חוקרת הספרות נורית גוברין פירסמה בימים אלה את הספר : ‘אהרן מגד: חסד החיים – דיוקנו של בן הארץ כסופר עברי’,בהוצאת כרמל, תשע”ב/2011.
פרק מהספר יש כאן:
האם התקיים רומן אהבה חשאי בין חנה סנש והסופר אהרון מגד?
ולהלן מאמר שלה על חשיבותה של הביוגרפיה להבנת עולמו של סופר ויצירתו.נושא שאינו מובן כלל מאליו כיום כאשר נשמעות טענות שיש לנתק כל ספר לחלוטין מהסופר ועולמו ,וכל מה שחשוב הוא רק מה שהקורא קולט מתוכו.
המאמר מבוסס על דבריה במסיבה לכבוד ספרה, מטעם החוג לספרות ומכון פורטר, באוניברסיטת תל-אביב, ז’ בשבט תשע”ב (31.1.2012). בהשתתפות: עודד מנדה-לוי – מנחה; אורלי לובין – ברכות; אבנר הולצמן; מירון איזקסון;וגיבור הספר הסופר אהרן מגד.
למה ביוגרפיה?
אני מקווה שהצלחתי בספר זה לומר את מה שהיה לי לומר. אני מקווה שהספר מדבר בעד עצמו, כשם שכל ספר צריך לדבר בעד עצמו. ובכל זאת, אני מבקשת לתאר בקצרה חמישה מן הנושאים שהיו חשובים לי ולשתף את הקוראים בכמה ממטרותי ומהתלבטויותי.
א. חשיבותה של ביוגרפיה
בהזדמנויות רבות ניסחתי את “האני המאמין” שלי בחקר הספרות, והשתדלתי להיות נאה דורשת ונאה מקיימת. במרכזו של “אני מאמין” זה: “הביוגרפיה בלבד אינה ערובה להעמקת הקשב ביצירה, אבל בלעדיה תהיה הבנת היצירה פגומה.” כש”תפסתי” יותר אומץ במחקר הוספתי: לביוגרפיה חשיבות בפני עצמה, ולא רק כעזר להבנת היוצר ויצירתו.
אבי ישראל כהן, כתב כמה מסות בשבח הז’אנר של הביוגרפיה בכלל, ופרסם כמה ביוגרפיות של סופרים. ביניהן על: יצחק אדוארד זלקינסון; מתתיהו שוהם; יעקב שטיינברג, ומונוגרפיה על יצירתו של אהרן מגד עד ספרו ‘העטלף’ שהופיעה בשנת 1976
בעקבות אבי מורי, פירסמתי גם אני כמה מונוגרפיות רחבות היקף: על ג. שופמן; דבורה בארון; שלומית פלאום וכעת אהרן מגד; וכמה מונוגרפיות תמציתיות יותר ביניהן: נחמה פוחצ’בסקי; ראובן פאהן; משולם זלמן גולדבוים. ופרקים ביוגרפיים מחייהם של סופרים כגון: מ”י ברדיצ’בסקי, יעקב רבינוביץ, ס. יזהר, יעקב פיכמן ועוד.
בעקבות אבינו, הולכת גם אחותי, פרופ’ חגית הלפרין, שפרסמה במיוחד את הביוגרפיות של אלכסנדר פן ואברהם שלונסקי ועוד ידה נטויה.
אני משוכנעת, כי כל מי שקורא ביוגרפיה של יוצר ולאחר מכן קורא ביצירתו, חש, שהוא מבין אותה טוב יותר, נפתח אליה יותר ומעמיק בה הרבה יותר. אני מקווה שירבו כותבי ביוגרפיות של סופרים עבריים, וכי האוניברסיטאות תעודדנה כתיבה מסוג זה, בעיקר כשיאשרו ביוגרפיות כנושאים לעבודות דוקטור. הביוגרפיה היא אחד ממחקרי-התשתית של מחקר הספרות העברית, אחד מיסודות המחקר, ובלעדיה, קשה ואולי אפילו בלתי אפשרי ואסור לבנות את הקומות העליונות שלו.
