כריכת גליון 5 של ״נכון״

נכון, כתב עת לאוטופיה ולדיסטופיה בספרות, גליון 5, אוקטובר 2020, 152 עמ’. עורך: אורציון ברתנא. מערכת: תרצה גולדשטיין, רן יגיל, רמי קמחי.

גם מבלי להיות חוזה עתידות, רואה שחורות או “חוזה אמין”, כפי שמכנה זאת אהרון האופטמן במאמרו המתפרסם בכתב העת “נכון”, ניתן לקבוע כמעט בוודאות שבין מגפת הקורונה הנוכחית למגפה העולמית הבאה עלינו לרעה לא יחלפו, ככל הנראה, מאה שנה, כמו בין מגפת השפעת הספרדית של פוסט מלחמת העולם הראשונה לזו של הקורונה. אפשר אפילו להעריך, שהמגפה הבאה עלולה להיות ממש מעבר לפינה, ואם לא נערך לה כיאות , היא עלולה להיות גרועה לפחות, אם לא יותר, מזו של הקורונה.

השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא, האם צפוי לנו כעת לא רק מבול של מגפות, אלא גם מבול של ספרי מדע בדיוני על המגפות העתידיות, גם אם זו של הקורונה לכשעצמה עולה כבר על כל דמיון.

במאמר המערכת של הגליון החמישי של “נכון”, כתב עת נכון לזמננו, כותב העורך אורציון ברתנא “אם מישהו היה כותב לפני שנים סיפור על מצור, שהחברה האנושית שמה על עצמה בשנת 2020 בגלל איזו מגפה מוזרה שנפלה על כדור הארץ, סביר שהמערכת התרבותית היתה מתעלמת, לכל היותר מתייחסת בזלזול… היו אומרים, הם מגוחכים… זה מדע בדיוני… סיפור על מגפה? זה לא רציני” (עמ’ 5).

למאמר של ברתנא ראו – זה לא רציני..זה בדיוני ..האומנם?

אבל הנה זה רציני, והנה כתבו. כשביל גייטס טען בשנת 2015 שהוא חרד ממגפה אף יותר מאשר מלחמה גרעינית, איש לא טרח להקשיב לו. כשהסופרת והפסיכיאטרית הישראלית חמוטל שבתאי, בתו של הסופר יעקב שבתאי, חזתה בדיוק מצמרר 18 שנים לפניו, לא רק שתפרוץ מגפה אלא גם את מועדה המדויק, 2020, כשם ספרה, מעטים אולי קראו את ספרה הכרסתני, שזכה לחיים חדשים רק כשנחתה עלינו הקורונה.

אך אולי אם העתידנים יפסיקו להאמין בכך שהנבואה ניתנה לשוטים, ויוצרים והוגים רבים יותר יעלו על העגלה ויזהירו מפני הבאות, אולי אז לא תהיה ברירה לציבור הרחב, ואם לא להם, הרי שלפחות למקבלי ההחלטות, אלא להסכית סוף-סוף לאזהרותיהם. במאמרו טוען האופטמן, שקהילת העוסקים בחקר העתיד חייבת לשים דגש דווקא על “תרחישים לא צפויים ואף פרועים”. והרי העתידן הרמן קאהן טען ש”העתיד המפתיע ביותר הוא עתיד נטול הפתעות” (עמ’ 55). בין התרחישים הפרועים שנדונו בשנים האחרונות ברצינות, מונה האופטמן אחדים כמו תרסיס היעלמות, הגרלה לצמצום גודל האוכלוסייה באמצעות מה שמכונה “פטירה מתוקה”, שליטת על חלומות, ועוד.

אבל מה באשר למגפות? האם לא נוח לעתידנים להתעסק בנושא?

אחת הדרכים לכתוב תרחישים היא זו של תרחישים נרטיביים, דומים למדי לסיפורי מד”ב, שנכתבים כך כדי להקנות לתרחיש כביכול “אווירה של אמינות” (עמ’ 58). האופטמן מצטט את אלברט איינשטיין שאמר “דמיון חשוב יותר מידע. שהרי הידע מוגבל לכל מה שאנחנו יודעים ומבינים, בעוד הדמיון חובק את העולם כולו, ואת כל מה שיהיה אי פעם אפשר לדעת ולהבין” (עמ’ 60). האופטמן מבהיר שספרות מד”ב במיטבה “חובקת ברמה הרעיונית עולם ומלואו”, והיא למעשה התגשמות האמירה של איינשטיין.

למאמר של אהרון האופטמן ראו – חקר עתידים חיזוי ומדע בדיוני: מימד הדמיון

מצד שני, ועל כך האופטמן אינו כותב, עלינו לקחת בחשבון שאם נוצף בהקדם במבול של תרחישים, שכל אחד מהם הוא פרוע מהשני, ההצפה הזו עלולה לגרום לכך ששוב איש לא יסכית לעתידנים למיניהם, ובמיוחד לא לתרחיש האחד והיחיד מתוכם שעלול להתרחש באמת ובתמים.

המאמר של האופטמן הוא דוגמא לכך שכתב העת “נכון”, העוסק באוטופיה ודיסטופיה, כולל טקסטים מעוררי מחשבה במסה, בפרוזה, ובשירה. היצירות עוסקות אמנם במגפה הנוכחית רק בשוליים, אך גם לנושאים עתידניים נוספים יש צורך להעניק תשומת לב.

למשל, מלחמות. המאמר המעניין של בלש הספרות אלי אשד “המלחמה הבאה: מלחמות העתיד של ישראל” בולש אחר הספרים שראו אור בספרות העברית ועסקו במלחמות העתיד. “במדינה שכל ההיסטוריה שלה עומדת בסימן מלחמות וחשש ממלחמות, אין פלא שניתן למצוא בספרותה את נושא מלחמות העתיד” (עמ’ 33), כותב אשד.

אשד אף טוען שהספרים שעסקו במלחמות עתידיות, ושהתפרסמו בסוף המאה ה-19, “תרמו תרומה משמעותית ליצירת האווירה הלוחמנית שהביאה לבסוף לפרוץ מלחמת העולם הראשונה” (עמ’ 34). לא פחות. מחובתי כאן להתפלמס עם הקביעה של אשד. האשימו כבר את הסופרים שהם “שמאלנים”, “יפי נפש”, “עוכרי ישראל”, “מרעילי בארות”, ועוד, והנה בא אשד ורומז שכתיבתם גורמת בעקיפין למלחמות. נו טוב, למרבה המזל, ההאשמה הזו מרחיקה עדות לסופרי העת ההיא באירופה, ולא לסופרי ישראל של העת הנוכחית, אך אולי מוטב היה להתנסח בזהירות גדולה קצת יותר, ולטעון שלא הסופרים וספריהם הם אלה שיצרו את האווירה המתלהמת שגרמה לפרוץ המלחמות, אלא כמדומה שהם רק שיקפו את הלך הרוח הפוליטי והחברתי, או שמא ניבאו את הבאות. שהרי מלחמות, הן מלחמת העולם הראשונה והן השנייה, הן תמיד בבחינת כתובת על הקיר, ומי שאשם בהן הם בדרך כלל מנהיגים כושלים, חסרי בינה, שוחרי רע, ולא הסופרים האומללים, שרובם לא מרוויחים פרוטה מספריהם, וכל זאת בניגוד לסוחרי הנשק למיניהם, או למנהיגים בפרוטה שעושים עסקאות סיבוביות שבהן נשק הוא משום-מה מילה נרדפת לשלום.

בנוסף, טוען אשד ש”מדינת ישראל היא במידה רבה תוצר של תחזיות אוטופיות שבוטאו ביצירות ספרות”. הוא מציין את ספרו של אלחנן לוינסקי “מסע לארץ ישראל בשנת ת”ת באלף השישי”, שפורסם בשנת 1892 ותיאר מסע במדינה יהודית בא”י בשנת 2040, כספר העתידני הראשון בספרות העברית. “ואף כי שלום לעמנו עם שכניהם ואין פרץ ואין צווח”, כתב לוינסקי, “בכל זאת ליתר תוקף ועוז בנו גם מבצרים ומצודות, כי מי יודע מה ילד יום” (35). אכן, מי יודע? האמירה הזו בהחלט בתוקף עד ימינו, וכמדומה שעד בכלל, אלא אם כן החזאים של העתיד יהפכו לאלוהימים קטנים, וינבאו לנו כמו חזאי מזג האוויר, מדי יום ומדי שעה מה עומד להתרחש בגבולות.

עשר שנים לאחר ספרו של לוינסקי, התפרסמה האוטופיה הידועה של הרצל “אלטנוילנד”, המתרחשת בשנת 1923 בעיר חיפה. אשד גם עוסק בספרים מלחמתיים עתידניים שראו אור מאז קום המדינה. רבים מהם לא השאירו חותם רב, עד שפורסמו ספריהם האפוקליפטיים של עמוס קינן (“בדרך לעין חרוד”) ושל בנימין תמוז (“פונדקו של ירמיהו”), שפרצו דרך לספרות העתידנית הישראלית במיטבה.

את המאמר של אשד “המלחמה הבאה” תוכלו לקרוא כאן.

כתב העת כולל פרסומים מעניינים נוספים. יובל יבנה כותב סיפור על תא”ל מקשיש בימי מגפה. רני יגיל עוסק בסיפור של ש”י עגנון. העורך ברתנא מפרסם סיפור חידתי יפה בשם “הקונכייה”, המתאר סוג של הליכה אינסופית, שנראית לכאורה חסרת פשר, אך פשרה הוא בעצם ההליכה עצמה ונספחיה. יואב חייק שואל בשירו “איפה השמים, הא, איפה הם?” שאלה טובה, ומי שיודע את התשובה, שיקום. לוועלוול טשרנין יש, כמדומה, תשובה והוא כותב בשירו “בשמים אין כלום” (עמ’ 50).

ניר לוי בסיפורו “ואלה תולדות האדם”, כותב גרסה משלו לתולדות האנושות, וטוען שהאדם הוא תוצאה של שיבוט בין דורי, ואם האנושות קורסת הרי זה משום שהשיבוטים יצאו מכלל שליטה. ניר לוי כותב על אדם, וגם המשוררת ענת גרי לקריף מזכירה אותו בשירה “כך/ אדם נולד:/ מתוך האין בועט/ את דרכו החוצה” (עמ’ 128).

כתב העת כולל יצירות נוספות בפרוזה ובשירה. של גיל דלסקי, רז גרינברג, חיים ספטי, תהילה סולטנה שפר, בעז טרסי, רחלי אברהם איתן, יודית שחר, לסטר דל ריי, וברכה בדיל השואלת בסיפורה “טריטון” את שאלת המיליון דולר “אתה חושב שתשנה את ההיסטוריה?”(עמ’ 92).

הגליון החמישי של “נכון” אולי לא ישנה את ההיסטוריה, אך הוא תורם לה לפחות קצת חומר למחשבה.

קראו גם ראיון עם אורציון ברתנא על מגזין “נכון”

אירוע ההשקה לגליון מספר 4 של “נכון” כפי שהוסרט בידי אנשי “יקום תרבות”

גליונות של כתב העת אפשר להשיג באמצעות פניה ישירה אל אורציון ברתנא במייל:

bartana@ariel.ac.il

דף הפייסבוק של “נכון”

דף הפייסבוק של אורציון ברתנא

ירון אביטוב סוקר אחד לאחד את תכני הגליון החמישי של כתב העת "נכון  " העוסק באוטופיה  ובדיסטופיה ,בעתידנות ובחיזוי ובמדע בדיוני ועוד תחומין מרתקים.
כריכת גליון 4 של ״נכון״
הפוסט הקודםהמלחמה הבאה: מלחמות העתיד של ישראל 2040-1891
הפוסט הבאכאשר זאב ז’בוטינסקי עמד בראש תנועת העבודה
ירון אביטוב
ירון אביטוב הוא סופר, מבקר ספרות, עורך אנתולוגיות, יוצר של סרטי תעודה ומדריך טיולים. בשפה העברית פרסם 12 ספרים, בהם "פתק מאמא", "הומלס", "אדון הסליחות", "האורות של מיאמי" ו"הסתכלות". כמו כן ערך שש אנתולוגיות בשפה העברית, רובן בצוותא עם רן יגיל. בספרדית ראו אור שישה מספריו, בהם האנתולוגיות "הציפורים לא מזמרות באושוויץ" ו"ספר השלום", שהוצגו ביריד הספרות הבינלאומי השני בגודלו בעולם, גוודלחארה מקסיקו, דצמבר 2013. אביטוב נכלל במשלחת הסופרים הישראלית ליריד, שבו ישראל היתה אורחת הכבוד, והשתתף כסופר אורח בירידי ספרות נוספים ברחבי אמריקה הלטינית. זכה בשישה פרסים ספרותיים, בהם פרס ראש הממשלה לספרות (2005), פרס קרן ירושלים לספרות יפה (1993), פרס ארתור רופין למחקר במדעי החברה (1994) ופרס "שגריר הספרות העברית באמריקה הלטינית" (2012) בזכות מפעל האנתולוגיות הישראליות שלו בשפה הספרדית. אביטוב ביים גם חמישה סרטי תעודה, ובהם הסרט "אמריקה לדינה", העוסק בתולדות האנוסים במרכז ובדרום אמריקה, סרט דובר ספרדית שהוצג במדינות רבות באמל"ט והשתתף בין השאר בפסטיבלי קולנוע בינלאומיים במיאמי (2012) ובפסטיבל הסרטים הישראלי בגוודלחארה (דצמבר, 2013). סרטו החדש "הפינה האחרונה", העוסק בתולדותיהם של כמה מבכירי הספרות האקוודורית והלטינית, הוצג בהצגת בכורה בפסטיבל קולנוע באקוודור, דצמבר 2013.

4 תגובות

  1. היי ירון, השם שלי הוא טירן, אני אשמח אם תוכל בבקשה ליצור איתי קשר, אני עושה סרט על בן אדם שאתה מכיר ואני אשמח אם תוכל לעזור לי.
    מייל ליצירת קשר: tirantop@gmail.com

  2. תודה, ירון על הסקירה. משפט שאהבתי – ,מנהיגים בפרוטה שעושים עסקאות סיבוביות שבהן נשק הוא משום-מה מילה נרדפת לשלום.”. אכן ואכן. תודה גם ליקום תרבות. בהצלחה לגיליון החדש של ‘נכון’ – “הגליון החמישי של “נכון” אולי לא ישנה את ההיסטוריה, אך הוא תורם לה לפחות קצת חומר למחשבה”. חומר למחשבה חשוב מאד בימינו העמוסים במידע מדכא מחשבה…

  3. נכון או לא נכון – למי זה משנה?
    רשימה טובה ומקיפה של ירון אביטוב על כתב העת “נכון” לאוטופיה ולדיסטופיה בספרות. אכן בעת משברים רציניים כמו הקורונה אנו נוהגים לחפש רמזים מהעבר גם אם הם משתייכים לעולם הבדיוני. כאשר אנו מסתכלים על המשברים הפוליטיים-חברתיים האופפים אותנו בכל מקום עדיף אולי לקרוא ספרות מדע בדיוני, כיוון שהמציאות נראית הרבה יותר בידיונית ממנה. ראה את פרקי נתניהו בישראל ואת פרקי טראמפ בארה”ב.
    בעולם זה יש מקום לכתב העת “נכון” ובחינתו של ירון אביטוב אותו רק מוסיפה לו ולנו.

  4. נכון או לא נכון – למי זה משנה?
    רשימה טובה ומקיפה של ירון אביטוב על כתב העת “נכון” לאוטופיה ולדיסטופיה בספרות. אכן בעת משברים רציניים כמו הקורונה אנו נוהגים לחפש רמזים מהעבר גם אם הם משתייכים לעולם הבדיוני. כאשר אנו מסתכלים על המשברים הפוליטיים-חברתיים האופפים אותנו בכל מקום עדיף אולי לקרוא ספרות מדע בדיוני, כיוון שהמציאות נראית הרבה יותר בידיונית ממנה. ראה את פרקי נתניהו בישראל ואת פרקי טראמפ בארה”ב.
    בעולם זה יש מקום לכתב העת “נכון” ובחינתו של ירון אביטוב אותו רק מוסיפה לו ולנו.

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן