סוריה נמצאת היום על סף התמוטטות שילטונית ואולי גם מצרים.איך על ישראל ועל המודיעין שלה להיערך לכך?
מבט מודיעיני לנוכח שינויים במזרח התיכון
חיים מזר
תוניס, מצרים ולוב לפי סדר זה אלה מדינות שעברו טלטלות חברתיות ומדיניות שהביאו לנפילת משטרים אם בדרך אלימה ואם באמצעות הפגנות גדולות שהעידו על אי שקט כלכלי וחברתי. מה שמתרחש כיום בסוריה יביא לנפילתו של אסאד, למרות הסיוע הצבאי שהוא מקבל מרוסיה ומאירן. מדינות ערביות אחרות שעל פניו נראה שתעבורנה שינוי רדיקלי הן ירדן, עירק ויכול להיות שגם ערב הסעודית.
מה שברור הוא שכל צורת החשיבה המודיעינית באשר לאיסוף מידע צבאי ופוליטי(מעמדם של המשטרים במדינות אלה) חייב לעבור שינוי יסודי. כל מה שנתפש כמקובל מבחינת החשיבה המודיעינית אינו רלבנטי יותר. איך מבצעים מהפך קוגנטיבי כה חד? בסיס החשיבה צריך להתחיל בכך שקובעי המדיניות צריכים להבין שלמדינות ערב בפרט במזרח התיכון אין עוגנים היסטוריים. ביסודן, מדינות אלה הוקמו בצורה מלאכותית. אנגליה וצרפת שהיו המעצמות ששלטו באזורים אלה חילקו ביניהן את אזורי ההשפעה, מה כלול בתחום ההשפעה האנגלי ומה בתחום ההשפעה הצרפתי. לא היתה שום התחשבות בגורמים אחרים. כך למשל עירק בנויה מ-3 יחידות אתניות דתיות מובחנות. השיעים בדרום, הסונים במרכז והכורדים בצפון. אין מה שקושר ביניהם מבחינה היסטורית בפרט באשר לכורדים. הם אינם ערבים, הם תורכמנים. כל אחת מיחידות אלה צריכה להיות מדינה בפני עצמה. יכול להיות שזה ירגיע את האזור.
באשר לסוריה יכולה להתפתח בה סיטואציה מעניינת במיוחד. גם רוסיה וגם אירן בוחשות בה. בטווח של זמן, עם נפילת משטרו של אסאד והתפוררות המשטר, שתי מדינות אלה תעמקנה את המעורבות שלהן במה שיישאר מהמדינה, ניגודי אינטרסים שיכולים להביא לעימות ביניהן. מצב זה עלול להתפתח לעימות צבאי. לא קשה לנחש מה יהיה גורלה של אירן במלחמה זו. במצב זה עדיף שישראל לא תהיה מעורבת בכלל ולא תביע שום דעה לגבי מדינות אלה.
כל המזרח התיכון הופך לנזיל. קבוצות אתניות תלחמנה זו בזו ותיווצרנה בריתות זמניות בין קבוצות אלה, על פי אינטרסים אלה או אחרים כדוגמת מה שהיה בלבנון בשנות ה-70 של המאה ה-20. מלחמות הכול בכול ללא שום גילויי אמפתיה כלפי הנפגעים. מרחץ דמים המתרחש כיום בסוריה עלול להתגמד לנוכח מה שצפוי.
אל לה לישראל לנקוט בשום צעדים פורמאליים באמצעי התקשורת. לעומת זאת יהיה צורך בפעילות סמויה. למפות מחדש את המזרח התיכון לא על בסיס המדינות הקיימות כיום, אלא על בסיס הקבוצות האתניות, לבחון מי מביניהן מתחזקת ומי נחלשת. איזו קבוצה אתנית היא מלוכדת ומגובשת, לזהות את המקורות הכספיים ומי הם ספקי הנשק. לבחון על רצף של זמן מי צוברת תנופה ואיזו קבוצה אתנית מתחזקת עד כדי יכולת לבנות מסגרת מדינתית.
מדינה מרכזית שיש לתת עליה את הדעת היא אירן, מדינה שרק 55% הם מאזרחיה הם אירנים והשאר קבוצות אתניות שונות. בשנים האחרונות היו בה מספר הפגנות. שליטה באוכלוסיה תוססת לא יכולה להמשך לאורך זמן. המשטר יותש ועל פניו נראה שהוא יקרוס מבפנים. במקרה כזה, מה יהיה מעמדה של אירן ביחס לרוסיה? בשל האינטרסים הנוגדים שיכולים להתפתח בין רוסיה לבין אירן, יתכן והשלטונות הרוסיים עשויים יהיו לסייע לאותן קבוצות אתניות במדינה זו ובכך לזרז את נפילת המשטר. מבחינת ישראל, אין טוב מזה. נפילת המשטר תביא להסרת האיום הגרעיני. יש להביא בחשבון שפוטין מסוגל לכך. נשמע אמנם כתסריט מדע בדיוני, אך כדאי לחשוב על כך.
משעה שאפשר יהיה לראות על רצף של זמן מי מבין הקבוצות האתניות מתחזקת ומי מנסה להקים מסגרת מדינתית ואכן תצליח בכך, יהיה זה נבון ליצור איתה קשרים בתחילה בצורה לא פורמאלית. רק משעה שיראו כי שינויים אלה מחזיקים מים ניתן יהיה להיכנס איתה להסכמים פורמאליים וליצור זהות אינטרסים איתה. גופים נוספים בוחשים בקדרה מדממת זו והכוונה היא לאל-קאיידה, חיזבאללה והחאמאס. גופים אלה יעשו כל מאמץ כדי להרוויח מכך הון פוליטי ואולי גם ילחמו זה בזה כדי להרוויח אזורי השפעה למשל על ידי אספקת נשק לקבוצות אתניות שונות ואספקת כוחות לוחמים.
די בדוגמאות אלה כדי להראות עד כמה התמונה המזרח תיכונית היא דינמית ביותר. יש על כן לבנות תמונת פסיפס של הכוחות הלוחמים במזרח התיכון, תוך שימת דגש לאפשרות הקמתן של מסגרות מדינתיות במקומן של אלה הקיימות כיום. חשוב מאוד להיות כל הזמן עם אצבע על הדופק, לרבות בדיקת יחסי הגומלין בין הקבוצות האתניות. משעה שתוקמנה מסגרות מדינתיות חדשות הן תצרכנה לשקם את ההריסות ולבנות את עצמן. הן תזדקקנה לתמיכה כלכלית מסיבית. יתכן ויהיה צורך בגוף ייעוץ ממשלתי שיתמקד רק במזרח התיכון ויעביר לקברניטי המדינה הערכות מעודכנות שתהיינה בסיס לקביעת מדיניות ברמה הראש ממשלתית.
וראו גם :
חיים מזר על חשיבה מודיעינית לטווח ארוך
u
הגישה של למפות את המזרח התיכון מחדש על פי הקבוצות האתניות היא גישה מעניינת ומעוררת מחשבות לגבי מדינת ישראל עצמה. מסקנתו של מזר שאל לה לישראל להתערב במדינות השכנות ועדיף רק לעקוב, ניראת לי נכונה. מקווה שהמדינה תדע להילחם הלחצים האתניים שיפעלו בכיוונינו. תודה למזר חיים על עוד מאמר מעניין.
אתה בכלל לא התייחסת להיבט המודיעיני אלא בעיקר להיבט ההיסטורי-מדיני. אני מאמין מתוך ידיעה שדווקא המודיעין נערך הכי מהר והכי טוב לשינויים במרחב (למרות שהוא לא חזה את האביב הערבי). אבל הצעתך שישראל לא תתערב בנעשה היא החלטה אסטרטגית נכונה, יחד עם זאת מבחינה מודיעינית ישראל דווקא צריכה להרחיב ולהעמיק את ההתערבות, כי בסופו של דבר כשהאבק יתפוגג והעשן יתפזר אנחנו נעמוד מול מזרח תיכון חדש אבל לא מהמודל של שמעון פרס, אלא מהמודל של האסלאם הפונדמנטליסטי לגווניו. וזו שאלה מדינית-אסטרטגית ממעלה ראשונה.
אפרים רקנטי
על מנת להבין את המזרח התיכון חייבים להתייחס גם להיבט ההיסטורי מדיני. רק כך אפשר להגיע להבנת עומק של המזרח התיכון ולהגיע להחלטות בעלות השפעות אסטרטגיות. ההערכה שלי שונה משלך. הרושם שלי שקבוצות אתניות ודתיות מחפשות את ההגדרות הטריטוריאליות שלהן בדומה למה שהתרחש באירופה מהמאה ה – 19 שהסתיים פחות או יותר לאחר המלחמה הקרה עם התפרקותה של ברה”מ. המלחמות באזור תמשכנה מספר שנים ומה שאנו עדים לו זו רק ההתחלה. בהחלט אפשרי שזה יגיע גם לירדן. ואפילו עד לתורכיה. איחוד בין הכורדים בצפון עירק לכורדים בצפון סוריה יעמיד אתגר לא קטן בפני התורכים. האם האסלאם הפונדמנטליסטי יגיע להישגים משמעותיים לא בטוח. קשה להאמין שרבים מערביי האזור ירצו לחיות עם הקוראן מתחת לכרית ותמונה של בן לאדן או של נסרלאה בביתם. המעורבות של המודיעין חייבת להיות מאחורי הקלעים ובשלב זה רק במיפוי האזור ובקיום קבוצות של סיעור מוחות ברמה של הצגת תסריטים גם אם הם פרועים ביותר ובניית סימולציות תגובה לכל מקרה
אפרים רקנטי
במאמר שפרסמתי בכתב האומה גיליון 110 1992/93 במדור מכתבים למערכת פרסמתי מאמר שנושאו “שיחות שלום עם הגיון עקום” העליתי אפשרות שבסוריה עומדת להיות שחיטה.