על הביוגרפיה כמחקר קשה וכפוי טובה במיוחד, לא ארבה הפעם בדברים.
ב. מהי ביוגרפיה?
בפתיחת ספרי התמודדתי עם האפשרויות השונות של כתיבת ביוגרפיה. האפשרויות לכתיבת ביוגרפיה הן רבות ומגוונות. למעשה, כל ביוגרף ותפיסתו המיוחדת. ביוגרפים שונים שיכתבו ביוגרפיה על אותו יוצר, יוציאו מתחת ידם ביוגרפיות שונות. ואפילו אותו ביוגרף שיכתוב ביוגרפיה על אותו יוצר בתקופות שונות בחייו של הביוגרף, יכתוב ביוגרפיות שונות.
ניסתי להתמודד עם השאלה: האם יש לארגן את הביוגרפיה של היוצר סביב “סיפור”. האם ביוגרפיה של אדם היא “סיפור”? האם אין זו תפיסה מלאכותית? הביוגרף כותב את “סיפור חייו” של היוצר, ומארגן סביבו את מירב הפרטים. מה שאינו מתאים ל”סיפור” שיצר הוא משמיט או מקטין. ביוגרפיה מסוג זו קלה יותר לקריאה ואהובה על המבקרים.
אבל האם זה מוצדק? האם חיי אדם הם “סיפור” המתארגן סביב נוסחה מסויימת? סביב “מכנה משותף”? סביב “סיפור”? – אין לי תשובה חד-משמעית, ואין לי ספק שרבים מהביוגרפים מצליחים לבנות “סיפור”. אבל ניסיתי לתהות על עצם התפיסה הזו, ואולי גם לערערה או לפחות לגרום למחשבה נוספת. ריבוי הפרטים, בביוגרפיה הוא, לדעתי, הכרחי. לא רק משום ש”האלוהים מצוי בפרטים” אלא גם משום שחיי אדם, מורכבים משטף של פרטים, שלא תמיד ברור מה עיקר ומה טפל. בזמנים שונים העיקר והטפל מחליפים זה את זה. כך, למשל, כתב לי אהרן מגד, מדי פעם כשפרטתי דברים שכתב בעלון הקיבוץ בהזדמנויות שונות: “את מי זה מעניין?” ולדעתי, זה דווקא מעניין מאד. אולי לא את כולם – אבל יש כאלה שזה מעניין אותם. אולי לא עכשיו – אבל אולי בעוד שנים דווקא פרטים שנראים בהווה “לא מעניינים” יהיו במרכז העניין.
מתוך תפיסה זו, הרביתי להביא פרטים. הרביתי לצטט מרשימות ומסיפורים, שאינם נגישים לא רק לקהל הרחב אלא גם לקהל החוקרים, משום שהם גנוזים בכתבי-עת תנועתיים נדירים או בעלוני הקיבוץ השוכנים כבוד בארכיונים. לא בניתי “סיפור”. יחד עם הערותי נתתי לפרטים לדבר בעד עצמם, ולא כפיתי את עצמי עליהם.
ג. ביוגרפיה בחייו של היוצר
ביוגרפיה זו נכתבה בידיעתו של אהרן מגד. עובדה זו כבר אומרת הכול. זהו יתרון גדול וזו גם הגבלה לא מעטה.
אני מקווה שהצלחתי להגדיל את היתרונות, ולהמעיט את המיגבלות. אהרן מגד קרא את כתב היד של הפרקים השונים והעיר את הערותיו החשובות. הוא סייע לי מאד לדייק בעובדות ובפרטים. במקומות של פרשנות, כשלא הסכים עם פרשנותי, הכנסתי לספר גם את דעתי וגם את דעתו. בבחינת שיחה בשניים בגוף הספר, כדי שיהיה ברור לקורא איך מסביר אהרן מגד עניין מסויים, ואיך רואָה אותו הכותבת. דו-שיח זה שהובא בגוף הספר, הוא אחד מחידושיה של ביוגרפיה זו כז’אנר.
חילוקי הדעות הם חלק ממרקם הספר, והם אחד היתרונות הגדולים של כתיבת ביוגרפיה בחיי היוצר. יש את מי לשאול ויש במי להיעזר. ועלי לציין במיוחד את שיתוף הפעולה המלא שזכיתי לו מאהרן ולא פחות מאידה רעייתו. ואל יהיה הדבר קל בעיניכם!
אחת ההחלטות שקבלתי, עם כתיבת הספר הייתה, לראות בספר שלב ראשון של הביוגרפיה. קראתי לו “מיתווה לביוגרפיה”. יבואו אחרים אחרי וימשיכו: גם את החלק השני של תולדות חייו ויצירתו, וגם יעמיקו יותר בחלק הראשון של הביוגרפיה שלו.
ועוד החלטתי: לעסוק כמעט אך ורק בחומר גלוי. בחומר שפורסם ברבים, אמנם בכתבי-עת נדירים, אבל בכל זאת פורסם, ולא להיעזר במכתבים. זה בניגוד לביוגרפיות הקודמות שלי, שבהן חילופי המכתבים הם אחד מחומרי הגלם החשובים המרכיבים אותן. גם לא ראיינתי לצורך הספר את אהרן ובני משפחתו, וגם לא את מקורביו וידידיו, אלא נעזרתי בשפע הראיונות הקיימים שפורסמו בעיתונות לאורך שנים וציטטתי מהם.
ד. הביוגרפיה כמטרה והביוגרפיה כעזר להבנת היצירה
אני מקווה, שביוגרפיה זו, יש בה עניין גם לגופה. אני מקווה שהצלחתי לתאר את החלק הראשון של חייו של אהרן מגד, היוצר, ושיש בהם עניין רב לקורא. אני מקווה שבד בבד יש בביוגרפיה זו ביוגרפיה-של-דור: דורו של אהרן מגד. “דור בארץ”, כפי שהוא מכוּנֶה. עם כל השוני בין היוצרים ילידי שנות ה-עשרים של המאה הקודמת, שנולדו או התחנכו בארץ ישראל, יש בביוגרפיה זו מסימניה של “הביוגרפיה הקלאסית”. תיאור החוויות המשותפות של דור זה, ותחנות החיים הדומות שלהם. לכן, גם קראתי לה: “דיוקנו של בן-הארץ כסופר עברי”. כל דור וחוויותיו המשותפות המעצבות את זהותו. אבל, כל יוצר וייחודו. החוויות המעצבות המשותפות, אינן גורמות לזהות בכתיבה, אלא דווקא מבליטות את השוני, ואת ייחודו של היוצר. כל יוצר מעצב את החוויות המשותפות של דורו בדרכו שלו. ואין יוצר אחד דומה לחברו. לפי הכלל: הכרת הביוגרפיה המסויימת של היוצר והכרת הביוגרפיה של הדור, מגדילות את הקשב ביצירתו של כל אחד ואחד מבני הדור.
אבל, כאמור, לביוגרפיה יש גם מטרה נוספת והיא: העמקת הקשב ביצירתו של אהרן מגד. יש בה קריאה “ביוגרפיסטית” קשובה שלה. ניסיתי להראות בספר זה, כיצד ההיכרות עם משפחתו של אהרן מגד, עם הוריו, עם ילדותו ברעננה, לימודיו בגימנסיה הרצליה, ויתר התנסויותיו בהכשרה בגבעת ברנר ובקיבוץ שדות-ים, יש בהם כדי להיטיב להבין טוב יותר את גיבוריו, את יצירתו ואת המשמעויות החבויות בה. כך, למשל, תיאוריהם המנוגדים של אביו “הצנוע” ושל אמו “המוחצנת” מתגלגלים בגיבוריו השונים המצויים כמעט בכל יצירתו. היכרות זו עם הוריו, מביאה להבנה טובה יותר של דמות הגיבור החלש, המופנם, המפסיד, השולי, המככבת ברבות מיצירותיו של אהרן מגד.
