טיב החלום נקבע על פי הפרשן
(מתוך ספר הפתגמים “עשן ואמיץ”)
“עשן ואמיץ:אמרות ופתגמים מתרבות יהודי אתיופיה” הוא ספר המלקט אמרות ופתגמים מתרבות יהודי “הביתה ישראל ” יהודי אתיופיה , שראה אור בהוצאה עצמית. את הפתגמים ליקט דניאל בלטה , והם מלווים באיוריו של הקומיקסאי שלומי צ’רקה.הספר מאיר באור חדש את התרבות של “הביתא ישראל ” קהילת יהודי אתיופיה לשעבר.
הפרוייקט היא עבודת יחיד של “משוגע לדבר” איש החינוך והפולקלוריסט דניאל בלאטה ששם לעצמו למטרה להציל משהו מהתרבות האוראלית של יהודי אתיופיה שנמצאת בסכנת הישכחות מוחלטת כעת כשהם בישראל. .רובנו לא יודעים הרבה על אנשי הביתא ישראל יהודי אתיופיה לשעבר ועל תרבותם.הספר של בלאטה יוצא בניסיון אמיץ לשמר משהו מתרבות עתיקה זאת ומחוכמתה.
התרבות של יהודי אתיופיה ,כמו התרבות של האתיופים עצמם שאמנם היא שונה למדי הייתה תרבות יותר אוראלית מאשר כתובה וזה אומר שחלק גדול ממנה לא עלה כלל על הכתב.היום התרבות שלנו שחלקה מבוסס על כתיבה באינטרנט רחוק מאוד מאוראליות והכל נרשם ותיאורטית לפחות אמור להישמר לדורות הבאים.
לא כך אצל תרבויות אוראליות שבהן מה שנאמר אם לא ישמר בזיכרון ויועבר שוב ושוב לדורות הבאים ישכח.מה שלא עלה על הכתב ילך לאיבוד .במאה ה-19 יצאו פולקלוריסטים שונים באירופה להציל משהו מהתרבות העממית שבעל פה אולם מה שהם לא שמרו נשכח והוא בגדר לא קיים וכאילו מעולם לא היה קיים.
דניאל בלאטה יצא להציל משהו קטן מהתרבות האוראלית הזאת. הוא יצא אל זקני העדה בניסיון להציל מפיהם פיתגמים קדומים ושרידי חוכמה שבעל פה שונים.
זהו הספר השני שבלאטה מוציא לאור. ספר אחד יצא באמהרית בשנת 2001 – “המסע הנורא”, ספר על עליית יהודי אתיופיה. הוא תורגם על ידי ד”ר אריק גלסנר- מבקר הספרות . ויש לקוות שיראה אור בעברית בשנים הקרובות.
כתיבת ספר הפתגמים
טיב החלום נקבע על-פי הפרשן
פתגם אתיופי
דניאל בלאטה פולקלוריסט
“אדם השוכח את עברו – יעשה טעויות כל ימי חייו”
(מתוך”עשן ואמיץ”).
אלי :מדוע יצרת את הספר ?
דניאל בלאטה :הרעיון לכתוב את הספר נבע מתוך תחושה שהחברה הישראלית לא כל כך מכירה את התרבות של קהילת יהודי אתיופיה, וחשתי גם שהקהילה עצמה הולכת ומאבדת את הנכס היקר ביותר שלה – התרבות וההיסטוריה שלה.
ראיתי לנכון, שאם אכתוב מעט מחוכמת הקהילה, בראש בראשונה הקהילה האתיופית תבין שמשהו מהעבר שלה ותרבותה שמור לה במקום טוב ודרכו תוכל ללמד את ילדיה. הבנתי גם שזה יכול לגרום לקירוב לבבות בין ההורים לילדיהם, ודבר נוסף – הרגשתי צורך שגם החברה הישראלית תטעם קצת מחוכמת הקהילה.
