אלי אשד צפה בסרט “הנוקמים 2: עידן אולטרון”, לא מצא עניין בגיבורים, בדיאלוגים ובפעלולים, אך בהחלט מצא עניין ברעיון שעומד בבסיס הסרט − האיום המרחף מעל האדם מיצירים מעשי ידי רוחו, חשש הקיים עוד מימי קדם

מאת אלי אשד

מקדימון הסרט “עידן אולטרון “

הסרט “הנוקמים 2: עידן אולטרון” הוקרן לאחרונה על מסכינו. זהו סרט קומיקס המבוסס על סדרת קומיקס ידועה, “הנוקמים”, המתארת חבורה של גיבורי על המתאגדים יחד כדי להגן על העולם מפני איומים מסוכנים במיוחד.

הסרט מבוסס על סיפור ספציפי מסדרה זאת, שפורסם בשנות השישים ונכתב על ידי רוי תומאס. צורמת בעיניי היא העובדה ששמו של תומאס לא הופיע משום מה בצורה בולטת בקרדיטים, כראוי לו ככותב הסיפור המקורי.

אבל היו עוד דברים שהטרידו אותי בסרט:

בסרט זה מתמודדת חבורה של גיבורי על − ביניהם האל תור, התעשיין “איירון מאן”, הלוחם הפטריוטי קפטן אמריקה ואחרים − עם איום חדש על שלום האנושות. מתברר שהאיום הזה נוצר על ידי אחד מחבריהם, האנדרואיד אולטרון. אולטרון נוצר בידי התעשיין הגאון טוני סטארק − שבזמנו החופשי המועט הוא גם “איירון מאן”, איש הפלדה, תוצר טכנולוגיה של ארגון הטרור הסופר טכנולוגי “הידרה” − כדי להגן על השלום העולמי.

אך אולטרון, שמתעוררת בו שלא כצפוי תודעה, מחליט בתוך דקות שעל מנת להשיג שלום כזה עליו להשמיד את הנוקמים ואחר לכפות על המין האנושי לעבור אבולוציה לשלב הבא שלו. הנוקמים יוצאים להילחם בו ומביסים אותו לבסוף בעזרת “החזון”, אנדרואיד שנוצר בידי אולטרון.

אף כי אני חובב קומיקס, לא מצאתי עניין בגיבורי הסרט − כל אחד מהם משעמם יותר השני. גם בדיאלוגים לא מצאתי עניין, אם כי פה ושם היה הומור מסוים. לא מצאתי שום עניין גם בפעלולים − שתמיד מתגמדים לעומת מה שיכולים להציע ציורי הקומיקס.

אבל בהחלט מצאתי עניין ברעיון שעומד בבסיס הסרט האיום המרחף מעל האדם מיצירים מעשי ידי רוחו.

הנה ציטוט מהסרט מפיו של הנבל אולטרון, ציטוט שאומר הכול:

Everyone creates the thing they dread. Men of peace create engines of war, invaders create avengers. People create… smaller people.

חשש עתיק יומין

אם תרצו תוכלו לראות בסרט אלגוריה על יצירת ארגוני טרור בינלאומי, מסוגם של אל קאעידה ודאע”ש, שנוצרו גם בסיוע אמריקני על מנת להילחם באויבים שונים של ארה”ב והתגלו כמסוכנים לטווח הארוך לא פחות מאויבים אלו ונחושים בדעתם להקים חלופות איסלאמית.

אבל הפחד שעומד ביסודו של הסרט הוא בסיסי הרבה יותר מאליגוריה על הנעשה כיום בעולם האיסלאמי. החשש הזה של יוצר ממה שעלול לקרות לו ממעשה ידיו קיים עוד מימי קדם. אנו מוצאים אותו לראשונה בסיפור המבול הבבלי, שבו האלים משמידים את בני האדם במבול משום שהם חוששים מבני האדם ומהרעשים שלהם.

אנו מוצאים את החשש הזה גם בספר בראשית, שבו האל עצמו חושש שהאדם יאכל מעץ הדעת וידע להבדיל בין טוב ורע (חשש שלא מוסבר. ההנחה היא שאם האדם הוא יעשה זאת הוא עלול לרצות להשתוות לאל):

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, לָדַעַת, טוֹב וָרָע; וְעַתָּה פֶּן-יִשְׁלַח יָדוֹ, וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל, וָחַי לְעֹלָם (בראשית ב, כב).

החשש הזה בא לידי ביטוי, כמובן, גם בסיפורי “גולם” היהודיים, עוד מאז הסיפור על הרב אליהו מחלם במאה השבע-עשרה ובעקבותיו בסיפור המאוחר יותר על המהר”ל מפראג − בשניהם הגולם “קם על יוצרו”, כלומר מתחיל לגדול או משתולל בצורה שלא ניתנת לשליטה.

גם בספר “פרנקנשטיין” מאת מארי שלי, חושש המדען מכך שהיצור שיצר יוליד ילדים מאישה מלאכותית ואז − מי יודע מה יקרה אז? היוצר מצליח לבלמו רק בקושי, ותוך סיכון אישי רב. במהלך העלילה, כמובן, “הגולם קם על יוצרו”. גם בשנים האחרונות בא הרעיון הזה לידי ביטוי − בין השאר בסרטי “שליחות קטלנית” של שוורצנגר, שבהם מחשב משתלט על האנושות.

אולטרון הוא אם כך רק שלב נוסף ברשימה הארוכה ביותר של חששות מיצורים שנוצרו בידי אדם ועלולים להתגלות כנעלים ממנו. אחרי הכול, אם האלים חוששים מבני האדם מדוע שבני האדם לא יחששו גם הם?

סביר להניח שהפחד האמיתי, כפי שמצויין במפורש בספר, הוא מילדו של האדם אשר עלול להוכיח את עצמו יום אחד כנעלה על הוריו.

וזה מה שקורה בסרט.

אבל בסופו של דבר הסרט אופטימי − גם אם בנו של האדם מתגלה כמפלצת, הרי שנכדו הוא יצור טוב והוא שמביא לתיקון בסוף הסרט. הוא גם שמביא להרהורים שאולי אם יצירים מסויימים של האדם יתגלו כאיום, הרי יצירים אחרים יכולים להתגלות כישועה.

ועם התחושה הטובה הזאת − שלפחות משהו אחד שאנו עושים יכול להתגלות כ”בסדר” − יצאתי בסופו של דבר מהסרט.

סיום הסיפור המקורי על אולטרון מאת רוי תומאס, המבוסס על שיר של פרסי שלי.

ראו עוד סיפור קומיקס העוסק במאבק בין אדם ורובוט:

פלאש גורדון בעולם הרובוטים

הצגה העוסקת במאבק בין אדם ורובוט:

שמואל שוחט בכוכב הרובוטים

2 תגובות

  1. הרעיון “האיום המרחף מעל האדם מיצירים מעשי ידי רוחו” הוא לא משהו חדש, בנוקמים זה אפילו לא מוצג מספיק טוב כמו שעשו את זה בעבר (שליחות קטלנית, בלייד ראנר ….). הנושא הזה ממוחזר מידי שנה ע”י תעשיית הקולנוע ומשום מה זה נראה כל פעם פחות טוב משנה הקודמת.

  2. הקטע בבראשית קרוב למיתוסים מהסהר הפורה (אכד, שומר) – כמו גילגמש שיוצא למסע להיעשות לאל (חיפוש אחרי חיי אלמוות). כך גם שם – האדם בתחילת דרכו היה על סף הפיכה לאל, אילו רק ידע… אבל האלים חששו (יש לדעתי סימני עריכה בפרק שמרמזים על קיומו של יותר מאל אחד במקור) ועל כן גירשו את האדם ומכאן מפלתו.

    הסיפור מעוד תרבויות – מפלת האדם והעליה האיטית שלו חזרה.

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

4 × אחד =