ה. חשיבותה של הביוגרפיה על אהרן מגד
מתוך שפע הפרטים המתוארים בספר אני מבקשת להדגיש כאן אחדים:
- הכרת היקף סיפוריו הראשונים, שלא כונסו בספריו. זאת מתוך הנחת היסוד, שהכרת ראשיתו של יוצר מביאה להבנה טובה יותר של המשכו והישגיו.
- כבר סיפוריו הראשונים מעידים על מעורבות והרגשת אחריות של היחיד לכלל.
- קבוצה נכבדה מסיפוריו הראשונים, מעידה על תחושת המעורבות עם “העם בגולה” ועם הנוראות הקורות אותו בשואה. יש בהם הזדהות מוחלטת עם הנעשה “שם”. הזדהות עד כדי סיוטים משותפים ותחושת אחדות הגורל. זאת בניגוד להאשמה הקשה, שעדיין רווחת בציבור, “הדיבה” בלשונו של חנוך ברטוב, על התכחשות הנוער הא”י לשואה וליהודי הגולה.
- חלקו הרב של אהרן מגד ביצירת המיתוס של חנה סנש.
- מכתביו של אהרן מגד מתקופת שהותו בארה”ב, בימי מקארתי, ורשמיו מאמריקה בכלל ומהקהילות היהודיות בפרט, תקפים עד היום ואקטואליים גם היום. בשל הצורך של “השליחים” של אז להתפרנס, עבד אהרן מגד, בין השאר, גם ב”תעשיית הבשר” בשיקאגו…
- מיתוס “הסיפור הראשון” של סופר בכלל ו”מיתוס הסיפור הראשון” של אהרן מגד בפרט. ילד-סופר לעומת פועל-סופר. ובמיוחד: נסיבות כתיבתו של הסיפור: “פריקת השוורים” מתוך ניסיונו כסוור בנמל, ובתנאים לא תנאים בקיבוץ. ברקע: התנאים הקשים והבלתי אפשריים של השנים הראשונות של קיבוץ שדות-ים בפרט ו”כל קיבוץ” בכלל.
- ההתחלות של אהרן מגד, שהיה להן המשך נרחב, כסופר חברתי, סופר-מוכיח, סופר הנמצא גם בפנים וגם בחוץ. מי שכוחו בעטו לבקר מבפנים, לבקר מתוך תחושת אחריות, אהבה והזדהות, גם באמצעים ספרותיים של סאטירה, פרודיה, קריקטורה והומור.
- שם ספרי: “חסד החיים” מבטא את יחסו של אהרן מגד למשפחתו ובמיוחד לאביו. ההיכרות עם המשפחה, מעידה, שלא תמיד צריך ליצור מתוך פצע, כביטויו הקולע של עמוס עוז. אפשר לפעמים ליצור גם מתוך “חסד”. “חסד החיים” כדברי אהרן מגד על אביו.
- משפחת מגד, היא דוגמה למשפחה, שבה חינוך הומניסטי-חילוני, חינוך הנותן כבוד למסורת, ודורש מבניו לדעת את מקורות ישראל. חובה להכיר את ספרות הדורות המסורתית, ובד בבד, לחיות בתוך הלשון העברית ובתוך התרבות והספרות העברית לדורותיה.
הספר מסתיים בשנת 1950: שנת עזיבתו את קיבוץ שדות ים והופעת ספרו הראשון ‘רוח ימים’. זוהי שנה שבה החלה תקופה חדשה בחייו. עם זאת, יש בספר גם כמה חדירות קדימה, הרומזות על ההמשך: מעורבותו הגדולה של אהרן מגד בחיי התרבות והספרות , כסופר, כעורך, כמבקר, מאז ועד היום.
ראו גם
האם התקיים רומן אהבה חשאי בין חנה סנש ואהרון מגד?:פרק מהספר
נורית גוברין בלקסיקון הסופרים העבריים
התרמילאית הראשונה :נורית גוברין ושלומית פלאום
[…] נורית גוברין על "למה ביוגרפיה "? […]