ד"ר אלי שי מומחה להיסטוריה ולאמונה הבהאית קרא את המאמר –ראיון של אלי אשד עם העיתונאי בן כספית "הבהאים סכנה או תקווה " שדן באמונה הבהאית המסתורית לרוב הישראלים שבדרך כלל שומעים רק על המקדש שלהם בחיפה והאם הם עוסקים במזימה כלשהיא.
והנה תגובתו המפורטת לאותו מאמר ובהזדמנות זאת גם לסרט הקונספירציה "בהאים בחצר האחורית " שתמה מה הם בדיוק עושים שם מתחת לאדמה.
.הבהאים כמשאב ישראלי
מאת ד"ר אלי שי
המשאב הרוחני והתרבותי, הכלכלי והתיירותי המשמעותי ביותר הנמצא ברשותה של ישראל הוא הערך הגולמי הדתי הטמון בארץ הקודש. חשיבותו של משאב זה גבוהה לאין ערוך מהמצאת הפלאפל, מפרי התפוז ומניית קידוחי הנפט והגז במרחב הימי הצפוני בואך בירות. עד כה מתעקשת ההנהגה הישראלית להתעלם בדרך כלל מן המשאב הזה,להחמיץ אותו, להחמיץ פנים אליו, או לנסחו במונחים של בעיה, הפרעה וסכנה, מתוך קיבעון חרדתי מתמשך. כך למשל יצירת קונספט נכון, תומך שלום, אך גם מודע למשמעות הרוחנית העולמית של אתרים מקודשים כגון בית לחם, או הר הבית, הייתה מסוגלת לחולל הפרחה של שממה ונחשלות במה שמכונה השטחים הכבושים או המוחזקים ולייצר תנאים לרנסנס אזורי. אין מדובר רק בפוטנציאל של הזרמת משאבים כלכליים אדירים לאזורי עולם שלישי, אלא גם בסיכוי להפרחתה של שממה מנטאלית השרויה במצב של בערות מתוך טרור כרוני תודעתי כלפי עצם התשתיות הבסיסיות של החיים.
הפוטנציאל הטמון במסר של הדתות הנובעות מבשורתו של אברהם אבינו ובמיוחד בפיתוחים הקבליים והצופיים של היהדות והאיסלם מסוגל לחולל התמרה של רמת התודעה האזורית בנוסף על שינוי מהותי בתנאי החיים. די אם אחוז אחד מכלל תעשיית חג המולד בקניונים של ארצות המערב יופנה לטובת השטחים ויושביהם, יהיו אשר יהיו מבחינת הגדרתם הלאומית והדתית, כדי להפוך מחנות פליטים שהם חרפה לאנושות והתנחלויות הנתונות במצב של טרור כרוני, לכלל גני עדן עלי אדמות. בפועל נעה ההנהגה הישראלית המסורתית בין עמדה נוסח מפלגת העבודה ההיסטורית שביקשה לראות בדת גרוטאה שעברה מן העולם (או שקית אופיום משומשת שחלף זמנה) ובמקרה הטוב יש לפנותה למגרש האשפה של ההיסטוריה העולמית, לבין עמדה פרי קואליציה דתית-ימנית המכתיבה מדיניות מוגבלת פרטיקולרית וצרת אופקים של דת כגורם מקדם-סכסוך אזורי וכמה שעלול להפוך קונפליקט לאומי טריטוריאלי – למלחמת עולם סופנית בסגנון הצלבני, האפוקליפטי והארמגדוני.
דווקא הדוגמא הבהאית על המסר האוניברסאלי העתידני והסובלני שלה עשויה להוות מקור השראה נדיר לאפשרויות השדרוג החיובי של הגורם הדתי, להבדיל מהמסלול הנוכחי הממשיך לצעוד באפיקים שבין ג'יהאד, למלחמת יום הדין. זה המסלול המופק והמבויים כאולימפיאדה של מארטירים.
Photograph of Baha'u'llah scanned from William Miller's "The Baha'i Faith: Its history and teachings." page 83. (Better
שיתוף הפעולה בין מדינת ישראל לבין הדת הבהאית העולמית מהווה אחת הדוגמאות החיוביות היפות לשימוש נכון במשאב הדתי ושיתוף פעולה זה תרם להעשרתם של שני בעלי הברית הללו. אילמלא ייעד הגורל את מצודת עכו כמקום גלותו של מירזא חוסיין עלי נורי, המכונה בהא אוללה הוא 'תפארת האל' ואילמלא הגיע מבשר זה אל הר הכרמל שהעניק לו את אותה התעוררות רוחנית הגלומה ביצירתו 'משא הכרמל' אפשר כי היה מסיים את חייו כאחיו מירזא יחיא נורי, המכונה 'השחר הנצחי', 'א-צבאח אלאזל' שהלך לעולמו בגלותו בפמגוסטה קפריסין כמי שמסמן את האופציה האחרת, הגלומה בתנועה האזלית.
