש ירוקה מגלה הצוות כוכב לכת של בני אדם הנשלטים בידי חייזרים דמויי סוסים אינטליגנטיים מעולם אחר. מסתבר שהחייזרים זקוקים  – לא פחות ולא יותר – לגללים של בני האדם. ראל דארק משתמש בצורך נואש זה כאמצעי מיקוח. הוא מצליח להגיע להסכם עם החייזרים, שבסופו של דבר עוזרים לגוש המערבי בכדור הארץ להביס את הגוש היריב. סוף טוב הכל טוב: הודות לטכנולוגיות של החייזרים, המערב הוא כעת הדומיננטי בעולם, אחת ולתמיד, והחייזרים יכולים לקבל מעתה ואילך הספקה אינסופית של המצרך היקר מכול – גללים.

כאמור, יחסית לספרות המדע הבדיוני הישראלית בשנות השישים, היה מדובר בספר לא רע בכלל. היום מעניין מאוד להשוות אותו עם ספרה החדש, המקביל והמנוגד, של  מחברת  הנושאת גם היא שם בדוי – אלה בירום, “מאה שנים קדימה” (אוריון, 2014). גם הספר הזה עוסק בעולם בשנת 2100, וגם בו כל אדם נוסע במעין מכונית מעופפת. נוסף על אלו, גם בו סין היא מעצמת על. ובכל זאת, מעניין שהיום בירום רואה בסין את מעצמת העתיד שתגן על ישראל, בעוד שב-1969 פרץ ראה בסין  מעצמה מפגרת ומסוכנת המאיימת על שלום העולם. מסתבר שדברים רבים השתנו ב-45 השנים שחלפו מאז יציאתו לאור של “מסתרי השמש הירוקה”.

לאחר ספר זה כתב פרץ עוד שבעה  ספרים, חלקם בשמו וחלקם בשם הבדוי דן גורן (שתואר כ”אישיות ביטחונית בכירה, עובד בכיר בשרות המדינה שנמצא בשליחות במדינה אירופאית, המסרב לחשוף את שמו”. לדברי פרץ, “זאת לא הייתה החלטה שקיבלתי בעצמי. את “מבחן בוזגלו” הציע מנהל ההוצאה בהוצאת הספרים לכתוב תחת שם עט. אין לי כל טענה כלפיו, מאחר שהוא הביט על כל העניין מבעד לעיניים מסחריות ומשיקולים הגיוניים. זאת האמת. אני לא רוצה להיכנס לנושא של גזענות ואפליה, אך אומר שקשה לאנשים לקנות ספר של כותב בשם שמואל פרץ. הם לא מאמינים שהוא יכול לחדש להם משהו. מנקודת המבט שלי, ההפסד שלהם. אתה לא יכול להילחם נגד הקוראים שלך וגם לא צריך להילחם בהם”.

והנה רשימת ספריו:

“פלוגה על הגבול” (משרד הביטחון, 1969) – עקב מבצע קדש, מוצבת  פלוגת חי”ר בגבול כדי למנוע חדירת מחבלים המתנכלים לישובים החדשים.

“אגדת נדיה ונדב (ידיעות אחרונות – ספרי חמד, 2000) – סיפורו של מנתח לב המוצא את עצמו במשימה דיפלומטית מסוכנת בסוריה עם מנהיג סוריה בכבודו ובעצמו, כשגורל רמת הגולן והשלום עם סוריה מוטל על כף המאזניים.

מבחן בוזגלו” (ידיעות אחרונות, 2002, בשם העט דן גורן) – סיפורה של צוואה מוזרה שבה מבקש הנפטר משלושת נכדיו בקשות מוזרות, מהן הקשורות לכתיבת ספר על  קורותיו ועל תולדות המשפחה למן עלייתה ממרוקו,למרות שלכאורה חי חיים משעממים מאין כמותם.

מבחן בוזגלו / דן גורן

הבל היופי” (ספרית מעריב, 2003, בשם העט דן גורן) – ספר המבוסס ככל הנראה גם על סיפור חייה האמיתי של אשת העסקים פנינה רוזנבלום. הרפתקה ובה חיפוש בג”ונגל האמזונס אחר משחת פלאים היכולה לשמור על נעורי הנצח של עור הפנים.

“אורגת השטיחים מאיספהן” (ליברוס, 2010) – סיפורו של דניאל וייס, צעיר שנפצע במלחמת לבנון השנייה וסובל מטראומה. הוא יוצא לאיראן עם דרכון מזויף, כדי למצוא את האמנית שארגה את השטיחון הקטן שבחדרו, המתגלה כיצירת מופת מסוגה, ונאלץ להתמודד שם עם שירותי הביון האיראניים.

על פי הדיווחים, מדובר בספרו המצליח ביותר של פרץ, והוא נמכר היטב ב-13  מהדורות.

“פליטת הפה של מירי דהן” (ליברוס, 2012) – על רקע שחיתות עסקית חמורה וקשרי שלטון מסואבים, פותחים שלושה צעירים, ידידים מנוער, בתחרות מי מהם יתעשר ראשון. בד בבד, ותוך התעלמות מהתחרות ביניהם, הם מאחדים כוחות כדי לצאת במסע נקם אכזרי נגד מירי דהן, הצעירה שהעזה לקרוא תיגר על כישוריהם ולהעמיד בספק את כישרונותיהם. הספר מתאר את ניסיונות ההישרדות של מירי ואת ההתמודדות שלה מול מהלכי הנקמה של יריביה.

הנה כי כן, ספרו האחרון של פרץ, “טעון תיקון”, שונה מכל אלה ויש בו מעין חזרה חלקית לנושאים של סיפורי ראל דארק, שבו הוא מנסה לדמיין מעין היסטוריה חלופית של מדינת ישראל ושל העולם.

שלוש היסטוריות של מדינת ישראל

“טעון  תיקון” מתאר, כאמור, היסטוריה חלופית המתרחשת בשנת 2012 במציאות חלופית. השינוי באותה מציאות חלופית חל בשנת 1982, כאשר ראש הממשלה מנחם בגין ויתר על השטחים הכבושים בידי מדינת ישראל ב-1982 ובתמורה השיג חוזה שלום עם מדינה פלסטינית ועם מדינות ערב. התוצאה היא מדינת ישראל משגשגת כלכלית לצד מדינה פלסטינית.

אך ישנם החושבים שזאת הייתה טעות אחת גדולה. בראשם עומד מנהיג מפלגה ימנית קטנה בשם “ארץ הצבי”, הנהנית מתומכים עשירים. אנשים אלה מנצלים מידע שנפל לידיהם – החלטתו של איש עסקים  צעיר וחובב היסטוריה לגייס שלושה היסטוריונים, שבעבור מאה אלף דולר לכל אחד מהם, יכתוב מחקר שיענה על השאלה, מה היה קורה אם בגין היה נוהג בצורה אחת מכפי שנהג, לא היה מחזיר את השטחים שישראל כבשה במלחמת ששת הימים ופועל להקמת מדינה פלסטינית.

כדי לבדוק אם החלטתו של בגין הייתה מוטעה או לא, מוטל על אחד מהחוקרים – ד”ר נחום בן נתן, המקורב בדעותיו לימין – להציג תרחיש חיובי מאוד לגבי האפשרות הזאת, תחת הכותרת “ושבו בנים לגבולם: ריבונות ישראלית –יהודית מלאה בשטחי ארץ ישראל השלמה”. מצבה של ישראל בשנת 2012 היה טוב יותר לדעתו “אילולא” הייתה מחזירה את יהודה ושומרון. זאת, מאחר שיועציו של בגין לא העלו על דעתם את התפוררות ברית המעוצות בראשית שנות התשעים ואת חיסולו של משטר רב עצמה, שהיה ממתנגדיה החריפים של ישראל, את מיגור הטרור הערבי בידי צה”ל ואת עליית מיליון ורבע יהודים מברית המועצות לשעבר.

את המוני העולים החדשים אפשר היה להעביר לשטחי יהודה ושומרון המסופחים, במקום להציף בהם ישובים קיימים. להערכתו, בארצות המערב יקום גל עלייה אדיר של למעלה משני מיליון יהודים מארצות מערב ומזרח, שיחסל אחת ולתמיד את הבעיה הדמוגרפית הערבית. בינתיים, בארצות הערביות יקום גל אדיר של אי שקט פנימי, שיתבטא בהפגנות, בהפיכות ובמהפכות שונות (כפי שאכן אירע גם ב-2012 “האמיתית” במה שמכונה “האביב הערבי”) שיביאו לחיסולה של ירדן ולהקמת מדינה פלסטינית במקומה. מדינה זאת תקבל סיוע ישראלי ולשם ינהרו הפלסטינים בהמוניהם.

בה בעת יימשך תהליך איחוי קרעים פנימיים ובתחום הכלכלי תגבר כלכלת השוק ותידחה התפיסה הסוציאליסטית. העם ברובו יפנה עורף לחילוניות הריקנית ויאמץ את מסורת ישראל כבסיס לחיי הלאום. הגיבוש של עם ישראל מעדת שבטים ללאום יימשך במלוא עוזו, ועם ישראל יֵשב לבטח בארצו באין מפריע.

זוהי, בקצרה, היסטוריה החלופית של הימין.

ההיסטוריון השני, ד”ר יריב  גוטמן, המקורב בדעותיו לשמאל, מציג תסריט שלילי קודר מאוד תחת הכותרת החטא ועונשו: כיבוש מתמשך בשטחי הגדה, הגולן ועזה, הפרת זכויות אדם ובידוד בינלאומי של מדינת ישראל.” בתרחיש זה טוב עשתה ישראל שהסתלקה ממעמד של כובש בשטחים. לדעת חוקר זה, המשך ההחזקה בשטחים היה משאיר חותם שלילי עמוק על מדינת ישראל casino online בכל התחומים ומשנה לרעה את המדינה הציונית מן הקצה אל הקצה, עד כדי סיכון קיומה כמדינת העם היהודי.

החוקר הזה מתאר התעצמות במעמדם של המתנחלים, שבסופו של דבר יפגעו חמורות בזכויות האדם של הערבים תושבי השטחים וירכשו השפעה משמעותית על סדר היום הציבורי. מעמדה הבינלאומי של ישראל ידרדר בהדרגה עד שלא תהיה עוד כל תקווה לפתרון מדיני באזור ולכל אופק של שלום. שלטון הימין בישראל יתחזק, בעוד שרעיונות מתקדמים – הן בתחום המדיני והן בתחום החברתי – יידחקו הצִדה. לכך תהיינה השלכות עצומות על מעמדה הבינלאומי של ישראל ועל אורח החיים של אזרחיה. בגלל מדיניות קפיטליסטית קיצונית, יתעשרו העשירים עוד יותר, בה בעת שהעניים יתרוששו עוד יותר. מעמד הביניים ילך ויעלם.

לקראת שנת 2013 ולנוכח הקיפאון השורר באזור, תתעשת הקהילה הבינלאומית ותכפה בכוח פתרון על הניצים. מדינת ישראל תיאלץ אז ליצור גבולות קבע מוסכמים ולהתחיל בשיקום המפגעים הרבים שנוצרו בתקופת הכיבוש הממושך.

החוקר השלישי, ד”ר עמוס בר זיו, מציג תסריט המשמש מעין פשרה. חוקר זה מתאר, פחות או יותר, את המציאות שאנו, קוראי הספר, חיים בה. הוא סבור שעם ישראל למוד סבל וחדור מוטיבציה והוא מסוגל לפרוח גם בתנאים קשים. לכן, בשנים אלו של החזקת השטחים ויישובם, תהיינה עליות ומורדות בהתאם לאופי המאבק עם הפלסטינים ועם הערבים בני בריתם.

לכיבוש תהיינה תופעות שליליות שאין להכחישן, אבל יקומו גם כוחות בעלי רמת מוסר גבוהה שינסו לתקן את נזקיהן. מה שיסייע לעבור את תקופת הכיבוש, תהיה התנהגותם האלימה של הפלסטינים, שיפגינו רמה מוסרית ירודה מזו הישראלית, ותחושת העליונות המוסרית תלכד את העם ותיתן לו שהות לחפש את הפתרון הרצוי לבעיית השטחים.

ד”ר בר זיו רואה בעיני רוחו הסדר בשלבים שיימשך תקופה ארוכה, לא יספק אף אחד מהעמים אבל יחזיק מעמד דווקא בגלל זה. תהליך זה ישתרע על פני שנים רבות ובמהלכו יימסר לפלסטינים שטח קטן בהרבה מזה שמסר להם בגין .נוסף על כך לא תהיה נסיגה לקווי 67, לא תהיה החלפת שטחים, לא תהיה ירידה מלאה מרמת הגולן, ורק בעוד מאה שנה נוכל לדעת אם טוב עשינו שהחזקנו בשטחים האלו או שלא.

בזמן שפרויקט זה מתקדם, אנשי “מפלגת ארץ הצבי” הימנית מתחילים בקמפיין מפלגתי שמטרתו לשים ללעג את איש העסקים ובכך להעמיד את הפרויקט שלו במרכז תשומת הלב הציבורית.

כאן המקום לציין, שמפלגה ימנית הנושאת את השם “ארץ הצבי” גם במציאות החלופית המתוארת אינו דבר סביר במיוחד. בשנת 1972 פרסם מנהיג השמאל לובה אליאב ספר ששמו “ארץ הצבי: הערכת-מצב – אפשרויות פתוחות לישראל”, שזכה לתשומת לב רבה כמעין מדריך אידאולוגי לתנועות השמאל. קשה להניח שמפלגת ימין קיצוני – גם במציאות החלופית שנוצרה לאחר 1982 – הייתה משתמשת דווקא בשם זה, שהפך להיות מזוהה עם השמאלני לובה אליאב ועם תומכיו.

לאחר מכן אנשי “ארץ הצבי” פותחים בקמפיין תקשורתי נוסף שמטרתו להציג תרחיש של מציאות חלופית בפני העם. כלומר, שאכן ישראל לא הייתה צריכה לוותר על השטחים וכי עדיף לכבוש אותם מחדש. לפרץ יש רעיון יפה כיצד כל רעיון ההיסטוריה החלופית יובא בצורות שונות לפני הקהל הישראלי  האדיש והמשועמם. מדובר על משחקי ריאליטי ועל תכניות הומור ,שמנצלים אותו על כל צדדיו כאמצעי למשוך אליו תשומת לב ציבורית.

מכאן מתחיל גם סיפור מתח אלים, שבמהלכו כמה אנשים מוצאים את מותם. אבל (ספויילר!) השלום בין ישראל ופלסטין ניצל.

היסטוריה חלופית ישראלית

ספר זה משתלב היטב בז”אנר ספרי ההיסטוריה החלופית שנעשה פופולארי למדי בספרות העברית בשנים האחרונות.

נזכיר כמה מהספרים מסוג זה שכבר ראו אור. מדובר בספרים הנוטלים כבסיס אירועים שונים בהיסטוריה היהודית שהתרחשו בצורה שונה:

* ספרו של חנן שטיינהרט “קוקש קודש” ( סהר 2001) שיוצא מנקודת ההנחה ששמעון פרס זכה בראשות הממשלה בשנת 1996 (שנה שבה במציאות זכה בנימין נתניהו) וכתוצאה התקיימו בשלמותם הסכמי אוסלו עם הפלסטינים. הספר מתאר את ההיסטוריה העתידנית של ישראל עד לאוקטובר 2013, כאשר ישראל מוצאת את עצמה במלחמת מגננה עם צבאות הפלסטינים וסוריה שתוקפים אותה במפתיע. על ספר זה ראו את הרשימה “העתיד שלא היה”, שראתה אור באתר זה.

* ספרה של נאוה סמל, “אישראל” (ידיעות ספרים, 2005) שיוצא מנקודת ההנחה שתכנית של הפוליטיקאי היהודי האמריקני מרדכי נח מ-1825 – להקים מדינת מקלט יהודית באי אררט שבמדינת ניו יורק, ארה”ב, התגשמה, וב-1825 הקים את אררט. אך למעשה קריאתו ליהודי העולם לעלות ולהתיישב באי המקלט לא נענתה ואיש לא בא.

בספרה של סמל התכנית התגשמה והעלילה מתרחשת בספטמבר 2001 – במציאות מקבילה שבה קולו הקורא של נוח נענה וכל יהודי העולם אמנם באו להתיישב ב”אררט”. אישראל היא מדינתם החוקית כמעט מאתיים שנה, ואילו ישראל המוכרת לנו לא הייתה מעולם ונמחקה מן ההיסטוריה.

* ספרו של יואב אבני “הרצל אמר” (כינרת זמורה ביתן ,2011), ספר ש זכה ב”פרס גפן” למדע בדיוני ופנטזיה בקטגוריית ספר המקור הטוב ביותר לשנת 2012. הוא מתאר מציאות חלופית שבה תכנית  אוגנדה של הרצל מ-1903 התקבלה ומדינת ישראל הוקמה באוגנדה ולא בפלסטינה. העלילה עצמה מתרחשת בשנת 2005, כאשר בזמן שמדינת ישראל באוגנדה סוערת על רקע תכנית ההתנתקות משטחי שבט המסאי, שני חברים שהשתחררו מהצבא יוצאים לסיור בפלסטינה שבמזרח התיכון.

כאן המקום להזכיר גם את ספרו של יאיר חסדיאל  “תל אביב” (כינרת זמורה ביתן, 2012), שבו היטלר חוסל ב-1935 וכתוצאה מכך לא התרחשה השואה, והממלכה ההאשמית הירדנית משתלטת על פלסטינה כולה ב-1948 בתמיכת המעצמות הגדולות, דבר המביא להגירה המונית של היהודים חזרה לארצות מוצאם, כך שכל ההשקעה הציונית בפלסטינה יורדת לטמיון.

העלילה עצמה מתארת את מסעו של  המספר, רפאל היימליך, עיתונאי חילוני ומתבולל מהקהילה  היהודית שהתחדשה בפולין, אשר עורך את ביקורו הראשון בפלשתינה ההאשמית בשנת 2010.

יש לציין שפרץ לא המציא את הרעיון לתאר את המציאות שלנו מנקודת המבט של מציאות שבה התרחשה ההיסטוריה בצורה שונה. הסופר המפורסם פיליפ ק. דיק חשב על דבר דומה בספרו המפורסם “האיש במצודה הרמה”, שתיאר עולם שבו ניצחו הגרמנים והיפנים במלחמת העולם השנייה והם מתמודדים עם סופר מדע בדיוני הכותב על מציאות חלופית שבה הם הפסידו (אך היא עדיין אינה המציאות שלנו ). מאמר על פיליפ ק. דיק שהופיע ביקום תרבות” ראו כאן.

אך גם דיק לא היה הראשון. היוצר האמיתי של הרעיון שבו מחשבה על מציאות חלופית נשאבת ממציאות חלופית אחרת שייך לפוליטיקאי בריטי כושל בשם ווינסטון צ”רצ”יל, אדם שהתפרסם לשמצה כאחראי לתבוסה הגדולה ביותר של בריטניה במלחמת העולם הראשונה, בקרב הדרדנלים. כבר בשנות ה-30 כתב צ”רצ”יל מאמר עבור אנתולוגיה של ספקולציות על היסטוריות חלופיות, שבה, בעולם שבו לי ניצח במלחמת אזרחים האמריקנית מנסה היסטוריון לחשוב מה היה קורה אילו לי לא היה מנצח בקרב החשוב במלחמה הזאת (כאמור, קרב שבו הפסיד במציאות האמיתית שלנו).

את המאמר המקורי של צ”רצ”יל אפשר לקרוא כאן.

תיאור שלו  ושל תהליך כתיבתו אפשר לקרוא כאן.

פרץ הולך, אם כך, בדרכם של גדולים.

אבל בניגוד למרבית קודמיו, המאורע שהתרחש בצורה שונה הוא מאוחר יותר. הוא יוצא מנקודת ההנחה שמדינת ישראל אכן הוקמה, ומאורע השבר התקיים בשנת 1982, כאשר ראש ממשלת ישראל מנחם בגין החליט לחתום על חוזה שלום כולל ﬠם כל מדינות ﬠרב השכנות ועם הפלסטינים, וזאת במקום לצאת למלחמה בלבנון כנגדם. הוא מחזיר את רוב השטחים שנכבשו ב־1967 לאחר תיקונים מוסכמים, וצעד דרמטי זה מעורר ביקורת רבה. אך ﬠם השנים נרגעות הרוחות ושתי המדינות, ישראל ופלסטין, מתקיימות בשלום יחסי זו לצד זו.

ספרו של פרץ הוא, אם כך, ניתוח של מה ש”היה יכול לקרות אילו”, כשמבחינתו – וזה ברור מאוד לקוראים – הרע ביותר אירע . ישראל לא החזירה את השטחים בזמן כפי שיכלה לעשות .עם זאת, הוא נותן בהיסטוריה החלופית שלו גם נימוקים לטובת ההשקפה הימנית ומנסה בכך לשמור (אם כי ללא הצלחה גדולה) על מראית עין של אוביקטיביות.

כספר מתח “טהור” ספר זה איננו משובח או מרתק במיוחד, אבל כרומן רעיונות המציג לפני קוראיו חלופות שונות שעמדו ועדיין עומדות לפני מדינת ישראל – יש בו עניין רב.

ראו גם:

פרק מ”טעון תיקון”

קריאת השכמה” – ראיון עם שמואל פרץ

“תעלומת בוזגלו” – מי עומד מאחורי שם העט “דן גורן”?

פרטים על אודות שמואל פרץ

האיש שלנו בחלל”: על אודות סדרת ראל דארק, שנכתבה בחלקה בידי שמואל פרץ

המייל של שמואל פרץ:

Peretz.shmuel@gmail.com

ראו עוד על היסטוריות חלופיות של מדינת ישראל:

אלי אשד על מדינות ישראל החלופיות

נניח כי …” – היסטוריות חלופיות של מדינת ישראל ועם ישראל

נניח כי מדינת ישראל הייתה מוקמת בשנת 1937

5 תגובות

  1. אודי קיין כותב בפייסבוק::
    “אם בגין היה מחזיר בשנת 1982 היינו סובלים תוך כמה שנים מפדאינים ונסיונות יירוט מטוסים, היינו נאלצים לכבוש את יו”ש מחדש אך הפעם היינו משאירים דרכים פתוחות ואמצעי הסעה לגשרי הירדן וממקמים את ערביי יו”ש במקום בו נועדו בהתאם להסכם משנת 1922”.

  2. לגבי מלחמת ששת הימים, אם היא לא היתה פורצת ב -1967 אזי היא היתה מתרחשת שנה או שנתיים אחרי כן , מכיון שגבולות המדינה הזמינו מלחמה. די להסתכל בגבולות של הפסקת האש, לראות את המותניים הצרות של המדינה ולהבין למה. אם אחרי המלחמה היו מחזירים את כל יהודה ושומרון לירדן. היינו חוזרים שוב תוך זמן קצר למותניים הצרות, לאחר זמן קצר, שנים ספורות לכל היותר, מצב המלחמה היה חוזר ,אז מה עשינו? הטעות הגדולה של אשכול לאחר המלחמה היתה שהוא מחכה לטלפון מנאצר על מנת לפתוח בשיחות שלום. זאת היתה טעות אסטרטגית מדרגה ראשונה. הישגי המלחמה לא נוצלו כמנוף להשגת יעדים מדיניים. מי שמנצח במלחמה הוא זה שמכתיב את התנאים לשלום ולא להיפך. כך זה היה לכל אורך ההיסטוריה. איך אמר קלאוזביץ? “המלחמה המשך המדיניות באמצעים אחרים”. אפשר להוסיף עוד שמי מי שרודף אחר השלום, השלום בורח ממנו.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

3 − 2 =