אברהם סלקטר כמלך דוד ב”משפט דוד”.

השחקן הוותיק  אברהם סלקטר מופיע בהצגת יחיד על ימיו האחרונים של דוד המלך ועל זכרונותיו ודיעותיו. ההצגה מבוססת על ספרו של ג’וזף הלר “אלוהים יודע ” בתרגום מאיר  וילזטיר.

דויד המלך על ערש דווי, רגע לפני בחירת יורשו, מגולל את סיפור חייו ובא חשבון עם ההיסטוריה היהודית והכללית שלפניו ואחריו באופן סוריאליסטי, נוקב ומצחיק עד דמעות. דוד של ג’וזף הלר ( שהתפרסם כמחבר  “מלכוד 22” שנכתב בעקבות חוויותיו של הלר ממלחמת העולם השניה בטייסת מפציצים באיטליה. ) יודע יידיש, לאדינו, ערבית, ומאשים את שייקספיר בגניבה ספרותית,הספר כמו ההצגה המבוססת עליו  מלא  וגדוש באנכרונזימים,דוד יודע על כל העתיד לבוא ומתאר ומתייחס לאישים ואירועים שהתרחשו אלפי שנים לאחר זמנו.מי שאמינות היסטורית חשובה לו אין לו מה לחפש בספר זה. שאמנם אינו יצירת מופת כמו “דו”ח המלך דוד ” של סטיפן היים הספר המודרני הגדול על דוד המלך וזמנו.

אבל ההצגה היא כל כולה  של השחקן אברהם סלקטר שעיבד אותה לבמה ומופיע בה לבדו כדוד החולה בימיו האחרונים שעליו לבחור מי ירש אותו ,אדוניה בנו הבכור או שלמה הצעיר שאותו אינו סובל אבל שאישתו בת שבע שאליה הוא עדיין נמשך רוצה אותו.

הנושא אינו חדש. דוד הוא ככל הנראה הדמות התנ”כית שעליה יוצרים לאורך הדורות כתבו הכי הרבה ואין זה מפתיע הרי זאת היא הדמות הרב -גונית ביותר בתנ”ך אולי בספרות כולה. אדם שמוצג בתנ”ך גם בצורה חיובית וגם בצורה שלילית ואפשר לפרש את התנהגותו מזוויות שונות ומנוגדות לחלוטין  ולכן יש הרבה מאוד מה לכתוב עליו ואיך להציגו.

אפילו על הנושא המדוייק הזה “דוד המלך ” בימיו האחרונים הייתה לפני כמה שנים הצגה אחרת “כתר בראש ” של יעקב שבתאי שבה הופיע יוסי בנאי שהיציג את דוד המלך כגלגול קדום של ראש הממשלה דאז אריאל שרון.( ובגרסה המקורית של ההצגה משנות השישים דוד   הוצג כגלגול קדום של דוד בן גוריון ).

גם  הפוליטיקאי אברהם בורג פירסם לאחרונה רומן תנכי בשם “אבישג ” שעוסק בנושא הזה של ימיו  האחרונים של דוד ,אולי משום שהיום אנחנו מתעניינים לא כל כך בעלייתו לגדולה של גיבור אלא יותר בזקנתו ובשקיעתו.

אך גישתו של סלקטר לדוד הזקן שונה מאוד מזאת של שבתאי ובורג. דוד שלו אינו גלגול קדום של פוליטיקאי עכשווי  ומי שיחפש אצלו התייחסויות לביבי נתניהו נניח יתאכזב. דוד של אברהם סלקטר הוא אדם יהיר שחצן מלא חוש הומור מודע לגדלותו וגם לקטנותו. מכיר בגדולתם של שקספיר מחד ושל משה רבנו מצד שני אבל גם בעליונותו שלו עליהם.

.שיקספיר הוא מספר  לנו לקח את הרעיון לטירופו המדומה של המלט במחזה מהצגת הטירוף של דוד עצמו ביפני המלך הפלישתי אחיש.וזאת מצידה הושפעה מטירופו של שאול שהיה מטורף אמיתי שאותו דוד אהב וגם שנה וממנו פחד כדמות אב .דוד מכיר באלוהים שלתדהמתו עונה לו שוב ושוב אבל גם חושש ממנו ואף בז לו .הוא לא יקטין את עצמו בפני האל אם כי הוא מכיר בקיומו.באחד הקטעים החזקים בהצגה דן דוד בפרשת עקידת יצחק בידי אברהם ומבהיר את ההבדלים הגדולים בינו ובין אברהם :הוא לא היה שולח את בנו לעקידה ויהי מה.

הוא היה עושה הכל כדי להצילו.

ומבחינתי זה הופך את דוד של סלקטר לדמות סימפטית בהרבה מזאת של אברהם התנ”כי.

דוד עוסק באהבות הגדולות ובעיקר בשנאה הגדולה יואב בן צרויה האיש הנאמן לו אך אינו מכיר בגדולתו עליו ועל כך דוד אינו מסוגל לסלוח כשנודע לו שיואב בתומך בהמלכת אדוניה זה מביא לבסוף לבחירתו הסופית בשלמה כדי שיואב לא ינצח גם בפעם הזאת.בסופו של דבר ההכרעה חייבת להיות שלו ולא של אף אחד אחר לא של יואב ולא של ה’.

שהרי דוד של אברהם סלקטר הוא השחקן האולטימטיבי הכל חייב לסבוב סביבו ויהי מה.

דוד של סלקטר הוא בראש ובראשונה ואחרי הכל  ומעל הכל שחקן שזקוק לקהל ואינו מסוגל להתקיים בלעדיו.אם אין  לו קהל אז גם אין עבורו  סיבה לחיות.

-פסק הדין:

מצחיק ומרטיט  בכניסה לראשו של דוד בן ישי.

ראו גם :

קטע מההצגה :דוד על משה רבנו

פרטים על אברהם סלקטר

הספר “אלוהים יודע ” מאת ג’וזף הלר -הבסיס להצגה

פרק מהספר “אלוהים יודע “

ימיו האחרונים של דוד המלך :  אלי אשד על “כתר בראש” מחזה מאת יעקב שבתאי/

דוד ושלמה במקראית מדוברת :ימיו האחרונים של דוד המלך על פי אברהם בורג

עוד ביקורות על ההצגה:

מלך ישראל חי וקיים :צבי גורן על המחזה

המלך דוד :יוליה ורנר על משפט דוד

htt

5 תגובות

  1. בשיחה עם הסופר יורם קניוק על ההצגה של סלקטר ועל הקטע שבו מודיע דוד על סירובו לשלוח בן שלו לעקידה בניגוד לאברהם ,העיר יורם שאם קוראים היטב את סיפורי אברהם אפשר לראות שאברהם אבינו מהווה איום קבוע על בניו ישמעאל ( שאותו הוא שולח למות עם אימו במדבר) ויצחק ( שאותו הוא לוקח בעצמו למות בעקידה) ושוב ושוב מנסה להרגם בצורות שונות. מה שמראה אולי על שנאה מודעת או שלא מודעת מצד אברהם כלפי ילדיו.
    אני מסכים אם כי ניתן לטעון שהסיבה שהוא מאיים על חייו ילדיו היא שבכל פעם הוא מעמיד אותם למבחן קטלני אחר.

  2. כל הקונפליקט המקראי הוא בין אהבת האב לבניו לבין הציווי השמיימי העליון.לכן כל מחשבה על שנאה מצד אברהם איננו אפילו בתחתית הפשט. בגרוש ישמעאל אברהם האוהב מתנגד והשכינה מצווה עליו לשמוע בקול שרה המגרשת .בעקידת יצחק שהיא הארוע המכונן של הכפרה והדילמה הנקראת בראש השנה מופיע שוב הנסיון בין אהבת האב לצו הקטגורי של ההקרבה .
    הרחבה וביאור מדהים על הדילמה האבהית פסיכולוגית נכתבה בהרחבה בפירוש הרב קוק על העקידה בפירושו לסידור ‘עולת ראיה ‘

  3. מה שאתה מביא זאת אכן המפרשנות המקובלת והמסורתית על אברהם כאב האוהב שעושה את מה שהוא עושה רק בגלל שנכפה עליו בידי הישות השולטת ביקום.
    הפרשנות של יורם קניוק כאד’ם חילוני היא שלכל אחד יש את חופש הבחירה ושעם הייתה מוצגת לפניו הברירה להרוג את בנו בידי ישות עליונה כלשהיא מסיבות בלתי ברורות אלו או אחרות או פשוט על מנת להוכיח את נאמנותו לאותה ישות כי אז הוא היה מסרב בכל תוקף ודוחה את אותה ישות כראויה לנאמנות.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

ארבע × ארבע =