הכרמל ועצם הנוכחות בנופיו המושרים רוחנית והיסטורית, היטיבו עם 'תפארת האל' והעניקו לבשורתו את התנופה והעומק שהפריחו את חזונו הרוחני והפכו אותו לכלל בשורה משמעותית לאנושות. הנוכחות הבהאית בבירת הכרמל היטיבה מצידה עם חיפה ועם מדינת ישראל ושתי בעלות הברית הללו נוטלות חלק בתחושת החיים בצל האיום האירני, שהרי פרס שהציבה איום קיומי בעבור מייסדי הדת, רודפת את מאמיניה ושבה ומציבה איום גרעיני עכשווי נוכח ישראל.
על רקע זה מצבור תיאוריות הקונספירציה כפי שהוצגו בסרט התיעודי משנת 2005 'בהאים בחצר האחורית' של נעמה פירץ שהוקרן בערוץ הדעת – מעליב לא משום שהבהאים בישראל ראויים ליחס של פרה קדושה, אלא משום שמדובר בערכת תורות מזימה הבלותית למדי, שהוצגה בצורה ירודה אפילו מן הבחינה התיעודית והתחקירנית של ההפקה האמורה.
ישראל כמדינה יהודית, קרי כמדינת העם שסבל יותר מכל מתיאוריות קונספירציה נוסח 'הפרוטוקולים של זקני ציון' צריכה לגלות רגישות מיוחדת ולהימנע מלעשות למיעוט דתי אחר החי בתחומה כאורח, את שאינו חביב עליה. אבסורדית במיוחד הטענה המגוחכת ממש כי הימנעותם העקבית של הבהאים מכל פעילות מיסיונרית מהווה ראיה למזימה נוראה שאלה רוחשים כנגד המדינה ואזרחיה. כאן נהפך אשד מכלל פרשן ראוי של תיאוריות קונספירציה לכלל מפיץ בכוח של תורת מזימה קלושה (" הם שמו דגש על כך שהם לא דת מסיונרית בישראל ואינם מעוניינים ששום יהודי בישראל יעבור לדתם ובכך פתרו את הבעיה שהם יחשבו לאיום מסיונרי") .
משמע אם הינך מיסיונר החפץ בריבוי משומדים – נסגיר אותך לזרועות ארגון 'יד לאחים' ונטפל בסידורי המשך שהייתך בארץ באורח הולם באמצעות פקידי משרד הפנים הנתון מסורתית לשליטה דתית. אך אם לעומת זאת אינך מיסיונר, אזי הא לך ראיה מרשיעה שאינה זקוקה לכל אישוש נוסף, להיותך בגדר גייס חמישי שיתווסף באחרית ימים קרובה על אויבינו.
המקדש הבהאי על הר הכרמל הארכיטקטורה שלו, השתלבותו במרחב ויכולתו לצרף מקורות השראה שמן המזרח עם מסר סובלני כלל אנושי הפונה למערב, עשויים להוות דגם למקדש שלישי, שוחר שלום ופרחוני וכזה שיהא נטול שפיכות דמים תרתי משמע ומחוסר מופעי דיסקו-כותל ומנגל קורבנות מהסוג המעשן והמדמם.
