סיפור נוסף בפרויקט הסיפור התנ”כי שלנו. והפעם מבוסס על סיפור ידוע מאוד בספר בראשית.

המערכת

https://chongsoonkim.blogspot.com/2015/02/abrahams-only-son-isaac-vs-jehovahs.html

אבא בא לקחת אותי אל מקום אותו הוא מכנה רק ההר. ״זה הר גבוה?״ שאלתיו. ״בגובה העיניים של אלוהים״ אמר ברוך אבהי. אנחנו רוכבים על חמור ושערו שיבה, נאנח כמו איש קשיש. ״איך נעלה עם התרח הזה בהר?״ תהיתי. ״זהו חמור מבורך״, ענה לי אבא, ״ככל שהוא מתקדם לנוע בדרכו הוא מקבל עוד ועוד כוחות.״ שאלתי ״אבל למה אנחנו הולכים אל ההר הזה?״. אבא ענה ״אתה לא רוצה שאלוהים יראה אותך?״. השבתי ״חשבתי שהוא תמיד רואה״ . אבא אמר ״לא זו סתם מעשיה לילדים.״ שאלתי ״איך אתה יודע?״. אבא אמר ״כי הוא כך קרץ לי. צריך להקריב משהו כדי להתקרב מספיק אליו. העניין הוא שצריך להתקרב כדי להקריב באמת. הוא אמר שבהר נדע מדוע. אתה לא זוכר אבל כשהיית קטן מאוד כל הזמן קפצת באוויר עם יד שלוחה מעלה כאילו ניסית לקטוף פרי. שאלנו אותך מה אתה עושה ואמרת אלו אלי, אלי אלו. ילד מצחיק. אתה מצחיק!״

בקול רועד, כמעט נוקש שיניים, הקשתי על גב החמור ״אבא אני לא אוהב את הדרך הזאת היא מפחידה אותי״. ״למה היא מפחידה אותך בן? אנחנו היחידים כאן, כאילו העולם נעלם. יש דברים שהם רק בין אב ובן והשם״. הקשתי על גב אבי ״אבל אימא עדיין קיימת?״, ונעניתי, ״כן בני, היא מתקיימת אבל במישור אחר כרגע.״ לא מסופק המשכתי להטיל ספקות ״למה אמא לא באה איתנו?״. אבא עצר עצמו מלרטון אז החמור רטן במקומו ״אמא לא תוכל לעשות את שאבינו מבקש.״ הייתי כקרציה בפרוות השיבה ״אבל מה הוא מבקש לעשות?״. והתשובה ״את רצון האל כמובן.״ עיקש כטיפש המשכתי ״מה עם הרצון שלי?״. אבא הסביר בסבלנות רבה ״הרצון שלך גם הוא הרצון שלו״. החמור התעטש ויחד איחלנו לו לבריאות.

״אלוהים החמור חולה״, גיחכתי בדאגה. ״לא, זה חמור מבורך, יד שנייה ממלאך״. לא הבנתי, אך לא היה אכפת לי, רק רציתי לומר ״אני רוצה למצוא לו שם״. אבא רכן ולחש באוזני ״יש לו שם, קוראים לו מורי״. צחקתי תוך כדי שאילתא ״מורי חמורי?״ וגם אבא צחקק ״מורי מוריה״. החמור נאנח למשמע שמו. אמרתי ״נשמע לי שהוא רוצה חופשה לא? אני חושב שכולם רוצים. גם אתה אבא״. אבא קצת כעס באומרו ״להיות חופשי לגמרי ילד זה פחד אלוהים, רק אלוהים מסוגל להכיל זאת״. קפצתי במקום ושאלתי בהכרזה ״אלוהים נמצא על ההר הזה נכון?״. בפה יבשושי ענה אבי ״בין השאר״, ואילו אני באותה מידה שולהבתי ״אז נראה את אלוהים!״.

אבא חשב שניה ארוכה טרם הגיב ״לא בדיוק, אולי במובן מסויים, כלומר נראה אותו רואה אותנו.״

ציור מאת אפרים ליליין
https://talivirtualmidrash.org.il/ספרי-התנך-אברהם-ויצחק/

התעייפתי מהדרך הישרה והדיבור המעגלי אל וסביב אלוהים, אז אמרתי ״אני עייף״, והעמדתי פני נוחר. אבא אמר ״טוב מאוד ילד זה אומר שאנחנו מתקרבים. ראה, אתה רואה את הענן שם שהולך וגדל ונע כמונו, הוא מסמן את הדרך להר״. אבא נשמע נרעש לפתע, אך אני פחות התרשמתי ״זה ענן מוזר נראה כמו עשן״. אבא התעטש, והסביר ״זהו ענן מבורך, מלאכים מסיעים אותו כמרכבה״. רציתי לשאול ״הוא רוצה לנוע כרצונם?״, אך אבי כמו הקדים אותי ואמר ״הוא רוצה לעשות כרצון האל״. בחשש מה מתגובתו של אבא ביקשתי תשובה ״אם אני לא רוצה לעשות זאת גם, אלוהים יעניש אותי?״. אבא השיב, במנגינה השמורה לרוב לשיחות בינו לבין אמא, ״לא יעניש, העונש יבוא מעצמו בצורת חיים הסובבים סביב נקודה שאין לאחוז. הנה ההר! תיכף נתחיל לעלות, תחזיק בי חזק״. אבא לאט דבר מה נוסף באוזני החמור, וזה מיהר לשרוק מנחיריו ולשעוט כאילו מלאכים מצליפים באחוריו, עד אשר הענן שעטף את פסגת ההר שטף מעט במורדותיו וכיסה את מבטינו, ואני חיבקתי את אבא כמו היה עמוד יציב בעולם של רוחות שדים פרועות מסחררות.

החמור נשכב על האדמה מותש, והבנתי חרף הסחרור והערפול כי הגענו לפסגה. אבא ביקש שאשכב בתנוחת עובר ואדמיין שטרם נולדתי. אז שלף משקי אוכף החמור סכין כה מבהיקה, ובברק שלה שלא ראיתי כדוגמתו מעולם ראיתי את עיני אלוהים מבהיקות, ודומה דומעות. כמו מתוך תהום של פי בובת פיתום פתאום נשאתי מעלה שיר כתפילה “אב אל אל עצב – אבי אלי אלי תקרב – מלך מלכים מולך מוקרב – שדי שדי שדי יועזב – אז שוב אבא בנך יאהב.״

אבא הנלהב הביט בי בחיוך רחב, ושיניו נצצו כמו להבה, עיניו כלהב.

ציור מבית הכנסת בבית אלפא המאה החמישית אחרי הספירה, ויקיפדיה

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן