”חזרה ספרותית לימי התנ”ך היא הדרך היחידה מלבד הסאטירה שבאמצעותה אפשר להתמודד בצורה אמיתית כנה ורצינית עם אירועי היום יום.” ניסים אלוני בראיון עם אהרון דולב, מעריב 25.12.1953, בדיון על מחזהו על המלך הרודני רחבעם “אכזר מכל המלך”.

במסגרת פרויקט הסיפור התנכי של “יקום תרבות” לפניכם אחת היצירות הבולטות של התיאטרון העברי ושל הדרמה הישראלית על רקע תנ״כי, המחזה הקלאסי של ניסים אלוני ”אכזר מכל המלך”. המחזה, שהוצג כמה פעמים על במותינו, הוא אחד המחזות התנ״כיים הגדולים של הספרות העברית והבמה העברית, ואחד המחזות העבריים הגדולים מכל סוג.

זהו סיפור מאבקו של המורד ירבעם בן נבט במלך האכזר והמטורף רחבעם בן שלמה, מאבק שמגיע לשיאו בעימות מילולי אידיאולוגי בין שני האישים.

העלילה מתרחשת בימים שלאחר מות המלך שלמה בן דוד. הגיבור של המחזה הוא ירבעם בן נבט. התנ”ך והמסורת מוקיעים אותו כמי שחטא והחטיא את ישראל. אולם ירבעם של ניסים אלוני הוא דמות חיובית, מדינאי שוחר שלום וקידמה חברתית. הוא איש העם העומד בראש המרד נגד המלך רחבעם, ששואף להמשיך במדיניות הדיכוי החברתי של המלך שלמה.

ירבעם, ששהה במשך שנים במרכז העולם – תרבותית ומדינית – במצרים אצל פרעה שישק, הוא איש הבקיא בהלכות העולם הגדול, ומטרתו העיקרית היא להרחיב את אופקיהם של בני עמו. הוא יוצא כנגד לאומיות צרה ולאומנות צרת אופקים, נגד פנטיות דתית, נגד מלחמה ושפיכות דמים שלא לצורך. הוא מבקש מחר של שלום עם השכנים שמסביב, ואותו מבטאת המקהלה במחזה, הקוראת למלך רחבעם “תן שלום…תן לחם ..תן שמחה המלך!”

את המערכה הראשונה של “אכזר מכל המלך” תוכלו לקרוא כאן.

הנה המערכה השנייה של המחזה הקלאסי, אחת הדרמטיות ביותר בתולדות הדרמה העברית – הויכוח בין המלך העריץ רחבעם והמורד העיקש ירבעם, על כיצד יש לנהל מדינה קטנה מוקפת אוייבים אדירים. פרעה שישק המצרי מצד אחד, והמלך האשורי אשור-דן מצד שני, ששניהם מתכננים לבלוע אותה ברגע שיוכלו.

תמונה מ”אכזר מכל המלך” בתיאטרון הבימה 1953. המלך רחבעם והמורד ירבעם מתווכחים

לסיום בנספח אנו מביאים כבונוס מיוחד את תוכניית ההצגה של תיאטרון הבימה מ-1953, באדיבות ארכיון מכון הקשרים של אונ’ בן גוריון בבאר שבע.

תודתנו לעילם אלוני ולאילן בר-דוד מארכיון הקשרים באוניברסיטת בן גוריון.

אבל לפני שנעבור למחזה הנה הפרק הרלבנטי ממלכים א’ פרק יב:

וַיֵּלֶךְ רְחַבְעָם, שְׁכֶם:  כִּי שְׁכֶם בָּא כָל-יִשְׂרָאֵל, לְהַמְלִיךְ אֹתוֹ.  ב וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט, וְהוּא עוֹדֶנּוּ בְמִצְרַיִם, אֲשֶׁר בָּרַח, מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה; וַיֵּשֶׁב יָרָבְעָם, בְּמִצְרָיִם.  ג וַיִּשְׁלְחוּ, וַיִּקְרְאוּ-לוֹ, ויבאו (וַיָּבֹא) יָרָבְעָם, וְכָל-קְהַל יִשְׂרָאֵל; וַיְדַבְּרוּ, אֶל-רְחַבְעָם לֵאמֹר.  ד אָבִיךָ, הִקְשָׁה אֶת-עֻלֵּנוּ; וְאַתָּה עַתָּה הָקֵל מֵעֲבֹדַת אָבִיךָ הַקָּשָׁה, וּמֵעֻלּוֹ הַכָּבֵד אֲשֶׁר-נָתַן עָלֵינוּ–וְנַעַבְדֶךָּ.  ה וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, לְכוּ-עֹד שְׁלֹשָׁה יָמִים–וְשׁוּבוּ אֵלָי; וַיֵּלְכוּ, הָעָם.  ו וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם, אֶת-הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר-הָיוּ עֹמְדִים אֶת-פְּנֵי שְׁלֹמֹה אָבִיו, בִּהְיֹתוֹ חַי, לֵאמֹר:  אֵיךְ אַתֶּם נוֹעָצִים, לְהָשִׁיב אֶת-הָעָם-הַזֶּה דָּבָר.  ז וידבר (וַיְדַבְּרוּ) אֵלָיו לֵאמֹר, אִם-הַיּוֹם תִּהְיֶה-עֶבֶד לָעָם הַזֶּה וַעֲבַדְתָּם, וַעֲנִיתָם, וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם דְּבָרִים טוֹבִים–וְהָיוּ לְךָ עֲבָדִים, כָּל-הַיָּמִים.  ח וַיַּעֲזֹב אֶת-עֲצַת הַזְּקֵנִים, אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ; וַיִּוָּעַץ, אֶת-הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ, אֲשֶׁר הָעֹמְדִים, לְפָנָיו.  ט וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, מָה אַתֶּם נוֹעָצִים, וְנָשִׁיב דָּבָר, אֶת-הָעָם הַזֶּה–אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלַי, לֵאמֹר, הָקֵל מִן-הָעֹל, אֲשֶׁר-נָתַן אָבִיךָ עָלֵינוּ.  י וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ לֵאמֹר, כֹּה-תֹאמַר לָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ לֵאמֹר אָבִיךָ הִכְבִּיד אֶת-עֻלֵּנוּ, וְאַתָּה הָקֵל מֵעָלֵינוּ:  כֹּה תְּדַבֵּר אֲלֵיהֶם, קָטָנִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי.  יא וְעַתָּה, אָבִי הֶעְמִיס עֲלֵיכֶם עֹל כָּבֵד, וַאֲנִי, אוֹסִיף עַל-עֻלְּכֶם; אָבִי, יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים, וַאֲנִי, אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים.  יב וַיָּבוֹ יָרָבְעָם וְכָל-הָעָם אֶל-רְחַבְעָם, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר, שׁוּבוּ אֵלַי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי.  יג וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ אֶת-הָעָם, קָשָׁה; וַיַּעֲזֹב אֶת-עֲצַת הַזְּקֵנִים, אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ.  יד וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, כַּעֲצַת הַיְלָדִים לֵאמֹר, אָבִי הִכְבִּיד אֶת-עֻלְּכֶם, וַאֲנִי אֹסִיף עַל-עֻלְּכֶם; אָבִי, יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים, וַאֲנִי, אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים.  טו וְלֹא-שָׁמַע הַמֶּלֶךְ, אֶל-הָעָם:  כִּי-הָיְתָה סִבָּה, מֵעִם יְהוָה, לְמַעַן הָקִים אֶת-דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה בְּיַד אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי, אֶל-יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט.  טז וַיַּרְא כָּל-יִשְׂרָאֵל, כִּי לֹא-שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵהֶם, וַיָּשִׁבוּ הָעָם אֶת-הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר מַה-לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא-נַחֲלָה בְּבֶן-יִשַׁי לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל, עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד; וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל, לְאֹהָלָיו.  יז וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה–וַיִּמְלֹךְ עֲלֵיהֶם, רְחַבְעָם.  {פ}

“אכזר מכל המלך” הויכוח בין ירבעם ורחבעם בגירסה מודרנית של המחזה בבית ספר ניסן נתיב
אכזר מכל המלך של ניסים אלוני מערכה ב עמוד 1
אכזר מכל המלך של ניסים אלוני מערכה ב עמוד 6
אכזר מכל המלך של ניסים אלוני מערכה ב עמוד 7
אכזר מכל המלך של ניסים אלוני מערכה ב עמוד אחרון

פורסם לראשונה ב”משא” מוסף הספרות של העיתון “למרחב” גליון 63 תשי”ד 17.12.1953

צפו באכזר מכל המלך בבימוי אבי גיבסון בר-אל

צפו באכזר מכל המלך בבימוי כלנית שרון

צפו בגירסת בית הספר “ניסן נתיב”של “אכזר מכל המלך”

קיראו ניתוח מפורט של המחזה מאת פרופסור גד קינר :

הסיפור התנ”כי כמטאפורה למציאות העכשווית -האיסטרטגיה של “אכזר מכל המלך”

קראו עוד

סיפורו של אדוני בזק והמלכים קצוצי האצבעות מאת ניסים אלוני, על המלך הכנעני מימי ראשית תקופת השופטים.

“זמרת הארץ” סיפור קלאסי מאת יצחק שנהר-שנברג על ימי ירבעם ורחבעם.

ספר מלכים הסודי: ירבעם בן נבט ורחבעם בן שלמה בספרות ובתיאטרון 

פרויקט הסיפור התנכי

כרזת המחזה אכזר מכל המלך בהבימה 1953
הבימה מציגה אכזר מכל המלך תכניה1
הבימה מציגה אכזר מכל המלך תכניה2
הבימה מציגה אכזר מכל המלך תכניה3
הבימה מציגה אכזר מכל המלך תכניה4
הבימה מציגה אכזר מכל המלך תכניה5