החגים על פי הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק

הפעם ברצוני לעניין את הקוראים בקובץ הדרשות החדש של הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק על התשועות: על פורים וחנוכה, תרגם: אביגדור שנאן, שיצא לאור לקראת הפורים האחרון.אמנם פורים כבר מאחורינו, אבל לדעתי בקבץ המאמרים החדש שיצא לאור לקראת הפורים האחרון, וכולל סדרה של דרשות שנשאו בציבור בארצות הברית בשנות ה50, ה60 וה70, על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק, בנושא ימי הפורים  והחנוכה, יש ענין החורג מהמסגרת של ימים טובים אלה.

על התשועות: על פורים וחנוכה, תרגם: אביגדור שנאן, ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2011

אמנם פורים כבר מאחורינו, אבל לדעתי בקבץ המאמרים החדש שיצא לאור לקראת הפורים האחרון, וכולל סדרה של דרשות שנשאו בציבור בארצות הברית בשנות ה50, ה60 וה70, על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק, בנושא ימי הפורים  והחנוכה, יש ענין החורג מהמסגרת של ימים טובים אלה.

לדעתי, קובץ דרשות זה הוא הזדמנות לוודע את ציבור קוראינו לאישיות חשובה ומעניינת זאת.ב"פתח הדבר של הקובץ כתוב שהרב יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק (1903 – 1993) "היה מן הבולטים שבאנשי ההלכה של המאה העשרים, ואחד מהוגי הדעות היהודים החדשניים והמקוריים ביותר." כדי להבהיר את במילים האלה אסתייע בקטע מתוך קובץ המאמרים אמונה בזמנים משתנים העוסק על משנתו של הרב סולוביצ'יק.

הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק ז"ל, הוא דמות ייחודית בין ענקי הרוח שעמדו לעם ישראל בדורות האחרונים. היה בו צירוף נדיר של איש הלכה בעל יכולת אנליטית מופלאה, ופילוסוף ששלט ללא מיצרים בהגות היהודית והכללית שרווחה בימיו. מזיגה זאת בין שני העולמות, באה לידי ביטוי בשימוש בכלים ובתכנים הפילוסופיים בפרשנות ההלכה מצד אחד, ובביקורת נורמטיבית נוקבת על זרמים שונים בפילוסופיה הכללית שהתעלמו ממימד זה, מצד אחר. …

ריבונות בממלכת הפילוסופיה ובממלכת ההלכה, לא היתה חזון נפרץ בציבוריות היהודית-האורתודוקסית בשנים בהן החל הרב סולובייצ'יק ללמד, לדרוש ולפרסם את מאמריו. עקב הנסיבות ההיסטוריות, ובפרט תהליכי החילון המואצים שעבר העם היהודי, היחס של האורתודוקסיה כלפי הפילוסופיה נע בין חשדנות לעוינות. …

בניגוד למגמות רווחות אלו, השיב הרב סולובייצ'יק לפילוסופיה את מקומה הראוי לה בתוך עולם הרוח היהודי. מפעלו ההגותי, לא רק שמטהר את הפילוסופיה אלא הוא מדגים בצורה עמוקה, כיצד השיטות הפילוסופיות המודרניות ביותר, תורמות להבהרה ולפיענוח משמעות ההוויה היהודית: האמונה וההלכה. בניתוח תופעות אלו משתמש הרב סולובייצ'יק במודע במתודות פילוסופיות ואף סוציולוגיות שהיו רווחות בזמנו.

…הרב סולובייצ'יק אינו רק פילוסוף היוצר שיטה, הוא פילוסוף המודע למעשה הפילוסופי שהוא עושה.

זאת ועוד, הרב סולובייצ'יק הכניס את העיון הפילוסופי להיכלה של ההלכה… מזיגה מחודשת זו של עולמות נפרדיםשל עולמות נפרדים: יהדות והלכה מצד אחד, פילוסופיה קלאסית ומודרנית מצד אחר, דומה דימיון מסויים למודל שעיצב הרמב"ם, שאליו חש הרב סולובייצ'יק קשר מיוחד, חלקו מורשת בית אבותיו, וחלקו נשען על הדמיון בשאיפה העיונית….

יתכן וסוד הקסם בהגותו של הרב סולובייצ'יק, מצוי במאמץ לחבר בין העולמות לפרוץ את חומת הסגירות שהאורתודוקסיה הדתית נקלעה אליה עקב הנסיבות. … מפעלו ההגותי של הרב סולובייצ'יק סיפק צורך תרבותי של רבים. הוא הציב הגות שהתמודדה במישרין עם שאלות היחס שבין ה"חוץ" וה"פנים". הוא העלה במלוא העוצמה והכנות את שאלת מעמדו של העולם הדתי בתוך תרבות מודרנית, היא התרבות שבתוכה חיו ופעלו זה מכבר, חלקים רבים באורתודוקסיה היהודית.

מכל הדברים האלה … היינו עשויים להסיק שעניין לנו בהוגה, אמנם ייחודי מבחינת הגותו, אבל מגלם מובהק של האידיאל העיוני ולא היא. הרב סולובייצ'יק, לא רק שהיה פעיל בחיים הפוליטיים-היהודיים, אלא אף חלק מהגותו מהווה ניסיון להתמודדות עיונית עם בעיות השעה והזמן… בהגותו של הרב סולובייצ'יק: האישי והכללי אינם ניתנים להפרדה זה מזה. הרב סולובייצ'יק הציב דגם מורכב ביותר של מחויבות דתית בעולם מחולן.

כדי להמחיש דברים אלה יש צורך לדעתי להוסיף קטע מספר אחר, פרי עטו של דב שוורץ על הגותו הפילוסופית של הרב סולובייצ'יק, המפרט את הגורמים שמהם "נגזר מעמדה הייחודי של משנת הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק (להלן: הרי"ד) במחשבה היהודית בכלל ובמחשבת המאה העשרים בפרט.

(א) מתודה וסגנון. הרי"ד השתמש בחלק מכתביו בשיטות דיון שאינן רווחות בהגות היהודית האורתודוקסית. "וביקשתם משם" הוא דיון פנומנולוגי מובהק בדת היהודית. "איש האמונה הבודד" נתחבר בכתיבה אוטוביוגרפית קיומית. "איש ההלכה" מוקדש רובו ככולו לאידיאליזם ההכרתי שפיתחו הלמדנים וסוגיה זו … נסקרת באמצעות תיאור של דמות (כתיבה טיפולוגית). שלושת סוגי הכתיבה הנזכרים משקפים כיוון מיוחד וחדשני במחשבה היהודית המודרנית

(ב) הלכה.  דיוניו של הרי"ד במגוון השיטות שנקט מכוננים את ייחודה של הדת היהודית על ההלכה. גם כאשר נסחף הרי"ד לתיאור נרחב של החוויה הדתית כמושתתת על יסודות רגשיים, נפשיים וקיומיים, הוא הדגיש תמיד כי תיאור זה נובע מההלכה או מותאם אליה….

(ג) דחיית המטאפיזיקה. המשותף לחיבוריו השונים של הרי"ד הוא הנטייה מדרכה המסורתית של מחשבת ישראל, שהתעניינה בעולמות עליונים ובישויות רוחניות והפיקה הגדים שונים עליהם ועל יחסם להיסטוריה. הרי"ד היה שווה נפש לחקר הספֵרות הרוחניות כשלעצמן. את האנרגיות הרעיוניות הפנה לתחומים שונים לחלוטין. …

(ד) דיאלקטיקה. אפיון בולט של כתיבתו הפנומנולוגית והאקזיסטנציאליסטית כאחד של הרי"ד הוא ההתנודדות בין הקטבים השונים. הרי"ד התבסס על הספרות הפנומנולוגית הדתית … כדי לכונן את התודעה הדתית על הניגודים. אולם הוא לא הסתפק בכך, אלא הפליג ויצר תודעה יהודית מיוחדת שבנויה שכבות שכבות של קטבים וסתירות. …

הרב סולובייצ'יק הוא אתגר אינטלקטואלי מדרגה ראשונה, אבל מאמריו החשובים כמו "איש ההלכה" "ובקשתם משם" איש האמוה הבודד" הם קשים מדי לקורא הממוצע ויש צורך בידע פילוסופי מקיף כדי להתמודד עם העושר הרעיוני שלהם. מסיבה זאת דווקא קובץ מאמרים זה על התשועות מצליח לעבור על פני מכשול זה. בדרשות אלה מצליח הרב סולובייצ'יק להעביר רעיונות מורכבים בצורה קלה ומובנת גם לקורא המשכיל הממוצע. מעניין שניתן לראות בדרשותיו את המאפיינים של כתיבתו של הרב סולוביצ'יק מבצבצים בין השורות. בדרשה הראשונה של הספר "כפל פניו של פורים" למשל, יש הסבר פנומנולוגי של רעיון הפגיעות האנושית. הכותרת כבר מרמזת על נטיה דיאלקטית של ניגוד. וניתן לזהות בדרשה השניה תיאור טיפולוגי של סוגי בני אדם שונים, דרך שאותה נוקט הרב סולוביצ'יק ב"איש האמונה הבודד".

הקובץ כאמור מכיל דרשות העוסקות בפורים וחנוכה. הדרשות שעוסקות בפורים נותנות לחג הלכאורה קל דעת נופך רציני ומורכב המספק תובנות באשר למצב האנושי ובאשר ליחסיו של האל עם עם ישראל. חשוב הוא שהרב סולוביצ'יק עושה זאת תוך שימוש במדרש הקלאסי, באנלוגיות היסטוריות, בהבנה של הטבע האנושי ובשימת לב לדקויות טקסטואליות.

הנופך המורכב של הפורים בא לידי ביטוי בדרשה הקצרה "שמחת פורים", שבו מברר הרב סולוביצ'יק את אופיה המיוחד של השמחה בפורים. אצל הרב סולוביצ'יק השמחה בחג הפורים שונה מהשמחה הנהוגה לגבי שלושלת הרגלים; פסח, שבועו וסוכות. בתלמוד ואצל הרמב"ם השמחה בפורים היא שמחה של סעודה ומשתה עד כדי השתכרות, בעוד שבשמחה בפסח שבועות וסוכות לא נמצאת הנורמה הזאת התובעת להשתכר, יותר מכך, השמחה בשלושת הרגלים היא גם שמחה כבדת ראש. שלושת הרגלים דורשים עשייה שהיא יותר מדי רצינית וכבדת ראש מכדי שאפשר לקיימה מתוך שתיה מוגזמת.(הכוונה לפולחן, עיסוק עיוני ולימוד תורה). מצד שני בפורים השמחה היא שונה לחלוטין ומבוססת בלעדית על אכילה ושתיה.

מהבדל זה של נורמה בימים טובים שונים הרב סולוביצ'יק מגיע לקביעה פנומנולוגית של מושג השמחה. השמחה בשלושת הרגלים מתבטאת בתחושה פנימית של שלוות נפש וכובד ראש. יותר מכך, השמחה בשלושת הרגלים היא שמחה לפני ה', כלומר תחושת השמחה מחוברת למודעות הבלתי נראית של ריבון העולמים. זאת חוויה עמוקה המתבטאת במודעות קיומית. בעוד שבפורים המודעות הזאת לא קיימת. מה שמתעורר בפורים הוא לא חוויה קיומית אלא מצב רוח ומצב רוח הוא חולף ושטחי. האופי השונה הזה של שמחת הפורים נובע מכך שמה שאירע בפורים לא היה בעל אופי נצחי. אמנם קרתה הצלה אבל איש לא יכול להבטיח שלמחרת הסיפור לא יחזור על עצמו.

לפי אחת הדעות בגמרא הנס לא היה שלם ומשום כך לא קוראים את ההלל בפורים.  ההנחה שהנס לא היה שלם מלמדת אותנו דבר נוסף על שמחת הפורים. הקיום היהודי הנשקף לנו ממגילת אסתר הוא קיום לא בטוח. המגילה היא לא רק סיפור של ניצחון אלא גם של ייאוש ושל חוסר בטיחות אנושית ובמיוחד חוסר היציבות של היהודים.

הרעיון הזה שמציג את הפורים הן כסיפור של ניצחון והן כסיפור של ייאוש נמצא ומפותח בצורה ברורה יותר בדרשה "כפל פניו של פורים".  גם שם יש שימוש במדרש המסורתי ודיון פנומנולוגי על פגיעותו של האדם. יותר מכך, מוטיב הפגיעות האנושית מתבטא בתפילה ובצום שבתענית אסתר, שגם הוא מייצג את פורים ובו יש הפן הנוסף, הרציני יותר של פורים.

עוד דרשה מעניינת היא "המגילה והייעוד האנושי" שבה באה לידי ביטוי היכולת של הרב סולוביצ'יק למצוא אנלוגיה היסטורית לסיפור המגילה, שבדרשה הזאת הוא משווה את החברה הנהנתנית של פרס לחברה שבגרמניה לפני עלית הנאצים לשלטון.

קובץ הדרשות ערוך בצורה קולחת, ידידותית למשתמש, תוך שימוש בתרגום של הקטעים הארמיים של המובאות מהתלמוד. לי היתה צרימה אחת בכל זאת מהשימוש בביטוי "להוציא את עצמן", שלדעתי זה תרגום לא מוצלח של הביטוי exclusive. אבל חוץ מזה הקובץ, הוא דרך מהנה וברורה ומאלפת להתוודע למשנתו של הרב סולוביצ'יק.

קריאה מומלצת

הרב סולוביצ'יק, על התשועות = הרב יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק, על התשועות על פורים וחנוכה, א' ד' קלארק, י' ב' וולוולסקי ואחרים (עורכים), תל אביב, 2011.

שגיא, אמונה = אבי שגיא (עורך), אמונה בזמנים משתנים על משנתו של הרב יוסף דב סולובייצ'יק, ירושלים, 1996.

שוורץ, הגותו = דב שוורץ, הגותו הפילוסופית של הרב סולובייצ'יק כרך ב': מחֵקר התודעה לתיאור אשיות הקיום, רמת גן, 2008.

הרב סולוביצ'יק בוויקיפדיה