הדת הבהאית אינה נטולת מחלוקות פנימיות ובמיוחד מריבות אחים, אך דווקא מתוך כך היא בעלת היסטוריה מרתקת ועומק רוחני. כמי שהשתתף בסמינר להכרת הדת הבהאית בהדרכת פרופ' משה שרון ונפגש עם אנשי הדת בארץ ובארה"ב, מצאתי בהם אנשים מסבירי פנים ונעימי הליכות ואין ספק כי 'הספר הקדוש ביותר' בתרגומו של שרון, מהווה לא רק מבוא מעולה להכרת אמונתם, אלא גם שער אל בשורה רוחנית משמעותית המכוונת אל נקודת מפגש מושרית שבין זרמים מיסטיים פורשים באיסלאם לבין מקורות העיצוב של היהדות. בעיצוב הארכיטקטוני של המקדש הפרחוני, כמו גם בנקודת הבקיעה של הבהאיות מתוך האיסלאם ובהתקרבותה אל ישראל והמערב, טמונה בשורה אפשרית בעבור מדינת היהודים בראשית האלף השלישי לספירה. חבל להשחית את המסר הזה על תורות מזימה הבלותיות, מה שאינו מונע כמובן כלל תחקיר רציני בנושא פעילותה של תנועה זו, או כל קבוצה אחרת בישראל. כל עוד תחקיר כזה לא הופק וכל הסימנים מראים כי יכולתה העיתונאית התחקירנית המתדלדלת של התקשורת הישראלית – אינה מתכוונת להפיק אותו בקרוב (אף לא בתגבור בלש התרבות אשד ותחקירניו של בן כספית) כדאי אולי להיעזר לפחות בגננים של הבהאיים לשם גיבוש תוכנית חלופית לתסריטי האימה הנרקמים מסביב להר הבית. אחרי הכל קצת פריחה צבעונית עשויה להיות אופציה עדיפה על מכונות יום הדין של הפונדמנטליסטים הנוצריים, מטרי האבנים לכיוון הכותל בהשראת האימאמים של אל אקצה ומטעני הנפץ שנועדו להרים לשמים את קצה המסגד המוזהב בהפקת המחתרת היהודית, פרקי ההמשך והאחרית ימים.
ראו גם
הכוכב הבהאי עם סמלי דתות אחרות.
אציין שאני דווקא מסכים עם רוב מה שאלי שי אומר כאן
לגבי הערתי על כך שהבהאים זוכים ליתר הצלחה בישראל דווקא משום שאינם נראים כמיסיונרים ואינם מנסים להפוך אף יהודי לבהאי ( אינני יודע מה המצב עם שאר הקהילות הדתיות בארץ מבחינת הבהאים ) אינני טוען שיש כאן הוכחה לקונספירציה מצידם . זאת עובדה אובייקטיבית שזאת אחת הסיבות ואולי העיקרית שהם לא נתקלים כאן בהתנגדות מיוחדת.
( סיבה חשובה אחרת היא כמובן הכסף הרב שהם מביאים לעירית חיפה ולמדינה עם כל התיירים הנוהרים לראות את המקדש ואת הגנים שלהם שנבנו לחלוטין על חשבונם \ואין ספק שזה מביא להם השפעה עצומה בתחומים שונים ).
אגב לא ברור לי אם הסיבה לכך שהם אינם עוסקים בגיור לאמונתם בארץ היא בגלל הסכם שיש להם עם מדינת ישראל בעניין כפי שנטען בכמה מקורות או שהיה זה כבר הבאה אללה עצמו שקבע זאת עוד בסוף המאה ה19 כפי שטוענים מקורות אחרים. בכל מקרה ההימנעות הזאת בהחלט אינה מזיקה להם מבחינה צבורית. ואינני אומר זאת לגנותם.
לאחרונה היצגו הבהאים את הכיפה המשופצת של המקדש שלהם והנה קטע חדשות שעוסק בעניין וממנו אפשר לראות בין השיטין איזו השפעה גדולה יש היום לבהאים בחיפה ומסיבות מובנות .
מסופקני אם הכלכלה של חיפה תוכל לפרוח היום בלעדיהם .
ראו
כיפת הזהב של הבהאים נחשפת מחדש
http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=794630
עוד הערה לגבי הסרט "התיעודי | בהאים בחצר האחורית" של נעמה פירץ:
הנה ההצהרה של הבמאית לגבי הסרט שאינו אלא מוקמנטרי :
PRODUCER'S STATEMENT: From Mocumentary to Black Market Documentary
I was surprised to see our film "Bahais in my Backyard" pirated and streamed on the internet after it was broadcast by SBS Australia, but it didn’t look like pure theft, but rather a compliment to the film's humour and lightness.
The next step, several months later, turned to be much more serious. The film was dubbed and streamed by an Iranian website. The dubbing, I am told by friends who know Persian, is very professional. At first, I was honoured by the effort and investment of the Iranian website and only regretted that we were cheated of our royalties. But when one of my friends translated the four-minute introduction the site added to “explain” the film and showed me serious and hefty attacks on the Bahais using excerpts from our film on another Iranian website called Alef, I was much less amused. Taken out of context, everything can be used to serve anything. To use a film which was done with such a light touch, making fun of the serious investigation we set out to undertake, to prove anything about the Bahais, is more than ridiculous.
What a pity the Iranians didn't quite get the point of the film, a mockumentary, in which we make fun of ourselves and our theories. Sense of humour, lightness, I thought, were universal values.
Noemi Schory, Producer
עם זאת יש לציין שכמה מהדברים שמוצגים בו הם אכן נכונים .הבהאים אכן חופרים באדמה.