כשבאה אהבה אני משוררת לה” (2019, הוצאת סטימצקי, עריכה: סיגל אשל), בעקבות השתתפותהּ של ענת אורפז בהשקת האנתולוגיה “שירת הנורמן” בעריכת יחזקאל נפשי, 27.7.2020, יום שני בערב, תל אביב.

תקציר כריכת הספר :

“לְאָן?”

שָׁאַל אוֹתִי הַלֵב.

“הַדֶּרֶךְ לְאָחוֹר חֲסוּמָה”,
עָנִיתִי,

“אָז אוּלַי פָּשׁוּט נִתְקַדֵּם”.

שירתה של ענת אורפז היא שירת אני אוניברסלית, ישירה, ומדויקת, כתובה בגובה הלב, מפוסלת מחתיכות נפש, פיסות נשמה, ורסיסי שגרה. כתיבתה אותנטית וכנה, ויוצרת בקורא קרבה והזדהות. “אל תספר לכולם, יש שירים שאני מגלה רק לך”, היא כותבת באחד משיריה, ומזמינה אותנו להיות שותפי סוד לדקויות שבין אוהבים, שבין אדם לעצמו ובין אדם למילים.

ענת אורפז, בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ובקרימינולוגיה, כתבה שנים רבות בעיתון “לאישה”, עסקה ביחסי ציבור, והייתה דוברת ויצ”ו העולמית. לפני 15 שנה פתחה סטודיו לפיסול בעיסת נייר, וכיום הסטודיו שלה הוא הוותיק והגדול בארץ. את מסעה השירי החלה בפייסבוק בעילום שם, ועד מהרה רכשה לעצמה קהל קוראים גדול ונלהב. השירים שלה פורסמו בכתבי עת מקוונים ומודפסים, ובאנתולוגיות. כשנה לאחר תחילת מסעה זה יוצא לאור ספר שיריה הראשון, “כשבאה אהבה אני משוררת לה”.

סיגל אשל, עורכת הספר.

בואו נעשה שינוי ביחד – שירתה של ענת אורפז

לאחרונה נערכה השקה לאנתולוגיה “שירת הנורמן” בעריכת יחזקאל נפשי (הוצאת עמדה), אנתולוגיה המאגדת שירים שהוקראו במהלך השנים האחרונות בבית הקפה התל אביבי, “הנורמן בר”, שבכניסה לכרם התימנים. במסגרת אותה השקה, שנערכה בכפוף לחוקי הבריאות, הובא לידיעתי סרטון מפתיע של אחת המשתתפות, המשוררת ענת אורפז (ילידת 1968, קרית אונו, ת”א), במהלכו היא אמרה כך: “אני רוצה להכניס קצת אקטואליה פה, משהו שיגרום לכם אולי לאהוב אותי מאוד או לא לאהוב אותי. אני עד לא מזמן הייתי ביביסטית בנשמתי ובדמי, מצביעת ימין כל חיי. התייצבתי במוצאי שבת האחרון מול בית ראש הממשלה בבלפור עם שלט: ‘מנותקים נמאסתם, הביתה’… אני ברגע שאמרו לי שמי שמפגין ומי שרוצה לומר משהו הוא אנרכיסט, הוא מפיץ מחלות, יצאתי לבלפור כדי לראות מי זה האנרכיסטים האלה ומי הם מפיצי המחלות, ולתדהמתי ולשמחתי פגשתי שם את כל עם ישראל… ימין ושמאל וילדים ומבוגרים וזקנים וכאלה ששבעים ויש להם מה לאכול וכאלה שרעבים ואין להם מה לאכול, תבואו [לבלפור], אני מבקשת, תבואו. בואו נעשה שינוי ביחד”.

צפו בסרטון כאן.


ענת אורפז באירוע שירה שערכה, עבור קבוצת משוררי הרשת שהקימה, בפאב “קן הקוקיה” בתל אביב. צילם בועז יפה.

דבריה של אורפז מפתיעים לפחות משני טעמים:

קודם כל כי משוררי הימין הישראלי החדש לא נוהגים לדבר נגד נתניהו לכל אורך התקופה הזאת – אם כבר אז הם מצדדים בפועלו.

ושנית משום שלעומת הזיהוי הפוליטי המובהק של אורפז כאן, הנה שירי ספרהּ הראשון לא מכילים שירה פוליטית מובהקת בכלל. בתום דבריה נשמעו קריאות מצד הקהל כגון “אמן” ו”הללויה”, ואז היא קראה שיר מתוך האנתולוגיה החדשה, שמופיע בספרהּ ואף העניק לשער השני מבין שלושת שערי הספר את שמו, “בדידותו של האופק”: “בְּדִידוּתוֹ שֶׁל הָאֹפֶק / הִיא הַכּוֹאֶבֶת / מִכָּל הַבְּדִידוּיוֹת כֻּלָּן. // הֵן הוּא יוֹדֵעַ / כִּי אִישׁ לֹא יִגַּע בּוֹ // לְעוֹלָם. // וַעֲדַיִן / הוּא שָׁם, // מְחַיֵּךְ בְּסַלְחָנוּת / לְכָל הָעוֹשִׂים אֵלָיו דַּרְכָּם” (עמ’ 76). כמובן שניתן לקרוא שיר נפלא זה גם בהקשרים פוליטיים אקטואליים, אך יופיו ניכר דווקא במופשטות שבו ובמטפורה המקורית שניצבת במרכזו: בדידותו של האופק.

ענת אורפז

בניגוד לאופק הבודד, המשוררת ענת אורפז היא דווקא מי שהקימה לפני כשנה את קבוצת “משוררי הרשת”, קבוצת שירה ענקית שכשמה כן היא, ולדבריה מונה אלפי משתתפים. ביניהם היא מונה את אביחי קמחי, רונן קלאס, גלי רביץ, טללית אסנה, סיגל אשל, נכדתו של המשורר אברהם שלונסקי ועורכת ספרהּ, ועוד. בגב הספר מצוין כי אורפז החלה את מסעה השירי “בפייסבוק בעילום שם ועד מהרה רכשה לעצמה קהל קוראים גדול ונלהב”. עורכת הספר, אשל, מציינת כי שירתה של אורפז היא “שירת אני אוניברסלית, ישירה ומדויקת, כתובה בגובה הלב, מפוסלת מחתיכות נפש, פיסות נשמה ורסיסי שגרה”.

כדוגמא טובה להגדרה הזו ניתן להביא את השיר הבא: “אֲנִי אוֹהֶבֶת / מִלִּים שֶׁל חַג, // מִלִּים לְבוּשׁוֹת / בְּלָבָן מְצֻחְצָח. // אֲבָל מִלִּים בְּנַעֲלֵי עֲבוֹדָה, // מִלִּים שֶׁל שִׁגְרָה / בְּנִיחוֹחַ שֶׁל יוֹם חֹל, // לָהֶן אֲנִי מַאֲמִינָה” (עמ’ 71).

מצד אחד יש כאן גילויי חיבה למראית העין של המציאות, אותן “מילים של חג”, אך מנגד הדוברת בשיר מכריזה על אמונתה דווקא במילים של יום חולין. התמה של יום הקטנוּת והעדפתו על פני תדמיות המציאות “הגדולות מהחיים”, באה לידי ביטוי גם בשיר המשלב בתוכו יחסי אהבה: “אַף פַּעַם לֹא רָכַבְתִּי / עַל אוֹפְנּוֹעַ הַארְלִי / וּשְׂעָרִי מִתְנוֹפֵף בָּרוּחַ, // אֲבָל רָקַדְתִּי בַּגֶּשֶׁם / וְרַצְתִּי יְחֵפָה בַּשֶּׁלֶג. // אַף פַּעַם לֹא טִיַּלְתִּי / בִּקְצָווֹֹת שֶׁל עוֹלָם // אֲבָל פָּסַעְתִּי חֲבוּקָה / בַּשְּׂדֵרָה לְיַד הַבַּיִת. // אַף פַּעַם לֹא מָחָא לִי כַּפַּיִם / הָמוֹן מַעֲרִיץ, // אֲבָל אִישׁ אֶחָד / נוֹשֵׂא אוֹתִי / בְּתוֹךְ לִבּוֹ / יוֹם יוֹם” (עמ’ 101).

בספר תשעים שירים, הנפרשים על פני שלושה שערים: “שפתיך בקצה אגודלי”, “בדידותו של האופק” (לעיל), ו”חלק קטן והשלם כולו”. אפילו שמות השערים חושפים את המהלך הרוחני אותו מבקשת המשוררת לחולל בשיריהּ: לגעת בדברים הקטנים ולחלץ מתוכם משמעויות גדולות. שם הספר חושף את הפואטיקה הניאו-רומנטית של אורפז ותרגומו לאנגלית אף מבליט זאת: When Love Comes I Become A Poet.

השירים נעים בין אפוריזמים (שירי חוכמה קצרים) על אהבה, בעיקר בחלק הראשון, לבין שירים ארוכים קצת יותר, שבהם ניכר הרצון של אורפז לממש את חוכמת החיים שלהּ בשיריהּ. זה יוצר שירים מפוכחים כמו למשל השיר הנפלא המתחיל במילים “יְלָדִים יוֹדְעִים שֶׁהַכֹּל אֶפְשָׁרִי” (חבל שאין לאף אחד משירי הספר כותרות!), אך לעתים השירים מפוכחים באופן מהודק מדי.

אם נחזור אל הנאום הפוליטי המפתיע שנשאה אורפז באירוע ההשקה, הנה בא השיר המופיע לקראת סוף הספר ואולי מבשר את המשך יצירתהּ: “יוֹם אֶחָד / אוּלַי יִהְיֶה לִי אֹמֶץ / לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ שֶׁאֵינָהּ מֻכֶּרֶת לִי. // יוֹם אֶחָד / אוּלַי אַצְלִיחַ / לָלֶכֶת אַחֶרֶת / וַאֲגֲלֶּה שֶׁאֲנִי צוֹעֶדֶת רִקּוּד חָדָשׁ. // יוֹם אֶחָד / אֶבְחַר דֶּרֶךְ שֶׁלֹּא נֶהֶלְכָה עֲדַיִן // וְאִם לֹא יִהְיֶה לָהּ שֵׁם / אוּלַי אֶקְרָא לָהּ / דַּרְכִּי” (עמ’ 104).

מהדהדים כאן שירי הדרך המפורסמים של רוברט פרוסט מזה ופרנק סינטרה מזה, אבל גם מקצת ההליכה על הסף של ענת אורפז בכבודהּ ובעצמהּ.

צפו בענת אורפז

קראו גם :

דף הפייסבוק של ענת אורפז

דף הפייסבוק של “משוררי הרשת”

כריכת ספרה של ענת אורפז ״כשבאה אהבה אני משוררת לה״
הפוסט הקודםשירת סוף העולם
הפוסט הבאשלג במדבר
אילן ברקוביץ׳
אילן ברקוביץ' הוא בעל המדור "משורר בשטח" במוסף לתרבות וספרות של עיתון "הארץ". כמו כן הוא בעל המדור "שירת ישראל" בכתב העת "עיתון 77", ומפעיל דף פייסבוק בענייני שירה, חברה, ופוליטיקה. משנת 2012 ערך את העיתון העצמאי "שלם - עיתון לשירה טוטאלית בעברית". פרסם עד כה חמישה ספרי שירה, "מודה באהבה" (1995, הוצאת סער); הטרילוגיה "תפוזים; חרובים; חרוזים" (2014-2007, הוצאת אבן חושן) ו"המשורר האשכנזי האחרון" (2016, הוצאת פרדס).  

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן