אליס מילר, עם עובד תל אביב, 2020, עריכה: מיכל חרותי, 381 עמ’ (לא כולל צילומים)

תקציר הספר:

היא הייתה צעירה, חצופה, ונחושה, כאשר עתרה לבג”ץ שהפך אותה לסמל המאבק לשוויון זכויות לנשים בישראל. בזכות מאבקה הנחוש חויב צה”ל לראשונה לפתוח את שערי קורס הטיס היוקרתי גם לנשים.

במסע החיים המופלא שאליס מילר חולקת עם הקוראים, מצויים כל המרכיבים של סיפור מתח טוב. כזה שגורם לנו להרים את הראש מהדף ולשאול את עצמנו שאלות עמוקות על מהות החיים. הספר נע מישראל להודו דרך אפריקה, ארגוני ביון, הנדסת חלל, תעתועי מציאוּת, ובית על גדת נהר.
ספרה הקצבי והסוחף מספק הצצה אל תוך נפש שאינה מקבלת את החיים כמובנים מאליהם ואינה מפסיקה לשאול שאלות אישיות וחברתיות נוקבות.

זהו סיפורה הלא ייאמן של אישה שמבחינתה השמיים אינם הגבול, אישה שמתנהלת בעולם דרך הלב, ואינה נותנת למוסכמות, לגבולות, ולמציאוּת לקלקל את החלומות שלה.

תהייה, סקרנות, בחירה, נחישות, פתיחות, וכמיהה לאהבה – דומה שאלו הן מילות המפתח בתחנות חייה של אליס מילר, המוצגות באמצעותה, בגוף ראשון.

מילר מאפשרת התבוננות לתוך עולמה של הקצינה לשעבר במדי חיל האוויר, הזכורה מהתקשורת במאבק המשפטי שניהלה מול המדינה בדרישתה לאפשר לנשים להתמיין לקורס טיס. אליס, ילידת דרום אפריקה, גדלה בהוד השרון, והייתה תלמידת תיכון פעילה ומצטיינת. על מדפי הספרים שבחדרה היו ספרי שירה של משוררים עבריים, לאה גולדברג, ורחל, שבהם תשוב ותקרא במקומות שונים שבהם תהיה ברחבי העולם. כשמגיעים טפסים של העתודה האקדמית לתיכון שבו למדה, היא נרשמת, ובוחרת ללמוד את מקצוע האווירונאוטיקה כדי להגשים את מטרתה להיות טייסת חללית. לשם כך תידרש לשעות טיסה כטייסת ניסוי של מטוסי קרב. היא יודעת זאת על פי תשובה שקיבלה מנאסא לאחר פנייתה אליהם.

אליס מילר בדרגת סרן בחיל האוויר, 1995 ויקיפדיה

לראשונה חושפת אליס מילר בספרה את הסיבה האמתית שבגינה לא התקבלה לקורס טיס, לאחר שניהלה מאבק פורץ דרך ומסוקר לקבלת נשים לקורס טיס. בצומת חשוב זה של חייה, שעשויות להתלוות אליו תחושות של אי ודאות ובלבול באשר לעתיד, נראה שאליס בוחרת בבריחה לדמיון, כפי שנהגה בעבר. היא מספרת על זימון שקיבלה למבדקים לתפקיד של “לוחם מודיעין”, וכשמודיעים לה שהתקבלה היא משיבה שנרשמה לעתודה ונענית: “כן. אנחנו יודעים. זה מתאים לנו.” (עמ’ 29). אולם למעשה, מציאות זו נכתבת בעולמה הדמיוני הכמוס, שבו במהלך לימודיה היא מגויסת ליחידת מודיעין מיוחדת של צה”ל שפועלת בדרום אפריקה, כשלצידה בחור שמפעיל אותה. היא מאוהבת בו, אך אינה יכולה לממש את אהבתה משום שהוא נשוי.

בגמר שנת הלימודים הראשונה בטכניון, היא נוסעת לסבתה שבדרום אפריקה, ושם היא לומדת בקורס לטיס ומסיימת אותו בהצטיינות. את יתרת הפנאי עד לתחילת שנת הלימודים היא מנצלת כדי לטוס בשמי דרום אפריקה. נופי הסוואנה נפרשים מתחתה, ג’ירפות, פילים, והדולפינים שמבצבצים מדי פעם ממי האוקיינוס, מחזקים את שאיפתה להיות לטייסת. הזהות שרקמה בדמיונה מלווה אותה גם בקיץ זה; היא לא תגלה לסבתה כי במסגרת תפקידה הסודי בצה”ל ביקרה בדרום אפריקה במהלך השנה כשהיא מחופשת לאישה ממוצא אנגלו סקסית בשם טרי בייקי, ובאחת הפעמים כשהגעגועים גברו עליה, הגיעה עד לבית סבתה וצפתה בה מבעד לשמשת המכונית הכהה.

אליס משתפת את אחד מחבריה הקרובים בחוויותיה המרגשות מהקיץ שחלף: “תמיד ידעתי שנולדתי להיות באוויר. בחלל הזה שבין הכוכבים לבין האדמה.” (עמ’ 17). נראה שחוויה זו היא נקודת הפתיחה במסע הפרטי שלה להתקבל לקורס טיס והיא עושה זאת בכובד ראש.

המסע הפרטי-העקרוני משנה למעשה את השיח על מגדר ומעמד האישה במדינת ישראל. מילר פונה לנשיא המדינה וייצמן בספטמבר 1993, בתקווה כי תקבל תמיכה מטייס לשעבר בחיל האוויר. במהלך שיחת טלפון קצרה ביניהם מבטל וייצמן, הפונה אליה בכינוי החיבה המקטין “מיידלע”, את שאיפתה להיות טייסת. הטון החביב שבקולו משתנה עד מהרה לקצר רוח. הוא מבטל את עמדותיה. שיחה מאכזבת זה פותחת בפניה את הדרך לערוצי התקשורת השונים המחזרים אחריה במרץ רב. לאור החשיפה התקשורתית, אליס מספרת לעצמה כי תיאלץ לוותר על השירות ביחידת המודיעין הסודית.

היא מגישה בג”ץ נגד שר הביטחון, ובמקביל מסיימת את לימודיה בטכניון בהצטיינות, מתגייסת לצה”ל, וכבר היא צוערת בקורס קצינות. אליס זוכה לממש את אהבתה עם ידידה מתקופת הלימודים. אך החשיפה התקשורתית והמתח לקראת הכרעת בג”צ נותנים בה את אותותיהם. בשיחה אישית עם המפקדת אליס רואה מולה את פניה היפות, ומבינה שהמ”כית היא מה”רעים”, אלו שפעלה נגדם בעולמה הדמיוני. המפקדת מבחינה בבלבול ובמתח שניכרים על פניה של הצוערת ומושיטה לה כוס מים, אך זו משליכה את כוס המים על הרצפה ומתפרצת “אתם רוצים להרעיל אותי. אני יודעת ששמתם לי סם אמת בכוס.” (עמ’ 87).

המשבר האישי שאליו נקלעה מטופל ברגישות על ידי קציני בריאות הנפש הבכירים. אליס מבינה שלא תוכל ללכת לקורס טיס, אך הצליחה להשפיע על השיח בעניין חשוב ומכריע בסוגיית מעמד האישה בישראל.

לאחר סיום קורס הקצינות היא משרתת כמהנדסת בחיל האוויר, ואחראית לפרויקטים חשובים וסודיים. רוב עתותיה מוקדשים לשירות הצבאי. איש אינו יודעת שפעם בשבוע היא נוסעת לפגישה עם קצין בריאות הנפש, והתירוץ שנמסר למפקדיה הוא השתתפותה במחקר כלשהוא. כשבעיתונות מתפרסמת הידיעה על כישלונה במבדקים לקורס טיס בשל “עודף מוטיבציה”, היא מופתעת מהידיעה, אך מכירה תודה לרגישות שחיל האוויר מפגין כלפיה לאורך כל הדרך.

