חגית גרוסמן: שני שירים

היכל הכשפים

רוֹזָה זִילְבֶּר טִפְּסָה עַל סֻלָּמוֹת לַגְּבָהִים

מִמִּסְדְּרוֹנוֹת מֻצְפָּנִים אֶל לַהֲבוֹת פָּנָסִים

רוֹזָה טִפְּסָה עַד הֵיכָן שֶׁהֵיכַל הַכְּשָׁפִים נֶהְפַּךְ

לְהֵיכַל רְפָאִים, עַד שחוּטֶיהָ הָיוּ רוֹפְפִים

הִיא מְשׁוֹטֶטֶת בָּרְחוֹבוֹת וּמְחַפֶּשֶׂת אַחַר הָאוֹחֲזִים

מִשְׁתַּקֶּפֶת בְּחַלּוֹנוֹת רַאֲוָה וְנוֹסֶקֶת עַל כַּנְפֵי

הִתְמוֹטְטוּת עֲצַבִּים, אֵשׁ עֲצוּרָה שׂוֹרֶפֶת אֶת לִבָּהּ,

מוֹנוֹלוֹגִים בְּזָוִיּוֹת הַפֶּה נִמְתָּחִים עַל מִטַּת סוֹף

רוֹזָה מַנִיפָה שַׁרְבִיט כָּסוּף וְרוֹקֶדֶת בְּפִנַּת הָרְחוֹב

שָׁם אֵין עוֹד חֲטָאִים זוּלַת שִׁכְחָה

צַלְחָה דַּרְכָּהּ לְהֵעָלֵם בְּטֶרֶם הוֹפִיעַ מַלְאָךְ הַנְּטִילָה

נִפְשְׁטוּ נְעוּרֶיהָ מֵעַל עוֹרָהּ

גַּם נַפְשָׁהּ יָצְאָה לְהַלֵּךְ בְּאֶרֶץ מֻכֶּרֶת

שֶׁעַד כֹּה הָיְתָה לָהּ גָּלוּת

שֶׁבָּתֶּיהָ אֵינָם עוֹד מֻזְהָבִים וּטְרוּפִים

אֶלָּא אָפֹר מְאֹד עַכְשָׁו בְּהֵיכָל הַכְּשָׁפִים.

קריאת שירה

אֲנִי קוֹרֵאת שִׁירָה. הַגּוּף שֶׁלִּי מִתְאַחֵד עִם הָאוּלָם הָרֵיק

שֶׁמֵּעַל הָאוּלָם הַמָּלֵא. הַקּוֹל שֶׁלִּי נִכְנַס לַמַּעֲלִית וְעוֹלֶה

אֲנִי לוֹחֶצֶת עַל כַּפְתּוֹרֵי הַשָּׁמַיִם וְכָל הַמַּחְשֵׁבִים

נִּכְנָסִים לִפְעֻלָּה וּמְזַמְּנִים אֶת הַמַּלְאָכִים

הַמַּעֲלִית עוֹלָה אֶל שָׁמַיִם מְדַמְּמִים

הָאֶצְבָּעוֹת אוֹחֲזוֹת בַּמִּיקְרוֹפוֹן אֲבָל אֵין בָּהֶן תְּחוּשָׁה

הַדָּם מִתְרַכֵּז בְּפַרְצוּפֵי הַמְּשׁוֹרְרוֹת בַּשּׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה

הֵן שׁוֹלְחוֹת אֵלַי צְחוֹק מְכַשֵּׁפוֹת וְאוֹר שָׁחֹר

נִנְעַץ בִּי כְּסַכִּין. אֲבָל בַּצַּד הַשֵּׁנִי

יוֹשֶׁבֶת עֲנָת לֵוִין מֻקֶּפֶת בְּאוֹר לָבָן

וְהִיא עוֹטֶרֶת אוֹתִי בְּנִשְׁמָתָהּ הַטּוֹבָה

וַאֲנִי כְּבָר בַּקּוֹמָה הַשְּׁמִינִית

מֵיתרֵי הַגִּיטָרָה של אוֹפִיר מעֲלִים אֶת הַפְּסִיכִיאָטֵר הַטּוֹב

אֶל הַתִּקְרָה וּשְׁלַל כַּדּוּרִים נִתָּזִים

אֲנִי רָצָה עַל שָׁטִיחַ צְלָלִים אֲדֻמִּים

וּבִּילְיוֹנֵי דּוֹלָרִים צוֹלְלִים אִתִּי אֶל הָרָקִיעַ

וַאֲנִי שָׁם וְכָל הַגּוּף הוֹפֵךְ לְעָשָׁן.

הַמּוּסִיקָה כָּבְתָה, הַשִּׁיר נִגְמַר, הַמִּיקְרוֹפוֹן שָׁב לִמְקוֹמוֹ

וַאֲנִי יוֹרֶדֶת מֵהַבִּימָה.