טאראס שֶׁבְצֶ’נְקוֹ
9.03.1814 – 10.03.1861
תרגום מאוקראינית: אנטון פפרני
* * *
(Реве та стогне…)
גונח דנייפר, שואג השֶׁצף
וביללת רוחות פרועות
קדות הערבוֹת לקצף,
גואים גלים דמויי גבעות.
ובמרומים שוטט הסהר,
בין העבים אורו כבָה.
וכדוגית בפרוֹץ הסער,
הוא צף לרגע וטבע.
בכפר איש לא פתח עוד שער,
קריאת הגבר  לא עלְתה.
רק המֵילה  חרקה ביער
לקול ינשוף בעלטה.
<br>
* * *
(І виріс я на чужині)
הנֵה, גדלתי בנֵכר,
זרקה שׂיבה – גולה נשארתי,
ולנוכח גורלי המר
יש ונדמֶה לי: לא הכרתי
דָבר נאה ממֵי דניפרוֹ,
מהחיים עד אדמתנו
אך מצויים טובות לרוב
רק במקום שבו איננוּ.
אכן, לא בשעה טובה
ביקרתי שוב במכורתנו,
בכפר שבּו באהבה
אמי חיתלה אותי, בליל
נשאה קולה, למען בנהּ
נרות הדליקה בתפילה היא,
השתחוותה, התחננה
לאם הקדושה בכל ימיה
שהשכינה תפרוש כנפיה
עליי. טוב, אימא שבקבֶר
מזמן מצאת לךְ מנוחה,
קללות היית כבר מטיחה
באל עליון.
אוי, שוד ושבֶר
בכל כפרנו. האיכרים –
פוסעים, כמו צללים שחורים,
עוברים אִילמים ללא תוחלת,
בתים – כמעט מתמוטטים,
כאן בכל גן – ירקות נובלת
ושפע עשבים שוטים.
מחריש הכפר, נשרף כאילו,
הולכים התושבים בדחילו
דוּמם אלֵי שדות עבדוּתם
גם ילדיהם הולכים איתם.
……………………………………..
דָמעתי, בבכיי המר
לארץ נוכרייה חזרתי.
בכל ארצי, לא רק בכפר
הולדתי שבּו ביקרתי
נושא העַם כולו מכבר
עול העבדות, אין בינתיים
תקווה – בני אבירים  גוועים!
ואדוניהם המתועבים
מוכרים אפילו מכנסיים
ליהודים שחוב תובעים.
…………………………………
כור מחצבתי! חזיון אימים הוא,
ארצי היא עמק הבכא.
יבושו אלה שהשלימו:
רואים, דומעים – רק בשתיקה!
אִם את הצער לא ראיתָ,
ודאי בנפשךָ דימיתָ
שבאוקראינה – עדנה,
בין ההרים שם דנייפר נע,
זורם אט-אט אֶל מול שמיים,
ואל מרחבי אוקראינה
כמו נושא עיניים.
ובכפרים שעל גדותיו
שִׂמחה רבּה שוררת.
כל שעת חיי התושבים
באושר מוארת.
כך יקרה רק אִם תאבד
אִם תפוס מן העולם לעַד
כת האצילים באוקראינה.
………………………………….
המחצית השנייה של 1848
קוס-אראל
<br>
* * *
(Якби ви знали, паничі)
אִם תבקרו, בני אצילים ,
בכפר בו אנשים סובלים,
את השבחים לטוּב חיינו
שווא לא תישאו לאלוהינו
כלעג מר לאומללים.
אך לא אזכור כגן העדן
בקתה שבחורשה עומדת –
סבלתי בה קשוֹת, ניגרה
בבית הוריי דמעה מרה,
בכיתי אז בלב רועד, אין
רעָה שבעולם ישנה
ובביתי לא קיננה,
אך לביתי קוראים גן עדן!
לא, לא אזכור כגן העדן
בקתה שבחורשה עומדת.
בקצה הכפר – בריכה צלולה,
ושם אמי אותי חיתלה,
אֶת שיר הערש לי זימרה היא,
אֶת יגונה המר מסרה היא
לתינוקה. זאת הבקתה,
פינת העדן השקטה,
ראיתי תופת בה. כל עבד
עמֵל שָׁם בנשמה דואבת,
גם לתפילה אין זמן שלֵו
ושָׁם אמי טובת הלב
שצעירה הייתה עדיין –
בצער עד מותה עבדה היא,
ואבא עם ילדיו נשאר,
(קטנים ויחפים היינו)
בבכי את ראשו הרכין הוא
בסבל זה גם הוא נפטר,
ויצאנו אל הגורל המר.
לבית הספר אותי הכינו –
לתלמידים שָׁם מי באר
נשאתי. אחיי עבדו בפֶרך,
אך הצבא קבע הדרֶך
ולאחיותיי כה התאכזר
גורל. אוי, על שום מה תסבולנה
ולשֵׁם מי חיות אתן?
גדלתן כשפחות. תיבוּלנה[
בעבדותכן, רק תעמולנה
בשעבוד עד יום מותכן.
רועד לבי, לא יישכח הוא –
בית משפחתי בקצה הכפר.
אבוי, אלי! כך משכבר
בעולמך חיים אנחנו!
את גן העדן כאן עד תום
הופך אדם לגיהינום,
אבל לחסדך שואף הוא.
נושא אינספור תפילות תמות.
אך באחים חורש שדמות
משקה בדמעותיהם בשפע.
אולי…  במחשבה חולפת
יש ונדְמה לי – לא אדע,
כיצד בלי רצונךָ היינו
סובלים עבדות שבּה בכִינו.
או במרומיךָ גם אתה
לועג לנו, צוחק עלינו
ועץ עצה עם אדונינו,
איך ישלטו. הנֵה חורשה
רוחשת חֶרש באוושה,
ונצצה אל מול שמיים
בריכה שקטה ורחבה
דוּמם רכנה הערבה
ומטבילה אט-אט במים
את זלזליה. זו עדנה
אך פְּנה-נא לבריות, שְׁאל-נא
מה מתרחש כאן בינתיים?
כן, הם נושאים רק שיר הלֵל
על חסדךָ, רק רון ורֶנן
הם מדי יום נושאים לאל.
אך העולם כה מקונן עוד
בדם, בדֶמע – ומקלל
הכול. עתה על אדמתנו
אין עוד קדוּשה, אין טהרה.
נדמה לי: גם בךָ, אלֵנו
השליך אדם קללה מרה!
המחצית הראשונה של שנת 1850
אורנבורג
<br>
* * *
(Я не нездужаю)
בְּלִי נֶדֶר – אֵינִי חוֹלֶה עֲדַיִן,
אַךְ יֵשׁ דְּבַר-מַה סָּמוּי מֵעַיִן
שֶׁכֹּה מַכְאִיב לִי, לֹא נָדַם
לִבִּי – דּוֹאֵב הוּא, לֹא נִרְדַּם
כְּיֶלֶד. הַצִּפִּיּוֹת לְרַע בּוֹ,
לַצַּעַר הַצָּפוּי לְהַבָּא?
לֹא נִשְׁאֲרָה תִּקְוָה לַטּוּב
וְלַחֵרוּת, הִיא יְשֵׁנָה עוֹד,
עוֹדָהּ כִּרְצוֹן הַצָּאר שׁוֹקַעַת
בַּתַּרְדֵּמָה. וְאֵיךְ נוּכַל
לְהָעִירָהּ, אִם כָּל עַמֵּנוּ
כְּמַעֲרָךְ אָחִיד יִפְעַל.
רַק אָז נַשִּׂיג בְּגַרְזִנֵּינוּ
אֶת הַשִּׁחְרוּר הַמְּיֻחָל,
שֶׁיִּכָּבֵשׁ בְּעֹז, וְלֹא – הוּא
יִישַׁן לוֹ כָּךְ עַד דִּין אֱלֹהַּ,
וְכָל אָצִיל יִצְבֹּר לוֹ הוֹן,
יִבְנֶה אַרְמוֹן וְעוֹד אַרְמוֹן,
יִשָּׂא שְׁבָחִים לָרֹב, בְּלִי קֵצֶה
לַצָּאר וּלְדַת בִּיזַנְטְיוֹן –
דָּבָר לֹא יִשְׁתַּנֶּה לָנֶצַח.
22 בנובמבר שנת 1858,
סנט פטרבורג.
<br>
פרשנות

טאראס שבצ’נקו הוא המשורר הלאומי של אוקראינה, ואני יליד אוקראינה, שיריו ליוו  אותי במערכת החינוך מהגן ועד לבחינה בספרות האוקראינית בבית הספר (יצירותיו נלמדו באופן שיטתי ומעמיק בכיתה ח’, כי בכיתות ח’ – י’ – הלימודים בבתי ספר תיכוניים נמשכו אז עשר שנים – למדנו את הספרות האוקראינית באופן שיטתי לפי התקופות, מראשיתה ועד לאמצע המאה ה-19 בכיתה ח’, באמצע המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 בכיתה ט’, המאה ה-20 בכיתה י’)

כשהייתי ילד, היה לי ספר ילדים מאויר עם שירי ילדים של שבצ’נקו (שרובם היו שירים חברתיים). נוסף על כך, האנדרטה לשבצ’נקו בגן הציבורי ע”ש ששבצ’נקו שבחרקוב נחשבת לאחת האטרקציות של היער, מובן מאליו שבכל פעם שטיילתי שם עוד בשחר ילדותי, ראיתי את הפסל ושמעתי מיהו ומהו שבצ’נקו.

הואיל ומדובר במשורר לאומי מחד ומשורר עממי מאידך, רוב שיריו נכתבו במתכונת של שירי עם, ורבים מהם אכן נחשבים לשירי עם. למשל, ביתה ב’ שרנו את הישר “הוי מורן באחו, ביופיו פרח הוא” חשבתי שזה שיר עם. כשנתקלתי בו בירחון ילדים “ברווינוק”* (וינקה) וראיתי שזה שיר של שבצ’נקו (אז כבר ידעתי מי זה), מצד אחד התביישתי מאוד בבורותי, ומצד שני התפלאתי והתפעלתי לנוכח העובדה ששירתו של המשורר כובשת את העם עד כדי כך שאנשים רבים חושבים את שיריו לשירי עם. זאת ועוד. השיר “גונח דנייפר, גועה השצף”, שהוא למעשה מהווה את פתיחת הפואמה “טרופת הדעת”, הולחן ומבוצע כשיר נפרד, ואנשים רבים, לפחות מחוץ לאוקראינה חושבים שזה שיר עממי, וד”א רק בישראל נודע שמו של ד. קריז’ניבסקי שהלחין אותו. ראה את הסרטון ושים לב לתגובת הקהל:

http://www.youtube.com/watch ?v=QLzwxynxr7g

בכיתה ח’, כשלמדנו את מפעלו היצירתי באופן שיטתי, למדנו (וחלק מהם קראנו בכיתה) את כל שיריו האנטישמיים, אך לפי תוכנית הלימודים שלנו אף אחד לא טרח לספר לנו על השתתפותו של שבצ’נקו במחאה נגד האנטישמיות הקיצונית בעיתונות שמרנית דאז (והרי כל מי שטוען ללא עוררין ששבצ’נקו היה אנטישמי, מתעלם מהעובדה הזאת). תאר לעצמך אילו רגשות עוררו בי השיעורים האלה, כשלמדנו את הפואמה “היידמקים”, שירת הלל למרד ההיידמקים של שנת 1768 (“קולייבשצ’ינה”). ממש שנאתי את שירתו, ועכשיו, לאחר שנודעו לי כל העובדות, אני מבין שעשיתי לו עוול.

כשהתחלתי ללמוד עברית באופן שיטתי, התחשק לי לנסות לתרגם איזשהו שיר לעברית, והשיר הראשון שתרגמתי היה השיר “גונח דנייפר, גועה השצף” שכבר הזכרתי אותו לעיל. זה היה עוד בשנת 1996, והתרגום היה מפלצתי, לאחר מכן ערכתי אותו אינספור פעמים, התיקונים האחרונים נעשו כבר בשנת 2013, כשתרגמתי את כל הפואמה. מאז חלמתי שבבוא היום אתרגם לעברית את כל השירים האנטישמיים שלמדנו בבית הספר, ובאמת תרגמתי את רוב רובם. הייתי חייב את זה לעצמי, היה בזה משהו פרוידיאני.

כשהתחלתי לתרגם שירה אוקראינית, התפלאתי לנוכח ריבוי האלוזיות לשירי שבצ’נקו ביצירותיהם של המשוררים האוקראיניים בני זמננו. ברוב המקרים (כמו בשני שירי פבליצ’קו שפורסמו במקף – “קיננה בי תמיד אדמתי המיוחלת” ו”הזמיר” או בשירה של ליובוב יקימצ’וק “תלמידים בשחור-לבן”) הוספתי הערת שוליים שהשיר מכיל אלוזיה ליצירה זו או אחרת של שבצ’נקו, אך הייתי משוכנע שלא אהיה מסוגל לתרגם את השירים המוזכרים, וזאת סיבה נוספת לכך שהיה לי חשוב לתרגם את שירתו לעברית.

לקראת יובל ה-200 להולדתו של שבצ’נקו התחלתי לתרגם את שיריו לספר יובל שהיה אמור לצאת בעברית, ובמקביל הגשתי בקשות לתמיכה לגורמים שונים. לא היה לי זמן לחכות לתשובתם, כי היה חשוב להשלים את העבודה לפני היובל, אך בסוף לא קיבלתי כלום. לפי שעה, אני מתכנן להוציא ספר תרגומים לשירי קטרינה קליטקו – משוררת אוקראינית בת זמננו. נראה בעתיד מה אפשר יהיה לעשות עם שירי שבצ’נקו שתרגמתי עד עתה. הואיל ושנת 2014 הוכרזה כשנת שבצ’נקו – במידה ולא אצליח להוציא ספר, אשתדל לפרסם כמה שיותר שירים חשובים – בראש ובראשונה אלה שנלמדים כחומר חובה במערכת החינוך ולאה שהולחנו – בכתבי עת ובאינטרנט.

———————————————————————————————–

* ירחון ילדים אוקראיני שבתקופה הנידונה היה דו-לשוני. כל גיליון יצא באוקראינית בחודש השוטף, ובחודש הבא הוא יצא ברוסית. בדרך כלל קראתי אותו ברוסית, אבל לפעמים קראתי את שתי המהדורות של גיליון אחד (שהיו זהות לחלוטין), ותוך כדי כך, לראשונה בחיי, נוכחתי לראות שכדי לתרגם שיר תוך שמירה על המשקל והחרוז, צריך קצת לשנות את הנוסח, ומי שמתרגם את השיר מילה במילה יהרוס גם את החרוז וגם את המשקל. זאת ועוד: וינקה – הפרח ששמו משמש כשמו של הירחון – מוזכר לרוב גם בשירי עם אוקראיניים וגם בשירתו של שבצ’נקו.


ברצוני להביא כאן עוד שיר של דמיטרו פבליצ’קו שראה אור בכתב העת “מקף” – “קיננה בי תמיד אדמתי המיוחלת, על מנת להדגים את השפעתו של שבצ’נקו על השירה האוקראינית המודרנית:

* * *

קִנְּנָה בִּי תָּמִיד אַדְמָתִי הַמְּיֻחֶלֶת,

הַגְּלוּמָה בְּאִמִּי, בְּעַצְבוּת זִמְרָתָהּ.

אַךְ עַל “שְׂפַת אִכָּרִים”, כְּשֶׁהָיִיתִי עוֹד יֶלֶד,

הֶעֱמִידוּ אוֹתִי בַּפִּנָּת הַכִּתָּה.

כֹּה רָצוּ לְשָׁבְרִי, כֹּה הָדְפוּ וְהֶחְרִימוּ,

אַךְ בַּסּוֹף – רַק הַיָּד הַמַּכָּה נִשְׁבְּרָה.

לֹא אֶשְׁכַּח מִזְמוֹרִים שֶׁבָּכְתָה עָלַי אִמָּא,

לְעוֹלָם לֹא אָבוּז לִלְשׁוֹנָהּ וּלְשִׁירָהּ.

צְעִירָה עוֹד הָיְתָה בְּמוֹתָהּ, וְהֻשְׁלַכְתִּי

לָעוֹלָם הַגָּדוֹל לְלֹא אֵם לְבָדָד.

לֹא הָיִיתִי יָתוֹם בְּדַרְכִּי בָּהּ הָלַכְתִּי –

אוּקְרָאִינָה נָשָׂאתִי בַּנֶּפֶשׁ לָעַד.


השיר מכיל אלוזיות אחדות משני שיריו של ט.שבצ’נקו “ולו יְדעתם בני האצילים” ו”גדלתי בנכָר.”

9 תגובות

  1. השיר הוא ללא ספק רלבנטי מאוד לאור המתרחש באוקראינה שלכאורה מאויימת שוב בידי הרוסים.
    אבל אודה ואתוודה איני מכיר כמעט ספרות אוקראינית וכתוצאה איני מתרשם במיוחד מהתרבות האוקראינית .הסופר הבולט היחיד שלהם הוא גוגול שכתב ברוסית.וקשה לחשוב על יצירת מופת אחת שאותה יצרו אוקראינים להוציא ספריו של גוגול.
    למה זה משנה ? משום שלי לפחות קל יותר להזדהות עם בני עם שקראתי והתרשמתי מיצירותיו ומתרבותו ,ואיני יכול להגיד שעד היום התרשמתי במיוחד ממשהו של התרבות האוקראינית. אני מעדיף בכל יום את הספרות והתרבות הרוסית הגדולה.

  2. השירים אכן מרשימים, אבל השאלה היא אם קיימת בכלל ״תרבות אוקראינית״ נפרדת. אם כתבו ברוסית – כפי שאלי כתב למעלה – והשלטון היה רוסי, אז במה בעצם מתייחדת התרבות האוקראינית?

  3. תרבות אוקראינית נפרדת אכן קיימת ללא מרכאות, והשירים נכתבו במקור באוקראינית ולא ברוסית, אפשר היה לשים לב שמתחת לשמו של המשורר כתוב בשחור על גבי לבן: “תרגום מאוקראינית”. זאת ועוד. שבצ’נקו היה נתין הקיסרות הרוסית, אך שעה שהוא כותב “הנֵה, גדלתי בנֵכר, זרקה שׂיבה – גולֶה נשארתי…”, הוא מתכוון לרוסיה, וזה אומר דרשני. מדובר במשורר הלאומי של אוקראינה. לא של רוסיה, לא של ארצות הברית ולא של חוף השנהב ולא של כל ארץ אחרת.
    נ.ב. איך אפשר להסיק מסקנות מרחיקות ולדבר בזלזול על תרבותו של עם שלם על סמך ההודאה באי-היכרות עם תרבותו?
    נ.נ.ב. משוררים אוקראיעים אשמים שמעולם לא קראתם שירה אוקראינית, אז קחו, קִראו עוד:
    https://www.facebook.com/anton.paperny/notes

  4. בתור מומחה לתרבות אוקראינית אתה יכול לענות :יש יצירות אוקראיניות שהן ברמה של ספרות מופת ? שמן הראוי שגם ישראלים נידחים כמוני יכירו אותן לא פחות מכל סיפור של דוסטויבסקי ואובלומוב של גונצ’רוב ?

  5. א) אני לא חושב את עצמי למומחה.
    ב) מובן מאליו שיש יצירות שהן ברמה של ספרות מופת.
    ג) מילת מפתח היא מתנשאים ולא נידחים. וההתנשאות הזאת במקרה הנתון נובעת במידה רבה מההיגררות אחרי ההתנשאות הרוסית כלפי התרבות האוקראינית.
    ד) כדי שהקהל הישראלי יכיר את היצירות האלו, מישהו צריך לתרגם אותן ומישהו צריך להותיא אותן לאור, אבל צריך להיות גם מישהו שיממן את התרגום וההוצאה.

  6. איזה יצירות אוקראיניות הן בדרג של יצירות מופת עולמיות ? גם כאלו שלא תורגמו לעברית או אנגלית או צרפתית ? את מוזמן לציין מה הן וכמה מילים על יצירות אלו כדי שנדע מה אנו מפסידים מספרות המופת האוקראינית.

    • רוסיה בכלל מאז מהפכה בולשביקית ב1917 אינה עוד תרבותית-כל העלית התרבותית הרוסית או ברחה,או הושמדה על ידי המהפכנים בולשביקים ויצירותיהם נאסרו במשך שנים.שנים האכילו את העם בתרבות מהפכנית פרולטרית סובייטית-ראליזם סוציאליסטי שבה כולם מודים למפלגה ולמנהיג על החיים היפים בברית המועצות-איזו תרבות זאת שבה יוצרים ומדברים לפי החלטות של מנהיג ומפלגה,שאין שום חופש מחשבה וביטוי עצמי?תרבות של מחנה ריכוז גולג היינו תרבות הביוב ומי שפכים,קללות גסות ושתיית וודקה המלווה בסירחון תפוחי אדמה וכרוב רכובים,תורים ללחם וכל דבר בסיסי נצרך-זו היא התרבות רוסית שלך?
      רק 22% מהרוסים יעדו קרוא וכתוב ערב מהפכת אוקטובר1917-איכרים גסים נבערים מדעת שחיסלו את כל זכר לתרבות מימי הצארים-מי שם בכלל נשאר תרבותי?

    • רוסיה אסרה את השימוש בשפה אוקראינית מספר פעמים,ניסתה במשך שנים לבולל ולחסל כל זכר לשפה אוקראנית
      איך תכיר את שבצ’נקו,אוקראינקה-סופרים אוקראיניים שנרדפו על עצם היותם כותבים אוקראינית?
      רוסיה כובשת ומדכאה עמים אחרים במשך מאות שנים בייחוד בעידן הסובייטי-רוסיה מדינה בעלת מנטליות דורסנית
      כמעט נאצית ביחסה כלפי עמים ותרבויות הנשלטים בידיה,היא שונאת את כל העולם שנאת פרנויה חולנית,
      הם 70 שנה חיו בגולג-מחנה ריכוז אחד גדול לפי החלטות המפלגה והמנהיג,דיברו וחשבו לפי החלטות מפלגה והממשלה-שום חופש מחשבה רק ביוב אחד גדול-זו היא תרבות רוסית?

  7. רוסיה אסרה את השימוש בשפה אוקראינית מספר פעמים,ניסתה במשך שנים לבולל ולחסל כל זכר לשפה אוקראנית
    איך תכיר את שבצ’נקו,אוקראינקה-סופרים אוקראיניים שנרדפו על עצם היותם כותבים אוקראינית?
    רוסיה כובשת ומדכאה עמים אחרים במשך מאות שנים בייחוד בעידן הסובייטי-רוסיה מדינה בעלת מנטליות דורסנית
    כמעט נאצית ביחסה כלפי עמים ותרבויות הנשלטים בידיה

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

9 + 7 =