שיעור האנטומיה של ד”ר טולפ מאת רמברנדט, 1632, מוזיאון מאוריציוס בעיר האג. ויקיפדיה

לפנינו תמונה ידועה של רמברנדט שבה מנתח וחבורת אנשים נמצאים ליד גופה והם לומדים עליה ודרכה אנטומיה.

אבל איזה סוג אנטומיה בדיוק? לא דווקא או לא רק האנטומיה הרפואית הרגילה.

ציורו של רמברנדט צוייר בתקופת התעוררות מדעי האדם והפילוסופיה. זוהי תקופתם של רמברנדט ודקרט שחיו באותו הזמן באמסטרדאם. האם הכירו זה את זה? כנראה שלא, אבל שניהם מלוכדים באיזשהו אופן בציור.

הציור מציג ניתוח פומבי שהתקיים לפני קהל משכיל, וגם לא כל כך משכיל, שהתעניין אז מאוד במדע האנטומיה, ושילם כסף עבור צפיה באיברים מגוף האדם המוצאים לאור השמש בידי המנתח.

בציור תשעה דיוקנאות, שצוירו בנפרד כל אחד מול מודל יחיד שעמד מול הצייר בעודו מתעד את האור ואת הצללים.

במרכז דוקטור ניקולאס טולפ, המורה לאנטומיה. מדען מפורסם של התקופה, המנתח את גופתו של פושע, שהוצא להורג מוקדם יותר באותו היום, בפני הציבור המתעניין.

הוא מנתח את ידו השמאלית הפתוחה של המת ובה נראים העצבים החשופים. ידו הימנית ורגליו מגושמות, וראשו גדול.

תפיסתו של ד”ר טולפ לא רק את מה שיש בגוף, אלא גם את מה שחסר בגוף, ניכרת בעוד הוא פורס במלקחיים את ידו של האיש המת, וחושף את פנים הגופה לאוויר החדר.

הניתוח מזכיר באופן אירוני גם את ניתוחיו הפילוסופיים של רנה דקארט באותה תקופה, שחשב על היחסים בין חומר ורוח, מחשבה שוודאי הייתה משותפת לשני גיבורים אלו של תקופת הנאורות.

ראשו של האיש, שחייו ותרומתו למדע מתועדים היטב, נשאר שלם, ופיו פתוח בתנוחה שמזכירה את ישו וציורי מותו הרבים. מחשבת הניתוח בציור עשוייה להיות בהשאלה מחשבת “הקוגיטו”, או ה”אני חושב משמע אני קיים”, של דקארט, אם כי ברור שרוחו של המטופל ודאי יצאה ממנו.

מחשבותיו של רמברנדט פחות ברורות ביחס לאלו של דקארט. רמברנדט בעיקר צייר, הוא לא כתב, בניגוד לדקארט, וראייתו של רמברנדט ויחסו לחומר מתועדים היטב לתוך המאה שמונה עשרה. אף כי רמברנדט קרוב בזמן לדקארט הוא השאיר השפעה חומרית ויזואלית, ופחות מחשבה מודעת לעצמה. עם זאת מחשבותיו מתועדות באופן חושני יותר.

הגופה בציורו של רמבנרדט שונה באופן מובהק מהאנשים שעומדים לידה, והצייר כמו מסמן את “חוסר החיים” שבה. אבל האם הוא תומך ברעיון הניתוח של מי שזה לא מכבר היה בחיים, נשם ופעל, והפך כעת ללא יותר מבשר?

שמו של רמברנדט ושנת הציור חתומים על הקיר מאחורי המשתתפים בסצנה, ומול מבטו של הצייר, ובהשאלה מבטו של הצופה. מול הרופאים מונח ספר עבה, והסצנה כולה מוארת באור שמגיע מחלון מצידו השמאלי של החדר בו מצוי הצופה בשעת ההשתתפות בסצנה. מאחורי הרופא ושני רופאים שמצויים מעליו ישנן רוחות רפאים של כובעיהם המצוירים שצוייר עליהם פנטימנטי. הכוונה היא לשינוי כיוון בציור ותיקון טעות על גבי גרסה קודמת של הציור. 

אלא שלדעת הצופה הזה בתמונה רוחות הרפאים האלו רק מעצימות את השאלה שעומדת במרכז התמונה: חושב משמע קיים? האם בגוף המת, שהוא כעת רק בשר ניתוחים, נשאר בכל זאת משהו מהחיים? או שאין קשר בין קיום ובין מחשבה?

שאלה שהתשובה עליה של המדע שבא אחרי דקרט היא :המוח מתפתח ועם המוות נעצר בשלב ההתפתחות אליו הגיע. ובמוות נושא עמו המת את התפתחות הגוף אליה הגיע עם מותו,ומבחינתו הכל נעצר.לתמיד.

עם זאת הייתה תשובתו של רמברנדט זה לא ברור.

ראו גם

רמברנדט צייר היהודים

Nicolaes Tulp by Nicolaes Eliasz. Pickenoy (1633) ויקיפדיה .

  

השאר תגובה

אנו שמחים על תגובותיכם. מנגנון האנטי-ספאם שלנו מייצר לעתים דף שגיאה לאחר שליחת תגובה. אם זה קורה, אנא לחצו על כפתור 'אחורה' של הדפדפן ונסו שוב.

הזן את תגובתך!
הזן כאן את שמך

4 × 2 =