ב"ייסורי ורתר הצעיר" לגתה, מתואר מסעו של צעיר סוער ופגיע לתוך עומקה של האהבה הבלתי אפשרית. ורתר הרגיש מגיע לעיירה שלווה ומבודדת יחסית, בה הוא מקיים מגע ישיר עם הטבע, קורא תחת כיפת השמיים, מצייר את נופי האזור, משוטט לבדו ומתבודד. באותה עיירה מתאהב ורתר בצעירה מאורסת לאחר, וצולל כולו לתוך תהומות האהבה המיוסרת. סופו של ורתר, כמו שהוא מוכר לקוראים, היה נטילת חייו תוך תחושת מצוקה והעדר תוחלת לאהבתו.
במהלך חיבוטיו של ורתר, כמו שהם מתוארים במכתבים שכתב לחברו הטוב, הוא מתאר עוד שני מקרים של גברים ששקעו לתוך אהבה בלתי אפשרית ואת גורלם המר. ניתן לראות דמיון בין מקרים אלו מספרו של גתה ובין סיפור תלמודי בשם "ארבעה נכנסו בפרדס". בתלמוד הבבלי, במסכת חגיגה, מובא סיפור "ארבעה נכנסו בפרדס", מובאה סתומה ומסקרנת, שנחקרה רבות.
ארבעה נכנסו בפרדס ואלו הן: בן עזאי ובן זומא, אחר ורבי עקיבא. אמר להם רבי עקיבא: כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים משום 'דובר שקרים לא יכון לנגד עיני'. בן עזאי הציץ ומת; עליו הכתוב אומר 'יקר בעיני ה' המותה לחסידיו'. בן זומא הציץ ונפגע; ועליו הכתוב אומר 'דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאתו'. אחר קיצץ בנטיעות. רבי עקיבא יצא בשלום." (חגיגה דף יד' ע"ב)
התלמוד מספר כי ארבעה חכמים, מראשי הדור בזמנם – שמעון בן עזאי, שמעון בן זומא, אחר – שהוא הכינוי התלמודי לאלישע בן אבויה המלומד שכפר, ורבי עקיבא "נכנסו בפרדס". הפרדס הוא כינוי ללימוד תורת הסוד היהודית שמכונה גם "מעשה מרכבה". מהמשך דברי התלמוד מסתבר שרבי עקיבא צפה שכל בני החבורה יהיו שותפים לאותה החוויה או חזיון במהלך התעלותם ויראו מחזה שידמה להם כמים, רבי עקיבא הזהירם שלא יחששו מאותם מים כי אינם אלא אבני שיש ממורקות. כל אחד מהנכנסים ל"פרדס" הושפע אחרת מצעד זה. את התוצאות השונות של התעמקות זו בלימוד אולי ניתן לתלות באישיותם השונה של הלומדים.
"בן עזאי הציץ ומת" – לא מבואר כיצד באה מיתתו של בן עזאי, אך ידוע שהיה צעיר שאף לא זכה להגיע למעמד של סמיכה לרבנות, לכן התואר רבי לא מוצמד לשמו.
"בן זומא הציץ ונפגע" – בתשובה לשאלה שנשאל רב האי גאון, נשיא ישיבת פומפדיתא בבבל, כפי שהיא מובאת בספר "אוצר הגאונים, שליקט הרב ד"ר בנימין מנשה לוין (כרך מסכת חגיגה עמ' 31), לגבי משמעותו של המושג "הציץ ונפגע" רב האי מסביר שמשמעות הביטוי "כמי שנשתטה מן המראות המבהילות". לחיזוק דבריו מביא רב האי גאון אזכור תלמודי שמופיע במסכת חגיגה טו ע"א: "מעשה בר' יהושע בן חנניה שהיה עומד על גב מעלה בהר הבית, וראה בן זומא, ולא עמד מפניו. אמר לו: מאין ולאין בן זומא?… אמר להם ר' יהושע לתלמידיו, כבר בן זומא בחוץ.' כלומר, שיצא מכלל הדעת." משמע, אותה פגיעה שנפגע בה בן זומא הייתה השיגעון.
"אחר קיצץ בנטיעות" – בהמשך דבריו מסביר רב האי גאון כי השימוש בדימוי "קיצץ בנטיעות" הוא המשך לדימויו של מעשה מרכבה לפרדס, משמע, התוצאה של לימודו של "אחר" הוא אלישע בן אבויה, היתה השחתה – קיצוץ בנטיעות הרכות של הפרדס, כלומר – פגיעה שהופנתה כלפי חוץ, ותוצאותיה מרחיקות גם מעבר לאלישע בן אבויה גופו, וישפיעו על דור העתיד שלא יהנה מפרותיו של הפרדס – הלא היא תורת הסוד.
"רבי עקיבא יצא בשלום" – נראה כי גורלו של רבי עקיבא שפר עליו, ולאחר לימודו, לא די בכך שלא נפגע, אלא המשיך והפיץ את תורתו והפך לאחת מהדמויות היהודיות החשובות והמוכרות ביותר במאה השנייה לספירה ועד לימינו.
אם כן, התלמוד מציג 4 תוצאות אפשריות לכניסה ללימוד עומק תורת הסוד: מוות, שיגעון (פגיעה מופנית פנימה), השחתה(פגיעה כלפי חוץ) ויציאה ללא פגע.
היציץ גתה ולא יפגע?
ורתר מתאר ממכתבו מה 30 במאי פגישה עם בן איכרים שסיפר לו על אהבתו הטהורה לאלמנה אותה הוא משרת. "כל ימי חיי לא ראיתי את התשוקה המייסרת ואת התאווה הלוהטת, העורגת, בטוהר כזה, יכול אני לומר בהחלט, לא דמיינתי ולא חלמתי בטוהר כזה" כותב ורתר לידידו ומתאר את בן האיכרים כמהלך בהיכלות של אהבה. במכתבו מה4 בספטמבר ורתר מספר שפגש את בן האיכרים שסיפר לו כיצד שקע לתוך האהבה והתשוקה לאלמנה, עד שגורש מביתה והוחלף במשרת אחר. בפרק האחרון של הספר "דבר המוציא לאור אל הקורא" מתוארת פגישתו של ורתר עם אותו צעיר בן איכרים, לאחר שהאחרון רצח את משרתה החדש של האלמנה, שבכרה אחר על פניו. את מעשיו מסביר הצעיר באמרו לורתר: "איש לא יזכה בה, והיא לא תזכה לאיש". אהבתו הסוערת של בן האיכרים הניאה אותו, כמו אלישע בן אבויה, לקצץ בנטיעותיו של הפרדס, ולמנוע מאחרים את הנאת האהבה.
במכתב מה30 בנובמבר מתאר ורתר פגישה עם בחור צעיר ומוכה שיגעון שמשך את ליבו. הצעיר שלוקה בנפשו מהלך בשדה בחורף ומחפש לשוא פרחים לאהובתו. במכתב מהראשון בדצמבר מספר ורתר לידידו כי הצעיר אותו פגש שרת כלבלר בבית אביה של לוטה, אותה לוטה בה התאהב ורתר, התאהב בה בעצמו, ובגין האהבה, פוטר והוכה בשיגעון.
ניתן לראות כי שלושת גיבורי מקרי האהבה הבלתי אפשרית שמתאר גתה בספר זוכים לגורל דומה לשלושה מבני סיפור הפרדס. ורתר עצמו – ובן עזאי, שניהם צללו לתהומות ואיבדו את חייהם. לבלרו של אביה של לוטה ובן זומא, שניהם איבדו את שפיותם, והם מתוארים כמשוטטים ומוחם שקוע במחשבות של טירוף. בן האיכרים ואחר-אלישע בן אבויה, שניהם הפנו את הפגעותם החוצה ומנעו את האור מאחרים. ומה על רבי עקיבא? מיהו אותו מאוהב שיצא בשלום מעומקו של פרדס האהבה?
בקיץ 1772, פגש גתה עצמו בזמן שהותו בעיירה ווצלר את שרלוטה בוף, נערה צעירה, יפה, ומאורסת לגבר אחר. גתה התאהב בה כולו ובצערו על אהבתו הבלתי מושגת ברח ושב לפרנקפורט, שם כעבור שנה יכתוב את "יסורי ורתר הצעיר". נראה שגתה, כרבי עקיבא, לאחר שביקר בתהומות הרקיעים ויצא בשלום מממלכה מסוכנת זו, החליט להפיץ את חווייתו ובכך ללמד את תורת הסוד לאחרים. כמו רבי עקיבא שלימד את רבי שמעון בר יוחאי את תורת ההיכלות שראה בהיכנסו לפרדס, בחר גתה לתאר את ייסורי האהבה בספרו.
קישור מעניין בין שני הנושאים ואגב תודה על האתר הזה ישיר כח
את הברכות על האתר יש להפנות כמובן לעורכים הנכבדים,
וכמובן לניסים כץ עורך הפרוזה.