מגזין “יקום תרבות ” מקיים השבוע מופע מיוחד על נושא האימה והגותיקה. ולרגל אירוע זה הנה מאמר העוסק בסרטים העוסקים ביצורי האימה שהם בין המפחידים מכל “המתים החיים ” ובסדרה של סרטי אימה ספרדיים העוסקת במתים חיים שמוצאם בארץ ישראל , הטמפלרים.
הסדרה המעניינת מכל שהשתמשה בנושא המתים החיים נוצרה בספרד דווקא. הם נכתבו ובוימו בידי הבמאי הספרדי אמנדו די אוסאריו (Ossorio), שגם היה אחראי לאפקטים המיוחדים ולאיפור המדהים של שלדים חיים שעמד במרכז הסדרה.
שמות הסרטים בסדרה: “קברי המתים העוורים” (1971), “שובם של המתים העוורים” (1973), “אימת הזומבים” (1974) ו”ליל שדי הים” (1975). במרכז הסדרה עומדים מתים-חיים יוצאי דופן מכל בחינה, אבל לא “זומבים”, למרות שהמילה הופיעה בשם אחד, הסרטים הבמאי התנגד בכל תוקף לקישור בין הגיבורים שלו בין הזומבים מהאיטי או אלו של סרטיו של ג’ורג’ רומרו מאחר שכפי שלטענתו, לגיבוריו יש כוח רצון ואינטליגנציה משלהם ולכן אין לראות בהם כ”זומבים”רגילים.
גיבורי הסדרה הם אנשי מסדר האבירים המפורסם מימי הביניים הטמפלרים שפעלו בארץ ישראל כשומרי בית המקדש והר הבית, והפכו למסדר עשיר ביותר עד שהוצאו כולם הורג בידי מלך צרפת בהאשמות כישוף ופולחני שטן שונים.
במציאות ההיסטורית רוב ההאשמות כנגד הטמפלרים היו כנראה מפוברקות והם חוסלו על מנת שמלך צרפת יוכל להשתלט על כספם ואדמותיהם אבל כל זה לא משנה מבחינת סרטי הסדרה של אוסאריו שיוצאים מנקודת ההנחה שכל ההאשמות היו רק צל חיוור ביותר של המציאות המזעזעת.
סרטיו של אוסאריו מבוסס על כתביו של סופר ספרדי מהמאה ה19 בשם גוסטבו אדולפו בקואר שהירבה לעסוק בטמפלרים ובעל טבעי. אבל נראה שבעיקרו של דבר הם היו פרי דמיונו הפורה של הבמאי תסריטאי עצמו. במציאות של סרטי הסדרה כל ההאשמות כנגד הטמפלרים מוצגות כנכונות.
על פי הסרטים, הטמפלרים חזרו מארץ ישראל בירתם של כל יוצרי המתים החיים, שם למדו טקסי כישוף שטניים שונים שבאמצעותם אפשר להשיג חיי נצח באמצעות שתיית דם של בתולות. לאחר מותם בתליה בידי אינקויזיטורים , עיניהם נעקרו בידי עורבים.
אבל טקסי הכישוף השחור שלהם התגלו כאפקטיביים, והם חוזרים אחת לכמה זמן לחיים בזמננו כשלדים רכובים על שלדי סוסים היוצאים מקברם על מנת לשתות את דמם של קורבנות מופתעים, בדרך כלל נשים צעירות ויפות. אם זאת, מאחר שהם עיוורים לגמרי הם יכולים לצוד את קרבנותיהם רק על פי שאון ההליכה, הצריחות והיבבות של הקרבנות, ולא על פי מראה עיניים, וכך קטעים שלמים בסרטים עסקו בנושא כיצד הגיבורים מנסים לשמור על שקט מוחלט על מנת לא להתפס בידי השלדים החיים.
אבל איכשהוא, על אף שהשלדים המרתיעים זזו באיטיות מדהימה, הם תמיד תמיד תפסו את קורבנותיהם הצעירים והנמרצים ורצחו אותם באכזריות.
הסרטים היו הרבה יותר מסרטי אימה רגילים, היה בהם סאב טקסט ברור מאוד לכל (חוץ מצנזורים בספרד). הם נעשו בימיו האחרונים של פרנקו הדיקטטור, ולמעשה היו אלגוריה לשלטון הדתי הישן הפוריטני שונא החיים, הסקס והצעיריםלתפיסות האנטי כנסייתיות שהוצגו בסדרה הזו הייתה משמעות דתית ממש, הם רצו להראות לנו שהמוות כפי שמגולם בידי הטמפלרים המתים החיים הוא בלתי נמנע ואי אפשר להימלט ממנו והוא הורס ומחריב בראש ובראשונה את היופי והנעורים.
היו בהם אלגוריה לשלטון הדתי הישן הפוריטני שונא החיים הסקס והצעירים שגולם בטמפלרים עצמם הקם מהקבר בניסיון נואש להראות שעדיין יש בו חיים גם בזמנים המודרניים שבהם הוא הפך לסוג של ממת חי וקורבנותיהם הם הצעירים הנמרצים =אוהבי הסקס המסיבות והחיים הטובים. הם למעשה התגלמות הכנסייה המדכאת וההרסנית אם כי במובן הם הוצאו להורג בידי אותה כנסיה, וזה היה הפרט שאיפשר את הקרנתם של הסרטים בספרד הקתולית הפוריטנית של פרנקו.
סרטי הטמפלרים בגירסותיהם הלא מצונזרות לפחות כללו תמיד קטעי “פלאש באק ” של הטמפלרים בימי הביניים מענים ומתעללים בבתולות יפות בטקסי הכישוף השחור שלהם,עד שהם באים על עונשם בידי השלטון . ולאורך הסרטים הסדרה הטמפלרים תמיד מתעניינים בעיקר בנשים שהן תמיד צעירות יפות סקסיות).
בסרט הראשון “קברי המתים החיים ” ( 1971) חבורה השל צעירים מגיעים למנזר נטוש ומפחיד ושם בלילה בית הקברות מתעורר לתחייה ,ידיים שלדיות יוצאות מהאדמה והטמפלרים יוצאים למסע הרצח שלהם.בסיום הסרט רק נערה אחת שרדה ונמלטה ברכבת כשאחריה צבא הטמפלרים שרצחו את כל הנוסעים והמשיכו משם להפיץ את מגפת הפוריטניות שלהם בכל העולם. ועל כותר “הסוף” של הסרט הופיע היד שלדית שכיסתה אותו שהדגישה בכך היטב לצופים הרועדים שעדיין לא ראו את הסוף עם הטמפלרים.
פוסטר תאילנדי של סרט של אוסריו.
בסרט השני בסדרה “שובם של המתים החיים ” ( 1973) הטמפלרים קמים לתחייה בחגיגות השנתיות של חיסולם לפני 700 שנה משתלטים על הכפר וצרים על כמה שורדים בכנסייה והורגים כמעט את כולם .אך קרני השמש העולה מחסלת את כולם והם מתפוררים לאבק.
בסרט השלישי “ספינת הרוחות של המתים החיים ” (1974 ) קבוצת גברים ונשים שחוקרים את היעלמותן של דוגמניות עולים על שלד ספינה מוזרה מהמאה ה-16 ומוצאים אותה מלאה בטמפלרים שממהרים לחתוך את הנשים היפהפיות בביקיני לגזרים לפני שהם מפנים את תשומת ליבם לבני זוגן . אחד הגברים נמלט לבסוף אל החוף רק כדי לגלות את הדמויות המפחידות עולות מהגלים אל החוף על מנת לחסלו.
אוסריו סיים את הסדרה בסרט הרביעי והאחרון “ליל השחפים ” ( או ליל כת המוות ) ( 1975) שסיכם היטב את כל נושא הסדרה. בסרט זה הטמפלרים מנהלים טקסי הקרבה ליליים של בתולות לבושות בלבן שמושארות קשורות לסלע בידי הנשים לבושות השחורים של הכפריים המפוחדים מהסביבה. הטקסים הם לכבוד האל המפלצתי של הטמפלרים :פסל מפחיד של מפלצת ימית ,באפומט. (לגבי הטמפלרים האמיתיים באמת נטען בימי הביניים שהם עבדו אל בשם זה ). רוחות הנערות הנרצחות הופכות לשחפים הסובבים את הכפר. גיבורי הסרט רופא איש מדע ואישתו הורסים לבסוף את הפסל המפחיד למרות ההתנגדות הנמרצת של הטמפלרים בסמל להשמדת האמונות התפלות בקרן האור של המדע והסיום רואה שוב את הטמפלרים נהפכים לאבק .לפחות עד הפעם הבאה שאמנם לא התממשה בקולנוע עד היום.
הטמפלרים המתים החיים היו פופולאריים מאוד והופיעו מאז עוד כמה פעמים במחוות שונות. הם הופיעו גם בסרט של שנעשה בספרד.
הטמפלרים המתים החיים היו פופולאריים מאוד והופיעו מאז עוד כמה פעמים במחוות שונות.
הם הופיעו גם בסרט “צלב השטן” שנעשה בספרד בידי הבמאי הבריטי ג’ון גילינגס (1974) במחווה לאוסריו.סרט זה היה מבוסס גם הוא על סיפוריו של הסופר הספרדי מהמאה ה-19 בקואר ,וגיבורו הוא סופר המוקסם מסיפורי עם מסתוריים כפי שהיה בקואר במציאות . הוא מאבד את אחיזתו במציאות ומאמין שהשטן השתלט עליו ובשלב מסויים מתחיל להזות על כת הטמפלרים מימי הביניים רודפים אחרי בתולה ביער.
הבמאי הספרדי המפורסם של סרטי אימה חזוס פרנקו יצר ב-1982 הומאז’ לסרטי הטמפלרים בסרט “”ארמון המתים החיים” שבו חבורת נערות מגלות האיים הכנריים מלאים בזומבים רצחניים של אנשי אינקויזציה פוריטניים והתוצאות הן של מעשי אונס וסדיזם.
בנוסף הייתה תוכנית לתת להם לשתף פעולה עם גיבור סרטי אימה ספרדי אחר איש זאב אצילי בשם ולדמר דנינסקי שנאבק בסרטים מרובים ביצורי אופל שונים בסגנון פרדי קרוגר פוגש את ג’סון שעושים היום אבל למרבית הצער זה לא יצא לפועל.
אולם דומה שההשפעה המפורסמת מכל של האבירים השלדיים של אוסריו היתה על פיטר ג’קסון בתיאור רוכבי המוות בסרט הראשון של טרילוגיית “שר הטבעות” שלו, שנראים כמו שכפול מדוייק של הטמפלרים של אוסאריו. אוסריו מצידו בילה את שארית חייו כצייר של ציורים מפחידים במיוחד כאלה שעוסקים בגיבוריו הטמפלרים השלדיים.
בעברית הופיע בסדרת “ספרי האימים” מאת דאן שוקר ” ספר בשם “שעטת אבירי המוות ” ( תירגם אשר דורי ,1975 ) שבו סוכן אירגון הנאבק בכוחות על טבעיים לארי ברנט נאבק באבירים שלדיים אלו שמנהיגם נהפך למחסל בשירות המאפיה הסיציליאנית !( דבר שהוא ביזוי של במיתולוגיה של הסרטים של אוסאריו ) .אולם פרט לכך הזומבים הטמפלרים לא השאירו כל חותם בארץ שבה התפרסמו לראשונה.
סרטי הטמפלרים המתים החיים שנוצרו בספרד נשארו בתור תופעה תרבותית -קולנועית משונה ויוצאת דופן. אולם לימים הם שימשו כמקור השראה ליצירות קומיקס ומן הסתם הם עוד יקומו לתחייה שוב ( ושוב..). ייתכן שבימים אלו של תחיית הדתות בכל רחבי העולם,הטמפלרים כקנאים מתים חיים המשמשים ככלי נשק של דיכוי דתי ומיני וכאמצעי להשמדת חופש המחשבה הם רלבנטיים יותר משהיו בשנות השבעים והם יחזרו לזעזע אותנו בצורות שונות.
וראו גם
קטעים מהסרטים
[…] המתים החיים מארץ ישראל […]