בשנים עברו נעשו הרבה טעויות ע”י גופים רבים עקב חוסר הבנת הקהילה וחוסר רצון לדעת על חוכמת הקהילה. התפיסה זו גרמה לאנשים רבים מהקהילה לנזק לא כל כך פשוט. במקום לבוא בגישה של “בואו נלמד יחד, בואו נעשה”, אמרו להם “בואו תלמדו מאיתנו, קחו מאיתנו, מה יש לכם ללמד אותנו” וכו’
מתוך מחשבות אלו הרגשתי צורך לכתוב ספר זה על מנת לחשוף את הבעייתיות של פסילת תרבות אחת לטובת תרבות אחרת. כמדינה רב תרבותית, אם נשכיל ללמוד מכל תרבות קצת, הרווח יהיה אין סופי לכולנו. אני מאמין שהלמידה ההדדית תאפשר לנו למצוא שפה משותפת ותעזור לנו גם להיקלט בחברה ללא הרבה קשיים ונוכל ליצור חברה צודקת, שוויונית ומכבדת את השוני.
בבואי לכתוב את הספר הייתי חייב שני דברים:
- לחפש חומר כתוב על פתגמים אתיופים. לראיין אנשים על הפתגמים
לאחר שסיימתי לאסוף את הפתגמים, בחרתי מכל אלפי הפתגמים שיש ברשותי את הפתגמים המובחרים בעיניי, אשר חשבתי שיכולים לתת תמונה רחבה יותר על התרבות של קהילת יהודי אתיופיה.הספר הביא כבוד גדול לקהילה וארשה לעצמי להגיד שלומדים בו גופים רבים וגם הפך לכלי עזר למערכות חינוכיות שונות.
בימים אלה סיימנו לתרגם את הספר לאנגלית, ואנו מקווים שבחודשים הקרובים יראה אור גם בשפה זו ואולי אף שפות נוספות.
בהמשך הדרך, אני מתכוון לכתוב ספרים נוספים שיחשפו עוד יותר את תרבותה ואת ההיסטוריה של הקהילה. אני מאמין שאם נכיר טוב אחד את השני, נוכל להיות חברה טובה ובריאה יותר.
ברצוני להוסיף לספר “עשן ואמיץ” שותפים חבריי היקרים צור גלסנר ויאיר חכם והמאייר שלמי צ’רקה.
יש עניין בספר הפתגמים של הביתא ישראל,כתרומה לפולקלור היהודי הכללי .הם ללא ספק חביבים.אפשר ללמוד מהם הרבה חכמת חיים.
אולם קשה לאמר שמי שיקרא בספר יבין מהפתגמים מה היו באמת פניה של התרבות של בני “ביתא ישראל ” ומה היה היחודי והמיוחד בה. . אלו פתגמים שכמוהן נוצרו בעודמגוון מקומות ברחבי העולם.
ישנן שאלות שעדיין פתוחות לגבי הקהילה וכדאי שחוקרים בעתיד כמו דניאל בלאטה יעסקו בהן:למשל מה היו התרומות האינטלקטואליות ההגותיות –ספרותיות של חברי קהילת “ביתא ישראל ” לתרבות היהודית והאנושית לאורך הדורות ? האם יצרו לדוגמה משהו בדומה לתרומה של קהילת בבל שיצרה את התלמוד הבבלי וקהילת ספרד שיצרה את ספר “הזוהר” ?
האם יצרה הקהילה במשך מאות שנות קיומה הגות מקורית משלה שיש בה עניין לא רק לחוקרי הפולקלור ולהיסטוריונים של העדה אלא גם לציבור הרחב העכשווי הצמא לרעיונות חדשים ומאתגרים שיכולים לתת לו צוהר חדש אל שאלות ובעיות הקיום ?
כדאי לזכור שערכן של תרומות תרבותיות נמדד לא במה שאנחנו יכולים ללמוד מהם על התרבות התורמת אלא ואולי בראש ובראשונה ממה שאנחנו יכולים ללמוד מהם על עצמנו.האם יש יצירות וערכים של תרבות ה”ביתא ישראל “שאנו יכולים ללמוד מהם לא רק עליהם אלא גם עלינו ?
השאלות האלו דורשות חקירה יסודית שמן הסתם תתקיים בשנים הבאות.
ראו גם
