חניתה הלוי
מחאתה של חניתה הלוי :משוררת של עידן האינטרנט
הסופרת והמשוררת ה. חניתה הלוי פירסמה ספר שירה חדש, שלישי במספר, בשם "מלים " ( הוצאת תמונה תקשורת בע"מ 2013 ).
ספרי השירים הקודמים של חניתה זכו להצלחה יחסית גדולה בעולם השירה. שיריה תורגמו לאנגלית ולערבית. משיריה הולחנו על ידי רוברט ניסנסון. שירה "כאשר אהיה גדולה" הופק כסרט באורך 7 דקות.
בספר הנוכחי ניתן למצוא את השיר מעורר מחשבה:
הכֹּל הִשְׁתַּבֵּשׁ
אֵינִי יוֹדַעַת אִם הָאֲנָשִׁים,
בְּתוֹךְ הַמַּחְשֵׁבִים,
הֵם בְּנֵי אָדָם,
אוֹ וִירְטוּאָלִיִים, לַחֲלוּטִין.
_ _ _ _ _ _
הַכֹּל יִשְׁתַּבֵּשׁ
רַק נַפְשִׁי קוֹלֶטֶת,
רַחַשׁ העוּבָּר,
הַפּוֹגֵשׁ אֶת קוֹלוֹת הַיְּקִיצָה.
(מתוך "הכל השתבש" עמ' 33)
הלוי מוחה כנגד העולם הווירטואלי החדש שבו הכל ממוכן ולא אנושי. היא נכנסת אליו כמו כולם, אך לא באמת נהנית ממנו. חניתה הלוי מרבה למחות ביצירתה נגד הדהומניזציה של החברה, כאשר אנשים הופכים להיות כלים בידי אמונות או בידי הטכנולוגיה.
השיר הזה מזכיר לי ספר קודם של חניתה, אחד הרומנים הראשונים בעברית שנכתבו סביב האינטרנט והשינויים שהוא החל כבר לפני יותר מעשור להכניס בחברה וביחסים בין המינים. הרומן : נקודת ה-'G של קרן בירד : רומן אינטרנטי ('תמונה' תקשורת, 2000)
"נקודת ה-'G של קרן בירד", שהוא מותחן פסיכולוגי, תיאר חקירה משטרתית בבוסטון שבארה"ב של סדרת רציחות של גברים. המכנה המשותף בין הנרצחים, כפי שמתברר לחוקרים, הוא שכולם ניהלו רומן וירטואלי-ארוטי לוהט באינטרנט עם אותה האישה, זאת תוך שימוש ארוטי בשמות בדויים ע"י שליחת קלטות וידאו אחד לשני. האישה "קרן בירד", מתברר, היא הרוצחת. קרן בירד הנ"ל היא אשת מחשבים, פריקית של מחשבים ואינטרנט, דו-מינית, החיה בכמה עולמות, בעלת השפעה מאגית על גברים דרך האינטרנט, רוצחת אותם באמצעות סכין יפנית שנתן לה אביה.
עד כאן לכאורה סיפור מתח רגיל ושגרתי, שכמוהו יש אלפים.
אך הלוי לא הסתפקה רק בסיפור מתח שגרתי, אלא ניסתה לרדת לנבכי נפשה של הרוצחת… היא מנסה להבין כיצד הפכה לרוצחת ולמפלצת. היא מראה שלקרן בירד יש עבר אפל. נגעו בה בצורה ששינתה את חייה והסבל שעברה הפך אותה לרוצחת ולמפלצת. היא, כקורבן, משתמשת באלימות כי זו התשובה הפעילה שלה לחברה שפגעה בה.
הלוי לא זועקת דווקא כנגד האינטרנט בספר זה, אלא כנגד ההתעללות בנשים ואלימות נגדן, שמביאה לדה-הומניזציה שלהן.
(הסיפור על קרן בירד גם הומחז בידי חניתה והושמע בתיאטרון קריאה ב-2002 , ועל פיו היא כתבה תסריט לסרט קולנוע, שלמרבה הצער לא הופק, וחבל. זה יכול היה להיות סרט מעניין מאוד ואף יותר כדרמה טלוויזיונית)
דוגמה בולטת נוספת למאבקה של הלוי בדה-הומניזציה בנשים אפשר למצוא בתסריט שכתבה ביחד עם בנה, יואב הלוי , לסרטו של הבמאי דורון ערן, "טאהרה" (2002), על פי ספרה של דורית זילברמן בשם "סירוס". הספר הוא סיפור אהבה חושני העוסק בתיירת ישראלית, שמתאהבת בבדואי בחופי סיני. חניתה לא הסתפקה בסיפור האהבה האקזוטי בין שני בני התרבויות השונות, והכניסה לתסריט הסרט סיפור משנה העוסק בטקס ה"טהארה", טקס מילת הנשים (כריתת הדגדגן ) המזעזע של האיסלאם, שאותו עוברת הגיבורה ואשר משנה את חייה, תהליך מכאיב מעין כמוהו שמטרתו לפגוע ולפגום באישה ולהשאירה לעולם משועבדת לגבר. בכך מוחה הלוי נגד האכזריות והאלימות נגד נשים בעולם השלישי והאיסלאמי.
רוב יצירותיה של חניתה הלוי , בייחוד אלו המיועדות לילדים, הן על פניהם יצירות אופטימיות המאמינות בטוב של כל היצורים החיים .למשל, בספר המדע הבדיוני שכתבה לילדים, "דרקוניאריה ואנשי החלל" ( 2005), שמתאר יחסי רעות שנוצרים בין שני גזעים שונים.
אך בספריה ניתן למצוא גם אפלה איומה וכאב עמוק וכאשר הם מתפרצים, הם יכולים להכות את הקורא בעוצמה, במסגרת המסר שלה כנגד אלימות בכלל ואלימות נגד נשים וילדים בפרט.
ראו גם על חניתה הלוי
חניתה הלוי -פגישה עם שבוע הספר
[…] מחאתה של חניתה הלוי […]