אריה אלדד ראש מפלגת “עוצמה לישראל “המפלגה הימנית הקיצונית ביותר בבחירות 2013.

 אריה אלדד ראש המפלגה הימנית הקיצונית ביותר הרצה לכנסת בבחירות 2013  בעל אידיאולוגיה בעלת אלמנטים ניטשיאניים ,הוא בעברו הרחוק  שדרן וכותב של תוכניות ילדים ברדיו.עבור כותב המאמר ,אלי אשד,מאזין מרותק לתוכניות הרדיו של אלדד משנות ה-70  רואה בו כיום כסמל האמיתי של הימין הקיצוני , מעין מקבילה לעמיתו של אלדד באותן התוכניות ,דוד גרוסמן לימים סופר ידוע שהפך לסמל של השמאל הישראלי.

להלן המאמר הרביעי בסדרה של מאמרים על ראשי מפלגות בבחירות 2013 לאחר המאמרים על:

  חזון ישראל והטרור של ראש מפלגת “הליכוד”בנימין  נתניהו

 הרעיונות של אביגדור ליברמן ראש מפלגת “ישראל ביתנו ” ( שהתמזג עם הליכוד )

ונבואות העתיד של אהוד ברק  ראש מפלגת “עצמאות “( שהודיע על פרישתו ) .

 וכעת מאמר על הסמן הימני ביותר בבחירות לפחות מהצד החילוני “ראש מפלגת “עוצמה לישראל –אריה אלדד” אדם שבניגוד לחברי מפלגתו אינו נראה כדתי קיצוני אבל בהחלט כניטשיאני רציני ביותר ,ככל הנראה  הרציני ביותר בציבוריות הישראלית בכלל.

  הימני

 

  “בין התרומות הייחודיות של עם ישראל לעולם – דת הייחוד, ספר הספרים, הקיבוץ, התרופות לטרשת נפוצה ותרבות הסמוך – שמור מעתה מקום כבוד לצורה חדשה של דמוקרטיה. הדמוקרטיה הקבלנית. “  אריה אלדד   דמוקרטיה קבלנית  מאמר בעיתון “מעריב”.

אריה אלדד  יושב הראש של מפלגת “עוצמה לישראל ” ולשעבר מנהיג מפלגת “התקווה ”  הוא הנציג הבולט של הימין הקיצוני בכנסת   היוצאת ומפלגתו במתקפותיה  התעמולתיות על האזרחים הערביים של ישראל  היא הדבר הקרוב ביותר  ברוחה ל”כך “מפלגתו של הרב כהנה.  כיום הוא  נראה  לציבור חילוני נרחב כיורשו החילוני של כהנה, כתומך נלהב בטרנספר מרצון של הערבים וכמי שנפטלי בנט  יו”ר “הבית היהודי ”  הדתי הוא לכאורה לפחות  יונה צחורה לעומתו.     מסע התעמולה שלו דורש שלערבים יהיו במדינת ישראל לא רק זכויות אלא גם חובות  והוא מטיף לכך   שירדן היא מדינת  פלסטין  האמיתית רואה מקום סיבה וצורך  בטרנספר מרצון של הערבים למקומות אחרים  וקורא לבנות לעתיד את בית המקדש על הר הבית.דהיינו  מעין גירסה חילונית ומתונה מעט (?)  של משה פייגלין.

 אלדד הוא כתוצאה  אדם שנוי מאוד במחלוקת ורבים רואים בו גזען מסוכן.     מצד שני… ביחד עם שלי יחימוביץ ועם יאיר לפיד ובנימין נתניהו הוא אחד מארבעת סופרים שעומדים בראש מפלגות.וביחד עם יאיר לפיד ואורי אורבך מהבית היהודי  הוא אחד משלושה סופרי ילדים שמתמודדים בבחירות האלו.הוא גם אחד המדענים הבודדים בכנסת.בכתבה זאת נדון בשני דברים שלכאורה נראים חסרי קשר אבל אני מאמין שהם קשורים :רעיונותיו הפוליטיים לעתיד ישראל ,וספרי הילדים שכתב.

הרופא  

 בכנסת אני עוסק ברפואה מונעת – נגד פלסטין”

אריה אלדד

 אריה אלדד הוא קודם כל וככל הנראה מעל לכל  רופא.הוא שימש בעבר כפלסטיקאי ובין השנים 1997-2000 הוא היה קצין רפואה ראשי  מוערך מאוד אם גם מעורר מחלוקות עזות בצה”ל ,עד שעזב בטריקת דלת את צה”ל עם מכתב פומבי נזעם על התדרדרות הסטנדרטים בבחירת האנשים לדרגים הבכירים שם.  מיד  אחר כך התקבל לתפקיד  מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית בבית החולים הדסה בירושלים .הוא נחשב למומחה בעל שם עולמי לכוויות , ועוסק  רבות גם במלחמה בקטריולוגית ובהתגוננות ממנה ובהתמודדות עמה .ושוב הסתכסך עם עמיתיו בטענה שהממשלה אינה עושה די כדי לחסן את אזרחי המדינה מפני התקפה אפשרית של אנטרקס ווירוסים אחרים.  נראה לי שעם יש מישהו שבאמת ראוי מחברי הכנסת להיות שר הבריאות  מבחינה מקצועית גרידה הוא כנראה האיש שכן הוא מכיר יותר מכולם את המערכת הרפואית.

אריה אלדד ופרידריך ניטשה.

ישראל אלדד ,המתרגם  לעברית של פרידריך ניטשה ואביו של אריה אלדד.

 ” ולמה ”עוצמה”?. ”הרשת מלאה בתמונות של חיילים מנסים להתמודד עם פורעי חוק ובורחים מאבנים, לחיילים היה נשק, הם יכלו להשתמש בו, היה להם כח- אבל לא עצמה. כוח יש לנו, עוצמה זו היכולת להוציא את הכוח לפועל”

אריה אלדד בנאום.

 אריה אלדד הוא נסיך אמיתי של הימין ,לא פחות מבנימין נתניהו או ציפי לבני,,יאיר שמיר או  אהוד אולמרט.אולי יותר מכולם.הוא בנו של אידיאולוג ואחד ממנהיגי  תנועת הלח”י ישראל אלדד שהיה גם מאבות תנועת ארץ ישראל השלמה וחוקר שירתו של המשורר הגדול של הימין המשיחי אורי צבי גרינברג. וגם המתרגם לעברית של כלל יצירתו של הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה.אלדד עזר לאביו בכתיבת ספרו “ירושלים – אתגר :   בין הסבך והמזבח (“    ירושלים :   כרטא, ספרית מעריב  1978 .) המתאר את תולדות העיר ירושלים כהכנה לשחרורה בידי ישראל ב-1967 וכהכנה לתחייתה החדשה כעיר של מלוכה ונבואה.

  

 אמנם הוא לא פירסם ספר של משנתו הפוליטית אבל הוא אחד מכותבי המאמרים הפוריים ביותר מבין חברי הכנסת. מהרבה בחינות הוא מזכיר לי  מאוד ובדברים רבים  את מייסד “התחייה” פרופסור יובל נאמן פיזיקאי וכנראה אתאיסט שהיה האידיאולוג החילוני של הימין הקיצוני בשנות השמונים.

The Jewish Revolution : Jewish Statehood  

     עד כמה אריה אלדד היום מייצג את האידיאולוגיה של מלכות ישראל של אביו ? יש מקום להניח  שגם אם לא בשלמות הרי בכל אופן  יותר מכל אדם אחר בפוליטיקה הישראלית. הוא ערך והוסיף פרקי מבוא וסיכום למהדורה השנייה של  The Jewish Revolution :Jewish statehood / מאת ד”ר ישראל אלדד (הוצאת גפן,2007 ) ויש להניח שהדעות שם מייצגות גם אותו. כיום הוא הנציג הפוליטי הבולט  של נאמני ארץ ישראל החילוניים אנשים כמו אליקים העצני ואחרים שאינם דווקא מזוהים עם הציונות הדתית אלא עם תרבות חילונית למהדרין. לדעתי אריה אלדד הוא הפוליטיקאי העכשווי היחיד שמושפע מהפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה כפי שהיה אביו מתרגם כתבי ניטשה לעברית,לפניו. מנאומיו וממאמריו  נראה לי שאלדד מתייחס בחשדנות לכללי המוסר האוניברסאליים תה.כוח לדעתו הוא השפה המובנת לכל ואותה יש להפעיל. ברוחו של  פרידריך ניטשה ומתרגמו לעברית ,אביו ישראל אלדד האמירה “אני רוצה ” היא טיעון משכנע בעיניו שאינו צריך הצדקה מוסרית כי ממילא “הכל צביעות ” ואין צורך לקבל צידוקים למעשים הכרחיים של שרידה  והצלה עצמית.

 השקפתו של אלדד היא ניטשיאנית קלאסית :אין צדק מוחלט במאבק בין שני עמים הוא קובע ,יש צדק יחסי וזה שלנו עדיף על זה של הערבים. טרנספר לדעתו הוא עוול קטן (” להם “) שמונע עוול גדול ( לנו ) אחרי הכל מה היא צעדה של כמה קילומטרים ברגל  עבור הערבים אל מעבר לגבול מול שפיכות דמים שאין לה שיעור לנו ולהם.

אלא שהוא אינו מאמין  באמת שהיהודים יהיו בעלי עוצמה רוחנית חזקה מספיק כדי לשכנע את הערבים אי פעם לבצע טרנספר מרצונם. רק במלחמה אפשר יהיה לבצע זאת ,כפי שקרה כבר במלחמת העצמאות.  מלחמה שתהיה תגובה לפעולה הרסנית שלהם  למשל הפעלת נשק כימי או ביולוגי על ישראל ולשם כך הוא אינו דוחה על הסף בתגובה  הפגזה שיטתית של  מרכזי אוכלוסין וזה לדעתו יביא למנוסה גדולה של הערבים  ולטרנספר שהוא תוצאה של קטסטרופה. ובכך נציל את עצמנו.

אריה אלדד  מכחיש בתוקף  שהוא גזען רואה בעצמו ידיד אמיתי של הערבים ומציין שהוא טיפל כרופא ברבים מהם ( שישים אחוז מהחולים שבהם טיפל  היו ערבים לטענתו ). הוא מסביר  שהוא נלחם רק בערבים שרוצים להשמיד את ישראל  או להפכה למדינה דו לאומית שהם אכן אויביו.

 נציין למרות הקיצוניות הזאת את הוא גם אחד מחברי הכנסת המסורים והמוערכים ביותר. הוא היה חבר בוועדת החוץ והביטחון, בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות ובוועדת האתיקה; יו”ר שדולת א”י והשדולה למאבק בשחיתות; יו”ר ועדת משנה לקידום חוק הציוד הרפואי; על פי הסטטיסטיקות  נכח ב299- ישיבות, יזם 137 הצעות חוק, מתוכן 8 עברו בקריאה שניה ושלישית; הגיש 90 שאילתות ונאם מאות פעמים; בימים שבהם הכנסת אינה פעילה הוא מסייר ביישובים ביו”ש, בנגב ובגליל –. אם לא די בכל אלה, פרופסור אלדד מלמד אחת לשבועיים סטודנטים לרפואה בבי”ס לרפואה בהדסה עין כרם הוא  וגם מלמד פעם בשבוע משירי אורי צבי גרינברג  ( שאביו היה מומחה גדול לשירתו ) במכינה הקדם צבאית בכפר אדומים.הוא טרח וליקט וערך ביחד עם בתו את ההרצאות של אביו ישראל אלדד על אורי צבי גרינברג כספר לאחר מות האב.

  מה היא תפיסת העתיד של אריה אלדד ?      לדעתו הסכסוך בין ישראל והפלסטינאים הוא לא סכסוך לאומי רגיל אלא מלחמת דת לכל דבר  והתנגשות בין תרבויות כפי שטען החוקר הידוע סמואל  הנטיגטון  שבטענותיו  אלדד מאמין  באמונה שלמה.  וזה אומר שהסכסוך  לא עומד להיפתר במאות השנים הקרובות.

 הפיתרון החלקי הטוב ביותר שאפשר יהיה להשיג בנתיים הוא בהפיכת  ירדן למדינת הפלסטינאים  תוך כדי סילוק השושלת ההאשמית הבדואית משם. ועד שמדינה פלסטינאית בירדן תוקם ולדעת אלדד היא בלתי נמנעת יש לחסום כל הקמת מדינה פלסטינאית ממערב לירדן  שרק עלולה להביא להחרבת ישראל  וליצור כנגדה קיר ברזל תודעתי.  את הפליטים הפלסטינאים יש לישב בתוכנית הומניטרית רחבה בארצות ערב ובראש ובראשונה במדינתם האמיתית ירדן ובצפון סיני תוך השגת הסכמה בינלאומית רחבה. ערביי ישראל יהיו תושבי מדינת ישראל ואזרחי המדינה הפלסטינאית ויצביעו למדינה הפלסטינאית בירדן. ולאלו שיישארו ולא ירצו לצאת ממערב הירדן יוצע מעמד תושב בישראל ואזרחות פלשתינית. ילכו לדואר ברמאללה ויצביעו לפרלמנט הפלשתיני בעמאן. כמו שהיום אנו מקבלים שהם הולכים לדואר במזרח ירושלים ומצביעים לפרלמנט ברמאללה.

  לדעת אלדד זאת האפשרות היחידה להשאיר את מדינת ישראל כמדינה יהודית. לדעתו מי שרוצה למנוע את הפיכת רצועת עזה לדרום לבנון חייב לשלוח היום את צה”ל ל”ציר פילדלפי”, כדי ליצור בו אזור חיץ ברוחב חמישה קילומטרים שבו תהיה  נוכחות צבאית מסיבית, שתחצוץ בין עזה למצרים, תמנע הברחת אלפי רקטות לרצועה.. ומי שרוצה למנוע את המלחמה  הגדולה עם חיזבאללה, סוריה ואיראן במקום ובזמן שהם יבחרו –  חייב היום לצאת למלחמה בסוריה.. חייבים להשמיד מבעוד מועד את הנשק להשמדה המונית שהם מכינים כדי להכות אותנו מקרוב ביום שהאיראנים ישגרו עלינו מרחוק.

 בלבנון  לדעת אלדד המפתח לניצחון טמון בהתייצבות בכוח קרקעי גדול בעורף חיזבאללה, בבקעת הלבנון על גבול סוריה, תוך השמדת כל העורף הלוגיסטי ומחנות האימונים שלהם שם, ניתוק פיסי של כל צינורות האספקה שלהם הבאים מאיראן דרך סוריה, ואיום מוחשי על הבירה הסורית.( תפיסה שכיום עם מלחמת האזרחים בסוריה שוב אינה רלבנטית).

יש מקום להניח שאחת מדיעותיו השנויות ביותר במחלוקת ,והיא מדהימה במיוחד מאחר שהיא יוצאת מאדם חילוני  שלטווח היותר רחוק יש לבנות לבסוף בית מקדש בהר הבית כסמל לתקומת ואני משער לעוצמת  ישראל. אבל הוא אינו בהכרך חושב שיש לעשות זאת בעתיד הקרוב.. סביר להניח שאלדד רואה בבית המקדש כשיוקם מוקד של עוצמה דתית לאומית ותרבותית.  הפילוסוף פרידריך ניטשה הוא   לדעתי מקור  שם מפלגתו החדשה “עוצמה לישראל “. “עוצמה” כאן   היא  מונח  ניטשיאני במובהק שמשמעותו “כוח רצון ” להפעיל את העוצמה הפיזית.

 העניין שלי באריה אלדד בכל אופן התעורר לא דווקא בגלל דיעותיו הפוליטיות אלא דווקא משום שהיה כוכב במדיום שהוא כיום כמעט נשכח ,הרדיו.

 השדרן

 

  אריה אלדד בתקופה שבה שידר ברדיו בתוכנית “חתול בשק ”

אותי אריה אלדד  מרתק וריתק תמיד.

 מכל הפוליטיקאים הפעילים כיום הוא זה שיש לי עימו את ההכרות ארוכת השנים ביותר,ארוכה הרבה הרבה   יותר מכל פוליטיקאי אחר בכנסת,כן ארוכה אפילו יותר מההכרות שלי עם נשיא המדינה שמעון פרס,שעליו שמעתי רק שנים לאחר שניתקלתי לראשונה בשם “אריה אלדד”. אלדד גם מופיע כדמות בספר של ההיסטוריה החלופית שכתבתי עם אורי פינק “הגולם -היסטוריה של קומיקס ישראלי”. “

כמה מהזכרונות הראשונים שלי בכלל  הם על אריה אלדד. או יותר נכון של קולו.  שכן אריה אלדד  הרופא והפוליטיקאי היה בעברו שדרן בתסכיתים  לילדים ומאוחר יותר סופר ילדים.הוא היה שדרן מעולה.

הוא החל  את דרכו ברדיו ב”רשת אלף ” של קול ישראל בשנת 1964  כנער בן 14 שתחילה שיחק בתסכיתים כמו “מסע הפלאים של נילס הולגרסן ” ( הוא גילם את נילס) ועוד רבים אחרים. הוא המשיך להופיע שם עד סוף שנות השבעים.

  אלפי מאזינים צעירים יכלו לזהות את קולו המיוחד בשנתם ,ומן הסתם מסוגלים לכך גם היום כאשר הם שומעים את הנאומים שלו בכנסת.במהלך התקופה הזאת אלדד כתב והקריא כמה מהמרשימים  שבין תסכיתי הנוער   ברדיו הישראלי , סדרות שבמקורן הופיעו בתוכנית הנוער “חתול בשק” ברשת א’ ששודרה כל יום בשעה 3 בצהרים, מיד אחרי “לאם ולילד”.

 בשנות השבעים  והשמונים הייתי יושב מרותק ומוקסם   לרשת אל”ף ברדיו לתוכנית “חתול בשק ” ושומע את קולו הנעים משתתף בתסכיתים שונים ומספר סיפורים על הרפתקאותיו בירושלים עם ידידו הטוב איתמר במאבק נגד מרגלים ובמרדף אחרי כלי בית המקדש האבודים,ולאחר מכן סיפורים על מסעותיו כרופא שחי  בסיני האקזוטית בתקופה שבה היה בה שלטון ישראלי בעקבות אנשים מוזרים שונים ,מסעות שהיו תמיד קשורים לעתיקות ארכיאולוגיות מסתוריות.אינני חושב  שחצי האי סיני עשה עלי אי פעם  רושם כה חזק כמו בסיפורים של אריה אלדד עליו.וכאשר ביקרתי במקום חיפשתי את המקומות בסיני שאותם  תיאר אלדד ב”שיכרון סיני “.

אריה אלדד ודוד גרוסמן 

     

  דוד גרוסמן שותף  ומתנגד של אריה אלדד.

לעיתים קרובות בתסכיתים האלו אלדד היה מופיע עם עוד שדרן צעיר ,דוד גרוסמן שמו, לשניהם הייתה קריירה דומה מאוד ברדיו.שניהם התחילו כשחקנים בילדותם, ושניהם הופיעו בתוכניות “לאם ולילד” ו”חתול בשק. ולאחר מכן עברו לכתיבה של תסכיתים ומאוחר עוד  יותר של ספרים .ומאוחר יותר של לכותבים ולהוגים של הצהרות פוליטיות.

אבל יש גם הבדלים משמעותיים בין השניים. גרוסמן בניגוד לאלדד הפך לסופר מפורסם, לימים הוא גם  הפך להיות אחד  הנציגים הידועים ביותר של השמאל הישראלי לצד עמוס עוז.

לימים גרוסמן פירסם סדרת ספרי ילדים מפורסמת על ילד עם השם הלא שכיח איתמר.דמות בשם זה הופיעה כמה שנים קודם לכן בתסכיתים שאותם הקריא אריה אלדד ושפורסמו לימים בספרו “חתול משק”.  אני תמה האם משם לקח גרוסמן את השם ?  ייתכן.

משום מה כנראה בגלל ההכרות הזאת עם השניים ברדיו מאז שאני זוכר את עצמי, בתודעתי מאז ראשית שנות האלפיים לכל המאוחר השניים הפכו למעין תאומים סיאמיים “יין ויאנג” מקבילים מדויקים שהם גם  ניגודים מוחלטים ,האחד גרוסמן הפך בתודעתי לנציג האולטימטיבי של השמאל הישראלי,זה שיודע לייצג בצורה רהוטה כל כך את הישראלי המוסרי המתלבט.

 השני  אריה אלדד הפך עבורי לנציג  האולטימטיבי של הימין הישראלי.כשאני חושב על “הימין ” איני חושב על בנימין נתניהו או על אביגדור ליברמן נניח.  ודאי לא על נפתלי בנט העגלגל  ראש מפלגת “הבית היהודי ” החדש זה מקרוב בא, אלא אך ורק על הדמות בעלת תווי הפנים המחודדות  הנחושות בעלות כוח הרצון האדיר של  הרופא-החייל ( ואולי נכון יותר להגיד החייל –הרופא?)    אריה אלדד.

לימים כתבתי פרק שלם בספר “הגולם -סיפורו של קומיקס ישראלי” ( הוצאת מודן 2003) שמתאר היסטוריה חלופית של מדינת ישראל  ,שבו מככבים דוד גרוסמן ובעיקר אריה אלדד בגירסאות היסטוריה חלופית של עצמם.אלדד אף הופיע בראיון מזוייף עימו בהסכמתו  האדיבה של אלדד האמיתי.

את הפרק הזה ואת גירסת ההיסטוריה החלופית של אריה אלדד אפשר למצוא כאן  :

הגולם פוגש את אריה אלדד ודוד גרוסמן

 ספרי הילדים של אריה אלדד

 

אריה אלדד בסיני.ציור מאת גיורא רוטמן ל”שיכרון סיני “.

 במשך שנים תהיתי איך האיש שמאחורי הקול נראה במציאות.לראשונה ראיתי שיקוף של הדמות שלו באיורים של האמן גיורא רוטמן לספרו “שכרון סיני”. עכשיו אני יודע. היום הוא נשמע פחות טוב כאשר הוא נואם או מדבר בראיונות מאשר הוא נשמע אז ברדיו.    עבורי  זה  מוזר תמיד עבורי להיפגש שוב ושוב עם אריה אלדד  לצד משה פייגלין כדובר הרהוט  והקיצוני של הימין הקיצוני בכנסת.   פגשתי אותו במפגש של השחקנית יעל רונן ושחקנים שדנו בנושא מקדש עתידני על הר הבית,  מפגש שבו הצעתי כמה הצעות רדיקליות משלי בנושא טעון זה. נדהמתי מהפסימיזם העמוק בנאומו שלא האמין שאפשר יהיה להגיע אי פעם לפשרה כל שהיא עם הערבים ולמעשה ניבא חורבן באיזור  בעתיד.

 עבור מי שההיכרות שלו עם אלדד הייתה מספורי הילדים שכתב ,הגישה הזאת הייתה בגדר הפתעה.

ואולי לא ?

 

מה שרציתי לאמר הוא שבעצם יש שלילדים דמיון מרקיע שחקים ..ומעבר לבית רובצת ארץ ההרפתקאות כולן.וכשילדים הולכים לארץ ההרפתקאות והאגדות הם מוצאים את ההרפתקאות שלהם…אך כשגדלים קצת הדמיונות עודם בלב אך אנו כבר מפוכחים יותר ,ויודעים שלא כל מה שמתרחש בחיים זה כמו בסיפורים ,וכבר לא כל כך מאמינים למעשיות שאנו ממציאים בעצמנו.ואז לפעמים אנו מפסידים את האגדות היפות ביותר ”     חתול בשק ע’ 54

 האם ניתן ללמוד משהו מספרי הילדים של אריה אלדד על הקריירה הפוליטית העתידית שלו ?

 לדעתי אפשר ללמוד משהו בדיעבד. גם אם הסופר בהחלט לא חשב לבטא דעה פוליטית כלשהיא בזמן אמיתי של הכתיבה.

 ספרו הראשון  חתול בשק :   סיפורים לילדים גדולים ( ציורים דני קרמן    [תל-אביב] :   תמוז,   1980).    כולל שלושה סיפורים שבמקור הושמעו על ידו כסיפורים שהקריא  בתוכנית בשם זה  ( לשם אין שום קשר שהוא לתכני הסיפורים ) ,  מתאר עלילות ילדים בירושלים של שנות השישים זאת שבה גדל אלדד, ירושלים המחולקת  שצלפי הלגיון הירדני התבצרו בחומותיה והיו צולפים מעת לעת אל היהודים בחלקה המערבי.

 הסיפור הראשון הוא  “אברבנאל 0030 “שבו החבורה  עוקבת אחרי שכן שהם חושדים בו כמרגל לכאורה חשד שווא  עד שבסיום המפתיע מתגלה שהשכן הוא אכן  מרגל.

 בסיפור השני  המוצלח ביותר בספר “מערת השד השחור ” חבורת הילדים חודרים אל בין חומותיו של מנזר המצלבה המסתורי שם הם מחפשים ארגז מלא אוצרות בית המקדש  כולל מנורת הזהב מתחת למנזר נוצרי שהם מאמינים שהובאו לשם בידי מנהיג הצלבנים , אך מתאכזבים לגלות שהמדובר במכשירים  ישנים רגילים מהתקופה התורכית שנועדו לחפור מנהרה.     האם הסיפור הזה על חיפוש כלי בית המקדש  מראה על ראשית עניינו של אלדד בבניית בית המקדש לעתיד ? ייתכן.

 הסיפור השלישי הפחות מעניין היה ה”הבית הקטן שמאחורי הבית הגדול ” שבו החבורה נאבקת בכנופיה שמנסה להשיג יהלום מוברח במכונת תפירה.

 המלחמה בת שמונה מאות  השנים.

    

הספר השני שלו האחרון עד כה לילדים היה  שכרון סיני  (  ציורים ועטיפה גיורא רוטמן ירושלים :   כתר,    1982.     שגם אותו הקריא במקור כסיפורים “חתול בשק”.הוא מבוסס על חוויותיו כרופא בדרום סיני שהיה  מעורב בחיי התושבים הבדווים  שם  וזהו ספר יפה,הטוב ביותר שאני מכיר לילדים על סיני.אם כי הוא  לא נקרא טוב כל כך כמו שהוא נשמע כשאלדד הקריא את הסיפורים ברדיו.יש משהו בקול שלו שמביא לסיפורים איכות שאין להם על הדף. הספר כלל שלושה סיפורים מהרפתקאותיו של רופא הלא הוא אלדד עצמו ( המאוייר בספר בידי  צייר הקומיקס  וספרי חסמבה גיורא רוטמן )  בחצי האי סיני הקסום לפני מסירתו למצרים הסיפור הראשון שעל שמו נקרא הספר  “שכרון סיני “הוא החלש  ביותר.

     אריה אלדד ליד כתובות עתיקות.איור מאת גיורא רוטמן ל”שיכרון סיני”.

  הספור השני  “בעקבי האותיות” המתאר מסע מרדף בעקבות בדוי מוזר המשאיר בחרבו סימני כתב עברי קדום.במהלך הסיפור מגלים הגיבורים את הכתובות הפרוטו סינאיות ראשית האלף בית אבן גדולה בכונתילת עג’רוד עם כתובת ( אמיתית )  “לעובדיה בן אדנה ברוך הוא ליהוא” וכתובות מימי בית שני של עולה רגל יהודי ציור מנורה עם שם לצידה שמואל בן הלל. וגם קטעי גוויל של מגילת מלחמת אור בבני חושך ובה תיאור המלחמה לעתיד שלבוא המלחמה שתהיה באחרית הימים המלחמה האחרונה שבעקבותיה תבוא הגאולה האמיתית. בסיפור זה אגב נתקלתי לראשונה בשם “כונטילת עג’רוד “ששם התגלתה כתובת מיסתורית  במיוחד עם ציור של “יהוה של שומרון  ואשרתו” שהיא שנויה כיום במחלוקת מאוד במחקר ואינה מאוזכרת  משום מה  בסיפור של אלדד.

 הסיפור מסתיים בשאלה “ואולי ולדמן  בכל זאת  בכל זאת חי  עודנו אי שם ?אולי הוא ממתין בקצה נתיב האותיות לסופה  של מלחמת בני אור בבני חושך ?לגאולה האמיתית שלו ?”

  סיום יפה ומיסתורי.אני מחבב אותו.

 מכל סיפוריו של אלדד זה שאני מחבב ביותר וככל הנראה הוא גם הטוב  והמרשים ביותר  הוא הסיפור המסיים את “שכרון סיני”.)  “”שכרון מעמקים “סיפור על מפגש עם צוללנים תמהוניים האחד מוסלמי השני נוצרי המחפשים אחרי ספינת אוצרות צלבנית של המנהיג הצלבנים הקיצוני  גיום דה שאטון שבשלב כלשהוא בקריירה שלו ניסה לכבוש את מכה עיר הקודש המוסלמית והומת לבסוף בידי צאלאח א דין עצמו.   הם לכאורה ממשיכים בימינו את מלחמת הצלבנים שהחלה לפני שמונה  מאות שנים.

 יש בו קטעים בלתי נשכחים כמו :

 

 ..ג’ימי קרב אליו וחייך חיוך  עקום ,עמד, פסע פסיעה אחת אחורנית ושלף חרב דמיונית מתערה. “התגונן!”  צעק” ג’ימס האביר קורא את אויבו חדר הסרציני לדו –קרב”.

 “מטומטם ” לחש חדר” ראיף כמעט מת בגלל השטויות שלך “.   

 “אביר נוצרי אחד נהרג אתמול ! המלחמה בת אלף השנים נמשכת !…  

 “( שכרון סיני ע’ 115)

    הצרפתי חזר ואמר שרינו משטיון צדק ושלא ייתכן שלום עם הערבים כל ההיסטוריה האנושית הייתה נראית אחרת לו הצליח לכבוש את מכה במסע ההוא. והערבי אמר שלו היה לו  שום סיכוי ,שראינו היה קנאי מטורף…  

 סחרחורת תקפה אותי בתוך התחבושת .כנראה שבאמת נפגעתי בראשי .הוויכוח ההיסטורי הלך והתלהט ולא תמיד ידעתי להבחין בין הקרב הימי שהתחולל לפני שמונה מאות שנים ובין הקרב התת –ימי שהתחולל אמש”..ידעתי שהמלחמות שהתחוללו בארץ ישראל לפני כשמונה מאות שנים בין הנוצרים –הצלבנים ובין הערבים –המוסלמים לא תסתיימנה גם הלילה,בבית החולים השוקע לאיטו בשנה .  ובכל זאת מה  הם המחפשים בין  שברי הספינות הטבועות :פתרון לחידה היסטורית ?אוצרות ?

 ( ע’ 128 )

 הסיפור הזה מעורר מחשבות כשקוראים אותו לגבי הקריירה העתידית של כותבו כפוליטיקאי המדבר על כך שאנו צפויים למלחמה ניצחית שתימשך מאות שנים.

 ..”חיטטתי בכרטיסיות והזמנתי כל דבר שהתחיל בצלבנים וברינו שאטיון ובחוסאם א-דין לולו.ואחר כך ירדתי לקפיטריה ,לחכות עד שהספרים שהזמנתי יגיעו לאולם הקריאה. 

  “אל השולחן שלידי הסבו שני מזוקנים והתווכחו בלהט.לא יכולתי שלא להקשיב לויכוח.  

 מזוקן א’ צעק שאין שום הבדל :הצלבנים היו מיעוט זר בארץ בתוך רוב של אוכלוסייה ערבית שהקיפה אותם והיתרון היחיד שלהם על הערבים היה הכושר הצבאי המפותח שלהם.היו להם אבירים משוריינים צעק  והם חשבו שהם יכולים לנצח את הערבים בכל המלחמות.וכך גם מדינת ישראל בתוך כל המדינות הערביות מסביבה .היתרון היחיד שלנו הוא היתרון הצבאי .יש לנו צבא חזק אבל זה לא יכול להספיק.  

 מזוקן ב ‘ צעק שאיך הוא יכול להשוות בכלל הצלבנים באו לכבוש ארץ ולא היו עם שחזר למולדתו,כמו העם היהודי שחזר לארץ ישראל הצלבנים היו חיילים והקימו מבצרים ומושבות צבאיות,ועם ישראל חזר לארצו ולאדמתו והוא חורש את האדמה מיישב את הארץ ומקים תעשייה.אי אפשר בכלל להשוות בין מדינת הצלבנים למדינת ישראל .ואם מזוקן א’ חושב כך שילך וילמד שוב את ההיסטוריה.  

 השניים קמו והלכו ואולי הייתה להם הרצאה בהיסטוריה.וגם אני קמתי ועליתי לאולם הקריאה,לראות אם העלו מהמרתפים את האוצרות שחיפשתי “.  

 ( שכרון סיני ע’ 131)    

    נראה לי שאריה אלדד  הפוליטיקאי היום מקבל ללא ספק את דעתו של מזוקן ב’ על כך שאין להשוות בין הצלבנים והיהודים כיום בארץ ישראל  אם כי יש לו משיכה  גם לדעתו של מזוקן א’  על כך שאנחנו עלולים לגמור כמו הצלבנים. ,נראה לי שכאשר כתב  את ” שכרון סיני” בשנות השבעים  הוא  עוד לא הכריע בין שתי הדיעות.( מאידך הוא פירסם אז  עם אביו את הספר “ירושלים האתגר” שבהחלט תומך בדעתו של מזוקן א’).

 היום נראה לכאורה לפחות שהוא כבר הכריע.עבור מלחמה נצחית בין יהודים וערבים ,בתקווה שכוח הרצון והעוצמה תמיד יעמדו לנו.ואולי לא? אולי יהיה צורך גם בשיטות אחרות מאשר הפגנה בלתי פוסקת של עוצמה ?

 אריה אלדד עצמו שואל ואולי במפתיע  את השאלה הזאת בסיום של “שיכרון סיני ” : ..את ג’ימי המשוגע פגשתי יום אחד על החוף באופירה. 

  “הי ג’ימי צעקתי “מה אתה עושה ?מחפש אוצרות ? 

  ג’ימי חייך בעליצות.  

 “תעזוב “אמר עכשיו אני יועץ ,יש כאן איזו חברת סרטים איטלקית שעושה סרט על חיפוש אוצרות במעמקי הים ,ואני נותן להם עצות”  

 “ואתה עוד מאמין לסיפורים? שאלתי ”  

 ג’ימי הפך עצוב במקצת.  

 “השיגעון הזה עוזב אותי לאט לאט דוקטור “אמר .  

 זה הדאיג אותי.    

 “מה יהיה ג’ימי ? מה יהיה אם לא נאמין יותר לסיפורים? ”  

 “הילדים ” אמר ג’ימי “הילדים תמיד מאמינים”.

 ( הסיום של “שיכרון סיני “)

   

 

ראו גם

אריה אלדד בויקיפדיה  

האתר הרשמי של אריה אלדד  

אריה אלדד בפייסבוק   

פרטים על אריה אלדד  

האני מאמין של אריה אלדד 

התוכנית המדינית של אריה אלדד 

אלדד על עתיד ההתנחלויות  

אלדד על קיר הברזל התודעתי  

  אלדד על מחיר הקיום והצורך  במלחמה בסוריה  

    פרופסור אלדד עונה לשאלות 

אריה אלדד ב”מצב האומה” מראה מעבר לכל ספק שיש לו  חוש הומור

 תומר פרסיקו על המשיחיות הציונית הרדיקלית

מתי שמואלוף נגד אריה אלדד

תסכיתי הרדיו בישראל

הגולם פוגש את אריה אלדד :אריה אלדד בהיסטוריה חיחלופית של מדינת ישראל -פרק מהספר “הגולם “מאת אלי אשד ואורי פינק  

 

 

9 תגובות

  1. […] "העוצמה של אריה אלדד " לאהוב את זה:אהבתילהיות הראשון שאוהב את זה. מאת מספר 666, בתאריך ינואר 17, 2013 בשעה 1:06 pm, בקטגוריה הגולם, היסטוריה חלופית. תגים: אורי פינק, אריה אלדד, דוד גרוסמן, הגולם, יסמין אבן, מרגלית הדרי. אין תגובות פרסם תגובה או השאר עקבות: טראקבק. « המסע אל הפחד ואל הכוח […]

  2. קיצוני קיצוני קיצוני קיצוני קיצוני קיצוני קיצוני קיצוני קיצוני קיצוני.

    10 פעמים במאמר שלך מופיעה המילה הזו לפי ספירת גוגל כרום.
    קיצוני זה ה”כאילו” החדש, או שסתם החלטת להפוך את המאמר שלך לבלתי קריא?

  3. נראה לי שמספר הפעמים שהמילה “מפלגה ” או המילה “רדיו” מופיעות בכתבה הוא הרבה יותר גדול. אבל נכון שלא בדקתי את זה בגוגל.
    אני ממליץ שבמקום להתאמץ ולחפש את השכיחות של מילה ספציפית בגוגל ,פשוט תקרא את הכתבה דבר שלמרבית הצער לא טרחת לעשות.

  4. עדכון לגבי אריה אלדד:
    בסופו של דבר בניגוד לציפיות ( וגם שלי ) מפלגתו “עוצמה לישראל ” לא עברה את אחוז החסימה בבחירות 2013 בתוצאות הסופיות המפלגה קיבלה 61,825 קולות.כמעט מספיק לעבור את אחוז החסימה ולהכניס שני מנדטים לכנסת ,אבל לא מספיק בדיוק.
    כמו משה רבנו שראה מהר נבו את ארץ ישראל אבל לא יכל להיכנס אליה כך המפלגה של אלדד ראתה את הכנסת מקרוב מאוד אבל לא תיכנס לשעריה.
    הם היו עוברים ללא כל ספק אם לא היה אחוז הצבעה כל כך גבוה בציבור הרחב של כמעט 68 אחוז סך הכל.
    אריה אלדד כתב בדף הפייסבוק שלו :
    “חברים יקרים – עשינו ככל שיכולנו, ולא הצלחנו לעבור את אחוז החסימה. המאבק ל הבית היהודי בנו ( “הם לא יעברו את אחוז החסימה”) הצליח להרתיע כמה אלפי מצביעים. בכך הם גרמו לאבדן קולות רבים לימין אבל הצליחו לחסוך מעצמם את העימות הקבוע עם האידיאולוגיה שלהם עצמם , שתהיה נתונה לכיפופים רבים מרגע שייכנסו לקואליציה. אבל אל תיפול רוחכם. האמת שלנו תנצח. אני מודה מעומק הלב לכל התומכים, הפעילים הנפלאים, המצביעים, ואלו שממשיכים להאמין שארץ ישראל שייכת לעם ישראל ולא לערבים, ושמדינת ישראל צריכה להיות מדינה יהודית ולא מדינה ערבית או מדינת מסתננים. נמשיך לפעול למען המטרות הללו גם מחוץ לכנסת.”

  5. לאריה אלדד ומיכאל בן ארי, חזקו ואמצו.
    למרבה הצער, מנסיוני, במערכת הבחירות רבים בציבור לא ידעו ולא הכירו את “עוצמה לישראל”
    ואת שני הח”כים האיכותיים. יש לזה סיבות שונות, אבל זו עובדה שעמדתי עליה במהלך השבועות
    שקדמו ליום הבחירות.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

שלוש × אחד =