הקריאה ב"תש"ח" היא השכמת פתע כמו מתוך חלום (ומוטיב "החלום" יחזור עוד בהמשך הספר). מחד גיסא, של הכותב מתוך עצמו, על מנת לשחזר את האירועים ההיסטוריים, ומאידך גיסא, במידה לא מבוטלת, השכמת פתע לדור הצעיר שכבר "שכח" את ההיסטוריה של התקומה. מוטיב השכחה והזיכרון הם אימננטיים לסיפור עצמו ושזורים כחוט השני לאורך כל כולו, כך שבאופן אקטיבי "תש"ח" של קניוק הוא סיפור אשר מנסה להתמודד עם פצעי זיכרון העבר בפרספקטיבה היסטורית תוך כדי התמודדות אינסופית של הכותב עצמו עם בעיית הזיכרון והעדות עצמה.