ניקולא יוזגוף אורבך ממשיך כאן את מאמרו שפורסם ב”יקום תרבות” ותיאר את מסעות הויקינגים לאיים הנידחים איסלנד וגרינלנד שם הקימו התישבות. כעת מאמר ההמשך שמתאר את מסעותיהם הנוספים של הויקינגים ליבשת אמריקה שאותה גילו 500 שנה לפני קולומבוס.

המערכת

מסעות הויקינגים אל המערב היו תולדה מובהקת של גורמי דחיפה גיאו-פוליטיים וכלכליים שאילצו שבטים שלמים בסקנדינביה, שנעקרו ממקום מגוריהם או שנדחקו ממנו, לנדוד למקומות חדשים. כבר במאה ה-9 לספירה גורשו או נמלטו ויקינגים, בעיקר מנורבגיה, לחופים הסמוכים, בשל מאבקים שבטיים בנורבגיה. בהיותם חסרי כל הנודדים, שהיו חייבים לשרוד, החלו להתקיים בין היתר מביזה.

בשל אופייה הטופוגרפי והאקלימי של נורבגיה רק שטחים מצומצמים בה ראויים לעיבוד ולהתיישבות, ולפיכך המלחמה על השטחים הללו גברה ככל שהאוכלוסייה גדלה. אלו שהפסידו במאבקים הבין-שבטיים נאלצו לנדוד חסרי כל אל מעבר לים. בתוך כך, במהלך המאה ה-9 לספירה נעשו ניסיונות לאחד את השבטים וליצור הנהגה אחת תחת מלך אחד. לרעיון זה התנגדו שבטים רבים ועם מימוש הרעיון הם נאלצו לעזוב כיוון שסירבו להצטרף לאיחוד.

ממערב למערב המוכר: המניעים להפלגות למערב הרחוק

ספינה ויקינגית מקור תמונה: viking-nevo.narod.ru/images/expeditions/havorn/havorn.gif

הויקינגים שנאלצו לעזוב את מולדתם נותרו ללא קרקע להתיישב בה. מצב שהאיץ בהם לפתח את יכולותיהם הימיות ולשכלל את ספינותיהם, שהיו כמעין בית וקרקע עבורם. עם התחזקות ממלכות אירופה בסוף המאה ה-9, הויקינגים שמספרם היה לא גבוה, נאלצו למצוא חופים אחרים לבזוז, ומקורות נוספים שמהם יוכלו להשיג את מזונם ואת צורכיהם השוטפים למחייה. בתקופה זו לערך הפכו גלי ההגירה הויקינגים למערב להיות משמעותיים, שכן אוכלוסייה רבה נדדה מסקנדינביה, ומקרב המהגרים רבים נטמעו באוכלוסייה המקומית בחופים הסמוכים (נורמנדיה, אנגליה, גרמניה, רוסיה), והיתר המשיכו ממערב לתחומים המיושבים והנודעים.  

הפלגת הויקינגים למערב הייתה אפוא ברירת מחדל הישרדותית לאלה שחיפשו קרקעות להתיישב בהן. יתר הכיוונים לא היו אפשריים: במזרח הייתה רוסיה; בדרום שכנו ממלכות אירופה ועמי אפריקה; הצפון היה קפוא ובלתי ראוי להתיישבות מפאת תנאים האקלים הקיצוניים. לפיכך הכיוון היחידי שנותר הוא מערב. המערב היה בבחינת נסתר. הויקינגים קיוו כי במערב ניתן יהיה להתיישב, ואכן עם הגעתם לאיסלנד, הם יישבו את האי במהירות. מאיסלנד הרצון להתפשט היה בבחינת גילוי ארצות חדשות וקרקעות חדשות עבור האוכלוסייה הויקינגית שהוסיפה להגיע מהמזרח.

בספרות המחקר עד למאה ה-19 גורמי הדחיפה של הויקינגים לכיוון מערב הוצגו באופן רומנטי – רדיפת הרפתקאות שהייתה טבועה בבני סקנדינביה ומאבקים שבטיים. אך במחקר המודרני, ואף בסאגות הנדודים הנורדיות, ניתן למצוא לצד ההסברים הרומנטיים גם הסברים חברתיים, גאוגרפיים, פוליטיים, ותרבותיים מורכבים יותר. 

ריבוי אוכלוסין: במאה ה-9 לספירה הגיעה אוכלוסיית השבטים הנורדיים לרוויה. לאנשים היה מחסור באמצעי קיום בסיסיים כגון שטחים חקלאיים, צייד, ואוכל. רבים נאלצו לחפש מקומות מחייה חדשים. הלחץ הדמוגרפי גרם לעמי הצפון לפלוט אוכלוסיות צעירות. אלו, בהיותם חסרי כל, בזזו ופלשו לחופים הסמוכים בים הבלטי ובמערב אירופה. תגובת עמי אירופה, שכבר נפגעו בעבר מהתקיפות הויקינגיות והטמיעו רבים מהם, הפכה נחושה משהייתה, ואילצה את הויקינגים לחפש חלופות במערב. שם ייחלו למצוא שטחים שניתן להתיישב בהם וכן אדמה פורייה הראויה לעיבוד (Ingstad, 1969).

הגירה כפויה: מהגרים רבים נאלצו לעזוב את מקום מגוריהם, לאחר שנרדפו על ידי שליטים, חמקו מנקמת דם שבטית, או לאחר שנושלו מאדמתם. כך למשל, יציאת הוויקינגים לאיסלנד בשנת 870 נבעה מעליית כוחו של לוחם ויקינגי בשם “הארלד יפה השיער”, שניסה לאחד את כל השבטים בנורבגיה. אלו שהתנגדו לאיחוד, גורשו, ונאלצו לחפש מקום אחר. “אריק האדום”, שסאגות רבות מזכירות אותו, נמלט מאיסלנד לגרינלנד לאחר שהואשם ברצח של שני אנשים. עם זאת, עיקר הנדידות היו בעקבות אובדן קרקע וגירוש של שבטים מנורבגיה וממחוזות אחרים שבהם התיישבו הויקינגים.

מסחר: עם התבססותם באי איסלנד, ומאוחר יותר בגרינלד, חיפשו הויקינגים שכנים קרובים לסחור עימם, ולשם כך הפליגו לאיים הסמוכים. תחילה לאיים הקטנים הקרובים לאיסלנד, ובשלב מאוחר יותר לאיים רחוקים יותר במערב, וכך בעצם הגיעו עד וינלנד, שבצפון אמריקה.

מחלוקות דתיות: כאשר מלך נורבגיה קיבל על עצמו את הנצרות, ודרש להחילה על כל הממלכה, נדדו שבטים פאגאנים לאיים המערביים, כדי להימלט מהעונשים שהוטלו עליהם. כאשר המשיכה הנצרות להתפשט ברחבי העולם הויקינגי נמלטו מערבה אלו שנמנעו מלקבל את הנצרות (Brondsted,1967).

יכולות טכניות: הויקינגים היו ספנים ונווטים מצוינים. בנוסף לכך, הם בנו אוניות טובות, שאפשרו להם לצאת למסעות ארוכים. במקביל, הוויקינגים עיבדו וניצלו ברזל באופן יעיל ומהיר, דבר שאפשר להם לשפר ולשכלל את כלי נשקם, בעיקר את החרבות (Campbell, 2001).

הנסיונות הראשונים ליישוב צפון אמריקה

קטע על אריק האדום כאחד מהמגלים הידועים ,
THE WORLD AROUND US No. 23 (July ’60) [THE ILLUSTRATED STORY OF GREAT EXPLORERS].

יישובה הקולוניאלי של גרינלנד לא עצר את תנופת ההתפשטות הויקינגית מערבה. לפי הסאגות האיסלנדיות האיש שגילה את אמריקה היה בנו של “אריק האדום”, לייף אריקסון. החוקרים מתקשים לקבוע את תאריך הגילוי המדויק כיוון שהסאגות הועלו על הכתב מאות שנים לאחר שלייף דרך על אדמת אמריקה, אולם מקובל על רוב החוקרים להניח כי התאריך הוא בסביבות שנת 1000 לספירה.

הויקנגים מגלים את יבשת אמריקה. “העולם מראשיתו ועד ימינו” אנציקלופדיה “עולם התרבות”

כעשור וחצי לפני שלייף אריקסון גילה ודרך על אדמת היבשה החדשה – אמריקה – ספן איסלנדי בשם ביארני הריולפסון (Bjarni Herjólfsson), ניסה להפליג לגרינלנד כדי לבקר את הוריו, ונקלע לסופה ולערפל כבד אשר סחפוהו לפתחה של יבשה לא מזוהה במערב. ביארני הבחין בקו חוף שטוח מכוסה עצים במערב הרחוק, אך לא עצר שם מאחר שמיהר להגיע ליעדו, וכך איבד את הבכורה ההיסטורית ללייף אריקסון. הגעתו של ביארני מתוארכת על ידי החוקרים לשנת 986 לספירה. עם שובו של ביארני לאיסלנד הוא דיווח כי ראה ציפורים ואיים ירוקים ופוריים שלא הכיר קודם לכן (Ingstad, 1969).

מפה 1: מסעו של ביארני הריולפסון מגרינלנד לחופי אמריקה

מסעות הויקינגים ליבשת אמריקה מקור מפה: www.heritage.nf.ca

בשנת 1000 אריק טורבלדסון החל לגלות עניין בדיווחים שהגיעו בדבר היבשת ששוכנת ממערב לגרינלנד, ואף גילה עניין מיוחד בדיווחו של ביארני הריולפסון. אריק החליט להקים משלחת סיור לאיים המרוחקים ששמע עליהם רבות, אולם טרם היציאה שבר אריק את רגלו בשעה שנפל מסוס. בלית ברירה העביר את הפיקוד על המשלחת לבנו, לייף אריקסון (Logan,1992).


הפתיחה של סיפור הקומיקס “אריק האדום: עלילות הויקינגים” מאת רבקה רינד “הארץ שלנו” 1967

לייף אריקסון נולד בשנת 970 לספירה. היו לו שני אחים, טורבלד וטורסטיין, ואחות בשם פריידיס. לייף נשא אישה בשם טורגונה ונולד לו ילד אחד בשם טורקל לייפסון. כאשר נקרא לנורבגיה לשרת תחת מלך נורבגיה, אולף הראשון, המיר את דתו לנצרות, כמו רבים בסביבתו. עם שובו לגרינלנד, הוא קנה את הספינה של ביארני הריולפסון, והפליג לחקור את האדמה שביארני ראה ממערב לגרינלנד. בשנת 1000-1001 אסף לייף 35 אנשי צוות ובמצוות אביו יצא לחפש את הארץ שראה ביארני במטרה לבדוק האם יש אמת בסיפוריו (Ingstad, 1969).

מטרת המסע הייתה למצוא מקומות יישוב חדשים, וכללה מלבד הגברים גם נשים, חיות משק, ועבדים קלטים. הרצון למצוא מקומות חדשים נבע בעיקר מסיבות כלכליות וגיאו-פוליטיות. לייף כבן למשפחת מגלי ארצות רצה לגלות אף הוא ארץ חדשה, כשם שאביו גילה, ואולם זאת הייתה הסיבה המשנית. בגרינלנד, ואף באיסלנד, שטחי החקלאות היו מצומצמים והאוכלוסייה גדלה בקצב מהיר, אי לכך מנהיגי האיים החדשים ביקשו לבחון האם ניתן ליישב ארצות נוספות ובכך לפתור בעיות כלכליות וחקלאיות, להרחיב את שטחי שליטתם של הויקינגים, ולנצל את משאביה של הארץ החדשה לצרכי מסחר (Ingstad, 1969).

לייף הפליג מערבה בראש צוות שחלקו היה פאגני וחלקו היה נוצרי. במהלך המסע לייף וצוותו צפו מרחוק בחוף המכוסה קרחונים. חוף זה הינו חופו של האי באפין, שמצפון למצר האדסון (ראו מפה 1). לייף וצוותו ירדו אל האי והאדמה הראשונה אליה הגיעה משלחת המחקר הייתה מכוסה בסלעים מבריקים ושטוחים, לכן קיבל האי את השם ‘הלולנד’, שמשמעו בנורדית עתיקה ארץ האבנים השטוחות (Olrik, 1971).

לאחר מספר ימים של שהות ב”הלולנד” לייף וצוותו המשיכו במסעם, והפליגו דרומה לאורך החוף תוך כדי חיפוש אחר לשונות ים נקיות מקרח. כך הגיעו לארץ מיוערת עם חופים בעלי חול לבן וקראו לה “מארקלנד” – “ארץ היער”. מקובל להניח כי “ארץ היער” היא חבל לברדור שבקנדה. הויקינגים בראשות לייף החליטו לעגון ב”ארץ היער” ולבחון אותה. שם הם פגשו לראשונה בילידי המקום וכינו אותם בכינוי המשפיל “סקראלינגים” – שפירושו “עלובים”.

בהמשך מסעם דרומה הגיעו לארץ חדשה, אשר הסאגות האיסלנדיות מספרות בהתלהבות רבה שיש בה דגי סלמון גדולים ורבים, ודשא שצומח כל ימות החורף. ככל הנראה אפשר שמדובר במפרץ צ’סאפיק, אולם מקובל על רוב החוקרים שזה היה החוף של ניו-אינגלנד. עוד מסופר בסאגה כי אחד מאנשיו של לייף איריקסון, טורקיר, גילה גפני בר רבים. כאשר הראה זאת לאריקסון הוא התפעל והעניק למקום את שמו, וינלנד, ארץ היין. עם זאת, יש חוקרים הסוברים כי מקור השם אינו קשור ליין (Ingstad, 1969).

לייף וצוותו יזמו מספר סיורים באזור החוף ובפנים היבשת, וכך גילו את העושר במקורות מים. מאחר שהשטח היה מיוער נמצאו להם עצים רבים לבנייה ולהסקה. כמו כן, האקלים היה נעים, ולפיכך החליטו שהמקום מתאים להתיישבות והקימו שם בתים על-מנת להעביר את החורף. כאמור, המקום היה מאוד נוח: להקות גדולות של דגי סלמון שחו בנהרות הסמוכים.

המקורות הספרותיים העיקריים למסעות הויקינגים לצפון אמריקה הן משתי סאגות איסלנדיות: הסאגה של אריק האדום והסאגה של אנשי גרינלנד. סאגות אלו נכתבו כ- 250 שנה לאחר ההתיישבות בגרינלנד וניתנות לפרשנות רחבה. משתי הסאגות השונות עולה כי היו מספר ניסיונות ליישב את צפון אמריקה, שאף לא אחת מהן החזיקה יותר משנתיים. לחוסר ההצלחה היו כנראה מספר סיבות. הסיבות המתוארות בסאגות הן מחסור בנשים ומלחמות עם התושבים המקומיים (Clausen, 1993).

וינלנד לאחר תקופתו של לייף

לאחר שחזר לייף לגרינלנד, יצא באותה דרך אחיו, תורוואלד, שהתלהב מסיפוריו של אחיו, עם 30 מלחים. הוא היה האירופאי הראשון שמצא את מותו לאחר שהוא וצוותו נתקלו בילידי המקום והרגו 8 מהם. תורוואלד נפצע אנושות מפגיעת חץ ומת. שנתיים לאחר מותו של תורוואלד סוחר איסלנדי בשם תורפין קרלספני עזב את איסלנד עם שלוש ספינות בניסיון ליישב את וינלנד (www.sagadb.org).

מפה ויקינגית של יבשת אמריקה מהמאה ה 15, שחזור של מפה מהמאה ה 13. מקור: www.pserve.hu/rovas/vinland1.jpg

הקבוצה של תורפין כללה 135 גברים ו-15 נשים. תורפין לקח עימו בקר רב כדי שיוכל לגדלו ולהרבותו בארץ החדשה. אנשי הקבוצה סחרו, לחמו בילידים, והתקוטטו ביניהם על הנשים המעטות. קיץ אחד חנו במפרץ עשיר בדגים עם קרקע שהצמיחה ספיחים של חיטה, וכרי מרעה גליים שלא ידעו כפור בחורף, מקום זה כינו אותו הופ (Hope). במהלך שהותם בהופ, גודריד, אשתו של תורפין, ילדה בן שנקרא סנורי. הוא היה האירופאי הראשון שנולד באמריקה.

במהלך השהות הקצרה באמריקה, מתקופת לייף ועד לתורפין, סחרו הויקינגים עם האינדיאנים, ונתנו להם חלב ואריגים אדומים, תמורת פרוות, עצים, ענבים, עורות, ופריטים נוספים שיכלו למכור באירופה ובגרינלנד. הסאגות מספרות על פריידיס הגיבורה, אחותו של לייף, שהצטיינה בגבורתה נגד האינדיאנים.

לבסוף, על אף התכנונים בדבר יישוב וינלנד, אחרי 3 חורפים תורפין וצוותו נאלצו לסגת, וחזרו לגרינלנד ומאוחר יותר לאיסלנד. תורפין ואנשיו גילו עד מהרה כי קיימים פערים תרבותיים-חברתיים בינם לבין הילידים. פערים אלו הובילו למספר התנגשויות אלימות בין הצדדים, ומאחר שהיו מודעים לנחיתות המספרית שלהם ביחס לילידים החליטו לעזוב. עד שנת 1020 נעזבו יישובי הוויקינגים באמריקה ומאז לא נכתב עוד על ניסיון ויקינגי ליישב את וינלנד. עם זאת קבוצות ויקינגיות המשיכו לסייר בוינלנד וסביבותיה גם בשנים לאחר עזיבתו של תורפין וזאת לצורך איסוף חומר גלם והבאתו כאספקה למושבה בגרינלנד (Ingstad, 1969).

כאמור, בני גרינלנד ואיסלנד ניסו להתיישב בעולם החדש ללא הצלחה, אך הם הצליחו לשמור על קשרי מסחר בין איסלנד, גרינלנד, ואמריקה הצפונית. הם ייבאו משם בעיקר עצי מייפל ופרוות בעלי חיים, וכן ידוע כי הביאו מוצרים אלו למכירה גם באירופה. יכולתם לקיים קשר קבוע עם יבשת אמריקה בשנת 1000 לספירה היא מרשימה ונועזת בעיקר משום שהם –הויקינגים בני גרינלנד ואיסלנד – חצו הלוך ושוב את חלקו הסוער ביותר של האוקיינוס האטלנטי, בזמן שכל אימפריות הים הגדולות שכשכו לאורך החופים, והים היחידי שהעזו לחצות היה הים התיכון (Clausen,1993).

נטישת היישובים בגרינלנד ובוינלנד

כמה סימנים מעידים על כך שספינות גרינלנדיות הפליגו לאמריקה להביא עצים, אך אין בידנו שום רמז לחדירה מאורגנת אל הארץ במשך 400 שנה. ב-1262, לאחר שהשיגה נורבגיה ריבונות על איסלנד וגרינלנד, קנתה לה גם אחיזה מונופולית על שטחי המסחר של האיים ואף הגבילה אותם. בשלב מאוחר יותר, כאשר מצאו הנורבגים כי המגע עם היישוב בגרינלנד אינו מכניס רווחים, הניחו לו להידלדל בהדרגה. בשנת 1355 כאשר שליח מלכות בשם פאול קנוטסון, נשלח לקבוע אם אמנם הקלו ראש אנשי גרינלנד בנצרות הוא מצא את האי שומם לחלוטין (Ingstad, 1969).

לאחר כ-400 שנים מאז ההתיישבות הראשונה נעלמו המושבות  הגרינלנדיות לחלוטין. סביר להניח כי העלמות זו היא תוצאה של רעב ששרר במהלך המאה הארבע עשרה, בתקופה הקרויה “תקופת הקרח הקטנה” שאופיינה בהידרדרות האקלים העולמי. ניתוח עצמות אדם מתקופה זו מראה תאימות גבוהה למצב של תת-תזונה.

קראו גם:

אריק האדום – מעלילות הויקינגים

אריק האדום ולייף אריקסון בקומיקס

רשימת מקורות

Brondsted, J. The Vikings, Penguin Books, Baltimore, 1967

Campbell, J. The Viking World, Frances Lincoln Press, London, 2001

Clausen, B. Viking Voyages to North America, Roskilde, Denmark, 1993

Ingstad, H. Westward to Vinland, St. Martin’s Press, New York, 1969

Logan, F. The Viking in History, Routledge, London, 1992

בול של ארצות הברית עם דמותו של לייף אריקסון. ויקיפדיה

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן