לפניכם הסיפור שזכה במקום השני בתחרות הסיפורים ההומוריסטיים השניה על שם אפרים קישון.

זהו סיפור מסוגה נדירה ביותר – הסיפור המצחיק-מפחיד.

לאורך הסיפור ניצבים סימני שאלה: מי זה עידו? למה שכב עם אחותה של הבחורה שעימה יצא במשך כמה חודשים? איך ומדוע נעלם? מה עושים עם החולדות? בפסקת הסיום מתקבלת התשובות, ומבט אחר ומפתיע ביותר על האחיות בסיפור שהיה נושא חן בעיני הבמאי אלפרד היצ’קוק.

פרסומים קודמים של עמרי אברך: מקום שני בתחרות ‘שירת המדע’ של מכון וויצמן. ציון לשבח בתחרות עת המדע, עט למדע, של מכון וויצמן. פרסום בקול ההמון ובכתב העת “בין סגול לתכלת”. הקריא מסיפוריו בקפה יודפת, תמול שלשום, והמקרר.

שני משוגעים והחולדות

ישבתי וחיכיתי בבית קפה קטן בתל אביב. זה ממש לא משנה איזה כי הם כולם נראים אותו דבר, רטרו מצועצע בצבעי פסטל, ושירים ממוסגרים בשירותים בשביל הנשמה. מוסדות קצרי ימים שמפרנסים בדוחק מלצריות שיקיות והיפסטרים מזוקנים.

ליאור סיפרה לי שטלי, זוגתי המיועדת, עברה ממש לאחרונה פרידה לא נעימה. בחור בשם עידו יצא איתה שלושה חודשים, ואז שכב עם אחותה ונעלם. הבהרתי לליאור שקצת קשוח לי להתחיל משהו עם מישהי אחרי סיפור כזה. אבל ליאור התעקשה, אמרה שרצתה להכיר בינינו ממש לפני שעידו, הבוגד, הופיע בסביבה. היינו ממש מתאימים לדעתה. טלי למדה רפואה בהדסה, וידעה לדבר על “השטויות האלו שמעניינות אותך, אתה יודע, פילוסופיה, ספרות, שירה”. אני לא השתכנעתי, אבל ליאור דחפה מולי טלפון והתחילה להעביר תמונות של טלי בבגד-ים. “מה אתה אומר?”, היא שאלה, כשהיא יודעת את התשובה.

אז חיכיתי לטלי בלחות הבלתי נסבלת של מישור החוף, וקיוויתי לכימיה, ושלא תהיה משוגעת. משוגעת שנראית טוב זה הכי גרוע, במיוחד אם אתה לא תופס את הסיבוב שלה בהתחלה. לפני כמה שנים בן דוד שלי התחתן עם אחת כזו, אחרי שכולם אמרו לו שזה רעיון רע. היום הוא חזר למושב וישן עם גרזן מתחת למיטה.

טלי הגיעה באיחור של חצי שעה והתנצלה, לא מצאה חנייה. התמונות היו אמינות, אף גדול אבל המכלול סבבה. אחרי גישושים נבוכים וכמה שאלות בנאליות הגיעה גם כימיה. היא אהבה כמוני את קונרד, גוגול, ולאה גולדברג, והייתה גרופית של קפה, הזמינה באינטרנט כל מיני דברים משוגעים, בלו מאונטיין מג’מייקה, קונה מהוואי, סנט הלנה. שלא תבינו לא נכון, אני ממש לא כזה, בשבילי נס פושר או נחל’ה מילואים סוגרים פינה, זאת התשוקה שלה שכבשה אותי.

משם העניינים התקדמו מהר. בדיוק הסתיים לי חוזה שכירות, וחודש אחרי הפגישה הראשונה עברתי לגור אצלה, בבית קרקע שסבתא הורישה לה ברחביה. הבית היה ישן אבל רומנטי, עם חניה צמודה וגינה. מכונת הקפה של הסבתא המיתולוגית עמדה על השיש במטבח כמו אלה קדומה, עובדת, רועשת, ושוקלת יותר מטלי.

הבעיה הייתה שכל הטוב הזה הגיע יחד עם חולדות ענק, שהיו דופקות בתקרה, במיוחד בבוקר כשטלי הייתה מתחילה בטקס שלה וממלא את הבית בארומה חריפה. אני לא התלהבתי מהקטע עם החולדות, גם טלי לא כל כך, אמרה שזה הדבר היחיד שהורס לה את הבוקר. היא הסבירה לי שהיא כבר ניסתה הכל: רעל, מלכודות, אפילו זימנה את ששון המדביר, והוא בתורו הבהיר שהחולדות מתגוררות בין התקרה לרעפים.

הכניסה לגג נחסמה בבלוקים עוד בימי הסבתא, ועמדה לרוע המזל במטבח, בדיוק מעל המכונה הקדושה. טלי לא הייתה מוכנה שישברו את התקרה, ואף איש מקצוע לא הסכים להתעסק עם רעפים בני מאה שנה.

אני הצעתי, לגמרי ברצינות, שננסה להרעיל את החולדות עם קפה. אבל טלי החליטה שכל עוד יש הפרדה, והן יוצאות להטריד את יתר השכונה ולא אותה, אפשר לחלוק את המרחב.

לא הייתי מרוצה מהסידור, אבל לא שילמתי שכר דירה, ולא בודקים שיניים של סוס שמקבלים במתנה.

את ההורים של טלי פגשתי בוילה ברעות. אבא שלה היה מג”ד בצנחנים, ואיך שאמרתי שגם אני מהאדומים, ראיתי בעיניו חשוכות הבנים את אחוות הלוחמים. בראש הוא כבר צעד איתה לחופה ופקד עלי לשמור עליה. את שרון, האחות ששכבה עם האקס, יצא לי לפגוש רק אחרי שלושה חודשים. לא בגלל דם רע בינה ובין טלי חס וחלילה, פשוט בגלל שהייתה עסוקה, הודו, וכל מיני פסטיבלים.

המפגש הגורלי הגיע בארוחת שישי סטנדרטית. לא קיבלתי שום הכנה, אף מילה מטלי, שרון פשוט הייתה שם כשנכנסתי. היא נתנה לי חצי מבט מתעניין וחזרה לתקתק בטלפון. תוך רגע טלי נראתה לי כמו חיקוי זול. שרון הייתה באותו סגנון אבל בלי פגמים. בין הקיש לסלט הביצים גיליתי שגם האופי שלה נעים. ללא ספק פחות אינטליגנטית, אבל הרבה יותר זורמת, בלי כל הנקודות שהפכו את טלי לקשה. אחרי אותו הערב שרון התחילה להופיע אצלנו בירושלים, לפעמים לבקר, לפעמים להישאר לילה או שניים. שאלתי את טלי אם הנוכחות של אחותה מפריעה לה, אחרי כל מה שהיה. היא הבהירה שלא, והאשימה את עידו האקס בבגידה. שרון, כך הסבירה לי ולעצמה, הייתה שיכורה.

החודשים עברו להם כך עד שהגענו לתקופת המבחנים. לימודי רפואה אינם קלים. טלי הייתה חוזרת הביתה בשביל מיטה, וכשהייתי מנסה לממש את היחסים, הייתה משתפת אותי בכאבי הראש, שלה ומבקשת שאבין. רצה הגורל ושרון שרצה אצלנו על הספה באותו החודש, ואני והיא היינו מקשקשים על כוס קפה וג’וינט כשהייתי חוזר מהעבודה. היא הייתה מסתכלת עלי במבט שלא השתמע לשתי פנים, וביום שהחצאית שלה התרוממה, כאילו במקרה, כדי לחשוף את ההתנגדות העקרונית שלה לתחתונים, אני הקשבתי ליצרים.

עד היום אני לא יודע איך טלי גילתה. שבוע אחרי התעוררתי בחדר חשוך עם רגליים אזוקות לצינור ברזל, וידיים קשורות בחבל ארוך לקורה בתקרה. אחרי ההלם הראשוני התחלתי לצעוק. קול תקיף מצדו השני של החדר ביקש ממני להפסיק. “מי זה?” צווחתי. דמות כהה על הקיר המקביל ענתה לי כמעט בהתנצלות “עידו”. הוא הסביר לי שהקירות אטומים, וכיוון את תשומת לבי לבידוד החשוף שכיסה כל פינה. אנחנו היינו בגג של הדירה. הפתח מעל מכונת הקפה לא היה חסום כמו שטלי טענה.

בזמן שעידו הסביר עלה מלמטה הריח המוכר של הבוקר. הוא השתתק בבת אחת והתחיל לרקוע כמו מטורף, דפקנו כמו שני משוגעים. שתיחנק עם האספרסו שלה.

קראו גם:

הזוכים בתחרות השנייה לסיפורים הומוריסטיים על שם אפרים קישון

הזוכים בתחרות הראשונה לסיפורים הומוריסטיים על שם אפרים קישון

אירוע חשיפת הזוכה בתחרות אפרים קישון של “יקום תרבות”

מדליה לכבוד אפרים קישון

4 תגובות

  1. שבוע טוב,
    מצטרפת לתגובתה של ענת.
    הסיפור לא מצחיק בכלל, ממש לא קישון וההומור שלו
    וממש לא מבינה איך הגיע למקום שני…
    אמי בוודאי הייתה אומרת עליו ביידיש “כאב בלב” (ביידיש
    זה נשמע יותר טוב…)
    מתפלאת על צוות השופטים. הסיפור שזכה במקום הראשון,
    לעומת זאת, מאד מזכיר את קישון וסגנונו.
    מקווה שמקום שלישי יהיה דומה יותר למקום הראשון…

  2. אני דרגתי את הסיפור הזה במקום האחרון, דווקא הסיפור במקום השלישי, שעדיין לא סופר, דורג על ידי במקום השלישי בדיוק. ואילו הסיפור שזכה במקום הראשון, דורג אצלי במקום הרביעי.
    אגב לא נאה לכתוב בכלל לא מצחיק, הרי זה עניין של טעם. התמזל מזלי וזכיתי באחת הפעמים לביקורת של קוראת: “אותי זה הצחיק” – דייני. ובכלל לטעון שזה בכלל לא אפרים קישון, לא רלוונטי. למשל תקחו את המערכון של קישון “בניין ההסתדרות נהרס” שהיה הלהיט שלו שנים רבות ואני הקשבתי לו מתוך תקליט, כל כך הרבה פעמים, שההורים שלי השתגעו. הסיפור היום לא היה תופס…

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן