המשוררות שפירסמו שירה בקובץ הפמיניסטי-לוחמני-רדיקלי  “מלכה ערומה“.חגגו את הוצאת הקובץ לאור באירוע ברחובות. חגית בת-אליעזר הייתה שם.

חגיגת האנתולוגיה “מלכה עירומה”

בית מיכל, רחובות, 6.11.2013

חגית בת אליעזר

מלכה עירומה – אנתולוגית שירת מחאה חברתית נשית יצאה לאור בינואר 2013 בעריכתה של דורית ויסמן ובהשתתפותם של 103 משוררים, כשרובם המוחלט-נשים. כבר נערכו סביבה כ-10 אירועי קריאת שירה בשילוב עם מוסיקה ברחבי הארץ לשמחתם של משתתפי האנתולוגיה והקהל הרחב.

מה יש בה, ב”מלכה עירומה“, שמניב כל כך הרבה אירועים – כפקעת הפורייה המצמיחה פרח-חגיגה כמעט מדי חודש?

כל הלבלוב הזה קודם כל בזכות דורית ויסמן– עורכת האנתולוגיה רבת-הפעלים: משוררת, סופרת, מתרגמת, במאית סרטים וכן הודות לעושר התוכני של הספר: ריבוי הקולות של המשוררות במשרעת הזמן מראשית שנות השלושים של המאה קודמת ועד ימינו ותחושת השליחות של המשוררות, דבקותן בדאגה לגורלן הייחודי של הנשים.

האירועים סביב האנתולוגיה היו שונים זה מזה בשירים שנקראו ע”י המשתתפים ובמידת המוסיקליות: החלוקה הפנימית בין קריאת השירים לבין הקטעים המוסיקליים. בסוף חודש אוגוסט בתיאטרון תמונע בת”א עלה 3 פעמים המופע בהנחייתו של בועז כהן שרובו מוסיקלי ונקרא בהתאם “מלכה עירומה – נשים שרות מחאה“. ראיתי את המופע השלישי שנערך בצהרי יום לוהטים של יום שישי 30.8 אותו פתחו המוסיקאים יהודית תמיר ושפי ישי בשיר “יונתן” האגדי של יונה וולך שהולחן ע”י שפי. המופע נחתם בעיבוד רב-עוצמה ומטלטל של הצ’לנית מאיה בלזיצמן ל”עד העונג הבא” של ענבל פרלמוטר. מאיה הופיעה בתיאטרון תמונע ביום שישי 25.10 אבל לא ראיתי אותו. מאיה, מתי את מופיעה שוב? אני מתגעגעת לצלילי הצ’לו שלך. לא הצלחתי לכתוב סקירה על המופע המוסיקלי ואני שמחה על ההזדמנות שניתנה לי כאן, בעיר רחובות במתחם התרבות “בית מיכל” הכולל ספריה, גלרית תערוכות מתחלפות ואולם אירועים בו התארחנו וזאת הודות ליוזמתה של המשוררת אורה ניזר – משתתפת האנתולוגיה, תושבת רחובות ובזכות מלאכת ההפקה של דפנה מנור – אשת אשכולות תרבותית-אמנותית אשר עורכת ומפיקה את התוכנייה של בית מיכל במשך 5 השנים האחרונות.
בית מיכל” הוקם לזכרה של מיכל כהן , תושבת רחובות, חובבת כתיבה וציור שנהרגה שתאונת דרכים בשנת 1978 ביום הולדתה ה- 17.

אתם מוזמנים להכנס לאתר  http://www.bet-michal.com/

ולהתרשם מהמגוון העשיר של התוכניות בהפקתה של דפנה מאור המפגישות יוצרים עם קהל, מילים עם מנגינה. רצף כרזות אדומות, בולטות של עשרות האירועים בהשתתפותם של ערן צור, מיכה שטרית, אלונה דניאל, אהוד בנאי, קורין אלאל ועוד רבים מקיף את קירות האולם.

הדרה לוין -ארד,צילום דורון שדות

אחרי דברי פתיחה קצרים דורית ויסמן מציגה את הדרה לוין ארדי – מוסיקאית, זמרת-יוצרת, שהוציאה 12 אלבומים. הדרה שרה באנגלית נהדרת: עסיסית, עמוקה, מתובלת בעברית במבטא אמריקאי חינני:

 Tripping, tripping free, now don’t you fall in love with me. 
Singing, singing out loud, oh I just need to fool around.
And I can’t see the reason,
Why you’d- ruin-it-all, and fall, in love with me. 
 

אם אחד אלוהים יגיד לי, 

בואי, שבי לידי, ספרי לי

מה עובר עלייך.
אגיד לו,

אין לי מילים בשבילך, אלוהים.

כבוד מלכותך, הושיע נא, תן לי מילה.

 קולה נעים, נמרץ, צלילי הפסנתר הקסומים מתעופפים. החזרות על המלים, על הצלילים מבורכות, ממכרות. אל תפסיקי! כל כך נעים לי לשהות באוהל המוסיקלי שהקמת סביבי, להתרווח בו אחרי הדרך הארוכה אותה עשיתי ממקום עבודתי מצפון לחיפה לעיר הדרומית הידידותית הזאת. מופע יחיד של הדרה עתיד להתקיים בלבונטין 7 בתל אביב ביום שני, 25 לנובמבר בשעה 20:30 וכולם מוזמנים לחוויה המוסיקלית הדו-לשונית של הדרה.

לאה פילובסקי עולה על הבמה. לפני מספר חודשים יצא לאור ספרה השני של לאה “מקשיב גם לי דווקא עכשיו” וזכה לבקורות משבחות. לאה תרמה 3 שירים לאנתולוגיה “מכנסיים מידה ארבעים, מכנסיים“, “פוליטיקלי אינקורקט“, ו”על ראש גבעה” שנכללו בספרה הראשון “אמנות זה” שיצא בהוצאת “פרדס” בשנת 2009. לאה פילובסקי קראה את השיר “פוליטיקלי אינקורקט” וכן :

מכנסיים מידה ארבעים, מכנסיים

מדה ארבעים. מלכותי

תמורת מכנסים מדה ארבעים.

כל הוני, שפיותי, שארית חיי, משמעות מותי

תמורת מכנסיים מידה ארבעים אלה

שלבשתי אז

אותם הפשטת

ממני וחשבתי שאני חייבת

פשוט חייבת להוריד

לפחות חמישה קילוגרמים לפני

שיהיה מאוחר, כלומר

משפיל וחשוך וקר וריק

מחויכים מפשיטים ו מלבישים,

כשיהיה מאוחר, רוצה לומר,

בשמלה לבנה בדרך לחופה, כלומר מר

ממות, כלומר לפני שאהיה חייבת

להוריד הרבה יותר מחמישה, כלומר לפני שיהיה

באמת הרבה יותר מדי מאוחר.

לקול הזדהות הנשים באולם. ואז כמחוות ידידות למשוררת ענת לוין, שישבה מולה בשורה הראשונה, לאה פילובסקי קראה את השיר “לקסיקון הפריון” של ענת– שיר מכונן האנתולוגיה, שהזניק את דורית ויסמן למרתון איסוף שירי מחאה חברתית נשית. השיר נכלל בספר שיריה הראשון של ענת לויןאנה מסתובבת לאט” משנת 2007:

ד”ר זילברשטיין אינו זוכר איש אלא את ילדיו, מטופלותיו גוף

אחד, לב אחד, פות אחת פתוחה לצעקה. ד”ר לוין אינו מרים ראשו

מן המרשמים, מכה בשורשי המלים, פני סבוכות באי מבטו. ד”ר

יפת צוחק, “גם קיר יכול להכנס היום להריון.”

אני סופרת את הימים

עד שיתרחש המפץ הגדול ואז יום כן יום לא, אני נפתחת לכדי

מעשים והשעות שורטות בי זמן אני מחכה ובינתיים מתלבשת,

מתפשטת, פוערת. נכנסת ויוצאת. פני עגולות והילד סגור וחתום

במגרות התחתונות, ובעליונות עוד שנה עברה, בקרוב אהיה בת

שלושים ושלוש.

 

אורה ניזר פרסמה את ספרה הראשון “משחקים בחצר הפנימית” בשנת 2010. שני השירים מתוכו “איך אומר” ו- “הכל בסדר” נכללו באנתולוגיה. אורה קוראת את השיר “איך אומר” שפותח את פרק ההעצמה הנשית “לומדת לעוף“:

 ובלילה בשוכבך את מותחת רגליך

ממלאה את כל המטה

חלומות של לביאה

  אורה עובדת על ספרה השני. “לאט החושך נוגס באור” – שמו הזמני.

אשמח לארח את אורה ניזר באחד המפגשים הבאים בסדרת “על סף ספר” המתקיימים בגלריה לאמנות בחיפה. בינתיים אורה קוראת שיר חדש “מריאן” שעתיד להיכלל בספר. מריאן – שם טעון משמעות. סמל המהפכה הצרפתית, הרפובליקה והחירות הפך בשירה של אורה ניזר לסמרטוט:

מריאן ,מוליכה את המהפכה בציור של דלקרוה.המאה ה-19

 מריאן יחפה, גוררת סמרטוט ריצפה,

שוטפת עקבות  בוץ

מדרגה

         אחר

              מדרגה 

                       ממגדלי הבנקים  בעיר

 מנקה אגרטלי בדולח באקירוב,

  אגני בתי שימוש וריחות

 אנשים זרים.

עד רדת היום

אין לך הפסקה  לאהוב

 את עצמך. לקנות זר זמן 

 לשים באגרטל

לשאוף  ריח אחר.

מאחורי גבך בשפה שאינך מבינה,

אומרים עליך :

יש לה אינסטינקט פרימיטיבי

של מסתפקים במועט.

וזה נכון שאין לך מניות להפסיד,

לא יכטה , לא ידית של חדר

משלך,  רוקמת חלומות

באצבעות סדוקות 

מחלומות שבורים

שאת מטאטאה 

אל מתחת לשטיחי היום יום

שם את עורמת את הצעקה .          

 

ועכשיו תורה של יודית שחר משוררת חברתית מוצהרת שפרצה לתודעה עם ספר ביכוריה “זו אני מדברת” בשנת 2009. יודית קוראת את השיר “אלוהי המזכירות“:

 אלוהי המזכירות אוהב אותן עוטות

פני מזכירה מול המראה

..

הו אלהי המזכירות מה אתה מבין במזכירות במזכרים

בתזקירים שהיא מתאווה לפרוץ

ברקוד הבי הזוי אבל הילד שבבית אוי הילד שלה.

ואז יודית קראה את השיר “מזכירה (1)” של סיגל בן יאיר – חברתה לשירה החברתית – המתכתב עם השיר שלה ששמענו זה עתה:

 אני מזכירה דו-שולחנית, מעולם לא ראיתם

מזכירה כמוני, א-רגלית. או באנגלית

לגלס

בשעה חמש ועשרה, בחשכה,

אני מצמיחה את רגלי מחדש, פרס לעובד המצטיין.

מעולם, מעולם לא ראיתם את רגלי הקטנות, המתארכות

נמוגות, עם אור פלורוסנט ראשון של בוקר.

השיר “השחורה שחורה” על המנקה בשירותים של הקניון הגדול הופיע ב”עתון77“, באנתולוגיה ואז בספר שיריה השני “לכל רחוב משוגעת משלו” שיצא השנה בהוצאת “קשב לשירה” בעריכתה של טל ניצן.

תמר קפסוטו. צילם ליאור רוטשטיין.

תמר קפסוטו היא זמרת-יוצרת חברתית מאוד, שאחרי האלבומים “לא” ו”למה לא” הוציאה את האלבום השלישי שלה “דע לי למה”. תמר היא פרפורמרית מרשימה שמפעילה במיומנות את שני הכלים שברשותה: הגיטרה והקול. ויש לה נסיון רב-שנים: לפי הכתוב באתר שלה  http://tamarcapsouto.com,

היא שרה מגיל 8 חדשים – מ”חיתולים” תרתי משמע. תמר הופיעה בפנינו בשילוב ריגשי-אישי שיצרה בין שני שירים :”אני רק” של סיגל בן-יאיר ו- “כסף” של יערה שחורי והוסיפה עליהם את הבית שלה “קח אותי” :

 קח אותי אל הקצה

קח לי את כל המילים מהפה

קח צחוק, מכשפה טובה,

קח אותי איתך

תמר כמעט התיפחה בתחינה שבמלות “אני רק“:

 אני רק רוצה לגעת לך בשׂפתים.
אני לֹא רוצה לשׁמֹע דווחים על המצב או על המצב שׁל המצב, על ה-מ-צב!
כי אני. רוצה.
                 לגעת לך בשׂפתים.
לֹא ספורי גבורה מלבנון, לֹא על החמאס, לֹא על התיקרות
גבינות, נמאס, הלחם האחיד.
אני רוצה רק
לגעת לך בשׂפתים.
  

..

הרי את השפה אני רוצה, את המלים הלֹא נאמרות אני רוצה
לך לגעת, בשׂפתים.

 ורקעה ברגל ענודת פעמונים בקטע “כסף“.

לאחרונה אנחנו מדברות רק על כסף

הצ’קים פרוסים בשורה ישרה כמו לחם על שולחן

לכסף אין ריח במובן המקובל

הוא לא מה שאנחנו מריחות כשאנחנו יחד

אולי נשחק במה היית קונה אילו

כמה ארמונות היינו בונות, ואף לא מפעל אחד.

 

ענת לוין שעולה על הבמה אחרי כוכבת הרוק האמיתית, אומרת : “בכל משוררת מסתתרת כוכבת רוק מתוסכלת” ומברכת על מסע ההופעות של משוררות “מלכה עירומה” ברחבי הארץ. ענת הייתה רוצה לכתוב שירי ילדים בחרוזים, אבל נסיבות החיים הופכים לעיתים את העט לסכין.

מורה לענייני רוח

מורה הרוח אומר שיש דברים שרק הוא יודע, שומע איך

גוברות דפיקות הלב, זה לא כואב, הוא אומר, ואחר כך גוער,

מה הספור, זה לא אסור להתחכך נשמה בנשמה, הרי תמיד

הנשמה רועדת, אבל עכשיו אני פוחדת,

..

וכבר אי אפשר לחזור, ועוד מוקדם לנוח, מהרעד הרם של הגוף,

מהעניין הגדול של הרוח.

ענת קדה ללאה פילובסקי – חברתה כבר 20 שנה מאז שנפגשו בסדנא לשירה וגומלת לה בקריאת השיר “על ראש גבעה“:

 

על ראש גבעה רמה האיש אשר הרים

עלי קול צעקה צחק ואז הניח

עלי יד, שהכתה אותי בסנוורים,

יודעת לספר שעוד יהיו בקרים

בהם יחזור זה שניסיתי להשכיח

על ראש גבעה רמה האיש אשר הרים

עלי יד, שהכתה אותי בסנוורים.

ולסיום ענת קוראת את השיר “חתונה” מהאנתולוגיה שנכלל בספרה חדש “מפה לפה” שיצא ב-“קשב לשירה” בשנת 2012 :

בגיל שמונה עשרה הגיעה עת להתחתן.

נמצא חתן, נתפרה שמלה

 (מעט צמודה מדי. התופרת אמרה:

תרימי ותורידי ידיים כמו צפור, זה יתרחב)

שכרו אולם קטן ולהקה, ניגנו אריס סאן

ורקדו, את פרשת ידיים למעלה ולמטה

ולכל הכיוונים ולא הוקל לך.

היה עוף.

דורית ויסמן כואבת את מעמדן הנחות של בנות העולם. היא קוראת את השיר על בנות תאילנד.

בנגקוק

ראיתי את אחיותי בנות מיני על במה במאורה אפלולית

משתמשות באיבר מינן

לדברים שלא מן המנין

לשרוק בו בצנור

לפתוח פקק של בקבוק

ראיתי את בנות מיני מקבלות את הדין

הן כבר לא מתרגשות מכלום

בטח לא מתיירת לבנה

שבאה לחזות בהן בודדה

ולא רצתה כלום לא גבר סקסי

לא לקנות להן קולה

רק ישבה בפנה עם בירה סנגיה

 דורית כתבה שיר על הערביות של ישראל. דורית סיפרה שהשיר “כבוד המשפחה” נכתב בשיטת ready made : הוא מורכב ממילים וביטוים מתוך הכתבה בעיתון “הארץ” מהתאריך 23.2.2007 שכותרתו “אחרי הרצח השמיני במשפחה, הנשים החליטו לדבר”.

כבוד המשפחה

אני חמדה הייתי שוכבת במטה

ברמלה, מחכה

נאיפה אבו גנאם

אוגוסט 2000

סוזאן אבו גאנם

פברואר 2002

עכשיו שנה חדשה. אמצע ינואר 2007

שעה אחת עשרה בבוקר

אני חמדה שוכבת במטה

ואז דורית קראה שיר של ריתא עודה – משוררת ערביה, משתתפת האנתולוגיה בתרגומה של לאה גלזמן.

ציפורני המשפחה

שחטו אותה כתרנגולת

וכבו במים את אפר חלומה

בתוך באר משטמתם

כשנבצר ממנה לגזום את רגשותיה

עץ התפוז צמח אז

ונתן פריו.

 

זה המקום להודות עמוקות לדורית ויסמן על העריכה המוקפדת של האנתולוגיה ועל שתי הרשימות בסופה “מפתח משוררות ושיריהן” ו-“מראי מקום” שעזרו לי בניווט בין שירי האנתולוגיה ובהכנת הסקירה הזאת. כמו כן אני מודה מקרב לב למשוררות המשתתפות ולדפנה מנור – מפיקת האירועים של “בית מיכל” המארח על עזרתן הנדיבה.

לאחר שנות עבודה מאומצת על האנתולוגיה דורית ויסמן התפנתה לעריכת ספר השירים שלה. בימים אלה היא חובקת את ספרה התשיעי “נורמל” שיצא בהוצאת “פרדס“. כולם מוזמנים לחגוג עם דורית בשתי השקות: “נורמל בנמל” – בבית היוצר של אקו”ם ביום א’ 15.12.2013 ובחיפה בגלריה “גל” במוצאי השבת 28.12.2013.

ועתה חזרה לערב של “מלכה עירומה” ברחובות שמתקרב אל סיומו- אירוע מרומם-רוח של שירה ומוסיקה, על טהרת הנשים שכלל את המשתתפות הקוראות המנגנות והשרות, את המארגנות מטעם “בית מיכל” למעט איש הסאונד עד ישראלי שדאג לכך שקול הנשים היוצרות יישמע בָּרָמָה ואולם מלא של נשים להוציא 2-3 גברים מקריים שבצבצו פה ושם.

הזדהיתי עם הנושאים שטופלו באומץ ובפתיחות בשירים בקריאה ובזמר. אומנם יש ייחוד להוויה הנשית המוכתבת ע”י מבנה הגוף והתפקידים בחברה. לבי לבי עם הנשים העקרות: עם כל ההתקדמות של הרפואה והצלחותיה ישנן עקרות וכמה שהן נדירות  כך זעקותיהן מרות. אך נושא אחד קומם אותי ויצר בי התנגדות. זהו הנהי התעסוקתי. נשטפתי גל מחשבות: אין כל פסול בעבודתה של אישה כמזכירה או כמנקה הרי לא בכדי נאמר “המלאכה מכבדת את בעליה” ואלה שצעקו “לחם, עבודה” לא סייגו את אמירתם: ביקשו כל עבודה – רק לא אבטלה!

החקיקה בתחום התעסוקה התקדמה מאוד בתקופה האחרונה : שכר המינימום הוא הישג – כך לא ישלמו פחות ממנו וחריגות נדונות בבית דין לעבודה. ועוד דבר: לכל מקצוע החסרונות שלו. במפעל ההי-טק בו אני עובדת נראות מנקות מחייכות ומרוצות ולידן מנהלי פרויקטים רדופי הפיגורים בלוחות הזמנים ומתכנתים מוטרפי הבאגים הישנים במעבדת הפיתוח שמתעוררים באתר הלקוח ותוקפים.

ויש לזכור שהמקצוע, התפקיד – הם רכיב משני במכלול הגורמים הבונים את תחושת הרווחה (האושר?) של האדם: בתחילת החודש מת בפתאומיות/התאבד מנהל פרויקט מצליח (לא במפעל שלי – בנה של משוררת ניצולת השואה) לאחר שחברתו עזבה אותו.

הדרה לוין ארדי חזרה אל הפסנתר ושאלה באיזו שפה לשיר. אני חשבתי לעצמי: לא עברית, לא רוצה להבין את המלים, שמא יעוררו בי בקורת – תשירי לי בסינית- אהנה מנעימת הקול, צלילי הפסנתר.

הבנות בחרו בעברית – סימן שאוהבים את מילות השירים ומזדהים איתן.

בסיום הערב תמר קפסוטו מבצעת את השיר “קונדומים” מתוך האנתולוגיה:

לקנות חבילה של קונדומים

לצאת לשוטט ברחובות

לפעמים כל מה שאנחנו רוצים זה

לצבור ניסיון ולחוות.

לפעמים כל מה שאני רוצה זה

לפתות ולא לפחד ליצור מגע,

אז הנה ילדה אחת יוצאת מגדרה

מזמינה אותך, מזמינה.

לפעמים גם כל מה שאנחנו רוצות זה למטה

ודי לסיפורי האגדות.

כי יש שם משהו בשבילי

משהו חוצה גבולות וחייתי

מעבר לגומי וריח של זעה

משהו שאיבדתי כשהייתי

הו יש שם משהו בשבילי

משהו חוצה גבולות ואמיתי

משהו שאיבדתי.

לקנות חבילה של קונדומים.

הייתה אחווה נינוחה וחמימה בין הנשים היוצרות שהן חברות טובות מאז ששיריהן מאכלסות את האנתולוגיה ואף מהכירות קודמת.

אני כאם ל- 3 בנים, אשר מלווה אותם במסלולי ההמראה אל התבגרותם המפותלים, הסבוכים והשונים כל כך זה מזה, המודאגת דווקא ממעמד הגבר בחברה ומבועתת מהסכנות הקיומיות אליהם הגברים נחשפים, רוויתי נחת מהערב הנשי הזה הספוג ברוך, אהדה, מחוות הדדיות, שהעניק לי הפוגה בדאגה.

 

3 תגובות

  1. חגית היקרה,
    סקירה רחבה שמעבירה את התחושה של החוויה, משהו מאד תוסס ואנרגטי, שבא לשחרר נשים מהמקום בו הן נמצאות, מראה את הכוח הגלום בנשים, ומשמיע את קולן. ישר כוח

  2. תודה על הסקירה היפה. ואחרי הכול, השורות שלקחו אותי בביצים, סו טו ספיק, והחסירו פעימה, היו שורות הסיכום שלך, כאם “המודאגת דווקא ממעמד הגבר בחברה ומבועתת מהסכנות הקיומיות אליהם הגברים נחשפים”. מזדהה מאוד. הארת את כל הסיקור באור חדש, והיפכת עולמות, בתבונה ורגישות. אני איתך.

    ואחרי שקראתי את הספר שלך, מראשו ועד סופו, אני שומעת את הדרך.

    תודה לך, שוב.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שלוש × שתיים =