תמונתו של אביחי קמחי
תמונתו של אביחי קמחי

ספר שירים חדש, השישי במספר, “מן המעט”, לאביחי קמחי, בעריכתו של ד”ר צדוק עלון, בהוצאת “עמדה”. ספריו הקודמים רשומים על דש הכריכה האחורית:

כריכה אחורית ספרו של אביחי קמחי מן המעט
כריכה אחורית ספרו של אביחי קמחי מן המעט

את רובם קראתי, על אחדים מהם כתבתי. שיריו יודעים למסור סיפור בקצרה, בעוצמה. ב – “מן המעט” אני שומעת קול חדש – דמיוני, חלומי, הזייתי, והדבר משמח אותי עד מאוד. השירים גם חזותיים מאוד, או שמא אני זו שהוזה סרטים אחרי חצי שנה של העדר חדשים.

לקראת השקת הספר ב-13.10.2020,

הודעה על השקת ספרו של אביחי קמחי מן המעט
הודעה על השקת ספרו של אביחי קמחי מן המעט

אביא כאן מבחר מהשירים המהממים האלה, בליווי תובנות אחדות.

אסטרואיד כחבטת פתיחה

תמונת השיר אסטרואיד
תמונת השיר אסטרואיד

כמה יפה ה”אנחנו” הזה. מי אלה? כמה רחבה קבוצת ההתייחסות? המשורר הדובר מגיש על גבי עמוד אחד תסריט מדע בדיוני שלם עם הגיון מופרע מופלא: “ריחפנו בין מקום למקום”; “הבור היה איתן וסרב להבין”

במקבץ שירים מרעננים המשורר מקיף את עצמו בנשים חושניות, מתעתעות. יש שסוערת כמו גלי הים “והייתה שם סערת חושים/ של אישה/ שידעה גבר במלוא 360/ מעלות גופה” (עמ’ 11). והנה תמונת הזיכרון של האחרת: “ואני שקוע בתמונה שבה גלשת מההר אל המעין שבעמק” (עמ’ 12). הנשים, ככוח המניע של חיים, קשורות למים, בהם שרצו היצורים הבראשיתיים, ואז עלו על פני האדמה: “מצאתי את עצמי לצד אישה/ טובלת בעירום// לפתע היא צללה/ … / נכנסתי והיא עמדה מאחורי דלפק” (עמ’ 13).

ירושלים הקפואה מגישה חיי מרתפים לוהטים פואטיים-ארוטיים. השיכרון מיין ולא מיין מהבהב חזיונות:

תמונת השיר סקס בירושלים
תמונת השיר סקס בירושלים

השכרות בין הגפנים מניבה הזיית אישה במטפחת אדומה. היא רוכבת, חומקת, נסה

תמונת השיר מטפחת אדומה
תמונת השיר מטפחת אדומה

אחרי תסריט אפוקליפטי, וסרטים ארוטיים באה האימה. היא מתּממת, מתגנבת ומכה:

תמונת השיר רבין
תמונת השיר רבין

עוצמת ההזדהות עם קורבנות הגזענות מכניסה אותו לעורו של האחר

תמונת השיר מסומן
תמונת השיר מסומן

הנה החשוד המידי: ” הדמיון הו הדמיון” הממכר, המכתיב שירים ממכרים.

תמונת השיר ניקוטין
תמונת השיר ניקוטין

כמה חשופה ונוגעת ללב המודעות לספקנות ולכתיבה, שהיא מעין לחש קסמים נגד “רוחות ושדים ומכשפות, וההשלמה עם “הרבה פרות בוסר שיש בהם שמבשילים”

תמונת השיר אדמה
תמונת השיר אדמה

אבל הנה אביחי קמחי מצא שפה אחרת, עסיסית כפרי שהבשיל במרוצת שנות הכתיבה.

“מן המעט” הוא ספר מנחם, כתינוק המרדים את עצמו במלמול מתוק. שיריו מתגברים על כובד המועקה: “וריחפנו בין מקום למקום” (עמ’ 9), הנשים המושלמות המושלות בכיפה, מבטיחות “מעין נעורים” (עמ’ 12). הספר מפיח תקווה: “אולי היא ארץ זבת חלב ודבש / ולא ארץ אוכלת בנותיה ובניה” (עמ’ 69).
ליבו של המשורר פתוח לעמיתיו: “כשלבי/ כבד מנשוא/ הוא פתוח לשירתם/ של אחרים/ ושירתי נאלמת דום” (עמ’ 64).
וכן, המשורר מודע ליסוד הסוריאליסטי הרענן של כתיבתו: ” אני כותב בתוך השפה העברית/ וממסורת של בעלי חלומות והזיות” (עמ’ 57).

קראו עוד על אביחי קמחי 

אביחי קמחי בלקסיקון הספרות העברית 

4 תגובות

  1. רשימה יפה המביאה דברים בשם אומרם.
    בהשקה אולי אומר מילים אחדות על היסוד המעין סוריאליסטי – שהוא פואטי – אשר לו מקום מהותי בספר, תוך שאתייחס למכלול השירים.
    צדוק

  2. מאמר מעמיק. ייחודי איכותי רב קולי. הבוחן לעומק והיטב אספקטים שונים בשירתו של אביחי קמחי וחושף אותם היטב ויפה בפני קהל הקוראים של השירה

  3. כתבה מרעננת ומעניינת.
    התייחסות מרתקת לאלמנטים החיים והרוחניים. מעניין לראות כי קמחי מחפש את ה’אני’ בכל מיני סוגים של חיים (מחמצת, עץ וענפיו ועוד)

  4. כתבה מעמיקה, חגית “עושה את העבודה” כראוי, תענוג לקרוא. תענוג גם לקרוא את שיריו המרעננים משהו של המשורר הידוע ורב הפעלים אביחי קמחי.
    בין מגוון הנושאים שהוא כותב הוא מתייחס גם לחומרים מזיקים שבני האדם שואפים לריאותיהם, חומרים כאילו כייפים אך למעשה גורמים לנזק בלתי הפיך.
    אני זוכר שלפני כ-20 שנה התקבל לעבודה במוסד הציבורי שעבדתי בחור נחמד ומלומד, בוגר חדש מאוניברסיטת חיפה,
    פעם בנסיעה לירושלים לאחד המוזיאונים ראיתי אותו פורש מקבוצתנו ונעמד מתחת למדרגות המוסד ומעשן בשקיקה:
    ניגשתי אליו ואמרתי לו – אתה בחור כה חביב ומבטיח, למה לך לעשן – זה הזמן להפסיק כל זמן שאתה צעיר,
    הוא הביט בי בשאננות והשיב: “מה אכפת לי – כיף לי!” הבנתי שאין עם מי לדבר.
    בהשוואה שעושה המשורר בינו וכאילו בין רבין – הוא מדבר על סופו של רבין ובשורה אחת נכתב:
    “בנסיבות עליהן יש מחלוקת”
    האמנם, הגם אתה ברוטוס?

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן