כריסטינה איהין נולדה ב-1977 בעיר רַאפְּלָה באסטוניה התיכונה. היא למדה פולקלור אסטוני באוניברסיטת טַארְטוּ והשיגה תואר שני בשנת 2004. פרסמה עד כה מספר ספרי שירה וסיפורים קצרים, וזכתה בפרסים ספרותיים בארצה. כמו כן, ספרה “תופי הדממה” זכה בפרס איגוד השירה האירופית ב-2007, דבר שזיכה אותה בפירסום רב באירופה וסייע לתפוצת ספריה המתורגמים לאנגלית. ספריה תורגמו עד כה ל-13 שפות.
השירים המופיעים כאן נבחרו ממכלול יצירתה.
— פ-ד בנאי
ילדי נולד ובידו פלאפון
יַלְדִּי נוֹלַד וּבְיָדוֹ פֶּלֶאפוֹן.
לֹא יָכֹלְנוּ לְתַקְשֵׁר בְּשׁוּם דֶּרֶךְ אַחֶרֶת.
אֲנִי אִשָּׁה שְׂכַלְתָּנִית,
לֹא מַאֲמִינָה בְּתֵאוֹרְיָּת דְּפִיקוֹת הַלֵּב,
זֶרֶם דָּם מְפַטְפֵּט בַּלְּשׁוֹנוֹת.
אֲנִי אִשָּׁה מַשְׂכִּילָה – שֶׁלֹּא מַאֲמִינָה בִּקְרִיאַת הַמֹּחַ,
אוֹ בַּמַּזָּל.
יַלְדִּי נוֹלַד בְּכִימְיָה בִּיוֹלוֹגִית
הַמּוּכַחַת מַדָּעִית.
יַלְדִּי נוֹלַד וּבְיָדוֹ פֶּלֶאפוֹן,
צִלְצֵל אֵלַי,
וְהוֹדַעְתִּיו שֶׁתְּחִלָּה יוֹצִיא אֶת רֹאשׁוֹ.
יִלְמַד שָׂפָה אֶפֶקְטִיבִית בְּאֶמְצָעוּת הַטֶּלֶפוֹן.
רָצִיתִי שֶׁיַּתְחִיל לַחְשֹׁב מִיָּד,
שֶׁלֹּא נְאַבֵּד זְמַן יָקָר – חֳדָשִׁים אֲנִי וְהוּא,
בְּעִפְעוּף עֵינַיִם וּמְצִיצַת הַבֹּהֶן.
רָצִיתִי שֶׁיַּרְגִּישׁ מֻקְדָּם מְאֹד,
מַה יֵּשׁ תַּחַת רַגְלָיו,
הַטַּעַם הַמָּתוֹק שֶׁבְּכִוּוּן הַצַּעַד הַמַּעֲשִׂי,
וְשֶׁלֹּא נְאַבֵּד זְמַן יָקָר מֶשֶׁךְ חָדְשַׁיִם
אֲנִי וְהוּא אֲבָל…
יַלְדִּי נוֹלַד בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה,
בְּלִי תְּזוּזָה
הָיָה חָסֵר לוֹ מַשֶּׁהוּ
דְּבַר-מַה שֶּׁלֹּא נִתָּן לְפָרְשׁוֹ.
הַטֶּלֶפוֹן שֶׁבְּיָדָיו הַקְּטַנּוֹת
הָיָה מְהַבְהֵב בְּאוֹר אָדֹם כְּמוֹ מִגְדַּלּוֹר.
וְהִנֵּה רִסַּקְנוּ אוֹתוֹ עַל הַסְּלָעִים.
**
הָלַכְתָּ לְחַפֵּשׂ אֶת עֵינֶיךָ
בְּנַהֲרוֹת סִיבִּיר הָעֲמֻקִּים.
יַעֲרוֹת הַטּוּנְדְּרָה שָׁרִים לְרוּחֲךָ הָעֵירֻמָּה
הַיְּעָרוֹת הִשְׁתִּיקוּ אֶת עֵינֶיךָ בַּעֲדִינוּת הָאֵזוֹב.
בְּאֶצְבְּעוֹתֶיךָ שָׂרַטְתָּ
קַרְנֵי הַגּוּרִים שֶׁל הַהֵד שֶׁנּוֹלְדוּ בִּגְנֵבָה.
הַאִם בְּשֶׁל זֶה
אַתָּה יוֹדֵעַ אֵיךְ לְמַשֵּׁשׁ
אֶת רוּחִי בְּקַלּוּת
מִבְּלִי שֶׁתִּטְבַּע בַּיָּם הָאַגָּדִי שֶׁל עֵינַי הַחוֹלְמוֹת?
אַתָּה גּוֹמֵעַ דָּם חַם
מִדַּם הַקָּרְבָּנוֹת.
לֹא דִּבַּרְתָּ עִם אִישׁ חֳדָשִׁים רַבִּים,
מִלְּבַד הָעֵצִים וְהָעוֹפוֹת הַמְּזַמְּרִים.
הַאִם בְּשֶׁל זֶה
אַתָּה יָכוֹל לַעֲקֹב אַחֲרַי בְּהִתְעַנְיְנוּת בְּבֵית הַקָּפֶה
בְּאֹפֶן שֶׁתִּרְצֶה לְהַבִּיט בּוֹ
בָּעֲנָנִים הָאֲדֻמִּים הַדְּלוּקִים בַּשָּׁמַיִם?
הָיִיתָ יָשֵׁן בְּמֶרְחַק שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת מִיל
מֵהָעֲיָרָה הַקְּרוֹבָה בְּיוֹתֵר
בֵּין שְׁנֵי תִּלִּים שֶׁל שֶׁלֶג,
יָחִיד.
רַגְלֶיךָ מְדַמְּמוֹת
וְאֶשְׁךָ כְּבוּיָה
הַאִם בְּשֶׁל זֶה
אַתָּה כֵּהֶה וְרָחוֹק
כְּמוֹ הַלַּיְלָה?
**
כַּאֲשֶׁר נָמוֹת נֵלֵךְ לְאֶרֶץ הַמֵּתִים
מִבְּלִי לַחְשֹׁב – נֵדַע לְאָן נֵלֵךְ.
נִרְאֶה מַה מֵּאֲחוֹרֵי עֵינֵינוּ,
וּמַה בְּפַלְגֵי לִבּוֹתֵינוּ.
לְאַחַר חֹרֶף אָרֹךְ אֲרֹךְ
כַּפּוֹת רַגְלֵינוּ חֲלָקוֹת כְּמוֹ עוֹר הָעַפְעַף.
בָּאָבִיב, בָּאָבִיב נֵרֵד בְּהִדּוּר אֶת הַסֻּלָּמוֹת,
וְנֵלֵךְ אֲרֻכּוֹת עַל הָאֲבָנִים הַמְּרֻצָּפוֹת,
כּוֹאֲבִים קְצָת בִּזְמַן הַהֲלִיכָה.
יוֹם חַם חַם,
בֵּינוֹת צִפָּרְנֵי בֹּקֶר אָפוּף בְּטַל, וּבְלַיְלָה קַר,
נְשִׁימוֹתֶיךָ מַרְטִיבוֹת וּמְיַבְּשׁוֹת אוֹתִי.
עוֹפוֹת עוֹפוֹת
עוֹפוֹת מֵעַל הַנְּהָרוֹת מֵעַל בָּתֵּי-הַקְּבָרוֹת,
עוֹפוֹת מֵעַל לְבָמוֹת וְסֻלְמוֹת הָאֶבֶן,
עוֹפוֹת מֵעַל צַמְּרוֹת הָעֵצִים וּמֵעַל לָעֲמָקִים,
עוֹפוֹת עוֹפוֹת
מְזַמְּרִים.
**
שְׁנֵי פַּרְפָּרִים לְבָנִים מְרַחֲפִים סְבִיבִי
וּמִתְנַגְּשִׁים.
שְׁנֵי שְׁחָפִים נוֹסְקִים קָרוֹב יוֹתֵר מֵהֶעָבָר,
אַךְ אֵינָם מְסֻגָּלִים, וְלֹא יוּכְלוּ
לְהַגִּיעַ זֶה לְזֶה.
אֲנִי שׁוֹתֶלֶת פְּרָחִים מְטַפְּסִים בַּסַּד,
עֲצֵי תַּפּוּחִים בְּכוֹס תֵּה.
הָעִיר נוֹפֶלֶת בִּדְמָמָה פִּתְאוֹמִית
זְהָבְךָ כַּסְפִּי שֶׁלִּי
גּוּפְךָ פַּחֲדִי
נֹאכַל אֶת הַלַּיְלָה
נִשְׁתֶּה אֶת הַנָּהָר
אַרְצֵנוּ גְּדוּשָׁה בִּבְרֵכוֹת פֶּרֶא נְדִיבוֹת,
וּבְבִצּוֹת בְּרִיאוֹת וְנִרְחָבוֹת.
אֹשֶׁר מְעֹרָב בְּחֵטְא,
מִדּוֹר לְדוֹר,
אֵינֶנּוּ מְסֻגָּלִים לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ בְּלִי
אִישׁ אַחֵר
שְׁנַיִם
שְׁלוֹשָׁה
הַצְּעִירִים מִסְתַּלְּקִים,
וְנוֹתָרִים צְלָלִים כְּחֻלִּים בְּבוֹא הָעֶרֶב
הַמִּסְתַּנְּנִים מִתַּחַת לָעֵצִים,
הַשֶּׁמֶשׁ מַתְמִידָה לְהַקְדִּים בַּבֹּקֶר,
לִזְחֹל לִקְצֵה הַסַּחַף
עֲנָנִים כְּחֻלִּים שֶׁאֵינָם עוֹד שְׁלָגִים
בַּשָּׁמַיִם הַלְּבָנִים,
הַיָּרֵחַ הַמְּפֻחָם
בְּלֵיל הָעֹלֶשׁ הַצָּהֹב,
וּשְׁנֵי פַּרְפָּרִים לְבָנִים,
מְרַחֲפִים וּמִתְנַגְּשִׁים.
**
הַדְּמָמָה הַמֻּחְלֶטֶת נָטְשָׁה אֶת מְקוֹמָהּ לַשָּׁאוֹן
מָחִינוּ אֶת הֶעָתִיד מִמּוֹחֵנוּ.
שׁוּב אֵינֶנּוּ חוֹלְמִים אֲפִלּוּ מֵי נִהְיֶה.
לְפֶתַע הַסְּוֶדֶר שֶׁלְּךָ הָיָה בֵּין יָדַי,
אַתָּה הָיִיתָ בְּתוֹכוֹ,
וְעֵינֶיךָ
צוֹחֲקוֹת בִּכְאֵב.
לְפֶתַע מַשְׁלִיךְ נַעַר סַכִּין לִזְרוֹעִי,
רָצִיתִי לִהְיוֹת הַמַּטָּרָה,
כַּאֲשֶׁר רָצִיתִי לְנַסּוֹתָהּ פַּעַם נוֹסֶפֶת,
בְּמֵאָה סַכִּינִים
פָּגַעְתִּי בַּשִּׁדָּה,
הָיְתָה מְלֵאָה, וְהָיִינוּ שָׁרִים מֵרֹב אֹשֶׁר.
**
אֲנִי מַעֲנִיקָה אֶת הַהַתְחָלָה בְּהִתְרַגְּשׁוּת
כַּאֲשֶׁר תָּבֹאנָה עֵינֶיךָ הַכֵּהוֹת לְהִשָּׁעֵן עָלַי.
מִמָּתַי אֲנִי מַנִּיחָה זֵר מֵאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשִׁי?
שׁוּב אֵינֶנִּי זוֹכֶרֶת כְּלוּם.
הָרוּחַ מְנִידָה אֶת זֵר הָעֲמָקִים,
וַעֲצֵי הַחַיִּים,
וּפִרְחֵי הַפָּאוֹנְיָה (אַדְמוֹנִית) .
הַפַּרְפַּר הַלָּבָן נוֹחֵת עַל צִדְפָּה, פְּתוּחָה, יוֹתֵר לְבָנָה,
אֶסְגֹּר אוֹתָהּ וְאַחְבִּיאָהּ בְּלִבִּי,
הִיא חָפְשִׁיָּה וּלְבָנָה בְּתוֹכִי, כַּאֲשֶׁר יֵעָרְמוּ הַצְּלָלִים,
וְעֵינֶיךָ הַכֵּהוֹת בָּאוֹת לְהִשָּׁעֵן עָלַי.
**
תַּחַת הַדֶּרֶךְ
יֵשׁ אָבִיב.
עָמֹק בִּכְרוֹם הָאֲדָמָה
מְפַטְפְּטִים מֵי הַתְּהוֹם.
תַּחַת הַדֶּרֶךְ,
יֵשׁ נְתִיב מִגְלֶשֶׁת יָשַׁן,
עִקְבוֹת עֲגָלָה רְתוּמָה לְסוּסִים,
עִקְבוֹת עֲגָלָה רְתוּמָה לָעֲגָלִים.
תַּחַת הַדֶּרֶךְ,
יֵשׁ זִירָה לְחִתּוּךְ הַחֲלָקִים וּשְׂרֵפָתָם
בִּכְפָר יָשָׁן,
מוֹקֵד לַפִּיד יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל,
אֶבֶן הַקָּרְבָּנוֹת מִתְגַּלְגֶּלֶת מְלוֹא הַדֶּרֶךְ.
תַּחַת הַדֶּרֶךְ,
יֵשׁ דֶּרֶךְ כְּנֵסִיָּה,
קוֹל מִזְמוֹרִים,
קוֹל מִזְמוֹרֵי פָּמַלְיַת כְּלוּלוֹת,
לֹא רָחוֹק מִדַּי,
הֲתִשְׁמַע אוֹתוֹ?
תַּחַת הַדֶּרֶךְ,
יֵשׁ שֶׁלֶד עֲצָמוֹת שֶׁל זְאֵב,
שֶׁשִּׁנָּיו בּוֹהֲקוֹת
פִּסַּת סָרִיג אֲדֻמָּה
שֶׁל חֲצָאִית מְפֻסְפֶּסֶת מִכְּפָר סָמוּךְ.
תַּחַת הַדֶּרֶךְ,
הַזְּמַן עוֹבֵר,
מֵעַל הַדֶּרֶךְ רַדְיוֹ צוֹרֵחַ כְּדֵי שֶׁיַּעֲבֹר הַזְּמַן,
נִגְרָפִים עַנְנֵי אֲוִיר,
כַּעֲבֹר רְגָעִים,
זֶהוּ הַגּוֹרָל
הַשֶּׁמֶשׁ צוֹנַחַת
לְתוֹךְ לַיְלָה קַר וַחֲשׁוּךְ
הַתְּאוּרָה מוֹבִילָה אוֹתָנוּ אֶל הֶעָתִיד.
קולטת את עצמי לרגע
1
רוּחַ אֱלֹהִים מְדַלֶּגֶת
עַל פְּנֵי הַמַּיִם,
הַמַּעְבֹּרֶת “סוּפֶּרְסְטָאר” חוֹצָה אֶת מִפְרַץ פִינְלַנְד,
כְּמוֹ מְשֻׁרְיָן עֲנָק,
עֲרָפֶל כָּבֵד,
לְיַד הַשַּׁחַף הַזֶּה,
כַּנִּרְאֶה שֶׁאָנוּ מַעֲמִיקִים לְתוֹךְ הַשְּׁחוֹר
בַּבֹּקֶר הַזּוֹרֵחַ הַזֶּה
יְשֵׁנִים בְּלֵב הָעֲרָפֶל
צָנְחָה נוֹצָה מִכְּנָפָיו,
בְּהִירוּתְךָ צוֹפָה
בְּעִרְפּוּלִּי הַמִּסְתּוֹרִי,
עוֹר מוּל עוֹר
אַהֲבָה תְּמוּרַת סֵבֶל
2
נִכְסֶפֶת אֵלֶיךָ,
קוֹלֶטֶת עַצְמִי לְרֶגַע.
יוֹם זֶה מֵנֵץ כְּלַהֶבֶת גַּפְרוּר.
אַקִּיף אוֹתְךָ כְּלֵיל הַיָּם.
אַתָּה זֶרֶם בְּתוֹכִי, מַרְהִיב
גּוֹרֵם לְחִזָּיוֹן מִסְתּוֹרִי.
הַמֵּנִיעַ אוֹתִי
טִפּוֹת מַיִם שֶׁאֵין לִמְנוֹת וְלִסְפֹּר
וּמְקוֹמוֹת נְדִירִים רַבִּים.
עוֹדֶנִּי חַסְרַת כּוֹחַ לָשֵׂאת אֶת הַזִּקָּה,
הַיָּם שֶׁלִּי מַטְבִּיעַ אֶת כָּל הַסְּפִינוֹת הַזַּכּוֹת הַחֲבִיבוֹת.
אֲנִי מְסֻכֶּנֶת כָּמוֹךָ
אֲנִי לֹא מְסֻכֶּנֶת,
כְּשֶׁלֹּא אֵדַע
מַה יִּקְרֶה.
הִשָּׁאֵר הִשָּׁאֵר
הַכְּפוֹר לֹא נָמַס עֲדַיִן,
כְּדֵי שֶׁנֵּלֵךְ לִשְׂחוֹת זֶה בְּזוֹ עַד סוֹף נוֹבֶמְבֶּר,
בַּקֹּר הָעַז,
שִׂפְתוֹתֵינוּ תַּפְגֵּשְׁנָה,
מֵעַל הַמַּיִם הַמִּתְאַדִּים
מֵעַל מִשְׁטַח הַכְּפוֹר.
פרץ-דרור בנאי, אב לארבעה וסב לשישה, נולד ב-1947 בקמישלי, סוריה, והתחנך בבי”ס פרוטסטנטי בחאלב. עלה לארץ ב-1962 וגר בכפר-סבא מאז ועד היום. עבד בתחום ליטוש היהלומים, בספרנות ובמידענות מקוונת, כיהן בועד אגודת הסופרים והיה ממקימי איגוד הסופרים הכללי. חתן פרס היצירה ע”ש לוי אשכול פעמיים, פרס ברנשטיין, וכיבודים נוספים. ספרו ה-16 במספר הוא “שמחה קרועה” (קשב, 2012). שיריו תורגמו לשפות רבות. פירסם תרגומים רבים מהשירה הערבית ומלשונות נוספות.
.
העמוד הרשמי של כריסטינה אהין.
עוד מתרגומי פ-ד בנאי ביקום תרבות:
פואמה של יאניס ריטסוס.
ג’לאל א-דין רומי.
שירי אדית סודירגראן.
תודה רבה דניאל. אתה משפר אותי. לכן היופי הזה הוא גם שלך