ענר שלו הוא הסופר הידוע פחות במשפחת שלו שכוללת את צרויה ואת מאיר. אבל זה לא אומר שיצירותיו הן מעניינות פחות. חגית בת אליעזר סוקרת את ספרו החדש "אמא". העוסק בתהליך הפרידה מאימו המתה.
תקציר הספר :אמא, הספר החדש של ענר שלו, הוא רומן ווידוי סוחף ומצמרר, המשובץ רסיסים אוטוביוגרפיים לכאורה , שבמרכזו התמודדות אמיצה וגלוית עיניים של המחבר עם מות אמו, ובעקבותיו עם חייו ומשמעותם.
עשי ואל תעשי:" מחשבות על אמא " של ענר שלו
מאת חגית בת-אליעזר
ענר שלו: אמא, הוצאת זמורה ביתן 2012, 273 עמ'
הופיע ב:
- עתון 77, גל' 366־367 (ניסן-אייר תשע"ג, מארס-אפריל 2013), עמ' 10.
הספר אמא של ענר שלו גורם לי תחושת חוסר ביטחון בהשקפותי, דוחף אותי לבחון מחדש את היחסים בתוך המשפחה. גם הקריאה החוזרת לא עוזרת. אני מבולבלת: מהי אמא טובה? מהי טעות שאין לה תקנה? אנסה לכתוב על הספר: לפרק את האיום שבו לגורמיו כדי להתגבר, להחלים.
על שער הכניסה- הפשט התמים: אמא מתה בגיל מבוגר לאחר גסיסה ממושכת,
הגיבור אדם בוגר, נשוי, אב לילדים, מצליח בתחום מחקרו, כותב ספרים.
ובפנים – סבך אפל של יחסים לא פתורים של הבן לאמא. שורקת בו רוח רעה שממוטטת את יסודות המשפחה. ושורצת מפלצת הגעגוע של הבן לאמא – לא רק לאחר מותה אלא כל ימי חייו.
זה היה רע מההתחלה : את שנת חיו הראשונה המשמעותית כל כך הבן מבלה בבית התינוקות של הקיבוץ ללא אמא עם הגעגוע גדול אליה:"יום יום היא נוטשת אותי … יום יום היא מגיעה רק כדי לעזוב מיד אחר כך." (קטע 123-). הגעגוע לא נשכח אלא מקבע את הבדידות "כיסוד גופני כמעט, כמחלה חסוכת מרפא".אני מבינה שזאת הייתה טעות "קיבוצית" מתוך בורות פסיכולוגית. יש תינוקות ששרדו את הפירוד מאמם, אבל לא הבן הזה – כל כך צר לי על כך!
גם חייו של הבן במחיצת אמא לא היו תקינים כי אמא הייתה "אחראית על הדברים האסורים"
(קטע 99-). "תמיד היתה מנשקת אותי על הפה." (קטע 86-). הבן ראה בה מופת של אישה ולכן מערכות היחסים של הבן עם הנשים בחייו היו חיוורות מגומגמות: עם ר' בגיל 17- גיל שמחת גילוי הגוף – היה דכדוך וסבילות, אשתו של הבן מוזכרת אך דרך אגב כאם בתו ואף החתונה הייתה משותקת מושתקת "חתונה גידמת" (קטע 114-). השאלה הישירה המתגרה שמופנית לרולאן בארת(סופר) ופול ארדש(מתמטיקאי):"האם היו להם נשים אחרות?" (קטע 208-) בעצם מכוונת לבן עצמו. והתשובה ברורה:
אמא לא רק כאחת הנשים אלא האישה היחידה. אני מבינה : זו טעות להתקרב לבן בוגר. אך מהו המרחק הנכון?
האהבה של הבן לאמא נגועה באדיפאליות ולה פן מובהק נוסף: הניסיון לגמד את חשיבותו של האב בחייה של אמא, לתפוס חלקית את מקומו."אבא תמיד במיטה אחרת … נכנס למיטה שלה כשהייתי ילד בשבת בבוקר, מיטה שהיא רק שלה רק שלנו." (קטע 49-). ואז ביטול חוקיות הקשר בין אמא לאבא : "בעצם הם אף פעם לא התחתנו.. הם חיו בחדרים נפרדים." (קטע 199-). בתגובה לדברי ההספד של הרב שנסמכים על חוכמת הדורות :"אין אישה מתה אלא לבעלה" (קטע 110-) באה מחאתו החריפה המשולשת של הבן : "לא נכון לא נכון לא נכון" והיא זאת שמוכיחה את נכונותם של דברי הרב, כי הבן רואה את עצמו כמעין בעלה של אמא המתה.
אהבתו של הבן לאמא עצומה אך עצובה: "כשאמא הייתה בחיים לא הייתה לי זכות לאושר."
(קטע 214-). הבן מאוכזב ממה שההורים מעניקים לו: לְמָה אפשר לצפות מ "שני אנשים חבולים ומצולקים".
אני מנסה לחשוב על סיכום חייה של אמא. הייתה רוצה שיהיה לה בן ממשיך – אבל אין לה!!
הבן אומר :עם מותֵךְ "הכל אבוד הכל אבוד." (קטע 250-), "הייתי רוצה להקבר עכשיו." (קטע 158-).
והסיכום הטראגי החד משמעי הבן: "מיטה ריקה ואני בתוכה." (קטע 270-). האם זה אומר שהבן מעולם לא היה מובדל, לא נולד, ולכן מת עם מותה של אמא.
מספרי הקטעים מתדרדרים – כמה נמוך אפשר להגיע? אל עבר 273- : מספר הקטע האחרון שהוא גם מספר העמוד האחרון בספר. זהו האפס המוחלט הפיסיקלי – בו הכל נגמר. ובחזרה למתמטיקה.
כשהבן לוחש: "במתמטיקה טהורה טעויות לא עולות בחיי אדם." (קטע 60-) הוא רוצה לצעוק כי בחיים האמיתיים זה אחרת!
על סמך הטעויות הרבות אני מנסה לגבש לעצמי את ההוראות עשי ואל תעשי :
כאם: לא להתרחק מתינוק, לא להתקרב לבן בוגר, לקיים קשר משמעותי עם אבי הילדים.
כבת: לקבל את ההורים, לא לצפות מהם ליחס מעבר ליכולתם, לא להיפגע מטעויותיהם.
חוזר אלי איזון-מה, קמצוץ-נחת.
ראו עוד על הספר "אמא" של ענר שלו
- קטעים מהרומן החדש של ענר שלו, "אמא", באתר הארץ, 25 במרץ 2012
- ביקור בית עם הסופר ענר שלו: אמא, באתר "ספרים", 26 במרץ 2012
- שני ליטמן, גם הכתיבה לא שחררה את ענר שלו מהאבל על מות אמו, באתר הארץ,
- מכתב בעקבות הספר "אמא "
- ענר שלו בלקסיקון הסופרים העבריים.
- ענר שלו בויקיפדיה
-
ענר שלו