לאחר עשר שנות שירות היא מחליטה לצאת לטיול ומבקשת ממפקדיה חופשה ללא תשלום. הקשר הזוגי עם אלעד מסתיים, ולטיול תצא אליס לבדה. היא מתחילה בתאילנד וממשיכה לארצות סמוכות, היא מבלה בטרקים ובטבע. הבודהיזם מסקרן אותה, ובלדאק היא תוכל להכירו מקרוב. באחד הימים משכנעת אותה תיירת שהכירה להצטרף אליה לשיט קייקים. הצעה זו תהיה מכוננת בחייה של אליס, היא פוגשת את המדריך שאלב: “יש לי תחושה חזקה של מוכרות. אני מכירה אותו. […]אבל איך יכול להיות? אנחנו מכירים פחות משעתיים.” (עמ’ 120).

הם מטיילים בהודו ביחד, ולאחר מסע של שנה אליס שבה לארץ, ושאלב מגיע כתייר. משפחתה מקבלת אותו בשמחה בניגוד למשפחת אביה שהתנכרה לאמה, פרוטסטנטית שהתגיירה.

אליס שבה לתפקיד חדש בחיל האוויר, היא ושאלב מתגוררים בבית בבית חרות. הוא מציע לה נישואין, ולאחר שהיא מבינה שברית הנישואים היא חלק חשוב מהתרבות ההודית, היא מסכימה לחוויה המסקרנת.

הפגישה עם הוריו של שאלב מעניינת. אימו כמו ציפתה לה שנים רבות, ואביו, המשרת כקצין בכיר בחיל האוויר ההודי, מקשה בשאלות על עתידם המשותף של בנו וכלתו. אליס חשה כבחלום, שאלותיו של חמה לעתיד אינן מעסיקות אותה. היא סמוכה ובטוחה שזו הקארמה שלה.

החתונה נערכת ברוב פאר והדר, כיאה למנהגי החתונה ההודיים הנהוגים במשפחתו של החתן. המוזמנים מישראל שמגיעים טרם החתונה זוכים לאירוח כיד המלך. תיאורי ההכנות לטקס החינה מפורטים, וניכרת הנאתה ואהבתה של מילר למנהגים הזרים שלא הכירה מעולם. בהמשך חייהם המשותפים הם מתגוררים בשיוונדי שבהודו, ובחוקוק שבישראל. בשהותה בהודו מודה אליס “אני מכאן. תמיד הייתי מכאן. אני לא כאן מהיום.” (עמ’ 290). בשני המקומות הם בונים את בתיהם במו ידיהם, שלב אחר שלב. הם מביאים לעולם שתי בנות. בארץ, אליס מקבלת הצעת עבודה בנושא אקולוגי, ואילו בעלה מטפל בגינת הירק ובבית. הם חיים בצנעה ומסתפקים במועט.

בספר, הכתוב בגובה העיניים, חף מתחבולות ספרותיות, יש סיפור בגוף ראשון של מי שקבעה תקדים ושינתה את מעמדה של האישה של צה”ל. שם הספר “אליס מילר” כהצגה של מותג, שייצג עניין עקרוני. אך הסיפור בגוף ראשון חושף בכנות עולם פנימי מורכב ורוחני של אישה צעירה, שחלומה להיות לטייסת קרב לא צלח, אך בתבונתה ובחריצותה הצליחה לבנות עולם קסום ויפה, המחובר לאדמה.

קראו גם :

בג”ץ אליס מילר בויקיפדיה

“הטובות לטייס” ראיון עם סרן אליס מילר

אליס מילר תמונה מ”במחנה”

כתוב תגובה

הזן את תגובתך!
הזן את שמך כאן