(בציור: “עקידת יצחק” של רמברנדט)

המעטפה הלבנה, שנחה בתמימות בתיבת הדואר בין חשבון החשמל לעלון פרסום של פיצה האט, היתה ממוענת למשפחת אברמוביץ וענבל פתחה אותה בסקרנות בארוחת הבוקר. היא הביטה בדף הלבן, שבראשו היה לוגו של בית הספר למדעים ואמנויות בירושלים וקראה בשקט: “קחי. קחי את בנך, בכורך, אשר אהבת אל הר המוריה …”.  היא הפסיקה לקרוא, קימטה את הנייר לכדור והעיפה אותו הרחק ממנה. אבי, בעלה, שישב מולה קם, הרים את המכתב, יישר את קפליו והקריא בקול רם: “אנחנו שמחים להזמין אתכם ואת בנכם ליום פתוח בבית הספר למדעים ואמנויות בירושלים … “.

“תזרוק את זה,” היא אמרה לו והבהלה בעבעה בקולה. “תזרוק את זה ואל תספר לו כלום…”.

“תרגעי,” הוא אמר לה, “תרגעי. קודם כל זכותו לדעת ולהחליט, ואני גם לא בטוח שהוא יעבור את המבחנים שלהם, הם נורא קשים. וגם אם יעבור, הוא בטוח לא ירצה ללכת. בחייך, הוא ופנימיה!”.

והם הלכו, שלושתם, ליום הפתוח וראו נערות יפות בגרביים במעבדת הפיזיקה ונערים מחוצ”קנים על הדשא קוראים ניטשה והקשיבו למדריכים ולמורים ולמנהלת שנאמה ארוכות על מצויינות וחינוך וערכים. אחר כך הזמינו אותם להתכבד בעוגות ומיץ פטל בחוץ, עננים ורודים ריחפו בשמים ועל הדשא הסתובבו ארנבים לבנבנים שכרסמו רק את העשבים ולא את פרחי האמנון ותמר שצמחו בערוגות מסודרות היטב. ואז הם חזרו הביתה ואחרי חודשיים לקח בעלה את הילד Permits employers to vary health and dental insurance packages premiums by as much as 30 percent for employee participation in certain health promotion and disease prevention programs. לבחינה אחת ארוכה בכתב ואחר כך לעוד ראיון בעל פה שלאחריהם הגיעה עוד מעטפה לבנה שבישרה לו בשמחה על כך שעבר את שני השלבים הראשונים. ובאביב הארוך שהשתרר לאחר מכן קרו לענבל שני ניסים קטנים, היא מצאה סוף סוף ספרית שמבינה אותה ושבוע אחר כך היא מצאה את קוטג” החתול שוכב בסל הכביסה כשלצדו שֶגֶר גורים מייללים. הנס הראשון בא לה טוב ושחרר אותה מהצורך לנסוע לספרית הוותיקה שלה בתל אביב, ואילו השני הצריך כמה שינויים בתפיסת המציאות של המשפחה כולה מאחר שקוטג” שימש כחתול הרחוב הביתי שלהם כבר שנה כמעט, גברי ומחוספס ואפילו מסורס, כך סברו. ובמועצה המשפחתית שנערכה עוד באותו ערב הוחלט לא לשנות לו את השם בכל זאת. ואז, בחופש פסח, נסע הילד למחנה מיון וחזר משם משולהב וענבל התחילה לנסות להיפרד מנוכחותו הגולמנית, מפיזור הדעת שלו, ומה”אמא תרגעי,” שבה היה מפיס את דעתה.

הקיץ הגיע, החתלתולים הסתבכו להם ברגליים באופן קבוע ויום אחד, באמצע בחופש הגדול, כשהוא ישן כהרגלו בחדרו הסתור, המדיף ריח מתבגרים חמצמץ, הגיעה המעטפה האחרונה. ענבל התאפקה ולא פתחה אלא הביאה אותה אליו למיטה והניחה אותה שם במקום החתולה קוטג”, שאותה תפסה בעורפה והורידה מהמיטה, והשאירה אותה שם, לבנה וסתומה. לאחר כשעה הוא התעורר, ירד ממיטת הקומות שחלק עם אחיו הצעיר, פתח את המעטפה וצעק בהתלהבות – “יש! עברתי!” וענבל חזרה לחדר, לקחה ממנו את המכתב וקראה: קחי

קחי את בנך בכורך שחלב הקורנפלקס טרם יָבַש

על שפתיו,

והפקידי את גופו המתבגר, הלוּלבִי,

את ליבו הנכון לאהוב,

את שכלו המושחז,

בידים זרות

מיומנות

אחרות.

*

קחי את בנך בכורך,

קִרעי אותו מהחתול שלו

מחבריו למֶסֵנְגֵ”ר

מהערסל שבחצר

מילדותו.

קחי.

*

והקיץ עבר במהירות והם קנו גרביים ותחתונים ופיג”מה, וארזו סדינים ומגבות וספרים והחתולה התיישבה לה באמצע המזוודה וגירגרה והם גרשו אותה וצחקו. והוסיפו למזוודה גם משחת שיניים ושמפו וסבון וספרים. הרבה ספרים. והיא אמרה שאין מקום ובעלה אמר שלא נורא, והיא שתקה והוא דיבר והילד דיבר והיא שתקה.

ואז הם עלו לירושלים, גרוטאות באב אל ואד מאפירות משמאל, שער הגיא מצהיב מלפנים, ושמש תוקפנית של סוף אוגוסט מלמעלה והם הגיעו לפנימייה ופָּרקו ילד ומזוודה וציפיות וחששות וענבל הביטה ימינה ושמאלה, קדימה ואחורה – והאיִל איננו.

תגובה אחת

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

15 + חמש =