כריכת הספר היפרבוריאה של קלארק אשטון סמית

קלארק אשטון סמית היה סופר ומשורר של פנטסיה, שפעל בשנות העשרים עד הארבעים של המאה הקודמת. היום הוא ידוע כחבר קרוב מאוד של סופר האימה ה.פ.לאבקראפט, ושל יוצרו של “קונאן הברברי” רוברט ה.הווארד.

אבל הוא היה סופר ומשורר חשוב מאוד בפני עצמו, ובין השאר התפרסם הודות לסיפורי הפנטסיה שלו, האירוניים והדקדנטיים, המתרחשים ביבשות קדומות כמו אטלנטיס, והיפרבוריאה.

היפרבוריאה מתוארת כיבשת אבודה ואגדית, שפעם התקיימה (כביכול) באיזור שהוא היום ארקטיקה, לפני שהפך לקפוא בתקופה הפרהיסטורית. לפני שזה התרחש היא הייתה גן עדן חם ופורה, עם ג’ונגלים שבהם חיו השרידים האחרונים של הדינוזאורים.

המערכת

הנה כמה קטעי פרוזה שירית מתוך “היפרבוריאה” של קלארק אשטון סמית. תרגם: רן דניאל

המוזה של היפרבוריאה

The Muse of Hyperborea

רחוקים מדי פניה החיוורים ובני התמותה, ומרוחקים מדי שלגי חזה שלא-יתואר, מכדי שעיניי תחזינה בהם אי-פעם. אך לעיתים באה אלי לחישתה, כרוח קור מוזרה שתש כוחה בחצותה את התהומות שבין העולמות, ואת האופקים הלבנים האחרונים של מדבריות הקרח. והיא מדברת אלי בשפה שמעולם לא שמעתי, אך תמיד ידעתי;

והיא מספרת על דברים של מוות, ועל דברים יפהפיים מעבר לתשוקות האקסטטיות של האהבה. ודבריה אינם על טוב או רוע, ואף לא על דבר כלשהו אשר חושקים בו או תופשים אותו או מאמינים בו הטרמיטים של האדמה; והאוויר שהיא נושמת, והארצות בן היא נודדת, יתפוצצו בסערה כמו הקור המוחלט של החלל הכוכבי; ועיניה תסמאנה את ראייתם של גברים כשמשות; ונשיקתה, אם יזכה בה אי-מי, תקמיל ותקטול כנשיקת ברק. אך בשמעי את לחישתה הרחוקה, הנדירה, אני רואה חיזיון של זוהר שמיימי עצום, על יבשות שהן רחבות מן העולם, וימים אדירים מדי עבור תעוזתן של ספינות אנוש. ולעיתים אני מוסר כבד-פה את הבשורות אשר תביא: למרות שאיש לא ישמח להן, ואיש לא יאמין או יאזין. ובאיזה שחר בשנים הנואשות, אצעד ואלך באשר תקראני, לבקש את האבדון הנישא והמקודש של מרחקיה הטהורים שאין לטמאם, לגווע בתוך אופקיה שלא יחוללו.

הכוכב השטני

The Infernal Star

האפיגרף

“ארור לעולמי עד הוא ימיל זרקא, היושב בדד ואורג את רשת קרניו כעכביש הטווה בגן. כי בכל מקום שעליו נופל

אורו של ימיל זרקא בין העולמות, שמה באים שוטו ורשעתו. וזרעו של יאמיל זרקא, כעשב בר בוער, נזרע

בפלנטות היודעות אותו רק כדל שבכוכבים.”  

(פרגמנט מתוך לוח חרס היפרבוריאני)

התלמיד

בספרים אלה, הקבלה האפלה ביותר של הידע האנושי והדמוני, התעמק כתלמיד ותיק המבקש לרענן את זכרונו,

ולא כטירון. חכמתם המחרידה, כך נדמה לו, היתה משהו שזכר ממחזורי-חיים קודמים, וכך גם המילים האבודות,

סמלי הכשף הבראשיתיים אשר לפניהם נבוכו המתרגמים. את הזיכרון העיר בתוכו הקמע. היתה זו

פריחתן של המונאדות של ימיל זרקא, האטומים הנצחיים, הזוכרים לעד, אשר נכנסו לתוך גופו בלידתו, ולפני-כן

התגלגלו באלף מכשפים ורבי-אמנים של חכמה אסורה. אמת אזוטרית זו, שכה קשה להאמין בה או להבינה, ידע

בוודאות פשוטה.

הערות:

ימיל זרקא – כוכב דמיוני של ק.א.סמית

היפרבוריאני – שייך לארץ היפרבוריאה, ארץ אגדית שבצפון, “מעבר לרוח הצפון”. היא מופיעה במקומות רבים ושונים, מסיפורי “קונאן הברברי” ועד לניטשה ומיתוסי קוטב נאציים.

מונאדה – מושג פילוסופי. אצל לייבניץ, מייצג יש אטומי (בלתי ניתן לחלוקה משום סוג) שהוא “נשא אינפורמציה” של אובייקט שמעבר לו.

קראו עוד על קלרק אשטון סמית

ספר היפרבוריאה של קלארק-אשטון סמית

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן