חיים מזר חוקר רב תחומי ממשיך בסדרת מאמרים שבה הוא מנסה לתאריך נבואות של נביאים שונים במקרא.והפעם נביאי בית שני חגי וזכריה.
תאריכי נבואות אצל חגי וזכריה
מאת
חיים מזר
הנביא חגי .באיקון רוסי מהמאה ה-16
נבואותיהם של הנביאים חגי וזכריה הן מצומצמות בהיקפן. סך הפסוקים אצל חגי הוא 38 המתחלקים לשני פרקים ואצל זכריה 211 פסוקים המתחלקים ל-14 פרקים. דבר משותף לשניהם הוא אזכור מדויק של תאריכי נבואות.
אצל חגי לכל נבואה יש תאריך מדויק ואצל זכריה רק לחלק. מכל נביאי תרי עשר הם היחידים שקיימת אצלם התייחסות לתאריכים.
האם הם היחידים מבין תרי עשר הנביאים שהכתוב יודע לדייק כל כך בתארוך ולגבי האחרים מידע זה אבד או שמא יש לכך סיבה? בנסיון לתת לכך תשובה נבחון כל נבואה שהכתוב מתארך.
חגי
חגי מנבא בעת בניית בית שני.
בספר חגי ישנן 4 נבואות וכולן מתוארכות. פרק א' מתייחס לנבואה אחת בלבד, הכתוב פותח את הפרק במילים "בשנת שתים לדריוש המלך בחודש השישי ביום אחד וחודש הנה דבר יהוה ביד חגי הנביא אל זרובבל בן שאלתיאל פחת יהודה ואל יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול לאמור" (חגי א1). הנבואה באה לעודד את העם לבנות ולשקם את בית המקדש. זאת בעצם שיחת מוטיבציה הבאה לעורר את העם ממצב רוחו הקודר ולעשות מעשה. ואמנם העם נענה לאתגר. הפרק מסיים במילים "ביום עשרים וארבע לחודש בשישי בשנת שתים לדריוש המלך" (חגי א' 15 ).
הפער בין התאריך הפותח את הפרק לתאריך הנקוב כאן הוא 23 יום. אי אפשר להתחיל ולסיים שיקום של מבנה ביום אחד והכוונה היא כנראה שביום זה האישים המוזכרים החלו בעבודה. האם הספיקה רק שיחת מוטיבציה אחת כדי לנער את העם מאבלו? כנראה שלא. סביר כי היו שיחות נוספות עם העם ונבואה זו היא כנראה אחת משיחות אלה, הראשונה מתוך סדרה של שיחות. יש להניח שזאת היתה הנבואה הראשונה ולאחריה באו נבואות נוספות. בלשוננו שיחות מוטיבציה נוספות שתוצאתן הסופית היא בניית ושיקום בית המקדש.
בפרק ב' יש 3 נבואות נוספות. הפרק פותח בפסוק "בשביעי בעשרים ואחד לחודש היה דבר יהוה ביד חגי הנביא לאמור". נבואה זו נאמרת כחודש לאחר תחילת העבודות בבית. גם כאן הפניה היא שוב אל זרובבל ואל יהושע בן יהוצדק. ושוב מדובר בשיחת מוטיבציה. יכול להיות שהבניה והשיקום לא הסתיימו עדיין והנביא הרגיש צורך להמשיך ולעודדם על מנת שפניהם לא יפלו. להמשיך לעודדם עם נימה אופטימית כלפי העתיד כפי שהכתוב מציין "והרעשתי את כל הגויים ובאו חמדת כל הגויים ומלאתי את הבית הזה כבוד אחר יהוה צבאות" (פסוק 7).
הנבואה השלישית נאמרת "בעשרים וארבע לתשיעי בשנת שתים לדריוש היה דבר יהוה ביד חגי הנביא לאמור" (ב' 10). הפעם הפניה היא אל הכוהנים, הנביא מתרה בהם לשמור על הטהרה בבית המקדש ככתוב "ועתה שימו נא לבבכם מן היום הזה ומעלה מטרם שום אבן על אבן בהיכל יהוה" (ב' 15). הבניה והשיקום הסתיימו והנביא פונה לעובדים בקודש על מנת שישמרו על קדושתו של המקום וממתי דברים אלה בתוקף? התשובה על כך ניתנת בפסוק 18 "שימו נא לבבכם מן היום ומעלה מיום עשרים וארבעה לתשיעי למן היום אשר יוסד היכל יהוה שימו לבבכם". זהו היום בו הנביא אמר את דברו. מבחינת ההגיון של הדברים נראה שבתאריך זה הסתיימה המלאכה, הכוהנים נכנסו למקדש והחלו בעבודתם. הנביא מנחה ומתרה בהם איך עליהם להתנהג במהלך עבודתם.
הנבואה הרביעית היא באותו יום "ויהי דבר יהוה שנית אל חגי בעשרים וארבעה לחודש" (פסוק 21) והפניה היא אל זרובבל. הנבואה נאמרה מאוחר יותר. יש לשים לב שזרובבל לא נזכר בנבואה זו מאחר והוא כוהן. נראה שהפניה אליו היתה במסגרת הפניה לכוהנים. עתה הפניה היא למנהיג הישוב. שוב שיחת מוטיבציה הפעם בנימה אישית. הנביא מתייחס למלחמת אזרחים בקרב ממלכות הגויים מה שיביא לנפילתם ומסיים בסיבת הפניה לגבי יעודו של זרובבל "ביום ההוא נאום יהוה צבאות אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאום יהוה ושמתיך כחותם כי בך בחרתי נאום יהוה צבאות" פסוק 23).
הנביא זכריה
זכריה באיקון רוסי
זכריה הוא בן תקופתו של חגי ופעל במקביל לו, ואפשר לראות זאת בשלושה מקומות. בשני ציוני תאריכים הבאים קודם לשתי נבואות. ואחת כאשר האל אומר לו איזו פעולה עליו לבצע ביחס ליהושע בן יהוצדק הכוהן הגדול.
בנבואה הראשונה בפרק א' נאמר "בחודש השמיני בשנת שתים לדריוש היה דבר יהוה אל זכריה בן ברכיהו בן עדוא הנביא" ובהמשך באותו פרק פסוק 7 נאמר: "ביום עשרים וארבעה לעשתי עשר חודש הוא חודש שבט בשנת שתים לדריוש – היה דבר יהוה אל זכריה בן ברכיהו……" ובפרק ו' 11 נאמר "ולקחת כסף וזהב ועשית עטרות ושמת בראש יהושע בן יהוצדק הכוהן הגדול" פעולה זו ושתי הנבואות היו בשנה השניה למלכות דריוש אצל חגי והם קשורים לשיקומו של בית המקדש. שתי הנבואות הראשונות יש בהן דמיון לנבואות של חגי בכך שגם בהן קיימים אלמנטים של שיחות מוטיבציה, עידוד רוחו של העם. חיזוק לטענה זו אפשר לראות בפרק א' 16: "לכן כה אמר יהוה שבתי לירושלים ברחמים ביתי יבנה בה נאום יהוה צבאות וקוה ינטה על ירושלים",.
הנבואה השלישית בספר והאחרונה בו, נאמרת שנתיים לאחר מכן "ויהי בשנת ארבע לדריוש המלך היה דבר יהוה אל זכריה בארבע לחודש התשיעי בחודש כסלו" (ז1) ואין לה שום קשר לאיזה שהוא אירוע ספציפי בזמן חייו של זכריה. מה היה בשנתיים שבין הנבואות? האם הנביא לא אמר את דברו בכלל או שמא כן דיבר וניבא, אלא שדברים אלה אבדו? ומדוע אין ציוני תאריכים בנבואות המאוחרות יותר?. לתת לכך תשובות אי אפשר, וכל ניחוש יהיה בעייתי. לכן, למירב ניתן לומר שהתארוך בנבואתיו של זכריה נותן לנו אינדיקציה טובה לגבי תקופת פעילותו. באשר לחגי התארוך מאפשר לקורא לראות עד כמה היה מעורב בכל מה שקשור לשיקומו של בית המקדש. מתוך אלה ניתן להעריך שמבין שני נביאים אלה חגי היה כנראה מעורב יותר בבניית ובשיקום בית המקדש.
ראו גם
עדו החוזה והנביא :מאבותיו של זכריה ?
חיים מזר על התאריכים של הנביא ישעיהו
חיים מזר על התאריכים של חזיונות הנביא יחזקאל
זכריה הנביא.ציור מאת מיכאל אנג'לו.
על מאמרו של חיים מזר אפשר להוסיף שלדעת חוקרים רבים החלק השני של ספר זכריה לא נכתב בידי מחבר החלק הראשון והוא בכלל מתקופה אחרת.
ויש החושבים שכתב אותו מישהו קדום ואולי בהרבה מאותו זכריה שחי בימי ראשית בית שני.
מאמר על זהותו האפשרית וזמנו של אותו "פרוטו זכריה "יופיע בהמשך במגזין זה.
כדאי לשים לב שהתאריך עשרים וארבעה לחודש התשיעי הוא ערב חנוכה – כ"ד בכסלו. כלומר, כאשר החשמונאים טיהרו את המקדש השני, הם השתמשו בתאריך שכבר שימש אותם עשרות רבות של שנים קודם, לייסוד בית המקדש השני. בין אם התאריך המוזכר בספר חגי הוא יום הנחת אבן הפינה (מיום שום אבן על אבן) או תחילת העבודה.