ככל שמתקרב תאריך ה-28 שנים לפרוץ מלחמת יום הכיפורים כן גוברות השאלות לגבי אותה מלחמה.ובין השאר לאירועים אולי היו קשורים בה כמו רצח הנספח הצבאי של ישראל בארה”ב ג’ו אלון שנרצח כמה חודשים לפני פריצת המלחמה. עךל פרשה זאת יצא לאחרונה ספר מעניין מאוד וגילה גת –טילמן ,כותבת עליו סקירה.
בימים אלו יצאה לאור מהדורה חדשה של סיפרה של גת-טילמן ” עיסקי לחימה מוסלמית באוניברסיטה ” המתאר פרשת ריגול מסתורית שבה הייתה מעורבת בראשית שנות השבעים כמעט במקביל לפרשה המסתורית של ג’ו אלון.
סקירה על :
מי רצח את ג’ו אלון ? מאת פרד ברטון וג’ון ברונינג ,כרגם אמיר אורן כינרת זמורה ביתן 2011
תקציר ההוצאה לספר ב1 ביולי 1973 נורה למוות בפתח ביתו ליד וושינגטון אלוף משנה ג’ו אלון, הנספח האווירי של ישראל בארצות הברית. המתנקשים מעולם לא נתפסו, תיק החקירה נסגר ונסיבות הרצח נותרו תעלומה כמעט ארבעה עשורים. מעל הפרשה ריחפו במשך השנים חשדות וסימני שאלה רבים: האם ג’ו אלון, הטייס המהולל, גיבור מבצע קדש ומלחמת ששת הימים וממעצבי דמותו של חיל האוויר הישראלי, נרצח בידי ארגון הטרור הפלסטיני “ספטמבר השחור”? האם היה זה חיסול חשבונות על רקע פלילי-אישי? ואולי אלון בכלל נלכד ברשת סבוכה של אינטרסים וריגול בינלאומי שהמוסד, הסי-איי-אי והקג”ב היו רק חלק משחקניה, ושילם על כך בחייו? פרד ברטון, סוכן מיוחד ללוחמה בטרור במשרד החוץ האמריקני שהתגורר בזמן הרצח בסמוך לג’ו, לרעייתו ולשלוש בנותיהם, נשבע לרדת לשורש האמת. בשנת 2007 הוא פתח מחדש את תיק החקירה, חיטט בערמות של מסמכים מסווגים, הפעיל את קשריו המודיעיניים ברחבי העולם והפך כל אבן במאמץ לפצח את חידת מותו של ג’ו אלון. המצוד אחר הרוצחים, שהניב גילויים חדשים, הוליך את ברטון מארצות הברית, דרך שמי צפון וייטנאם, עד לרחובות האפלים של מרכז ביירות והסמטאות האחוריות של פריז, לא פעם תוך סיכון וכנגד כוחות חזקים שהיו מעוניינים להשאיר את התיק קבור.
מי רצח את ג’ו אלון? הוא סיפור מתח עוצר נשימה על עוצמה צבאית ופוליטית, סוכנים וסוכנים כפולים, טרור וחיסולים, ומעל הכול – גיבור אחד, שניצב במרכזה של טרגדיה אישית ולאומית. פרד ברטון הוא מומחה בינלאומי לביטחון ולטרור. כיהן כסגן מנהל מחלקת הלוחמה בטרור של שירות האבטחה הדיפלומטית במשרד החוץ של ארצות הברית. כיום סגן נשיא בסוכנות המודיעין הבינלאומי “סטרטג’יק פורקסטינג”. ברטון כתב, בין השאר, בעיתון “לוס אנג’לס טיימס” ושימש פרשן בתוכניות שונות ברשתות הטלוויזיה האמריקניות Fox ו־ABC. מתגורר בטקסס. ג’ון ברונינג הוא היסטוריון צבאי אמריקני. היה שותף לכתיבתם של עשרה ספרים, פיתח סדרת משחקי מחשב פופולרית בנושא קרבות אוויר ושימש יועץ למוזיאונים שונים. מתגורר עם משפחתו באורגון.
קראתי בעניין רב אפשר להגיד אפילו במתח את הספר “מי רצח את ג’ו אלון “.בספר נידונה השאלה מי רצח את איש הצבא הישראלי ג’ו אלון שנרצח בעת שירותו בשגרירות הישראלית בארה”ב ב1 ביולי -1973 זמן קצר לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים . פרשה שנחשבת עד היום כתעלומה. הספר מתאר דרכי פעולה של המשטרה, התרחשויות פוליטיות, ביניהם דברים שהיו בגדר סוד בזמן התרחשותם, התפתחות חילות האוויר הישראלי והאמריקאי, קורות הטרור הערבי בשנות הששים והשבעים, ודרכי פעולה של ארגוני-טרור.
עם זאת היו לי כמה בעיות עם הספר שאולי מטבע הדברים אינו נותן תמונה מלאה של הפרשה, ועדיין יש פרטים שחסרונם צורם :
בספר מתוארת פרשת רצח ג’ו אלון ומתוארים הניסיונות לגלות את הרוצחים, אבל אין בספר כמעט בכלל תיאור אישיותו וחייו הפרטיים של ג’ו אלון וזהו פגם חמור שכן הקורא מתקשה להזדהות כתוצאה עם דמותו..
ג’ו אלון
מסופר רק שהוא נולד בצ’כיה ב-1929. כשעמדו הנאצים לפלוש לצ’כיה, שלחו אותו הוריו לאנגליה. הוא חזר להתגורר בצ’כיה אחרי המלחמה וגילה שהוריו ורוב בני משפחתו נרצחו. ב-1949 רכשה ישראל מטוסים בצ’כיה והיה צריך להביאם לארץ. הצ’כים הסכימו לאמן טייסים שיטיסו את המטוסים לישראל. לשם כך התנדב ג’ו לקורס טייס וב-1949 עלה לישראל עם מטוס שהטיס. בארץ הוא היה טייס בחיל האוויר. הוא התקדם בתפקידים ובדרגות. נעשה אלוף משנה, מפקד טייסת ואחר כך מפקד בסיס חצרים. הוא נשא אישה, והיה מזמין את חבריו הטייסים לארוחות ערב שבישלה. הוא היה לאגדה בחיל האוויר הישראלי ולגיבור מלחמה.
אין בספר שום אנקדוטות שיחיו לפנינו את ג’ו אלון ,אין שום תיאור למשל של הארוחות שערך , המפגשים שביצע עם ידידים , של קשריו עם בני משפחתו וחבריו ושל חייו הפרטיים בכלל.הגיבור של הספר הוא בגדר “נעדר ” ממנו. חייו נשארים מסתוריים עבור הקורא בדיוק כמו מותו.עבורי זה רק העמיק את התעלומה סביבו.
כתוב רק שביולי 1970, הגיע לוושינגטון בתפקיד נספח חיל האוויר של ישראל בארה”ב. מציינים שהיה לו קסם אישי, שאותו הפעיל “כדי להתגבר על רתיעת פיקוד חיל האוויר האמריקאי למסור מטוסים ואמצעים חדישים ביותר לידי ישראל”. הוא התגורר עם משפחתו בשכונה שקטה בפרבר וושינגטון.ג’ו אלון נרצח ביולי 1973 כשחזר בערב ממסיבה לביתו עם אשתו. מתנקש חיכה לו, ממסתתר בחושך. כשג’ו יצא ממכוניתו, ירה בו כמה כדורים, הרגו ונעלם. לא הצליחו למצוא אותו.
מחבר הספר, פרד בורטון, גר בשכנות. הוא היה אז בן 16. הוא לא הכיר אישית את משפחת אלון, אבל הרצח זעזע אותו, כי פתאום הבין שגם במקום שלוו כמו שכונתו, אין חסינות מרציחות ודברים מסוג זה. רצח זה היה בין הגורמים שהביאו אותו לבחור אחר-כך במקצוע של איש בטחון. הוא שימש בין השאר כסוכן לחימה בטרור בשרות האבטחה של הD.S.S.- של משרד החוץ האמריקני ואחר-כך כסוכן משטרת מחוז מונטגומרי שבמרילנד.
פרד בורטון ,מחבר “מי רצח את ג’ו אלון ”
פרד בורטון לא שכח את הפרשה. היה לו צורך נפשי לגלות מיהו הרוצח. הוא ניסה לחקור את התיק הזה וראה שיש כאן “פקעת בין לאומית סבוכה של ריגול, נקם וטיוח”. התברר לו שטרור מעורב ברצח, ו”החקירה מוליכה מצפון וייאטנם לרחובות האפלים של מרכז ביירות ולסמטאות האחוריות של פריז” ויש העלמה של עובדות. חקירתו של פרד הביאה אתו לחשוד שהאפ-בי-אי השמיד ראיות ולא רצה ללכוד את הרוצח. התיק ניסגר ונרשם כ”תיק עבריין לא נודע”. הרוצחים לא הועמדו לדין. התברר שמאחורי זה עומד השלטון שאינו רוצה בחקירה.
הספר מתאר את הפעולות שעשתה המשטרה אחרי הרצח, ומלמד מה נוהגת המשטרה לעשות עם תיקים לא מפוענחים.
המהדורה האמריקנית של “מי רצח את ג’ו אלון ”
פרד בורטון חקר ביסודיות ובעקשנות את פעולותיו של ג’ו אלון בניסיון לברר מי יכול להיות מעוניין לרצוח אותו.
הספר כאמור למעלה כמעט ולא מתאר את פעולותיו של ג’ו אלון עצמו, אבל מתאר את הרקע לפעולותיו; התפתחות חיל האוויר האמריקאי מאז מלחמת ויאטנם ב-1972-1966. החיל התקשה להיאבק במיגים הרוסים שהוכנסו אז לשימוש מעל צפון-ויאטנם. המיגים היו אז מטוסים חדישים ומשוכללים. האמריקאים לא הכירו אותם, ולא ידעו איך להתגבר עליהם. לשם כך היה דרוש להם מטוס מיג. ישראל הצליחה להשיג מיג ומסרה אותו לאמריקאים. לישראלים היו גם פיתוחים טכניים, הידע והפתרונות שהיה נחוצים לחיל האוויר האמריקאי, תשובות טכניות לבעיותיו – תשובות שאפשרו לאמריקאים לפתח את חיל האוויר שלהם. לכן העדיפה ארצות הברית את הקשר עם ישראל על פני קשרים עם ארצות ערב, שהן גדולות ועשירות יותר.
הספר מתאר גם את התפתחות חיל האוויר הישראלי: איזה מטוסים רכש והשתמש בהם. לאמריקאים היה הציוד הטכנולוגי שנדרש להישרדות ישראל. לכן התהדק הקשר בין האמריקאים וישראל.
הספר מתאר את ההתרחשויות הצבאיות האוויריות שהיו בזמן מלחמת ההתשה בין מלחמת ששת הימים ב-1967 ומלחמת יום הכיפורים ב-1973. לישראל היו דרושים אז מטוסים. האמריקאים נתנו לישראל מטוסים חדישים שלהם בתמורה לידע שספקו הישראלים. הם גם סיפקו לישראלים מערכות אלקטרוניות ואמצעי לחימה אחרים.
“לג’ו אלון היה הידע איך להביס איום אווירי סובייטי” (עמ’ 75). הוא נסע לוושינגטון בתור הנספח הצבאי. תפקידו היה לפקח על רכש מטוסים.”הוא חילק עם מארחיו ידע שרכש בחיל האוויר הישראלי, ופיקח על רכש צבאי חסר תקדים בשביל ישראל”.
סרט תיעודי של הערוץ הראשון המבוסס על הספר.
בספר נטען שהייתה שתיקה סביב פרשת הרצח. האמריקאים השמידו ראיות, וישראל לא ביצעה חקירה. הניסיונות של אשת ג’ו, דבורה, לברר מי הרוצח נתקלו בשתיקה רועמת של אלו שבשלטון בישראל, כמו עזר וייצמן, מוטה גור ויצחק רבין. כשהמשיכה דבורה לחקור, קיבלה איומים מאדם לא מזוהה. הוא אמר לה שהיא מסכנת את עצמה, אם תמשיך לחקור.
רק עכשיו, אחרי שחלפו יותר מ-30 שנים מאז הרצח, מתגלים הדברים שנשמרו בסוד, וגם עכשיו לא באופן מלא.
לפני כן היו השערות שונות מדוע נרצח. הייתה טענה שג’ו חשף חפרפרת אמריקאית בממשלת ישראל, והאמריקאים רצחו אותו כדי למנוע ממנו לגלות זאת לישראל. אשתו, דבורה, טוענת שהוא גילה שפלישה ערבית עומדת בפתח ושיש קשר אמריקאי לאפשר זאת, כדי לבדוק איך הציוד שלהם מתמודד עם הציוד הרוסי- זו הקונספירציה. ג’ו גילה זאת, ונרצח כדי למנוע ממנו לספר את הדבר לישראל. אבל לפי דעת פרד, ג’ו היה מועיל מדי, וערכו היה רב מידי לשתי המדינות, מכדי שאחת מהן תהרוג אותו, אפילו במחיר גילוי חפרפרת או גלוי מלחמה קרבה.
נספחים צבאיים הם גם אנשי מודיעין. הנספח הצבאי האווירי הוא נציג חיל האוויר של מדינתו, אך מצפים ממנו גם ללמוד להעריך את יכולתו של חיל האוויר המארח, ולשלוח הביתה דיווחים צבאיים. במובן זה תפקידו של הנספח הוא לרגל. אכן, ג’ו אלון היה איש המוסד והיה לו ציוד שידור.
הייתה טענה שהישראלים לא רצו בחקירת הרצח, כי ג’ו היה מרגל שריגל במדינה ידידותית. הישראלים חששו שזה יתגלה ויקלקל את היחסים עם ארצות הברית. לכן רצו “לטאטא את הרצח אל מתחת לשטיח”.
פרד בורטון בעת חקירה.
ב-2006 חידש פרד את חקירתו. עם התקדמות החקירה התחזק בו החשד שהרצח בוצע ע”י ארגון טרור ערבי “ספטמבר השחור” או ה”החזית העממית לשחרור פלסטין”. שניהם גם הצהירו זאת כשבוצע הרצח. מחזקת את החשד גם העובדה שזה היה רצח מקצועני, ודרכי ביצוע הרצח וכלי הנשק התאימו לאלה ששמשו את ספטמבר השחור”. היה לערבים מניע; הם ראו בג’ו גיבור מלחמה, ורצו לנקום בישראל. הטרוריסטים הערבים תמיד רצו לרצוח טייס כדי לנקום את המפלה שטייסי חיל האוויר הישראלי הנחילו להם במלחמה ב-1967 . הריגת טייס וגיבור מלחמה כמו שג’ו היה, נחשבה להם להצלחה אדירה.
התברר שג’ו ניסה לטפח מקור מודיעיני בתוך תא ספטמבר השחור שהתחיל להיווצר באמריקה בזמן ההוא. עקב כך נעשה מוכר לערבים. כשהם בררו ומצאו שהוא טייס גיבור מלחמה, ששו להורגו.
הספר מתאר את התפתחותו ופעילותו של ספטמבר השחור, מאז החל להיווצר ב-1970 כזרוע הטרור של אשף וכחלק ממנו. הספר מתאר את פרשת רצח הספורטאים הישראלים במינכן, גירוש הטרוריסטים משם ופעולות הטרוריסטים נגד ישראלים ויהודים באירופה, שבאו בעקבותיו. תגובת הישראלים הייתה במלחמה נגד ספטמבר השחור. הם גילו את מקום מחבואם של הטרוריסטים והשמידו אותם. הייתה זו “מלחמת צללים” שנשמרה בסוד, כדי שלא ייחשפו מקורות מידע.
ניתוח דפוס ושיטות הפעולה ששמשו במבצעים אלה מרמז שרצח אלון היה קשור במישרין במלחמה זו. יש מידע המאשר שאלון נרצח בידי ספטמבר השחור, שהחל אז להכות שרשים בארצות הברית. פרופסור ערבי באוניברסיטה בסביבות וושינגטון וסטודנטים ערבים עזרו בהכנות לרצח.
ב1986, מונה פרד בD.S.S.. למומחה לטרור במזרח התיכון. בשנת 2007, חקר פרד דרך אנשי קשר בביירות. הם טענו ששם הרוצח הוא חסן עלי. ב-1973 הוא היה סטודנט ערבי צעיר. הוא הגיע מלבנון לאמריקה במיוחד כדי לרצוח. מיד אחרי הרצח ברח לדרום-אמריקה. כיום הוא גר בביירות, והחיזבלה מגן עליו. לכן אי אפשר להעמידו לדין ולחקור אותו כדי לוודא את החשדות.
ב-2009 כתב פרד את ממצאיו במייל לאיש קשר שלו במודיעין הישראלי, ואחרי זמן מה קבל תשובה ממנו שחסו עלי ניצוד. זה גרם לפרד להרגיש שהשלים משימת חיים שנטל על עצמו, ושפרק חדש יתחיל עכשיו בחייו.
לא מן הנמנע שהפרשה של ג’ו אלון נמצאת באותה הסירה של הפרשה שאני הייתי מעורבת בה, והמתוארת בספרי: “עסקי לחימה מוסלמית באוניברסיטה”, כולל הפצצה הגרעינית האיסלמית. סיפורה של דוקטורנטית בלונדון”, בהוצאת ירון גולן. הפרשה כנראה נובעת מאותו שורש כמו פרשת ג’ו אלון. ככתוב בספרי, גם אני נפגעתי מספטמבר השחור (אבל בנס הצלחתי לחזור חיה לישראל). גם הפרשה שלי קשורה בהתחמשות צבא, אם כי בזה של מדינות מוסלמיות. גם במקרה שלי היו סטודנטים ערבים שלמדו באוניברסיטה ועסקו בטרור, ואנשי אוניברסיטה, פרופסור במקרה של ג’ו, ספקו תמיכה למעשיהם. גם הפרשה שלי קרתה ב-1973 (סוף 1872 ותחיל 1973).
גם הפרשה שלי נשמרה בסוד כמוס ביותר. לא סיפרו מדוע חזרתי לארץ, גם לא לבני משפחתי. לא ספרו גם לרוב אנשי הממשל, לאנשי המערכות המטפלות באדם, כמו שרותי הבריאות, לשירותי ביטחון פנים ולאוניברסיטאות בארץ. ואני סבלתי מזה מאד, כי טענו שהפסקתי את למודי באוניברסיטה בלונדון, בגלל מגרעת כלשה שיש בי כנראה.
ההסברים שקבלתי אחרי 20 שנה על הפרשה שלי, שופכים אור גם על פרשת רצח ג’ו אלון. בשיחה פרטית נאמר לי, שהיו הסכמים בין לאומיים הקשורים בפיתוח ומסחר בנשק, כולל נשק גרעיני, ויצחק רבין, שהיה אז שגריר בארה”ב, היה מעורב בהם. הסכמים אלה סווגו כסודיים ביותר, כדי שלא תקום התנגדות להם. נאמר לי שהפרשה שלי היא סוד מדינה חשוב וכמוס ביותר. ייתכן מאוד שגם ג’ו אלון היה מעורב בהסכמים אלו, והשלטונות חששו שחקירת הרצח תביא לחשיפת העניין, לכן התנגדו לחקירה.
גם בעניין ארגוני הטרור שהיו באוניברסיטה שלי בלונדון, יש שתיקה. יש אומנם פרסומים וספרים הדנים בטרור באירופה ומספרים את שהיה, אבל רבים מהדברים לא סופרו, וכמעט וכלום לא מסופר על הטרור בלונדון. הדברים נשמרו בסוד כמוס וחלקם עדיין נשמרים כך גם היום. גם פעילות המחבלים בארה”ב נשמרת כנראה בסוד. כנראה מסיבה זו האפ-בי-אי העלים עובדות, ולא גילה מיהו הרוצח של ג’ו אלון.
פסק הדין :
זהו ספר נהדר. למרות החסרונות שיש בו לגבי הטיפול באישיותו ובחייו של ג’ו אלון עצמו. למרות שחלק מהדברים כבר הותרו לפרסום, עדיין יש כאן סודות, וכדאי לנו לא לחקור ולחכות בשקט עד שיותר לגלותם. זה גם מה שיש לי להגיד לבנותיו של ג’ו אלון.
ראו גם
מי רצח את ג’ו אלון ? ולמה ?:מאמר של בתו של ג’ו אלון על הפרשה